ביטוח רכב רטרואקטיבי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח רכב רטרואקטיבי: מבוא ועובדות מוסכמות: 1. בתמצית האומר, המחלוקת בתיק זה היא בשאלה האם התובע עשה ביטוח אצל הנתבעת בתוקף רטרואקטיבי או שמא במועד האירוע נשוא התביעה כבר נכרת חוזה ביטוח בין הצדדים. 2. במועדים הרלוונטיים לתביעה היה בבעלות התובע רכב מסוג אאודי נושא מס' רישוי 76-310-18, שנת ייצור 1998 (להלן: "הרכב"). 3. במועד כלשהו היה הרכב מעורב בתאונה בעקבותיה נגרם לו נזק כבד והוא הוכרז כנזק מוחלט (להלן: "התאונה"). בין הצדדים מחלוקת באשר למועד התאונה, ועל כך בהמשך. 4. בעקבות פניית התובע או מי מטעמו לסוכן ביטוח מטעם הנתבעת, הפיקה האחרונה ביום 23.10.00 פוליסת ביטוח מקיף לרכב בתוקף מיום 25.9.00 ועד ליום 30.9.01 (להלן: "הפוליסה"). 5. לכיסוי הפרמיה בגין הפוליסה וכן בגין שתי פוליסות אחרות שאינן לעניינינו, נמשכו מחשבון אביו של התובע לפקודת סוכנות הביטוח גל את ביילי בע"מ, שהינה חתם של הנתבעת (להלן: "סוכנות גל את ביילי") 5 שיקים על סך של 1,800 ש"ח כ"א ואשר מועד פרעונם הוא מיום 5.10.00 ובכל ה-5 לחודש שלאחריו (להלן: "השיקים"). לעניין השיקים יודגשו שניים אלה: השיק הראשון, ואשר מועד פרעונו ביום 5.10.00, נפרע בפועל ביום 30.10.00. כל השיקים נפרעו, למעט השיק אשר זמן פרעונו 5.2.01 שחזר בשל העדר חתימת המושך. טענות הצדדים בתמצית: 6. לטענת התובע, הוא חתם על הצעת ביטוח לסוכנות הביטוח גל את ביילי ביום 24.9.00 (להלן: "הצעת הביטוח"), בו ביום נמשכו השיקים לפקודת סוכנות הביטוח הנ"ל ובגין כך נמסרה לו קבלה זמנית. החל מאותו מועד סבר התובע כי יש לו כיסוי ביטוחי מקיף לרכב. לעניין נסיבות התאונה טען התובע, כי ביום 18.10.00 הוא שיחק עם קבוצת מכבי-מג'אר במשחק כדורסל אשר התקיים ברמת הגולן, ובסיום המשחק הוא נסע ברכב שחקן אחר של הקבוצה, מר אייל מלכה (להלן: "אייל") לישוב כרכום, שם הוא החנה את רכבו בביתו של אייל. התובע הגיע למקום ונסע ברכב לכיוון קרית שמונה וזאת בסביבות השעה 22:30. בדרך הבחין התובע בשועל אשר עבר את הכביש ועל מנת שלא לפגוע בו הוא הסיט את רכבו, איבד את השליטה בו והרכב התהפך. בהמשך התקשר התובע לחברו אייל וכן לאחותו גב' מישל בהלול (להלן: "מישל") אשר הגיעו למקום. כמו כן, למקום הגיע גרר אשר העביר את הרכב למוסך כלל וסע מטעם הנתבעת. התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי בעקבות התאונה. התובע טוען איפוא כי התאונה אירעה כחודש ימים לאחר שנכרת חוזה הביטוח בינו לבין הנתבעת ובהתאם לכך עליה לפצות אותו בגין שווי הרכב, הוצאות גרר, עלות רכב חלופי וכן בגין טרחה ועוגמת נפש בסכום כולל של 154,138.78 ש"ח. 7. לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מאחר והביטוח במקרה דנן נעשה באופן רטרואקטיבי לאחר התרחשות התאונה. כן נטען כי התובע הסתיר מהנתבעת כי הרכב היה מעורב בתאונה קודמת אשר בעקבותיה נגרם לו נזק וירידת ערך וכן הוא הצהיר כי הרכב אינו משועבד, כאשר בפועל אין הדבר כך. