תקצוב בתי ספר שמפרים תנאי רישיון

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקצוב בתי ספר שמפרים תנאי רישיון: 1. בפני שתי בקשות שהדיון בהן אוחד. בקשה לתיקון העתירה - (בש"א 310/09), הוגשה על ידי דר' אליאס שקור, הארכיבישוף של העדה היוונית הקתולית (מלכית) בישראל, (להלן: "המבקש"), העמותה לקידום החינוך והתרבות בדבוריה ו-8 הורים שילדיהם לומדים בבית ספר למדעים וטכנולוגיה בדבוריה (להלן: "בית הספר בדבוריה"). המבקשים בבש"א 310/09 יכונו להלן: "המבקשים". 2. בקשה נוספת הוגשה על ידי דר' אליאס שקור, המבקש, ועניינה מתן צו ביניים, אשר יורה למשרד החינוך להעביר לבית הספר התיכון מאר אליאס באעבלין, (להלן: "בית הספר באעבלין"), בדחיפות, כספי התקציבים המגיעים לו כדין, ואשר משרד החינוך נמנע מלהעבירם החל מחודש מאי 2009. 3. הבקשות נדונו במאוחד, והחלטה זו עוסקת בשתיהן, כפי שיבואר להלן. 4. ביום 14/06/09 הגישו המבקשים עתירה מנהלית נגד מדינת ישראל - משרד החינוך, להלן: "המשיבה"), המכוונת כנגד הימנעותה של המשיבה ממתן רישיון להפעלת בית ספר למדעים וטכנולוגיות בדבוריה, על פי בקשה שהוגשה לה עוד ביום 27/03/07. בית המשפט נתבקש גם להורות על ביטול צו הסגירה שהוצא נגד בית הספר ביום 24/09/07 (להלן: "העתירה המקורית"). 5. בד בבד עם הגשת העתירה המקורית הוגשה בקשה למתן צו ביניים, (בש"א 275/09), במסגרתו עתר המבקש, ד"ר אליאס שקור, הארכיבישוף של העדה היוונית קתולית (מלכית) בישראל, שהוא הבעלים והמנהל של מוסדות החינוך מאר אליאס באעבלין, להורות למשרד החינוך באורח דחוף, להעביר לידיו את התקציבים והתשלומים המגיעים לבית הספר התיכון מאר אליאס באעבלין ואשר עוכבו על ידי משרד החינוך. בקשה זו נדחתה ביום 15/06/09, מן הנימוקים שפורטו שם, בין היתר, בשל כך שהעתירה גופה לא כוונה כנגד ההחלטה להפסיק העברת התשלומים לבית הספר באעבלין. 6. בעקבות החלטה זו הגישו המבקשים ביום 09/07/09 בקשה (בש"א 310/09) להתיר תיקון העתירה המנהלית, כך שזו תיסוב גם אודות ההחלטה בנוגע לעצירת התקציבים. באותו מעמד הוגשה גם הבקשה (בש"א 311/09) למתן צו הביניים. 7. בשל דחיפות העניין נקבע דיון במהלך הפגרה בבקשה לתיקון העתירה ובבקשה למתן צו ביניים הנסמכת על העתירה המתוקנת. בתום הדיון סוכם בין הצדדים, כי תיערך פגישה בהשתתפות הגורמים הרלבנטיים, בניסיון להגיע להבנה, והצדדים יודיעו לבית המשפט עד ליום 28/07/09 האם הושגה הסכמה. למרות האמור, הגישו המבקשים הודעה רק ביום 06/08/09, בה הודיעו כי לא הגיעו להסכמה וביקשו להוסיף טיעונים בכתב. הודעת המשיבה התקבלה רק ביום 24/08/09, ולאחריה, בעקבות החלטתי, חזר ב"כ המבקשים והודיע כי מרשיו עומדים על הכרעה בבקשה. בתגובתו העלה ב"כ המבקשים טענות באשר להליך שהתקיים לאחר הדיון, אשר לטענתו נועד להוות ישיבה לצורך מו"מ בלבד, בעוד המשיבה הוציאה בעקבותיו החלטה של "ועדת ערר", כביכול קוים הליך של ערר. נוכח התנהלות זו ניתנה ההחלטה בבקשה רק היום. הרקע העובדתי: 8. מתוך טיעוני הצדדים והמסמכים שהוגשו לבית המשפט ניתן לקבוע לכאורה, כי אלו העובדות הרלבנטיות לדיון: א. באעבלין פועל מזה שנים בית ספר תיכון מוכר בשם "מאר אליאס", בניהולו של המבקש, דר' אליאס שקור. ב. תקציבי בית