פסיקת שכר טרחת עורך דין בתביעה מנהלית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסיקת שכר טרחת עורך דין בתביעה מנהלית: זוהי תובענה מנהלית אשר הוגשה כנגד הנתבעות בגין תשלום אגרת הסדר חניה בעיר רמת השרון, באמצעות מכשיר ה"איזי פארק". ביום 30.6.08 הוגשה הודעה לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק") אשר על פיה חדלה עיריית רמת השרון (נתבעת 1), ביום 21.10.07, מהגבייה אשר בגינה הוגשה התובענה. העובדות: 1. התובע הוא נהג, אשר במועדים שונים, שילם אגרת הסדר חניה באמצעות מכשיר ה"איזי פארק", עת חנה את רכבו בעיר רמת השרון. 2. נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא העירייה אשר מתוקף תפקידה אחראית על הסדרי החניה בתחומה. נתבעת 2 היא חברה אשר נוסדה במטרה לספק שירותים לרשויות המקומיות. נתבעת 3 היא החברה אשר זכתה במכרז של נתבעת 2 להפעלת מערך אספקה ותפעול של מכשיר חניה אלקטרוניים - מכשירי ה"איזי פארק". 3. לטענת התובע, הבסיס החוקי לגביית הסדר חניה ברמת השרון מצוי בסעיף 12א לחוק עזר לרמת השרון (העמדת רכב וחנייתו), התש"ן-1990. במסגרת תיקון לחוק העזר מיום 20.1.02 עודכנה אגרת הסדר החניה והועמדה על סך של 4 ₪ לכל שעת חניה. 4. לאחרונה הסתבר לתובע, כך לטענתו, כי אגרת הסדר החניה ברמת השרון, אשר שולמה על ידו באמצעות מכשיר ה"איזי פארק", גבוהה ב- 1 ₪ לשעה מהמחיר המקסימלי המותר לנתבעות על פי חוקי העזר. 5. כתוצאה מכך, כך לטענת התובע, שלשלו הנתבעות לכיסן, שלא כדין, סך של 1 ₪ לכל שעת חניה, סכום אשר לאורך שנים מגיע לעודף של מיליוני שקלים, אשר נגבו ע"י הנתבעות ביתר, ושלא כדין. סכומים אלה נגבו מכלל ציבור הנהגים החונים ברחבי העיר רמת השרון. 6. לאור האמור לעיל הגיש התובע את התובענה המנהלית נשוא פסק-דין זה. ביחד עם התובענה הגיש התובע בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (בש"א 31762/07). 7. ביום 30.6.08 הודיעה הנתבעת כי היא חדלה כבר ביום 21.10.07 מהגבייה אשר בגינה הוגשה תובענה זו. במהלך הדיון אשר התקיים בפניי, הודיע ב"כ התובע כי הוא מקבל את הודעת החדילה והוא מבקש לדון רק בנושא הגמול (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). 8. אי לכך, דן פסק-דין זה בנושא שכ"ט עו"ד ובגמול לתובע. 9. התובע טוען כי על פי המידע שנמסר לו, הכנסות הנתבעת בגין אגרות חניה מסתכמות בסך 25,000 ₪ בממוצע לחודש, ובגין התקופה עד חדילת הגבייה, מגיע הסכום שנגבה ביתר ל- 70,000 ₪ (ר' סעיף 22 לבקשה). התובע ממשיך וטוען כי גם אם הנתבעת חדלה מהגבייה, נמשכת הגבייה ביתר מאחר ומדובר במכשיר אלקטרוני אשר מתעדכן רק בעת טעינתו. עוד טוען התובע, ובצדק, כי אלמלא הגשת התובענה, המשיבות היו ממשיכות בגביית האגרה בשיעור של 5 ש"ח לשעת חניה. לטענתו, הנזק שנמנע בעתיד, לאורך 7 שנים, מגיע ל- 420,000 ₪ ומשום כך מדובר בחסכון כספי לציבור בשיעור זה. התובע טוען כי הגשת התובענה היתה כרוכה בטרחה ובסיכון לא מבוטל, התובענה היא בעלת חשיבות ציבורית והיא הסתיימה באופן שהגשים "כמעט" את כל הסעדים שנקבעו בתובענה. בסיום הבקשה מבקש התובע לפסוק לו גמול בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ + מע"מ. 10. נתבעות 1 ו- 2 מבקשות לדחות את הבקשה ולחילופין לפסוק גמול ושכ"ט בסכום נמוך מהסכום המבוקש. נתבעת 3 טוענת כי אין יריבות בינה לבין התובע וטוענת אף היא כנגד בקשת התובע לגמול ושכ"ט עו"ד. הנתבעות טוענות כי מדובר בגבייה חוקית אותה הפסיקה העירייה לגבות נוכח הגשת ההליך דנן, ומטעמים של התנהלות ציבורית ראויה ולא