אחריות המדינה על מוות במהלך אימון ספורט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות המדינה על מוות במהלך אימון ספורט: בקשת צדדים שלישיים 1 - 2 [שיכונו שניהם כאחד, להלן ולמען הנוחות - "המדינה"] למחיקה על הסף של ההודעה שהגיש נגדם נתבע 1 - המשיב, מחמת היעדר עילה, היעדר יריבות ובהיות ההודעה טרדנית וקנטרנית. רקע עמית ויגודזקי [להלן - "המנוח"] המנוח היה שחקן כדורסל מקצועי ובעת הרלוונטית לתביעה שחקן באגודת הספורט מכבי [להלן - "מכבי"]. עובר ליום 14.1.2001, עבר המנוח לשחק בקבוצת מנחמיה. במהלך האימון הראשון שלו עם הקבוצה, התמוטט המנוח. ניסיון החייאה שבוצע - לא צלח ומותו נקבע בבית החולים. לטענת התובעים, עבר התובע בדיקות ארגומטריה בספטמבר 1999 ובאוגוסט 2000, אצל מכוני בדיקה ועל ידי רופאים מטעם מכונים אילו. במהלך הבדיקות, כך לטענת התובעים, הגם שבוצעו באופן שטחי, חלקי ורשלני, נראו ממצאים שיכולים היו להעיד על שינויים איסכמיים בשריר הלב של התובע. לטענתם, עקב מחדלים ורשלנות של הנתבעים, לא אובחנה מבעוד מועד מחלת הלב ממנה סבל, כך מסתבר המנוח, ניתן לו אישור כשירות לשחק כדורסל והתוצאה הייתה מותו של המנוח כאמור. עוד טוענים הם כי הבדיקות בוצעו על ידי רופאים חסרי מיומנות בבדיקת ספורטאים ואשר לא היו "רופאי ספורט מורשי חתימה" וכן כי רופאים אלו לא טרחו להתייעץ עם קרדיולוג ולא טרחו אף להפנות את המנוח לבדיקות נוספות, אשר בהן היה כדי להצביע על מחלת הלב ממנה סבל. 3. אם כך, התביעה מתרכזת בטיב הבדיקות שבוצעו ובטיבם של הרופאים הבודקים. התביעה הוגשה נגד "התאחדות הספורט", היא איגוד הכדורסל בישראל [להלן - "האיגוד" או "איגוד הכדורסל"] ונגד מכבי, ולהן מייחסת היא אחריות והפרת חובות פיקוח, בין היתר, על טיב הבדיקות ועל טיב הרופאים. בנוסף מייחסת התביעה לנתבעות אלה אחריות בגין התרשלות בבחירת בעלי חוזה, בהדרכת עובדים, לציוד אולם הספורט ועוד. עוד נתבעו מכוני הבדיקות ומי שנטען כי הנם הרופאים הבודקים. 4. הנתבעים הכחישו את המיוחס להם. לענייננו, הכחישו איגוד הכדורסל ומכבי כאחד, כי קמות להם חובות פיקוח. איגוד הכדורסל הגיש כלפי המבקשות כאן הודעה לצדדים שלישיים ובמסגרתה טען כי במידה ויחוייב לפצות את התובעים, עליהם לשפותו שכן הוא נסמך על רגולציה רשלנית ולא שלמה, שהם עצמם היו אחראים על הוצאתה. באופן קונקרטי, מלין איגוד הכדורסל על הטלת חובות בדיקת ספורטאים "מבלי לקבוע את הקריטריונים להסמכת "רופאי ספורט" לביצוע הבדיקות הרפואיות. לטענת האיגוד, אחראים הצדדים השלישיים הן על רשלנות של המחוקק הראשי והן על רשלנות מחוקק המשנה, מתקין התקנות, בין באחריות ישירה ובין באחריות שילוחית. לטענת האיגוד, בעצם אישור ומתן היתר לפעילות מכוני הבדיקה, יצרו הצדדים השלישיים מצג עליו הסתמך האיגוד ושינה מצבו לרעה. 5. לאחר גלגולים רבים שאין זה המקום לפרטם, נקבעה התובענה לשמיעת הוכחות. כעת העלו הצדדים השלישיים מחדש את בקשתם לסלק את ההודעה כלפיהם על הסף. דיון 6. בבסיס