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' נגד מר פייסל טרבייה בטענה כי הוא עשה יד אחת עם התובע לביטוח הרכב בתוקף רטרואקטיבית. 8. לטענת צד ג', חלקו בביטוח הרכב היה מינורי ומבלי שהיה קשר בינו לבין התובע. הביטוח של הרכב נעשה באמצעות צד ד', מר אליאס אליאס, אשר ערך את הצעת הביטוח, קיבל לידיו את השיקים והעביר אותם לסוכנות האם, גל את ביילי בע"מ, אף כי צד ד' השתמש בשמו ובמשרדו של צד ג' על מנת לזכות במחירי ביטוח מוזלים. ד י ו ן: 9. בסעיף 16 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, נקבע כי - "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". הוראת המחוקק לעיל מבטאת עיקרון יסוד בדיני הביטוח, לפיו, חוזה הביטוח צופה פני העתיד ונועד לבטח סיכונים שטרם התממשו בעת כריתתו (ר' ע"א 2046/90 אנצילביץ נ' שמיר חברה לביטוח, ). אמנם נכון, בסעיף 71 (א) לחוק חוזה ביטוח מנה המחוקק את הוראות החוק שלא ניתן להתנות עליהן, וסעיף 16 (א) הנ"ל נפקד מאותה רשימה, ומכאן, ככל הנראה, ניתן להתנות עליו בהסכם בין הצדדים, אולם, אין זה למקרה דנן בהעדר טענה של מי מהצדדים בנדון. 10. נקודת מפתח להכרעה במחלוקת שבין הצדדים היא בשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח כי התאונה לא אירעה לפני כריתת חוזה הביטוח ובהתאם לכך אין עסקינן בביטוח רטרואקטיבי, האם על התובע-המבוטח או שמא על הנתבעת-המבטחת. העיקרון הוא כי מבוטח התובע ממבטחו תשלום תגמולי ביטוח, נושא בנטל להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. מנגד, המבטח נושא בנטל להוכיח את טענתו כי מתקיים סייג זה או אחר הפוטר אותו מאחריות על-פי תנאי הפוליסה (ר' ע"א 481/67 רוזובסקי נ' דומיניון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כב (2), 813, ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (1), 589, ע"א 85/497 אשל ואח' נ' פיליפ גבל רייט, פ"ד מב (1), 89, ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4), 177, ע"א 679/89 חירות בע"מ נ' הום אינשורנס קומפני בע"מ ואח', פ"ד מח (2), 666). מתעוררת אפוא השאלה, מה יחשב כיסוד מיסודותיו של מקרה הביטוח, שכאמור חובת ההוכחה לגביו מוטלת על המבוטח, ומה יחשב כחריג לחבות, ואשר חובת ההוכחה לגביו מוטלת על המבטח ובעניין זה לא אחת מתעורר קושי בהבחנה (ר' פסק דין רייט לעיל בעמ' 94). ב-ע''א 78/04 המגן חב' לביטוח בע''מ נ. שלום גרשון הובלות בע''מ אימץ בית המשפט את עמדת כב' הנשיא (בדימ') שמגר שהיתה דעת מיעוט ב-ע''א 1845/90 סיני נ. מגדל חב' לביטוח בע''מ, פ''ד מז(5) 661, לפיה, נטל ההוכחה צריך להיות אחיד בכל סוגי הביטוחים וכל אימת שהמבטח טוען לקיום חריג הפוטר אותו מתשלום תגמולי הביטוח, כגון גרימת שריפה במתכוון או גניבה שלמבוטח היתה יד בה, עליו נטל ההוכחה. 