הספר באעבלין עבור החודשים אפריל, מאי, יוני ויולי 2009, הוקפאו על ידי משרד החינוך, בעקבות ביקורת שנערכה על ידי משרד החינוך, ואשר במסגרתה נתברר למשיבה כי 157 תלמידים, שדווחו על ידי המבקש כלומדים בבית הספר באעבלין לומדים למעשה בבית הספר בדבוריה, ובית הספר באעבלין קיבל עבורם תקציבים, בהיותם מדווחים כחלק ממכסת תלמידיו. ג. בית הספר למדעים וטכנולוגיות בדבוריה, בו למדו 157 התלמידים הללו, הוא בית הספר אודותיו נסובה העתירה המקורית, ממנה עולה בקצרה כדלקמן: בדבוריה פועל בית ספר תיכון מזה שנים. נוכח חוסר שביעות רצון של חלק מן ההורים מתפקודו של בית הספר הנ"ל, קמה יוזמה להעברת תלמידים לבית ספר אחר מחוץ לישוב דבוריה, או להקמת בית ספר אזורי למדעים בתחום שיפוט הכפר דבוריה. ביום 27/03/07 הגיש המבקש בקשה למנכ"ל משרד החינוך בהתאם לחוק פיקוח על בתי הספר, התשכ"ט - 1969 (להלן - "חוק הפיקוח"), להקמתו של בית ספר תיכון למדעים וטכנולוגיה בכפר דבוריה, וזאת בתמיכת ראש המועצה המקומית, מליאת המועצה, והעמותה לקידום החינוך והתרבות בדבוריה. לטענת המבקש, מאז הוגשה הבקשה, הוגשו למשרד החינוך אישורים ומסמכים כנדרש בחוק, לשם קידום הטיפול בבקשה לקבלת רישיון לפתוח או להקים בית הספר, אך הבקשה לא נענתה. המבקשים צרפו עם זאת, לעתירתם, מכתב מיום 12/08/07 מאת מנהלת המחוז, דר' אורנה שמחון, בו היא חוזרת על עמדתה מיום 8/07/07 (מכתב שלא צורף לעתירה או לבקשה), כי הואיל והמועצה המקומית דבוריה פוזרה על ידי משרד הפנים, לא תידון הבקשה לפתיחת מוסד חדש בישוב, כל עוד לא נבחרה מועצה, שתיקח על עצמה את האחריות לנושאים הדורשים טיפול מקיף בישוב בנושאי החינוך. ביום 24/09/07 נשלח למבקש צו סגירה לבית הספר התיכון בדבוריה, מאחר ואיננו עומד בדרישות חוק הפיקוח, שכן לא נתקבל רישיון לפי החוק להקמתו ולהפעלתו. במכתבה של הגב' לבנה אברמוביץ', מנהלת אגף בכירה במשרד החינוך מיום 23/01/08, הודיעה למבקש כי נודע למשרד החינוך שבית הספר בדבוריה הוקם ופועל ללא רישיון ובניגוד לעמדת משרד החינוך, לפיה יש להמתין לבחירת המועצה החדשה, תוך העמדת המשרד בפני עובדה מוגמרת, בזמן שנעשים עדיין מאמצים לאשר את קיומו. כן נודע למשרד החינוך, כי שמות הילדים הלומדים בדבוריה מדווחים במסגרת מצבת הילדים בבית הספר באעבלין. בסוף המכתב נאמר כי משרד החינוך דורש ביטול שמות התלמידים מהמצבת לאלתר, החל מראשית שנת הלימודים, שאם לא כן, יאלץ להקפיא ו/או לקזז את התשלומים המגיעים לבית הספר באעבלין. דברים דומים נכללו במכתב שנשלח למבקש ביום 28/04/09 ובו דרישה חוזרת, לבטל את הדיווח של התלמידים הלומדים בדבוריה כחלק מתלמידי בית הספר באעבלין, שאם לא כן, יוקפאו תקציבי בית הספר. בטיעונים משלימים שהגיש ב"כ המבקש ביום 06/08/09 (לאחר הדיון), טיעונים הכוללים טענות עובדתיות חדשות, שלא הועלו במסגרת הבקשה/העתירה המתוקנת, ולא נתמכו בתצהיר, נטען כי טענת המשיב, לדיווחים כוזבים מבית ספר אעבלין איננה מתיישבת עם העובדה שביום 20/02/08 דיווח בית הספר, כי לא כל התלמידים לומדים באעבלין, חלקם לומד בדבוריה, אלא שדיווח זה, מאוחר למכתב מיום 23/01/08 שאוזכר לעיל, בו הודיע משרד החינוך למבקש, כי נודע לו על צורת הדיווח, והמבקש נדרש להסיר את שמות