הבקשה ניצבת שאלה עקרונית: האם ניתן לחייב את המדינה ברשלנות בגין מעשי חקיקה [ראשית ומשנית], בפרט כאילו שנחקקו בחסר, כנטען כאן. לטענת האיגוד, התשובה חיובית ואילו לטענת המדינה, התשובה שלילית. הטענות בלבושן המשפטי והקונקרטי תפורטנה בהמשך. החקיקה הקיימת 7. סעיף 5 לחוק הספורט התשמ"ח- 1988 [להלן - "חוק הספורט"] קובע: (א) אגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט והתאחדות או איגוד לא ישתפו ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים. (ב) השר, בהסכמת שר הבריאות, רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות בהתאחדות או באיגוד הנוגע לענין, את סוגי הבדיקות הרפואיות ותדירותן. (ג) הבדיקות הרפואיות ייערכו בתחנות לרפואת ספורט ששר הבריאות קבע לענין זה". 8. תקנות הספורט [בדיקות רפואיות], התשנ"ז-1977 [להלן: "התקנות"], מפרטות את החובות הנוגעות לבדיקות רפואיות של השחקנים, כדלקמן: "2. עריכת בדיקות רפואיות (א) הבדיקות הרפואיות לקביעת כשירות, שספורטאי חייב להיבדק בהן לפי סעיף 5(א) לחוק קודם שישותף בתחרויות ספורט הן בדיקה ארגומטרית ו בדיקה גופנית כללית. (ב) בנוסף לאמור בתקנת משנה (א) ייבדק ספורטאי בדיקה תקופתית לקראת כל עונת ספורט קודם שישתתף בתחרויות ספורט באותה עונה. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), פטור ספורטאי שגילו עד 17 מבדיקה ארגומטרית לפני כניסתו לפעילות תחרותית, אלא אם כן מדובר בהשתתפות בנבחרת ארצית או אזורית. 4. חובות ספורטאי (א) ספורטאי חייב להתייצב לבדיקה רפואית בתחנה לרפואת ספורט לפי סעיף 5(ג) לחוק, במועד שהורו לו אגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט, התאחדות או איגוד המשתפים אותו בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם. (ב) ספורטאי המתייצב לבדיקה רפואית כאמור בתקנת משנה (א) ישיב תשובה מלאה ונכונה על כל שאלה שנשאל בבדיקה ועל כל פרט בשאלון שעליו למלא. 5. סמכויות רופא הרופא הבודק ספורטאי בדיקה רפואית לפי תקנות אלה רשאי להפנות את הנבדק לכל בדיקה אחרת שיש בה צורך, לפי שיקול דעתו, כדי לקבוע את כשירותו מבחינה רפואית". 9. הנחתו הבסיסית של נאיגוד הכדורסל היא כי למדינה חובת זהירות מושגית בעת הפעילה את כוחות החקיקה שלה, כלפי הנתונים לחוקיה. 10. לעניין חובת זהירות קונקרטית, טוען האיגוד כי המדינה התרשלה בהוציאה ובהתקינה את החקיקה הקיימת שכן זו חסרה ואינה ממצה. עיקר החיצים מופנים כנגד השתת חיוב, מחד, על גופי הספורט שתוכנו, מניעת השתתפות ספורטאי בתחרות, אלא נמצא תחילה כשיר לכך בבדיקות רפואיות. ומאידך, הימנעות המדינה מקביעת קריטריונים להסמכת "רופאי ספורט" המבצעים בדיקות אלה. 11. לעניין סטנדרט הזהירות מפנה איגוד הכדורסל לדו"ח הועדה לבדיקת מותו של המנוח, וועדה אשר מונתה ע"י שר המדע, התרבות וספורט, מר מתן וילנאי [להלן: "הועדה"]. הועדה המליצה להשביח את קבוצת הרופאים המורשים לבדיקת ספורטאים במדינת ישראל וזאת ע"י גיוס מומחים בקרדיולוגיה וברפואה פנימית והכשרתם למטרה זו. לשם כך המליצה להקים תוכנית לימוד קצרה יותר על מנת לא להרתיע רופאים מומחים הנושאים משרות בכירות. כמו כן, המליצה הועדה למשרד הבריאות להקים מערכת לאבטחת איכות הבדיקות הרפואיות. האיגוד רואה בהמלצות אלה הלכה למעשה, הצבעה על מחדלים קיימים וביטוי לרשלנות בחקיקה הקיימת ו/או בחובות הפיקוח המוטלות על המדינה כבר עובר ובעת פטירת המנוח. 