ערעור שכנגד בבית הדין לעבודה - תקנה 99

תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך. וזו לשונה: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה עשר ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים". תקנה זו - בדומה לתקנה המקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי - מקנה, למעשה, הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 798; כפי שצוטט בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ. שמעון אוזן, פ"ד מה (5) 695; להלן - "עניין אוזן"). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור שכנגד בבית הדין לעבודה: ביום 10.7.08 הגישו המערערים ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציגי הציבור ד"ר חיים גבאי ומר יצחק כהן; עב' 6141/03) , אשר ניתן ביום 28.5.08. ביום 18.8.08 הגישה המשיבה ערעור שכנגד. ביום 4.9.08 הוגשה בקשה זו של המערערים, לדחיית הערעור שכנגד על הסף. טענות הצדדים המערערים עבדו תקופות ארוכות במשרד החינוך דרך חברות כוח אדם שונות, עד קליטתם כעובדי מדינה בחוזה מיוחד בחודש 2/04. בית הדין האזורי קבע כי התקיימו יחסי עובד - מעביד בין המערערים לבין המדינה החל מתחילת עבודתם בפועל במשרד החינוך. עם זאת, נקבע כי אינם זכאים לסעד כספי כלשהו כתוצאה מכך, למעט הכרה בוותק הנובע מכך לצורך הזכויות הסוציאליות השונות המגיעות להם החל ממועד הגשת התביעה ואילך. בהתחשב במסקנה זו, נקבע כי מתייתר הצורך להכריע בשאלת מעמדם של התובעים (עובדים זמניים או ב "חוזה מיוחד"). המערערים הגישו ערעור כנגד אי קביעת מעמדם, וכן כנגד דחיית זכאותם לסעדים כספיים בגין התקופה שעבדו באמצעות חברות כח אדם קודם לחודש 2/04. הערעור שכנגד מטעם המדינה מופנה כנגד קביעתו של "רצף תעסוקתי" של המערערים כעובדי מדינה ממועד תחילת העסקתם, וכן כנגד ההכרה בוותקם לצורך זכויותיהם הסוציאליות. המערערים טוענים כי "לעילות הנטענות במסגרת הערעור שכנגד אין כל קשר או זיקה לעילות אשר נטענות במסגרת הערעור הראשי, שכן המערערים כלל לא ערערו על קביעת בית הדין קמא ביחס לתחולת יחסי עובד- מעביד, שהיא לב ליבו של הערעור שכנגד". המשיבה טוענת כי הסוגיות העולות בערעור ובערעור שכנגד "שלובות זו בזו באופן הדוק" שכן במסגרת שני הערעורים יש להכריע בשאלת מעמד המערערים, מועד תחילת יחסי העבודה עם המדינה והשלכות הדבר על הזכויות הכספיות. המדינה מדגישה כי הפסיקה מפרשת את הדרישה שהערעור שכנגד יהיה "באותו עניין" על דרך ההרחבה וכי די שתתקיים "זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה, בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד". למערערים ניתנה האפשרות להשיב לתגובת המדינה (החלטה מיום 5.8.09), אך הם בחרו שלא לעשות כן. דיון והכרעה תקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת את האפשרות להגיש ערעור שכנגד והמועד לכך. וזו לשונה: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית הדין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה עשר ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים". תקנה זו - בדומה לתקנה המקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי - מקנה, למעשה, הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעמ' 798; כפי שצוטט בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ. שמעון אוזן, פ"ד מה (5) 695; להלן - "עניין אוזן"). באשר לשאלה מה ייחשב כ"אותו עניין" - נקבע כי "שאלת התקיימותה של הזיקה המהותית בין הערעור שכנגד לבין העניין המועלה בערעור עשויה ללבוש צורות שונות, אשר לא ניתן לחזותן מראש, ודומה, כי מוטב לא לתחום קווים נוקשים בנושא זה וכי ראוי לבחון כל מקרה לגופו" (עניין אוזן). בבית המשפט העליון נקבעו אמות המידה בקשר לכך, כדלקמן: "התיבה "אותו עניין" מתפרשת, לצורך זה, על דרך ההרחבה, ועל מנת לעמוד בדרישת המבחן המקופל בה, אין צורך שהערעור שכנגד יוגבל לנושאים המועלים בהודעת הערעור... הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר, שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי, אלא יכול שהערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור באותו עניין. התוצאה היא שבחינת העניין נעשית על פי מידת הזיקה שבין הערעור לבין הערעור שכנגד... שאלת הזיקה היא שאלה של דרגה, ואינה חייבת להתבטא בחפיפה מלאה של השאלות אליהן מופנים הערעורים" (ע"א 2124/00 עזבון חיננזון ואח' - עזבון טמיר, , מיום 30.10.00). עוד נקבע כי מבחן הזיקה העניינית מתקיים גם כאשר לאחד העניינים השלכה על עניין אחר (ע"א 3034/94 זילברמן נ. שינפלד, פ"ד מט (1) 2; להלן - "עניין זילברמן"; ע"א 11115/02 מס שבח מקרקעין חדרה נ. דור אנרגיה 1988 בע"מ, , מיום 14.4.03). למשל, אם הוגש ערעור בעניין גובה הפיצויים בנזיקין, יכול הערעור שכנגד להתייחס לקביעת האשם (עניין אוזן). כדוגמא נוספת - כאשר הערעור העיקרי עוסק במיעוט ההוצאות, יכול הערעור שכנגד לעסוק בעצם החבות, שכן עניין אחד משליך על משנהו (עניין זילברמן). אם קיים ספק בנוגע לקיומה של זיקה - יש לאשר את הגשת הערעור שכנגד (עניין אוזן). בית הדין הארצי לעבודה אימץ את אותן אמות מידה, בקבעו: "בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע, איפוא, בעניין זה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, הכלל כי ערעור שכנגד יוגש רק בעניין שהוא נשוא הערעור העיקרי, הווה אומר שרק אותם נושאים, ואותם עניינים, אשר הוכרעו בפסק הדין של בית הדין קמא ואשר נכללו בערעור העיקרי, רשאי המשיב לערער עליהם במסגרת ערעור שכנגד... בכל מקרה אחר, על משיב המבקש לטעון לשינוי פסק הדין שבערעור, להגיש מצידו ערעור, שאם לא יעשה כן - לא ידון בית הדין הדן בערעור הראשי בטענות שהעלה בערעור שכנגד" (דב"ע נה/72-3 מיכאל בן טובים - אביק בע"מ, , מיום 24.8.95). לאחר יישום העקרונות דלעיל לענייננו, אני סבורה כי הערעור שכנגד הוגש כדין ויש לראותו כעוסק ב"אותו עניין" בו עוסק הערעור הראשי. צודקת המשיבה, כי לא ניתן להכריע בערעור המערערים - בנוגע למעמדם ובנוגע לזכויות הכספיות המגיעות להם - מבלי לדון תחילה בעצם קיומם של יחסי עובד - מעביד בינם לבין המדינה וממתי - שזו השאלה העיקרית העומדת בלב הערעור שכנגד. השאלות הנדונות בערעור ובערעור שכנגד הן לפיכך קשורות זו בזו ומשליכות זו על זו, באופן היוצר זיקה מספקת בהתאם לפסיקה. סוף דבר - הערעור שכנגד הוגש כדין, והבקשה לדחייתו על הסף נדחית. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיום ההליך. בית הדין לעבודהערעורערעור שכנגד