מטעם משפטי. הנתבעות טוענות כי העירייה חדלה את הגבייה מיד עם הגשת התביעה. הנתבעות מוסיפות, ובצדק, כי התובע לא שלח מכתב התראה לנתבעות ורק 6 ימים לאחר הגשת התביעה, פנה ב"כ התובע לעירייה בבקשה לקבל נתונים בדבר שיעור אגרת הסדר החניה בהיקף ההכנסות. לטענתן, אילו שלח התובע מכתב התראה, היה הדבר מניב את אותה תועלת, והנתבעות היו חדלות מהגבייה וההליך המשפטי היה נחסך. עוד טוענות הנתבעות כי התובע לא צירף העתק מהמידע שצורף לו ואילו עשה כן ניתן היה לראות כי סכום ההטבה שנחסך מהציבור נמוך מ- 70,000 ₪ ומדובר לכל היותר ב- 57,000 ₪ (ר' סעיפים 17-18 לתגובה), שרק חלק מהם ניתן לייחס ל"איזי פארק". עוד מציינות הנתבעות כי אין מקום לערוך חישוב עתידי תיאורטי ומשום כך אין מקום להתייחס לחסוך עתידי תיאורטי של 420,000 ₪. הנתבעות טוענות כי אין בהגשת התביעה טרחה מיוחדת ו/או סיכונים מיוחדים שכן תובענה זהה לחלוטין הוגשה ע"י ב"כ התובע בת.מ (ת"א) 139/06, ליאור וורסל ואח' נ' עיריית רמת-גן, , שם ניתנה החלטה ביום 10.7.07, לפני הגשת התביעה שבפנינו (ר' נספח ג' לתגובה). הנתבעות סוברות כי אין לפסוק את הסכומים המבוקשים ע"י התובע שכן פסיקת הוצאות וגמול כמבוקש תביא להתעשרות התובע ובא-כוחו שלא כדין, ועל חשבון הקופה הציבורית. דיון: 11. לאור הודעת הנתבעת על חדילת הגבייה נדחית הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית מכוח סעיף 9(ב) לחוק. 12. הנתבעת טוענת כי חדלה מהגבייה על אף שהגבייה הינה חוקית. לא מצאתי לקבל טענה זו. מרגע שהודיעה הנתבעת על חדילת הגבייה, יש בכך משום "הודאה" כי הגבייה היתה שלא כדין ומכל מקום, מנועה הנתבעת לטעון כי הגבייה היתה כדין, ככל שהדבר נוגע לפסיקת גמול ושכ"ט עו"ד, לאור הודעת החדילה. 13. אין ספק בעיני כי היתה חשיבות ציבורית בהגשת התובענה והיא הביאה תועלת לחברי הקבוצה. הנתבעת פעלה שלא כדין, גבתה סכומים שלא כדין ואלמלא הגשת התביעה, ניתן להניח במידה רבה של סבירות, כי הגבייה הבלתי חוקית לא היתה נפסקת. 14. התובע טוען כי יש מקום לקבוע כי במשך 7 שנים עתידיות נחסכו 420,000 ₪, ויש בסכום זה משום בסיס לקביעת הגמול ושכ"ט עו"ד. עמדתי היא, ככלל, כי אין מקום לקבוע גמול ושכ"ט עו"ד כחלק מדוייק מהסכום שנחסך ו/או נגבה שלא כדין. בנוסף על כך, אינני סבורה כי חישוב עתידי שכזה ל- 7 שנים עתידיות הוא בסיס מוצק לקביעת גמול ושכ"ט עו"ד. 15. הנתבעות הציגו טיעונים ועובדות אשר יש בהן כדי להשליך על גובה הגמול ושכ"ט עו"ד, כדלקמן: א. התובע לא שלח מכתב התראה ו/או הודעה אחרת לנתבעות קודם להגשת התביעה; ב. התובע לא טרח לברר את התשתית העובדתית לפני הגשת התביעה ועשה זאת רק לאחר הגשת התביעה, ביום 22.10.07 (נספח א' לתגובה). ג. הסכום אשר נגבה שלא כדין נע, לכל היותר, בין 57,000 ₪ ל- 70,000 ₪. ד. הגבייה הבלתי חוקית הופסקה תוך מספר ימים לאחר הגשת התביעה. ה. כתוצאה מהודעת החדילה, לא נזקקו הצדדים להליכים רבים ומורכבים. ו. התביעה כאן איננה "מקורית", אין בה סיכון מיוחד או מומחיות מיוחדת. באי-כוח התובע כאן הגישו בעבר תביעה דומה (אם כי לא זהה) בת.מ 139/06 בעניין וורסל הנ"ל, ופסה"ד שם ניתן ביום 10.7.07, כ- 3 חודשים לפני הגשת התובענה הנוכחית. 16. לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל אני פוסקת לתובע גמול בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד לבאי-כוח התובע בסך 20,000 ₪ + מע"מ. בנוסף על כך, זכאית התובעת להוצאות משפט. סכומים אלה ישולמו ע"י נתבעות 1 ו- 2, ביחד ולחוד.עורך דיןשכר טרחהשכר טרחת עורך דין