12. המדינה טוענת כי לא חלה עליה חובת זהירות מושגית בגין מעשי חקיקה [גם בהינתן רשלנות בחקיקה]. 13. לעניין חובת זהירות קונקרטית וסטנדרט זהירות טוענת היא כי פעלה במסגרת סמכויותיה והנטען כלפיה אינו כלל במסגרתן, כך שלא ניתן לייחס לה כלל הפרת חובה. לטענתה, נובעים תפקידיה מסמכויות השר הממונה על ביצוע חוק הספורט [ותחומות בהן] ובמסגרת זו ביצעה היא את המוטל עליה, היינו, דאגה לקבוע בתקנות סטנדרטים לבדיקות ולהסמכת הרופאים הבודקים. אשר לסמכויות הביצוע והיישום של סטנדרטים אלה, ובפרט הפיקוח על הרופאים ועל טיבם, הללו נתונים בלעדית בידי גופי הספורט, לרבות האיגוד, כהגדרתם בחוק הספורט. 14. עוד ובין השאר, טוענת היא כי בישראל אין כלל התמחות או הכשרה רפואית בתחום רפואת ספורט ועל כן אין זה מתפקידה ומסמכותה של המדינה להכשיר רופאים כאלו, למעט לדאוג להסמכתם. ולהסמכה אכן דאג משרד הבריאות באמצעות חוזר הקובע נהלים להפעלת תחנות לרפואת ספורט ולהסמכת רופאים לעסוק ברפואת ספורט. בין השאר נקבעו בחוזר נוהלי השתלמות רופאים והמלצה של ועדה מטעם משרד הבריאות למנכ"ל המשרד, על הסמכת הרופאים שסיימו את מסלול ההשתלמות, לעבוד בתחנות לרפואת ספורט. מידת ההתערבות של בתי המשפט בהליכי חקיקה 15. טרם אדון בחובת הזהירות המושגית של המדינה, אפנה לפסיקה העקרונית הנוגעת בסוגיה קרובה, היינו, לגבולות ומידת התערבותו של בית המשפט בהליכי חקיקה ובתוכנם של מעשי חקיקה. 16. הכלל הוא כי הכנסת, והיא בלבד, רשאית לבטל חוק, כולו או מקצתו, לשנות חוק או לחוקק חוק אחר תחתיו. בית המשפט לא יתערב בהליך ממין זה, שהוא, כאמור, בתחום סמכותה הבלעדי של הרשות המחוקקת. בית המשפט אף ינהג זהירות יתרה טרם התערבות בתוכנה של חקיקת משנה, שכן ההנחה היא כי הכנסת מפקחת על התקנתה בידי הזרוע המבצעת, היא הממשלה ונשקלו השיקולים הסבירים הדרושים. וכך נפסק בבג"צ 356/83 לידור האגודה להגנת בעלי בתים ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח’, פד"י לח [1] 602, 610: "איש אינו מוסמך וגם אינו יכול להבטיח מראש את תוכנו של מעשה חקיקה, בין חקיקה ראשית ובין חקיקה משנית, המסור כל כולו בידי הגוף המחוקק". 17. בבג"צ 777/83 א.ה.ל אגודת הבונים להשכרה בגוש אח' נ' שר הבינוי והשיכון, פד"י לח [1] 625, 629 התייחס בית המשפט העליון קונקרטית לנוהג של בית משפט להורות על חקיקת חוקים: "עיקרו של דבר, אין בית משפט זה נוהג להורות למחוקק או לאלה שיש בידיהם הכוח ליזום דיון בהצעות חוק בכנסת אלו תיקונים בחוק הקיים מתחייבים. לענין זה, יש לאבחן בין המלצה לתקונו של חוק העשויה להיות מסקנה נגררת מהתדיינות פלונית לבין דיון שמטרתו הבלעדית היא מתן הוראות לרשות המבצעת ליזום חקיקה או למחוקק לקבלה". 