11. אף למקרה דנן יש לבחון באם מועד התרחשות התאונה ביחס למועד כריתת חוזה הביטוח (הטענה כי הביטוח נעשה באופן רטרואקטיבי) מהווה יסוד מיסודותיו של מקרה הביטוח, ובהתאם לכך חובת ההוכחה לעניין זה מוטלת על התובע, או שמא, עסקינן בחריג שחובת ההוכחה לגביו מוטלת על הנתבעת. הסוגיה לעיל נדונה בפסק דינו של כב' השופט עמית ב-ת.א. (עכו) 5270/95 מעארבה נ' כלל חברה לביטוח שם נפסק כי על המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש לאחר כריתת הסכם הביטוח ובהתאם לכך כי הביטוח לא נעשה באופן רטרואקטיבי. שני נימוקים למסקנה זו, הראשון הוא בעיקרון לפיו חוזה ביטוח צופה פני עתיד ועל-כן העובדה כי מקרה הביטוח לא התרחש עובר לכריתת חוזה הביטוח מהווה תנאי מקדמי שאין בלתו לצורך עצם כריתת חוזה הביטוח והמבוטח הפוטנציאלי "אינו זוכה לכרטיס הכניסה למועדון המבוטחים טרם יתמלא גם תנאי מקדמי זה, שאם לא כן, יראו את חוזה הביטוח כאיילו ולא נכרת מלכתחילה". השני, יש לראות במועד האירוע הביטוחי כחלק מיסודותיו וזאת על-פי הגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה התקנית שבתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986, שם נאמר: "...מסכים המבטח תמורת דמי ביטוח לשפות את המבוטח למשך תקופת הביטוח בשל אובדן הנזק שייגרם לרכב המבוטח עקב מקרה ביטוח..." (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). אף בפסק דין ב-ת.א. 4846/98 (שלום-ת"א) יורשי המנוח בוטבול נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח ואח' , אימץ בית המשפט עמדה דומה כאמור לעיל. אי לכך, מתחייבת המסקנה כי חובת ההוכחה כי במקרה דנן אין עסקינן בביטוח רטרואקטיבי מוטלת לפתחו של התובע ובאם הוא לא הרים נטל זה, אזי מן הדין לדחות את התביעה. ויודגש, לעניין זה על התובע להוכיח הן מועד אירוע התאונה והן מועד כריתת חוזה הביטוח בינו לבין הנתבעת. 12. התובע, ומשיקוליו, בחר להימנע מהזמנת עדים והגשת ראיות שעשויות היו לתמוך בטענתו לעניין מועד אירוע התאונה ולעניין מועד כריתת חוזה הביטוח בינו לבין הנתבעת ולמעט עדותו הוא, לא נשמעה כל עדות נוספת מטעמו בתביעה. 13. התובע מסר לחוקר הנתבעת הודעה באשר לנסיבות התאונה וחתם על ההודעה, מוצג נ/1 (להלן: "ההודעה לחוקר"), בה סיפר כי לאחר אירוע התאונה הוא התקשר לחברו אייל וכן לאחותו מישל ושניהם הגיעו למקום האירוע (שם, עמ' 2 שורה 4 ועמ' 3 שורה 6). כן טען התובע בהודעתו לחוקר כי למקום הגיע גרר אשר העביר את הרכב למוסך של הנתבעת ולעניין זה הוא צירף חשבונית מס של הגרר, נספח ח/3 לתצהירו ת/1. כאמור, התובע בחר שלא להעיד אף לא אחד מאותם עדים לעיל אף כי בעדותם ניתן היה לתמוך בטענתו כי התאונה אירעה ביום 18.10.00. 