תלמידי דבוריה ממצבת תלמידי בית הספר באעבלין. ביום 09/02/09, בעקבות דרישת המבקשים לקבל תשובה חד משמעית באשר לגורל בקשתם להקמת בית הספר בדבוריה, נתקבלה הודעת מנהלת רישוי מוסדות החינוך, כי קיימת חוות דעת שלילית של משרד החינוך, להקמת המוסד. התנגדות משרד החינוך להקמת בית הספר נומקה בקיומו של בית ספר אחר בדבוריה, העונה על צרכי אוכלוסיית התלמידים, הקמתו של בית הספר נוסף הינה מיותרת ומספר התלמידים בפועל איננו מספיק להפעלת בית ספר תיכון. מנהלת מחוז הצפון הוסיפה התנגדותה הנחרצת להקמתו של בית הספר, מן הנימוקים לעיל והוסיפה כי הקמתו של בית ספר נוסף תפגע קשות בבית הספר הקיים. בהודעה שנשלחה אל המבקש, יחד עם חוות הדעת השלילית, הוא התבקש להמציא התייחסותו המנומקת לחוות הדעת. במכתב התשובה מיום 12/03/09 התייחס המבקש לטענות משרד החינוך, הוא לא כפר בכך שבית הספר בדבוריה פועל ומתפקד והוסיף: "בית הספר הוקם כמענה לדרישות הורים רבים. ההוכחה לזאת, בשנת הפעילות הראשונה והשנייה הצטרפו יותר מ-160 הורים וילדיהם כבר לומדים בו ולקראת השנה השלישית הורים רבים כבר נרשמו במטרה לצרף ילדיהם לבית ספר זה". ד. כאמור, במהלך יוני 2009 הופסקה העברת התשלומים לבית הספר באעבלין ובעקבות מהלך זה הוגשה העתירה המקורית, אך זו הופנתה כנגד התמשכות הליכי האישור של הקמת בית הספר. 9. הבקשה למתן צו הביניים נשוא הדיון נשענת על הסעדים המבוקשים בעתירה המתוקנת ולפיכך ההיענות לבקשה זו מותנית בקבלת הבקשה לתיקון העתירה. הבקשה לתיקון העתירה: 10. הבקשה לתיקון העתירה נועדה להעמיד למבחן שיפוטי גם את ההחלטה בדבר הקפאת התקציבים, אליה התייחסו העותרים בעתירה המקורית, כבדרך אגב, מבלי לטעון כנגד חוקיותה. 11. המשיבה התנגדה לתיקון העתירה מן הנימוקים הבאים: א. מדובר בשתי החלטות נפרדות, שהתקבלו במועדים שונים, ביחס לשני בתי ספר שונים, שהמכנה המשותף ביניהם הוא ששניהם בבעלות המבקשים והם כרכו את שני בתי הספר יחדיו בדיווחים כוזבים. ב. המשיבה העלתה בתגובתה המקדמית לעתירה המקורית טענות לסילוק העתירה על הסף, מחמת שיהוי רב, אי ניקיון כפיים ובהיותה תיאורטית גרידא, שכן אין טעם לדון כיום, בפתח שנת הלימודים תש"ע בהחלטות שניתנו לפני כשנתיים. לאור טענות אלה, ניתן יהיה להכריע בעתירה המקורית על סמך הטיעונים. ג. הסמכות המקומית לדון בעתירה לגבי ההחלטה בנוגע להפסקת התקציבים נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים, לאור תקנה 2(א) לתקנות בית משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000. (להלן: "התקנות"). ד. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי העתירה המתוקנת לוקה אף היא בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים. 12. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה לתיקון העתירה להידחות. על פניו, עמדת המשיבה כי מדובר בשתי החלטות נפרדות ועצמאיות הינה מבוססת. המבקש, לפי המפורט על ידו בבקשה הוא הבעלים והמנהל של מוסדות מאר אליאס לחינוך באעבלין ובכובעו זה הוא מבקש לתקוף את החלטת משרד החינוך להימנע מהעברת התקציבים לבית הספר שהוא מנהל באעבלין. בכובעו האחר והנפרד, המבקש הוא מי שהגיש למשרד החינוך בקשה להכרה במוסד החינוכי בדבוריה בשם