האם תלונה נגד עורך דין ללשכה מהווה לשון הרע ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם תלונה נגד עורך דין ללשכה מהווה לשון הרע: זוהי תובענה לתשלום שכר טרחה אשר הוגשה ע"י עורך דין כנגד לקוחו על סך של 64,248 ₪. כן הגיש התובע תביעה בטענה להוצאת לשון הרע על סך של 50,000 ₪ בגין הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין אשר גרמה נזק לשמו הטוב. עדות התובע 3. בתצהירו ת/1 העיד התובע כי הנתבע הגיש בשנת 1993 תובענה כנגד חברה בע"מ ומנהליה בעניינה ניתן ביום 10.1.93 פסק דין לטובתו בסך של 39,600 דולר בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪. (להלן: "החברה"). 4. הנתבע היה מיוצג דאז ע"י עו"ד מיכאל יערן. 5. החברה הגישה ערעור על פסק הדין ובהליך זה לא יכול היה עו"ד יערן לייצג הנתבע עקב הליכי משמעת שננקטו נגדו, והאחרון ביקשו לייצג את הנתבע במקומו. 6. בפגישה שקויימה עם הנתבע בה נכח עו"ד יערן סוכם כי הסכם שכר הטרחה שבין הנתבע לעו"ד יערן יחול אף על טיפולו. כמו כן, סוכם כי עבור הטיפול בערעור ישולם סך של 3,000 ₪, אשר שולם בפועל. 7. בהמשך הדברים, הוחזר פסק הדין דנן לבית משפט השלום ועל פסק הדין "החדש" ערערה שוב החברה - ואולם זה נדחה ביום 20.11.98 ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב. 8. עבור טיפולו ב"ערעור שני" זה לא שילם לו הנתבע דבר. 9. בפסק הדין בערעור השני חוייבה החברה בהוצאות בסך של 20,000 ₪. פקדון אשר הופקד טרם הערעור בסך של 8,024 ₪ נגבה על ידו והנתבע הבטיח לשלם השאר מתוך כספים עתידיים שייגבו בהליכי הוצאה לפועל כנגד החברה. 10. במסגרת הליכי הוצאה לפועל שילם מנהל החברה מר אמנון צור סך של 10,500 ₪. 11. הנתבע ביקשו כספים אלה לכיסו שלו כי היה שרוי במצוקה כספית ועל כן העביר לו סך של 20,000 ₪ מתוך כספים שגבה מהחייבים על אף קיומו של החוב כלפיו בגין עבודתו בגבייה בהליכי הוצאה לפועל ובערעור. 12. בתיק הוצאה לפועל מס' 1- 93 - 19729 - 01 שכר הטרחה שנפסק לו ביום 12.8.93 היה בסך של 20,913 ₪. 13. להלן הפעולות שביצע, לטענתו, בתיק הוצאה לפועל זה: "1. בקשות לעיקול צד ג' בהנהלות הבנקים, קופ"ח וחברות ביטוח וצדדי ג' אחרים. 2. עיקול מטלטלין, שכלל גם דיון בבימ"ש בעניין טענת צד ג' לבעלות במיטלטלין המעוקלים. 3. עיקולי מקרקעין. 4. מינוי כונס נכסים, הן על מקרקעין והן על מניות החייבים בחברות שונות. 5. הופעה לדיונים בחקירות יכולת של החייבים. 6. הוצאת פקודות מאסר כנגד החייבים. 7. בקשות רבות לעיכוב יציאת החייבים בין הארץ". (ראה: סעיף 12 לתצהירו - ת/1). 14. כספים שנגבו מן החייבים עמדו על סך של 40,629 ₪. מתוך סכום זה קוזז סך של 20,580 ₪ על חשבון שכ"ט עו"ד פסוק המגיע לו, לטיעונו, וסכום של 20,079 ₪ הועבר לנתבע. 