14. אמנם נכון, התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית חשבונית תשלום עבור גרר מיום 18.10.00, הודעה לנתבעת על אירוע התאונה מיום 19.10.00 והודעה נוספת על האירוע מאותו מועד. אולם, אין להיבנות מכל אותם מסמכים לצורך קביעת מועד אירוע התאונה, וזאת מהטעם הפשוט כי התאריך בכולם נרשם בכתב יד ומי שערך אותם מסמכים רשאי לבחור ולרשום בעצמו כל תאריך בו הוא חפץ על-פי האינטרס שלו. לחשד זה משנה תוקף לאור העובדה כי בשתי ההודעות אשר מסר התובע לעניין אירוע התאונה מודפס תאריך משלוח באמצעות פקסימיליה שהינו 24.10.00 והתובע לא נתן כל הסבר לדבר. 15. גם גרסת התובע באשר למועד כריתת חוזה הביטוח בינו לבין הנתבעת, מעורר תהיות וחשדות רבים. 16. בתצהיר עדותו הראשית של התובע, מוצג ת/1, נטען כאילו הוא טיפל באופן אישי בעריכת חוזה הביטוח מול סוכנות הביטוח גל את ביילי, וזאת באומרו: "3. אני מצהיר כי אני פניתי לסוכנות הביטוח גל את ביילי בע"מ (להלן: "הסוכנות") על מנת לבטח את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף וזאת במהלך חודש ספטמבר 2000. 4. אכן סוכנות הביטוח הנ"ל הציעה לי הצעה לביטוח הרכב ואני ראיתי הצעה זו הכי מתאימה וחתמתי אף עליה כבר ביום 24.9.00... 5. אני בד בבד, עם החתימה על ההצעה מסרתי לסוכנות 5 שיקים על סך 1,800 ש"ח כ"א על חשבון הביטוח ואשר תאריך פרעונם...ואף קיבלתי קבלה על כך...". אולם, ובניגוד לנטען לעיל, בחקירתו הנגדית גימד התובע את חלקו בעריכת חוזה הביטוח ורכישת הפוליסה, תוך סתירה לגרסתו הראשונה וטען כי אביו הוא הוא זה אשר טיפל במכלול ענייני הביטוח של הרכב, כמו גם של רכבים אחרים. להלן ציטוטים: "ש. לפני התקופה הרלוונטית לתביעה, האם נכון כי הרכב היה מבוטח בחברת הביטוח הפניקס? ת. אני לא מתעסק בביטוחים, רק אבי מתעסק בכך. ש. האם נכון כי הפוליסה הקודמת של הרכב הסתיימה בסוף חודש אפריל 2000? ת. אני לא יודע, אני לא מתעסק בביטוחים. ... לשאלת בית המשפט כאשר אמרתי שאבי מתעסק עם ביטוח, התכוונתי שהוא זה שמשלם את הפרמיה ולאחר מכן הוא מוסר לי את תעודת הביטוח" (שם, עמ' 16 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך: "ש. מפנה אותך לסעיף 3 לתצהירך. שם נרשם כי פנית לסוכנות הביטוח גל את ביילי בע"מ. למי פנית באופן ספציפי? ת. אני אומר עוד הפעם שאנו מכירים את מר אליאס אליאס והוא מתעסק בביטוחים. אני לא יודע. ש. מדוע לא רשמת בתצהיר שלך שפנית למר אליאס אליאס אלא לסוכנות גל את ביילי בע"מ? ת. אני שוב אומר שאני לא מתעסק בביטוחים. ... ש. האם ראית הצעת הביטוח לתקופה הרלוונטית נשוא התביעה? ת. אני לא מתעסק בביטוחים. הבהרתי זאת בתחילת הדיון ולכן לא ראיתי את הצעת הביטוח. ש. מפנה אותך לסעיף 4 לתצהירך, איך האמור בו מתיישב עם מה שאמרת קודם? ת. כנראה שסוכן הביטוח קיבל את הצעה זולה יותר. אני אומר שסוכן הביטוח מביא את ההצעה, אני לא מתעסק עם זה. ש. על הצעת הביטוח אתה חתום, נספח ב' לתצהירך? ת. לאחר שאני מעיין בהצעה המצורפת לתצהיר הנתבעת מיום 24.9.00 (אותה הצעה עליה נשאל התובע - ר.