הכנסייה היוונית הקתולית. ההחלטה להפסיק את העברת התקציבים לבית הספר באעבלין הינה פועל יוצא של הדיווחים שנמסרו למשרד החינוך על ידי הנהלת בית ספר זה באשר למצבת תלמידיו, דווח אשר לא שיקף, לטענת משרד החינוך, את המצב בפועל. תוקפה וסבירותה של החלטה זו צריכה להבחן במנותק מן השאלה האם ההחלטה שלא להתיר הקמת בית ספר בדבוריה או ההימנעות מההחלטה בבקשה להקמתו, הייתה סבירה וחוקית. מכאן גם שלא צפוי כי במהלך הדיון בעתירות תתעוררנה שאלות עובדתיות או משפטיות משותפות, שבעטיין שיקולי יעילות או מדיניות שיפוטית צריכים להביא למסקנה כי מן הראוי לבררן במאוחד. בנוסף, לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בעתירה כנגד תוקפה של ההחלטה, אשר נתקבלה בירושלים (תקנה 2(א) לתקנות). בנסיבות אלו, מבלי לדון ביתר הטענות שהועלו על ידי המשיבה, כגון אי מיצוי ההליכים, שיהוי וחוסר תום לב, אין מקום להענות לבקשה לתיקון העתירה. 13. למעשה, די במסקנה לעיל, בכדי להביא לדחיית הבקשה למתן צו ביניים, הנסמכת על הסעדים המבוקשים בעתירה המתוקנת. למעלה מן הדרוש, אוסיף כי אף לו התקבלה הבקשה לתיקון העתירה, לא היה מקום לגופו של עניין ליתן צו ביניים ולהורות למשרד החינוך, להעביר את הכספים שעוכבו על ידו לטובת בית ספר באעבלין. 14. כידוע, על בית המשפט לבחון שני עניינים כאשר הוא שוקל האם להיעתר לבקשה למתן צו ביניים. "הראשון הוא סיכוי העתירה להתקבל והשני הוא עניין 'מאזן הנוחות'. ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת 'מאזן הנוחות' ולהיפך (השוו ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (החלטת השופטת ארבל מיום 18.4.2005, )) ואולם, אבן הבוחן העיקרית בסופו של יום היא בשיקולי 'מאזן הנוחות'" (בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומית - נציבות המים, פסקה 12 (טרם פורסם, 6.4.2006))" ( בר"מ 2389/08 - זיו האפט ייעוץ וניהול בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ואח' ). 15. במקרה זה סיכויי העתירה (המתוקנת) אינם טובים במיוחד, אך גם אם אצא מתוך הנחה כי סיכוייה להתקבל טובים עדיין מאזן הנוחות איננו מכריע את הכף לטובת המבקש. א. אשר לסיכויי העתירה, זו לוקה לכאורה בשיהוי בלתי מוסבר. המשיבה התריעה בפני בית הספר מזה תקופה ארוכה כי אם לא יתוקן הדיווח, כך שתלמידי בית ספר דבוריה לא יכללו במצבת תלמידי אעבלין. המבקש לא דאג להסדרת הדיווח בהזדמנויות הרבות שניתנו לו לשם כך והשהה עתירתו עד לאחר שמשרד החינוך מימש את איומיו. ב. אין מחלוקת כי בית הספר בדבוריה הוקם ופועל במהלך השנים האחרונות במבנה שהושכר לשם כך. לטענת המבקש, בית הספר בדבוריה מנוהל על ידי מנהל בית הספר באעבלין והוא מהווה שלוחה שלו. כך שלפי הנטען, לא מדובר כלל בדיווח כוזב. אף בהנחה שטענותיהם העובדתיות של המבקשים באשר לטיב הקשרים בין בתי הספר נכונות הן, לא ברור מהו המקור הנורמטיבי להקמתה של "שלוחה" לבית הספר, ללא אישור ופיקוח משרד החינוך. חוק הפיקוח נועד ליתן בידי משרד החינוך את הסמכות לאשר הקמתם והפעלתם של בתי ספר, לאחר שבדק ומצא כי ניתן יהא לקיים בהם רמה נאותה של לימודים, הן מבחינת תכני הלימוד והן מבחינת התנאים הפיזיים והבטיחותיים של סביבת הלימודים. לכאורה, הקמת "שלוחה" לבית הספר המוכר והמתוקצב, ללא אישור משרד החינוך וללא דיווח הולם, איננה עומדת בקנה אחד עם מטרתו של החוק. ג. טוענים המבקשים, כי המשיבה לא הצביעה על מקור חוקי להפסקת התקצוב לבית הספר. נושא תקצוב בתי הספר המוכרים, שאינם רשמיים נתון לסמכותו של משרד החינוך. "מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי, זכו אם כן להכרה חקיקתית, כמו גם להסדרי פיקוח. הפעלתם של מוסדות אלו ותקצובם, נתונים לשיקול דעתו של משרד החינוך (ראו סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי; בג"ץ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נ' שר החינוך, פ"ד נד(3) 69, 81 (2000))" (בג"ץ 1067/08 - עמותת "נוער כהלכה" ואח' נ' משרד החינוך ואח' יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בבג"ץ 8437/99 - רשת גני חב"ד בארץ הקודש נ' שר החינוך (פ"ד נד(3), 69 ,עמ' 85-86): "שלא כמוסדות-החינוך הרשמיים הם מוסדות-החינוך המוכרים הלא רשמיים, שאלה האחרונים אינם זכאים מכוח החוק למימון החזקתם בידי המדינה או בידי רשויות ציבור אחרות. בה-בעת, כפי שראינו, נותן החוק סמכות בידי שר החינוך - בסעיף 11 סיפה לחוק חינוך ממלכתי - לקבוע בתקנות הוראות לתמיכת המדינה בתקציביהם של מוסדות-חינוך מוכרים לא רשמיים "אם השר יחליט על התמיכה ובמידה שיחליט". השר עשה שימוש בסמכותו זו, וכך קבע בתקנות 8(א) ו-9 לתקנות מוסדות מוכרים: ... חד וחלק: מוסד-חינוך מוכר לא רשמי לא קנה זכות לתמיכת-ממון מטעם המדינה. השאלה אם מוסד-חינוך מוכר יזכה בתמיכה - ואם יזכה: באיזה שיעור יזכה - נתונה לשיקול דעתו של השר, והשר יחליט בשאלת התמיכה לאחר שיבחן את בקשת התמיכה לגופה... למותר לומר כי שיקול דעתו של השר כפוף לכללי המשפט המינהלי הרגילים, בהם כללי הסבירות והשייכות לעניין, היעדר שרירות, היעדר שיקולים זרים וכו'. ואולם בכפוף לכללים אלה, שר החינוך הוא המחליט בנושא מימונם של בתי-ספר מוכרים לא רשמיים". לתמיכה תקציבית יכול לזכות, לפיכך, מוסד חינוכי מוכר, על פי שיקול דעתו של השר, וזה מוסמך גם להימנע מהעברת תקציבים לבתי ספר שאינם ממלאים אחר תנאי הרישיון או מפרים אותו בדרך אחרת. לא זו בלבד שהשר רשאי להורות על הפסקת התקצוב בנסיבות מתאימות, אלא שהוא אף מחויב לעשות כן כאשר העברת התקציבים פוגעת בערכים ובמטרות של חוק חינוך ממלכתי או נעשית בניגוד לנהלים ותוך פגיעה בערכי השיוויון. ( ראה בג"צ 10296/02 - ארגון המורים בבתי-הספר העל-יסודיים, בסמינרים ובמכללות נ' שרת החינוך, התרבות והספורט ואח', בג"צ 10808/04 - התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שרת החינוך והתרבות, הגב' לימור לבנת ואח' , וכן בש"א (ירושלים) 2088/07 - חיה בדרמן ואח' נ' משרד החינוך התרבות והספורט ואח') . ד. השיקול העיקרי בבחינת השאלה האם להיעתר לבקשה למתן צו הביניים הוא , כאמור, זה הנובע ממאזן הנוחות, אף הוא מורה כי דין הבקשה להדחות. מלכתחילה עיכב משרד החינוך את כל כספי התקצוב של בית הספר באעבלין לאחר שנתגלתה לו שיטת הדיווח. במצב דברים זה ייתכן ומאזן הנוחות היה נוטה לטובת המבקש, מחשש שאי העברת הכספים תכביד ואפילו תפגע קשות בהתנהלותו של בית הספר המוכר, בתלמידיו ובצוות עובדיו, אלא שלאחר הדיון