15. התובע מציג בנספח י"ז לתצהירו טבלה המפרטת התשלומים שנגבו מהחייבים ודרך תשלומם. להלן טבלה מרכזת זו: תאריך הסכום יעוד 2.5.99 570 570 - הוצאות 15.2.00 1,500 1,500 - שכ"ט 21.1.01 1,500 1,500 - שכ"ט 4.3.01 7,500 2,000 - שכ"ט 514 - הוצאות 4,500 - תשלום למלמד 4.7.01 1,288 1,288 - שכ"ט 12.7.01 1,288 1,288 - תשלום למלמד 19.8.01 1,288 1,288 - תשלום למלמד 8-9 3.9.014.9.01 2,0011,798 1,743 + 486 - תשלום למלמד1,500 - שכ"ט 10 10.9.01 1,288 1,288 - תשלום למלמד 11-13 28.10.0113.11.0113.12.01 1,2881,2881,288 1,000 - הוצאות1,288 + 1,288 + 844 - תשלום למלמד 14 8.1.02 1,288 1,288 - תשלום למלמד 15 - 17 12.2.0212.3.0215.4.02 1,288 1,170 - שכ"ט118 + 1,288 + 1,288 - תשלום למלמד 18 - 26 12.5.028.1.03 1,288 X 9 שכ"ט + הוצאות 16. על פי פירוט הטבלה, נגבה, לדידו, בהוצאה לפועל סכום של 40,629 ₪, מתוכו שולם לנתבע סך של 20,079 ש"ח ושכ"ט שגבה לעצמו הינו בסך של 20,550 ₪. 17. לפירוטו, יתרת שכר הטרחה שמגיעה לו הינה בהתאם להסכם עם התובע כדלקמן: "ב. יתרת שכ"ט פסוק המגיעה לי, בהתאם להסכם ביני לבין הנתבע, הינה כדלקמן: שכ"ט עו"ד פסוק 20,913 ₪ (קרן) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום הגשת התביעה ובסה"כ 67,067 ₪. בהפחתת שכ"ט שקוזז מגבייה בסך 20,580 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום הגשת התביעה, ובסה"כ 24,775 ₪. ג. כמו כן על הנתבע לשלם לי יתרת שכ"ט בקשר לטיפול בערעור בסך קרן 15,376 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום הגשת התביעה ובסה"כ 21,947 ₪. ד. הנתבע חייב לי שכ"ט כולל של 64,248 ₪ (סעיפים ב' + ג' לעיל)." (ראה: סעיף 13 ב' - ד' לתצהיר התובע - ת/1). לאמור, שכר הטרחה הנדרש דכאן הינו עבור טיפול בתיק ההוצאה לפועל ובערעור בסך כולל של 64,248 ₪. 18. התובע מציין כי התחשב בנתבע ולא דרש שכרו על אתר - ואולם בחודש יוני 2002 פנה הנתבע לעו"ד אחר ואף הגיש תלונה כנגדו ללשכת עורכי הדין, על פיה משתף הוא, כביכול, פעולה עם החייבים. 19. למיטב ידיעתו, הנתבע לא גבה מאומה לאחר שהתיק הועבר לערך דין אחר, למעט סכום מעוקל של קצבת נכות של החייב מר ניסים בלו, עיקול שהוא עצמו הטיל בזמנו. גרסת הנתבע 20. הנתבע לא התייצב, מטעמים השמורים עימו, ביום הדיון, ותביעה שכנגד אשר הגיש, נמחקה. 21. הגנתו של הנתבע שאמורה היתה להיות מעוגנת בתצהירו, שלא הוגש, איפוא, ועליו לא נחקר, לא הוכחה בפני. 22. עורך דינו, עו"ד זיו אימברג, הגיש סיכומים מטעם הנתבע, בהם ציין כי הנתבע טיפל בעצמו בתיק ההוצאה לפועל, לרבות הטלת עיקולים על כספי החייבים וכן הטלת עיקול על נכס מקרקעין של החייבים. 23. כן ציין כי עו"ד יערן אשר טיפל בעבר בנתבע ואשר הושעה לארבע שנים, הכין מסמכי התשובה לערעור שהגישו החייבים, וכי עו"ד מזרחי רק חתם עליהם. 24. כן דרש עו"ד מזרחי סך של 3,000 ₪ עבור מינויו ככונס נכסים על נכס המקרקעין הנזכר, סכום ששולם לו מיד עם דרישתו. 