ח.) אני משיב שאני חותם בחתימה מקורית שונה מזו, אם כי זו גם אחת מצורת החתימות שלי... ש. האם הצעה זו הוצגה בפניך ואתה חתמת עליה? ת. אני לא זוכר" (שם, עמ' 20 שורה 21 לפרוטוקול הדיון). באשר לשיקים והקבלה בגינם, העיד התובע בחקירתו הנגדית באומרו: ש. מפנה אותך לסעיף 5 לתצהירך. האם אתה הוא זה שמסר את השיקים שבנספח א/2 לתצהירך לסוכנות גל את ביילי? ת. אבי משלם על הביטוח, מדובר בשיקים של אבי. המון פעמים אני נותן ומעביר שיקים של אבי. אני לא זוכר אם במקרה הזה העברתי את השיקים לסוכנות גל את ביילי. ש. אתה זוכר למי באופן ספציפי נמסרו השיקים? ת. לא. ש. האם קיבלת קבלה לידיך ישירות בגין השיקים? ת. אני לא זוכר. מדובר בעניינים שהיו לפני 6-7 שנים" (שם, עמ' 20 שורה 21 לפרוטוקול הדיון). 17. מהמצוטט לעיל עולה כי התובע סתר את גרסתו שבתצהיר עדותו הראשית באשר לחלקו בהתקשרות לרכישת הפוליסה, ובעוד כי מאותו תצהיר עולה כי הוא פעל מול סוכנות הביטוח, הרי מחקירתו הנגדית עולה כי חלקו באותה התקשרות היה, אם בכלל, מזערי, ואביו הוא זה שפעל בשמו. חמור מכך, מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי הוא מסוייג באשר לחתימתו על הצעת הביטוח, אין הוא יודע לומר בבטחה כי אכן זו חתימתו, ואף אינו זוכר את ההצעה. במצב דברים זה מחדלו של התובע שלא טרח להעיד את אביו מטעמו, חמור שבעתיים. 18. ער אני לעובדה כי על הצעת הביטוח מוטבעת חותמת סוכנות הביטוח גל את ביילי מתאריך 24.9.00 והתובע גם הציג קבלה זמנית-ידנית מיום 24.9.00 של סוכנות הביטוח גל את ביילי בה נרשמו השיקים - מס' שיק, זמן פירעון וסכום. יחד עם זאת, לא מצאתי די בראיות אלה להרמת נטל ההוכחה המוטל על התובע, לפיו, הביטוח לא נעשה באופן רטרואקטיבי. אבהיר להלן דבריי. המשותף לשתי הראיות לעיל, הוא כי שתיהן נערכו בכתב יד והתאריך המופיע בהן נתון לשליטת מי שערך אותן וניתן לשנותו מבלי שהוא משקף נאמנה את המועד בו נוצרה הראיה. על מנת לתת משקל לאותן ראיות, כל שהיה על התובע הוא לטרוח ולהזמין את מר עאמר סרסור, ואשר שמו מופיע בחותמת סוכנות הביטוח גל את ביילי על הצעת הביטוח, למתן עדות במשפט, כמו גם את אביו. כאן שוב נגלית חומרת מחדלו של התובע אשר נמנע מהזמנת עורכי אותם מסמכים למתן עדות במשפט. יתירה מכך, הנתבעת הגישה קבלה ממוחשבת בגין השיקים של סוכנות הביטוח גל את ביילי, צורפה לתצהיר הנתבעת מוצג נ/5, והתאריך המוטבע עליה הוא 23.10.00, 5 ימים לאחר המועד הנטען לאירוע התאונה. 19. כאמור, השיקים נמשכו לכיסוי הפרמיה בגין הפוליסה, כמו גם בגין שתי פוליסות נוספות. על אף כי לטענת התובע השיקים נמסרו לסוכנות הביטוח ביום 24.9.00, כעולה מהקבלה הזמנית, ומועד פרעון השיק הראשון מביניהם הוא 5.10.03, הרי בפועל אותו שיק נפרע רק ביום 30.10.03. באם השיקים אכן נמסרו במועד המצויין בקבלה הזמנית, תמוה הדבר מדוע עבר זמן כה רב עד פרעון השיק הראשון ובסופו של יום הוא נפרע לאחר המועד הנטען לאירוע התאונה. לא ניתנה כל תשובה לתהייה זו והדבר אומר דרשני ומחזק את המסקנה כי אכן עסקינן בביטוח רטרואקטיבי אשר התובע או מי מטעמו מיהרו לרכוש רק לאחר אירוע התאונה. 