18. לענייננו, אין מדובר בפסילת חקיקה קיימת אלא בדרישה להורות על השלמתה, אף אם בעקיפין, על ידי קביעת ועיצוב תכנים במסגרת תביעת נזיקין פרטיקולארית, כאשר הימנעות מקביעתם, היא כשלעצמה מלמדת על הפרת חובת זהירות של המדינה. העובדה שהועדה המליצה לשר הבריאות, בעקבות מותו של המנוח, על השבחת קבוצת הרופאים הבודקים, אינה מעלה ואינה מורידה במישור העקרוני, שכן טרם קביעת תוכנו של דבר חקיקה, מתבצע איסוף נתונים רחב ומקיף, על ידי מגוון גורמים מקצועיים וחקיקתיים, כשהמלצות ועדה, הינן רק חלק מהנתונים הנאספים ולא מן הנמנע, כי בסופו של יום, תדחנה המלצות הועדה, או תעוצבנה בצורה אחרת. אני סבורה כי בעל בית המשפט להיזהר מלהפוך עצמו למחוקק או למתקין תקנות, שהרי אין לו הכלים המתאימים לכך [זאת ניתן להבדיל מביקורת של בית המשפט המוסמך על חוקתיותם של חוקים, שהרי חוקתיות, בכל זאת, מבוססת על מצע משפטי המצוי, עקרונית בתחום מומחיותו של בית המשפט מעצם טיבו והגדרתו, אך אין צורך להידרש לכך במסגרת החלטה זו]. עד כאן, כללי ותחומי ההתערבות השיפוטיים באופן עקרוני. חובת הזהירות המושגית 19. וכעת, אל חובת הזהירות המושגית של המדינה במשפט הנזיקין. המדינה כידוע, אינה חסינה עוד מפני תביעות כלפיה על "רשלנות שבמעשה" לפי סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים [אחריות מדינה] התשי"ב - 1952. 20. על אף זאת, נרתעו בתי המשפט מהטלת חובת זהירות מושגית על המדינה ועל רשויותיה. כך למשל נפסק, לעניין אופן הפעלת שיקול דעתו של רגולטור, המפקח על הביטוח, כי על אף קיומה של ציפיות טכנית שלו בדבר קריסת חברת ביטוח מפוקחת והנזקים לנפגעי קריסתה עקב אי שלילת רישיונה במועד, לא קמה חובה מושגית שלו כלפיהם מטעמים של מדיניות משפטית. ובלשון ה"נזיקית": חובת הזהירות [מושגית, י.ה.] תוכר בהתקיים שני יסודות מצטברים: האחד, יסוד של "שכנות" ובבסיסו, יכולת צפייה טכנית של הנזק; השני, מסקנה שיפוטית לפיה, צודק, סביר והוגן להטיל חובת זהירות. נקודת המוצא, כך נפסק, היא שלא כל אחריות ציבורית, מדינית או מוסרית מטילה על השלטון אחריות בעוולת הרשלנות [ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי ואח', פד"י מח [3] 45, 73, [להלן: "פס"ד לוי"]. 21. אף אם נניח כי הנטייה העכשווית אינה שוללת עוד באופן גורף ההתערבות בסמכות שבשיקול דעת של רגולטור והכרה בחובת זהירות מושגית שלו, הרי מכאן ועד הטלת חובה חובה כזו על המדינה בהפעילה כוחות חקיקה [כמו גם בהימנעותה מכך], ארוכה הדרך. 22. בע"א [מח - חיפה] 4758/98 אורנים סיילנסר בע"מ נ' מדינת ישראל- משרד העבודה , פס"מ תשנ"ט [2] 510, 513, שלל בית המשפט המחוזי הטלת חובת זהירות מושגית על המדינה בגין אי התקנת תקנות בעניין הרמת משקל יתר, לפי סמכותה בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל - 1970. נפסק כי: "נקודת המוצא כפי שפורטה [בפס"ד לוי] היא, שלא כל אחריות ציבורית או אף אחריות מדינית ומוסרית מטילה על השלטון אחריות בעוולת הרשלנות. הוא הדין לגבי התקנת תקנות, במסגרת חובותיו של מחוקק המשנה. משמע, שגם כאשר מחוקק המשנה אינו מתקין תקנות, על אף החובה המוטלת עליו לעשות כן - ובענייננו, נניח שחובה כזו אכן קיימת גם בנסיבותיו של המקרה הנדון - אין בכך בלבד כדי להטיל על הרשות השלטונית חובת זהירות כלפי הפרט שנפגע כתוצאה מהעדר התקנות. כדי שתתקיים חובת זהירות צריך להוכיח "צפיות", "שכנות" או "קירבה" וכן מסקנה משפטית לפיה הוגן, צודק, וסביר להטיל חובת זהירות נורמטיבית על הגוף המפקח (ראה פס"ד לוי, שם, 66 ב'). אף אחד מן המרכיבים שהוזכרו, אינו מתקיים במקרה זה. " [מתוך אתר נבו]. 23. וכך קבע בית המשפט המחוזי בת.א. [חיפה] 195/01 גיל אימפורט בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס [מתוך אתר נבו] : "ככל שהתובעת טוענת שאי חקיקת פרט מכס ספציפי מהווה עוולה כלפיה, הרי שטרם מצאתי שאי הסדרת נושא מסויים בחקיקה ראשית או בחקיקת משנה, הקימה עילת תביעה בנזיקין...". 24. בת.א. [שלום - ת"א] 61403/00 עזבון המנוח ליאור קבילו ז"ל נ' מדינת ישראל [מתוך אתר נבו] [להלן: "פס"ד קבילו] [מתוך אתר נבו] נדון מקרה [דןמה לזה שלפנינו] של שחקן בקבוצת נוער בכדורגל ונפטר בהיותו בן 15 כתוצאה מהפרעה קטלנית בקצב הלב. התובעים טענו כי המדינה התרשלה באי פיקוח על פעילות מכון הבדיקה של ההתאחדות לכדורגל ובאי אכיפת חוק הספורט והתקנות בעניין הבדיקות הרפואיות לספורטאים ובחקיקה חסרה ולא ממצה. בית משפט השלום מחק על הסף את התביעה נגד המדינה. וכך נפסק [בש"א 106568/01] : "באשר להטלת חבות בנזיקין על המדינה, נקבע על פי הפסיקה כי אין עילת תביעה ברשלנות נגד המדינה לאזרח שנפגע מחקיקה שלטענתו היא רשלנות ומפעולות שלטוניות אחרות הכרוכות בהפעלת שיקול דעת רחב, אשר אינו מוגבל בסטנדרטים ברורים ובמעורבות שיקולי מדיניות רחבים. התועלת שבשלילת אחריות המדינה בהחלטות שלטוניות מסוג זה עולה על הנזק שבכך... חוק הספורט תשמ"ח-1988 מטיל שתי חובות ברורות על אגודת הספורט האחת בסעיף 5 לחוק- ספורטאים לא ישתתפו בתחרויות ספורט המאורגנות מטעמם אם לא ביצעו בדיקות רפואיות בהתאם לתקנות הספורט (בדיקות רפואיות) והשנייה, בסעיף 7 לחוק- אגודת ספורט תבטח ספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט. מכאן נובע כי המבקשת אינה גוף מבצע אלא לכל היותר גוף מפקח ובתור שכזאת ונוכח העדר "קירבה" או "שכנות" לא ניתן לחייב אותה בנזיקין משיקולי מדיניות כלליים כפי שצויין לעיל. 25. וכך נקבע גם בת.א. [מח - חיפה] 512/98 נעים עזרא נ' סקאי קלב בע"מ [מתוך אתר נבו]: "משיקולי מדיניות כלליים, אין מקום להטיל אחריות בנזיקין על המדינה במקרים כגון זה. המדינה אינה בגדר מבטח-על, אשר יש לשוב אליו מקום בו קמה רשלנותם של אחרים, גם אם אלו תחת פיקוחה הכללי". 