25. עוד פירט כי התובע גבה בפועל סכום כולל של 79,449 ₪, לאמור, 62,952 ₪ מתוך תיק ההוצאה לפועל, סך 12,997 ₪ מתוך חילוט ערבון וכן סך 13,500 ₪ גבה מגבייה בבית המשפט. הכרעה 26. התובע נחקר על תצהירו וחזר על עדותו הראשית בלא שזו נסתרה. כן פירט כי על אף שארעה שריפה במשרדו בשנת 2000 איתר לאחר זמן את תיקו של הנתבע שם מצא את העתקי שיקים מהם עולה כי הנתבע לא שילם לו במזומנים, כטענתו, אלא בשיקים מחשבונו. (ראה: העתקי שיקים - נספחים כה'1 - כה'11 לתצהיר התובע; פרוטוקול עמ' 5 שורות 4 - 1). 27. עוד, לעדותו, הוסכם בינו לבין הנתבע כי ישולם לו השכר הפסוק בהליכי הוצאה לפועל וכן 10% נוספים. 28. לדבריו, אינו מחתים לקוחות על הסכמי שכר טרחה, כמו במקרה של הנתבע, ואף היום נוהג הוא כך. 29. להלן עדותו בעניין זה: "... עד היום אני לא מחתים ומאמין ללקוחות ומה שאני מסכם איתם, הם משלמים לי ואם לא משלמים לי, אני סולח ושוכח. ואם מלמד לא היה נכנס איתי למצב שהוא טען טענות לא נכונות בלשכת עוה"ד, ייתכן שהייתי סולח לו". (ראה: פרוטוקול עמ' 6 שורות 8 - 3). 30. לגבי הליכי הערעור, חזר והעיד כי סוכם שההסכם עם עו"ד יערן יחול אף עליו, ובמהלך הגבייה ביקש ליתן כסף ליערן על חשבון חוב שכר טרחה קודם, אך הנתבע התחנן "ובכה" כי אין לו יכולת כלכלית וכי לא יעביר דבר למר יערן. (ראה: פרוטוקול עמ' 7 שורות 22 - 15). 31. בנוסף, חזר וציין כי פעל בהליכי הוצאה לפועל, כפי שפירט, ואולם לא הגיש בקשה לביטול החלטה שביטלה פסק הדין כנגד חייב של הנתבע מפאת זאת שהנתבע לא הסכים לשלם אגרה, והוא הדין בהליכים להכרזת פשיטת רגל כלפי החייב, שכן חזר וטען כי לא היה לו כסף לתשלומה. (ראה: פרוטוקול עמ' 10 שורות 14 - 1). 32. עד היום, לטיעונו, גובה הנתבע כספים בתיקי ההוצאה לפועל, בעצמו, לאמור, מכספי גמלת נכות של החייב מר ניסים בלו שהתובע עצמו עיקל. 33. אשר לסכום שהוסכם כשכר טרחה עבור הערעור השני, חזר על עדותו כי שכרו יהא זה אשר ייפסק ע"י בית המשפט, אותו משך מפיקדון שהופקד ע"י המערערים, משנדחה הערעור. אף זאת, לדבריו, סוכם בעל פה - "הכל בעל פה". (ראה: פרוטוקול עמ' 11 שורות 20 - 10). 34. לדידו, העביר לנתבע כ - 20,000 ₪, וחולק הוא על כך שגבה כ - 50,000 ₪ מהם העביר לנתבע כ - 17,000 ₪ בלבד, אלא הסכומים אשר ציין לעיל. 35. הנתבע לא נחקר על תצהירו, כאמור, עקב העדר התייצבות, וגרסתו לא הוצגה, איפוא, בפני, למעט בסיכומי בא כוחו, אשר אינם מהווים, כמובן, ראייה. 36. מקבלת אנכי עדות התובע בתצהירו ובעדותו בחקירה הנגדית, כי הסכומים אשר גבה וסכומי שכר הטרחה המוסכמים הינם כפי הטבלה ופירוט חיובי הנתבע, שהציג לעיל, אשר נערכו על יסוד מסמכים שבידיו ואשר תיעדו הגבייה והתשלומים בתיק ההוצאה לפועל ובתיק הערעור השני. כן תועדה דרישה זו במכתבים שנשלחו על ידי התובע לנתבע כבר מתאריכים 3.7.02 ו - 4.11.02 המפרטים חובו של הנתבע ומעמידים אותו על סך של - 62,022 ₪. (ראה: נספחים כ"א1 - כ"א2 ל - ת/1). 