בבקשה, החליטה המשיבה (ואינני נכנסת לצורך העניין למחלוקת בין הצדדים, האם יש לראות בהחלטה זו החלטה של ועדת ערר), לשחרר חלק מן הכספים שהוקפאו, על פי מנגנון שפורט בהחלטה והקובע בעיקרו, כי מתוך הכספים שהוקפאו עבור התקופה מאי-יולי 2009, יקוזז סכום של 1.9 מליון ₪, בעקבות הדיווח שנעשה לכאורה שלא כדין. המשרד ימשיך ויעביר לבית הספר באעבלין תקצוב חודשי שוטף עבור מס' התלמידים הלומדים בו, בקיזוז מספר התלמידים הלומדים בבית הספר בדבוריה. בנוסף הוחלט על עריכת בדיקה שמטרתה להסדיר את המשך העברת הכספים לבית הספר על פי מספר התלמידים שלומדים בו הלכה למעשה. בהחלטה זו יש משום איזון ראוי לטענות שני הצדדים ואין כל הצדקה לחייב את משרד החינוך להעביר בשלב זה, ובמסגרת צו ביניים את מלוא תקציבי בית הספר באעבלין, שעה שהמבקשים אינם חולקים על הטענה כי הדיווח שעל פיו תוקצב בית הספר, כלל תלמידים שאינם לומדים בו בפועל. בקשתו של המבקש הינה למעשה להורות על המשך תקצובו של בית הספר בדבוריה, אשר טרם קיבל רישיון להקמתו והפעלתו, באמצעות העברת התקציבים לבית הספר המוכר. בבש"א (ירושלים) 2088/07 בדרמן ואח' נ. משרד החינוך והתרבות, שאוזכר לעיל, נדונה בפני כב' השופט י. עדיאל, בקשה למתן צו ביניים בנסיבות דומות לענייננו, כנגד סגירתו של בית ספר שנפתח ללא רישיון על ידי גוף המפעיל והמנהל בית ספר אחר, ולהמשך תקצובו של בית הספר החדש. בית המשפט שם לא נזקק ליתן צו בעניין סגירת בית הספר, לאור עמדת משרד החינוך, שהודיע כי לא יפעל לסגירתו, כל עוד ההליך מתנהל, אך דחה בקשה להורות על המשך תקצובו של בית הספר, בקובעו:   "אשר לסעד של המשך תקצוב בית הספר רש"י, אני סבור שבנסיבותיה של עתירה זו לא ניתן להעניק סעד זה כסעד ביניים. ראשית, כפי שטוען המשיב 1, על פי חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953 ותקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953, שר החינוך אינו רשאי לאשר תמיכה של המדינה במוסדות מוכרים (שאינם מוסדות רשמיים) שאינם פועלים לפי רישיון שהוענק להם על פי חוק הפיקוח. כך עולה מהוראת סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, אשר קובעת שהשר רשאי לקבוע בתקנות תנאים להכרזה על מוסדות לא רשמיים כמוסדות חינוך מוכרים והסדרים לתמיכת המדינה בתקציביהם. משמע, כדי להנות מתמיכה תקציבית של המדינה, על המוסד החינוכי (גם אם אינו מוסד חינוך רשמי) להיות מוסד מוכר. אולם, לפי  תקנה 3(א)(1) לתקנות חינוך ממלכתי מוסד חינוך לא יוכרז כמוסד מוכר אלא אם ניתן לו (בין היתר) רישיון לפי חוק הפיקוח. משמע, בהעדר רישיון השר אינו רשאי להתיר השתתפות של המדינה בתקציב המוסד החינוכי. במצב משפטי זה, משבית הספר רש"י פועל ללא רישיון, אינני רואה מקום להורות לשר החינוך, במסגרת צו ביניים, לתקצב מוסד זה". והדברים נכונים גם במקרה שבפני. 16. סיכומו של דבר, בחינת השיקולים הרלבנטים לדיון בבקשה למתן צו ביניים, אף בהנחה שכתב העתירה היה מתוקן כמבוקש, מביאה למסקנה, כי דין הבקשה למתן צו ביניים להמשך העברת התקציבים להדחות. בנסיבות העניין, אינני רואה לנכון לפסוק הוצאות. 17. אין באמור לעיל דבר בנוגע לסיכוייה של העתירה המקורית. בית ספררישיון / היתר להפעלת בית ספרדיני חינוך