20. למותר לציין כי התובע אשר הציג גרסאות שונות בתכלית באשר למידת מעורבותו בקשירת חוזה הביטוח במקרה זה וניסה בכל מאודו להתחמק במהלך חקירתו הנגדית ממתן תשובות לשאלות עליהן נשאל בנדון, הותיר עלי רושם שלילי ואינני נותן כל אמון בגרסתו. 21. העובדה כי תאריך הפקת הפוליסה הוא מיום 23.10.00, 5 ימים לאחר המועד הנטען בו אירעה התאונה, תומכת אף היא במסקנה כי אכן עסקינן בביטוח רטרואקטיבי. 22. בהתאם להלכה הפסוקה, בעל דין אשר נמנע מהזמנת עדים או מהגשת ראיות שבשליטתו, ואשר יש בהם כדי לתמוך בגרסתו בתביעה, חזקה כי לו הובאו בפני בית המשפט, הם היו תומכים בגרסת הצד שכנגד כנגד גרסתו של בעל הדין שנמנע מהבאתם (ר' ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה (1), 736, 760 ה'). במקרה דנן התובע לא הביא ראיות ולא הזמין עדים אשר יכלו לתמוך בגרסתו, הן לעניין מועד אירוע התאונה והן לעניין מועד כריתת חוזה הביטוח, והדבר נזקף לחובתו. 23. עדותו של התובע במקרה דנן היא עדות יחיד של בעל דין ובהתאם לסעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, בית המשפט לא יפסוק בעניין אזרחי על-פי עדות כאמור אלא מנימוקים שיירשמו. נימוקים כאמור אין בנמצא במקרה דנן, אדרבא, הנימוקים הם כנגד קבלת התביעה. 24. אין חולק כי שרידי הרכב הועברו למוסך מטעם הנתבעת ועל פי אומדן שמאי אשר בדק את הרכב מטעמה, שווי שרידיו מגיע לסך של 8,500 ₪. הדבר כעולה מדו"ח ממוחשב מיום 15.5.01 המצורף לתצהירו של עד הנתבעת, מר משה אסיאג (מוצג נ/5). אין גם מחלוקת כי הנתבעת קיזזה על דעת עצמה מהסכום הנ"ל סך של 7,055 ש"ח בגין הוצאותיה הנטענות עבור חקירות והעבירה את היתרה לתובע בשיק, אף כי הוא סירב לפרוע אותו. הנתבעת לא פעלה כדין בעניין זה משלא מסרה הודעת קיזוז לתובע ואף בתביעה דנן היא לא הוכיחה הוצאותיה הנטענות אשר קוזזו משווי שרידי הרכב. הדבר יבוא לידי ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות. 25. לטעמי, לחינם צורף צד ג' על ידי הנתבעת לתביעה. כאשר טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי הביטוח נעשה באופן רטרואקטיבי, הרי או שהטענה תתקבל ובהתאם לכך התביעה תידחה נגדה, או, לחילופין, הטענה תידחה, ובהתאם לכך יהיה עליה לשאת בתגמולי הביטוח לתובע וממילא במקרה זה אין לחייב צד ג' לשפות אותה בגין הסכומים בהם תחוייב כלפי התובע. מכל מקום, משמצאתי לדחות את התביעה ממילא מן הדין לדחות את ההודעה נגד צד ג', אף כי אומר בקצרה כי הנתבעת לא הניחה תשתית מספקת לטענתה כאילו הוא עשה יד אחת עם התובע על מנת לבטח את רכבו באופן רטרואקטיבי. 26. לסיכום, אני דוחה את התביעה ולאור האמור בסעיף 24 לעיל, כל צד יישא בהוצאותיו במסגרת התביעה. ההודעה נגד צד ג' נדחית. הנתבעת/מודיעה תשלם לצד ג' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.רכבביטוח רכברטרואקטיביות