37. אין ספק, כי על פי ההלכה הרווחת ראוי היה שעורך הדין יחתים לקוחו על הסכם שכר טרחה, אשר יהא ברור וצלול, על מנת להעמיד הלקוח על תנאי השכר וכדי למנוע התדיינויות מיותרות ומסורבלות בבתי המשפט. 38. לעניין זה נפסק רבות, כפי שנפסק בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק, פ"ד נח(5) 20, (2004), בעמוד 31 לפסק הדין, כדלקמן: "נטל ההוכחה בשאלת גובה השכר הראוי מוטל על המשיב-התובע. אכן, המוציא מחברו - וכאן, המוציא מלקוחו - עליו הראיה. כאשר בוחנים את טענות הצדדים בדבר השכר הראוי, יש לדעתי לזקוף לחובתו של המשיב את העובדה כי לא דאג לעריכת הסכם שכר-טרחה." ובהמשך נקבע: "ראוי הוא שעורכי הדין יחתימו הלקוח על הסכם שכר טרחה על מנת שיידע האחרון מה ההוצאה הכספית שתושת עליו ויוכל להגיע לכלל מסקנה באם מתקשר הוא עם עורך הדין בתנאים אלה". עוד ראה: ע.א. (ת"א) 2400/03 ברוש נ' לוי, , כדלקמן: "ככלל, מן הראוי הוא, "שעורך דין המקבל עניין לטיפולו, יסכים עם הלקוח על שכר הטרחה ועל מועדי תשלומו. חובת האמון, שחב עורך הדין כלפי לקוחו, טומנת בחובה חובת גילוי. מכוח חובה זו על עורך הדין לגלות ללקוחו מה שכר יהיה עליו לשלם, וזאת בטרם החל את מתן השירות, ולא לאחר סיומו... כאשר אין מודיעים ללקוח את שכר הטרחה מראש, נשלל מהלקוח חופש הבחירה שלא להיזקק לשירותיו של עורך הדין, אם שכרו של זה נראה ללקוח גבוה." כן ראה: בע.א (ת"א) 3379/01, בן בכור נ' עו'ד רון אורי, , כדלקמן: "מן הראוי שעורכי-דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה מפורטים בכתב, גם כאשר מדובר בלקוח טוב, כדי למנוע התדיינויות ממושכות ומיותרות סביב נושא זה בבית-המשפט במקרה של מחלוקת. " וכן נקבע בע"א 3624/06 - עו"ד כמאל זכי נ' מועצה מקומית עוספיה, , כדלהלן: "בהעדר מסמך בכתב שיגבש את תנאי ההתקשרות, אין בראיות שהובאו כדי להוכיח מה היה הסכום שסוכם, ויתכן שלא סוכם סכום כזה. " 39. לו היה התובע עושה כן, ייתכן שנמנע היה הדיון דכאן, במיוחד לעניין הסכום שנדרש עבור הערעור השני, וטענות שהיו בפי הנתבע, כביכול, לא היו מועלות כלל והנתבע מעדיף היה שלא לנהל כלל הליכי משפט ומשלם השכר לו נתחייב. 40. במקרה דנא, על אף האמור, נכונה אני לקבל גרסת התובע על קבלת החוב הפסוק בהליכי ההוצאה לפועל בתוספת של 10% וכן על שיעור השכר שהוסכם בעל פה בעניין הערעור השני - גם משום הסתברותה כסבירה למדי וגם במצב בו נעדרים מן הדיון עדותו הראשית של הנתבע ודבריו בחקירה נגדית. עוד אוסיף, כי העידו מטעם התובע אף העדים מר יערן בתצהירו נ/2 וגב' גבריאלה צדוק בתצהירה ת/3 אשר בהם מצויות גרסות זהות לזו של התובע, אשר לא נסתרו אף הן בחקירה נגדית. 