26. יפים אף דבריו של כב' השופט רובינשטיין לאחרונה [בע"א 4398/06 החברה העירונית ראשון לציון - לתרבות וספורט בע"מ ואח' נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, מדינת ישראל - שר החקלאות והשר לאיכות הסביבה ואח', , מיום 29.3.09 ] : "אוסיף רק, כי לדידי כמדיניות שיפוטית יש לנהוג זהירות בחיפוש אחר "כיסים עמוקים" כדי לחלוק אחריות. אכן, אמרו חכמים "אין ציבור עני" (שו"ת מבי"ט, ר' משה בן יוסף טראני, תורכיה-צפת, המאה הט"ז), ואולם אין מקום לתת יד להדבקה מלאכותית של אחריות בחינת "גם אתה שותף", שמטרתה מציאת וו ולוא רעוע למדי לתלות עליו אותה אחריות ואותה שותפות .... סבורני בסופו של יום, כי תוצאת פסק הדין מחזקת גישה שיפוטית האומרת - הרשלן יימצא אחראי ויושתו עליו תשלומי נזק, אך ראוי לבדוק היטב עד היכן מגיעים גלי הרשלנות, ולא כל כיס עמוק יוצר case כחוק, כי גם לשכל הישר מקום בתוכנו". 27. העולה מכל האמור לעיל - עד כה שללה הפסיקה הטלת חובת זהירות מושגית על המדינה בעת הליכי חקיקה, כלפי הנתונים לחוקיה. אני סבורה כי ביסוד שלילה זו, טעמי מדיניות כבדי משקל, מעבר לאילו הפועלים בזירה הנזיקית הטהורה, כך שהביטויים "שכנות", "קירבה" , "ציפיות" ושאר ביטויים נזיקיים, אינם אלא באים לבטא טעמים עמוקים יותר. ביניהם, כך לטעמי, החשש מהשגת גבולה של הרשות המחוקקת, לרבות בפיקוח על התקנת חקיקת משנה, והחשש מהתערבות בכללי המשחק הפרלמנטרים, הבאים לביטוי במהלכי חקיקה. חששות אלה, הינם מעבר לחששות הידועים של ריבוי תביעות נגד המדינה והשקעת כספי ציבור רבים בבדיקת פעולות המדינה, מראש. חששות אלה יורדים לשורש תפקידה של הרשות המחוקקת במדינה דמקורטית. הרשות המחוקקת צריכה לעסוק בחקיקה, לרבות במשאים ומתנים חופשיים בין מרכיביה הפרלמנטרים השונים וזאת, לכאורה, ללא חשש של חשיפה לתביעות נזיקין, שאולי יפצו ניזוקים פרטיקולארים, אך יגרעו מהקופה ומהמשאבים הציבוריים. מן הכלל אל הפרט: 28. בתובענה שלפנינו, אין חולק כי המדינה לא היוותה גורם סיכון ישיר שהביא למותו של המנוח, אלא גורם פיקוח עקיף. לאיגוד טענות בדבר טיב הבדיקות שבוצעו אך עצם ביצוע הבדיקות, כמו גם פענוח תוצאותיהן, נתון לפעולת מכוני הבדיקה והיה נתון להם אף לו הייתה המדינה מתקינה תקנות כדרישת האיגוד. לאיגוד טענות בדבר טיב הרופאים והסמכתם, אך על המדינה לא מוטלת חובת הכשרת רופא לעסוק ברפואת ספורט, הכשרה שאינה מוכרת בישראל. 29. המדינה דאגה להתקנת תקנות לעניין טיב הבדיקות, הסמכת רופאים בודקים ואישור כשירות הספורטאי. במישור העקרוני, לא מוטלת על המדינה חובת זהירות מושגית בהליכי חקיקה, כלפי הנתונים לחוקיה ואף לולא הייתה מתקינה תקנות אלה, לא הייתה קמה לה חובת זהירות כאמור. סוף דבר - הבקשה מתקבלת וההודעה כלפי המדינה נמחקת על הסף מחמת היעדר עילה. המשיב 1 יישא בהוצאות המדינה ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ + המע"מ החל ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. תביעות בגין מקרי מוותתביעות נגד המדינהאחריות המדינהדיני ספורטמקרי מוות