41. יצויין עוד, כי בנסיבות אלה, של העדר הנתבע, הציע בית המשפט הסדר פשרה, אך הצדדים לא הגיעו להסדר שכזה. 42. אשר על כן, לאור אלה, מקבלת אנכי גרסת התובע כי השכר המשוערך המגיע לו הינו בסך של 64,248 ₪. תביעת לשון הרע 43. התובע מבקש לפצותו בסכום של 50.000 ₪ בטענה כי הנתבע פתח בתלונה נגדו במסגרת לשכת עורכי הדין בטענה שפעל שלא כדין לגביית חוב בתיק ההוצאה לפועל וכי היה לו "הסכם מתחת לשולחן עם החייבים" שלא לפעול כנגדם בהליכים אלה. 44. נראה הוא כי תלונת הנתבע הוגשה מחמת הגיעם של הצדדים ליחסים עכורים, וכיוון שהנתבע מצא פסול בפעולות התובע, אולם נראה כי תלונה זו, עומדת בתנאי ההגנה הגלומה בסעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 בדבר "הגנת תם לב" באם הפרסום היה בהגשת תלונה לממונה על הנפגע מכח דין ונעשתה בתום לב. 45. להלן לשון סעיף 15 (8) כדלקמן: " 15. במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ... (8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה." 46. לעניין זה נקבע בע"א (י-ם) 11282/07 מאיר בן דב נ' אילת מזר, , כדלקמן: "על-פי סעיף 15(8) לחוק עומדת לנתבע הגנה טובה אם הפרסום היה "בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה...", ובלבד שעשה את הפרסום בתום לב. במסגרת הגנה זו ביקש המחוקק לאזן בין השמירה על-שמו הטוב של אדם לבין האינטרס הציבורי שבקבלת מידע על עבירות ומעשים פסולים, לצורך בדיקת המידע, מבלי להעמיד את המתלוננים בסיכון של תביעה בגין לשון הרע. לשם כך נקבע כי גם אם מסתבר כי אמונת המתלונן מוטעית, ראוי כי האינטרס הפרטי ייסוג בפני האינטרס הציבורי... מלשון הסעיף עולה, אם כן, כי על מנת להסתופף בצילה של ההגנה, על המפרסם לעבור שתי משוכות: האחת, היות הפרסום משום תלונה למי מהגורמים המנויים בסעיף. השניה, קיומו של תום לב בפרסום. באשר להגנה שעניינה תלונה לממונה - לתום הלב הנדרש במסגרת הגנה זו, קיימים מאפיינים ייחודיים. ככלל, לצורך התקיימות יסוד זה נדרש שהמתלונן יאמין באמונה כנה בנכונות התלונה, ובמקרה כזה אין צורך בנקיטת אמצעים לפני הגשת התלונה כדי לבחון את אמיתותה, וזאת מתוך הנחה כי הרשות המוסמכת היא שתבדוק את נכונות התלונה ... עוד נקבע, כי במידה וקיימת אמונה סובייקטיבית כאמור, קיומו של זדון מצדו של המפרסם, או כוונה לפגוע בנשוא התלונה, אינם שוללים מיניה וביה את תחולתה של ההגנה... כמו כן אין בעובדה שתלונה הובעה כעובדה ולא כדעה כדי לשלול ממנה את מעמדה ככזו (שנהר, בעמ' 281). ההצדקה להגנה לפי סעיף 15(8) לחוק נעוצה באינטרס הציבורי כי הרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים שעליהם הן מופקדות. אף שללא חקירה ובדיקה מעמיקות יכול שמידע כזה יהיה שגוי ויגרום נזק לנפגע, הנחת החוק היא כי הרשות או הממונה על הנפגע יבדקו את המידע בטרם ינקטו צעדים על פיו. לפיכך משמשים הרשות או הממונה ליצירת מעין נתק בקשר הסיבתי שבין הגשת התלונה לבין הנזק שהיא עלולה לגרום. נוכח האינטרס הציבורי בהגשת תלונות נקבע כי גם תלונה שהגיש לקוח ללשכת עורכי הדין נגד פרקליטו נכנסת בגדר סעיף 15(8) לחוק, וכי תום לבו של המפרסם נבחן בכך אם הוא עצמו האמין בנכונות הפרסום אף אם בדיעבד יתברר שלגופו של עניין התלונה לא היתה נכונה." כן נקבע בת"א 7165/84 פישמן נ' בר און, פ"מ תשמ"ז (ג) 120, 124-125 (1986), כדלקמן: "מקובלת עלי הטענה, כי פנייתו של לקוח בתום לב בתלונה על רקליטו ללשכת עוה"ד נכנסת בגדר סעיף 15(8) הנ"ל, שכן הלשכה ממונה עפ"י חוק לטפל בתלונות נגד עו"ד שהתנהגותו אינה עולה בקנה אחד עם חובתו לפי כללי האתיקה המקצועית. הדברים אמורים כאשר הפניה נעשית בתום לב, אף אם יתברר בדיעבד שלגופו של ענין לא היתה נכונה, תום לבו של המפרסם את לשון הרע נבחן בכך אם הוא עצמו האמין בכנות בנכונות הפרסום. הלשכה היא הרשות המוסמכת לקבלת תלונות על עו"ד ולחקור בענין המשמש נושא התלונה וכפי שתלונה למשטרה על מעשה פלילי נופלת במסגרת ההגנה שבסעיף הנ"ל (ע"א 310/74 שטרית נ' מזרחי [3]), כך גם תלונה ללשכת עוה"ד, על התנהגותו של עו"ד, ובלבד שהיא נעשתה בתום לב." כן ראה ספרו של המלומד אורי שנהר,  דיני לשון הרע (תשנ"ז), בפרק 20, כדלקמן: "סעיף 15(8) מעניק הגנה מותנית למפרסם שהגיש תלונה על הנפגע. ההגנה חלה בשני מקרים, המאופיינים על פי זהות מקבל התלונה ועל פי תוכן התלונה. במקרה הראשון ההגנה תחול כאשר התלונה הוגשה לאדם ה"ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה". התלונה תהיה מוגנת רק אם תוכנה נוגע לעניין שבו קיימים יחסי ממונה-כפוף בין מקבל התלונה לבין הנפגע. המקרה השני שבו תחול ההגנה הוא כאשר התלונה הוגשה לרשות מוסמכת. גם במקרה זה תוכן התלונה חייב להיות בנושא שבו הרשות המוסמכת אמורה לקבל תלונות על הנפגע או בנושא שבו היא מוסמכת לחקור." ובהמשך נקבע: "יש לציין, כי רשות מוסמכת איננה רק המשטרה. כך נקבע, כי לשכת עורכי הדין "היא הרשות המוסמכת לקבלת תלונות על עו"ד ולחקור בעניין המשמש נושא התלונה" וכי הגשת תלונה ללשכה תהיה מוגנת אם הוגשה בתום לב." 47. בעניינו, לא מצאתי יסוד משכנע של ממש לסבור כי התלונה הוגשה בהעדר תום לב שכן ברי הוא כי לנתבע היו טענות, סובייקטיביות משלו, כלפי התובע. 48. ועוד, התלונה לא נשלחה לגורם נוסף למעט לשכת עורכי הדין, ובכך אין לומר כי נעשה "פרסום" במובנו שבסעיף 2 לחוק על פיו פרסום משמעו אם לשון הרע היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע. 49. כאמור, הגשת התלונה ללשכת עורכי הדין יועדה רק לעיונה ולטיפולה של זו, ובכך ניטלה הכוונה לפרסם לשון הרע ולהפיצה לגורמים זולת הנפגע. 50. משכך, לא ראיתי מקום לפסוק פיצוי בסך של עד 50,000 ₪ בגין טענה זו. 51. אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע הסך של 64,248 ש"ח בתוספת דמי מע"מ כחוק ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 52. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.לשון הרע / הוצאת דיבהעורך דיןשאלות משפטיותתלונה נגד עורך דין