החזר דמי חבר באגודת הסטודנטים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר דמי חבר באגודת הסטודנטים: בפני תביעה לחיוב הנתבעים בגין כספי דמי חבר אשר נלקחו מאת הסטודנטים ואשר לא הועברו לתובעת לרבות פיצוי על נזק אשר נגרם לתובעת בשל אי קבלת כספי דמי החבר. כנגד הנתבעת 1 נמחקה התביעה שכן מונה לה מפרק ולא התקבל אישור מבית המשפט המחוזי להגשת תביעה כנגדה לאחר צו הפירוק. בפסק דין זה אתייחס איפוא לתביעה כנגד נתבעים 2 ו-3 בלבד. להלן העובדות הצריכות לענייננו, כפי שעולות מכתבי הטענות: התובעת הינה אגודת הסטודנטים מכללת ת"א, אשר חבריה נבחרו לייצג את האינטרסים של הסטודנטים הלומדים במכללת ל.ה.ט.מ.-מכללת ת"א.הנתבעת 1 הינה מוסד להשכלה גבוהה מוכר ע"י המועצה להשכלה גבוהה, אשר במסגרתו לומדים סטודנטים לתואר הנדסאי.נתבע 2 הינו בעל מניות בנתבעת 1.נתבע 3 הינו בנו של הנתבע 2. בתחילת שנת הלימודים 2006 התקבלו בידי הנתבעים כספי דמי חבר בסך 90 ₪ (להלן: "דמי חבר") מאת 280 סטודנטים הלומדים אצל הנתבעת 1 בסך כולל של 25,200 ₪. התובעת פנתה לנתבעים מספר פעמים בבקשה להעביר לידיה את דמי החבר שהתקבלו אצל הנתבעים וזו נענתה כי הכספים יועברו אליה עד סוף חודש מרץ. מאחר והכספים לא התקבלו אצל התובעת, נאלצה התובעת לסגור את משרדיה והפסיקה להעניק שירותים לציבור הסטודנטים. לפיכך נגרמו לה נזקים בסך 6,500 ₪ לרבות עוגמת נפש בסך 20,000 ש"ח. טענות הצדדים: טענות התובעת: 5. התובעת טוענת כי פנתה מספר רב של פעמים לנתבעים בבקשה להעביר את כספי דמי החבר אשר התקבלו אצל אלה האחרונים וכי נתבעים 2 ו-3 הבטיחו כי יעבירו את הכספים עד לחודש מרץ, לפיכך התובעת המשיכה לקבל על עצמה התחייבויות רבות אשר בסופו של יום לא יכלה לעמוד בהן. עוד טוענת הנתבעת, כי הנתבעים 2 ו-3 הטעו אותה וגרמו לה להאמין כי הנתבעת 1 תוכל להחזיר את הסכומים, כל זאת בידיעה כי הנתבעת 1 קורסת וכי זו האחרונה נקלעה לקשיים כלכליים ואין ביכולתה להחזיר את הכספים. בנוסף טוענת התובעת, כי נתבע 2, כמנהל סביר, ידע כי דמי החבר אשר נגבו מהסטודנטים אמורים להיות מועברים לתובעת ואין ביכולתו לעשות שימוש בכסף זה. עוד נטען, כי נתבע 3 היה מודע למצבה של הנתבעת 1 אך הוליך שולל את התובעת בכך שגרם לה לחשוב כי הכספים יוחזרו לה. עוד טוענת התובעת, כי נתבעים 2 ו-3 נהגו ברשלנות, בחוסר תום לב, תוך הצגת מצג שווא בדבר יכולתה של הנתבעת 1 לעמוד בהתחייבויותיה ולהחזיר את הכספים לתובעת. כן טוענת התובעת להרמת מסך שכן הנתבע 2 ניצל את האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1 שבשליטתו ופעל בתרמית, בחוסר תום לב וברשלנות תוך ניסיון להתחמק מביצוע חיוביו כלפיה וכן שילשל את הכספים לכיסו האישי ו/או העבירם במטרה לסגור את חובה של הנתבעת 1. באשר לנתבע 3 טוענת התובעת כי זה עבד בנתבעת 1, ניהל את ענייניה השוטפים של הנתבעת 1, היה מעורה במתרחש אצלה, הבטיח הבטחות והציג מצג שיקרי בפני התובעת. טענות הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים"): 6. הנתבעים טוענים כי הנתבע 2 אחראי לפעולות הנתבעת 1 כמנהל סביר, על פי כללי האישיות המשפטית הנפרדת. עוד טוענים הנתבעים, כי נתבע 3 אינו רשום כמנהל הנתבעת 1, אינו אורגן הנתבעת 1 ומילא בה פונקציות שונות בהתאם להוראות מנהליה. בנוסף טוענים הנתבעים כי לא נטלו כספים שאינם שייכים לנתבעת 1 וכי אינם חבים לתובעת כספים אף ככל שנגבו מהסטודנטים כספים בגין דמי חבר. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי לא הבטיחו דבר לתובעת באופן אישי וכל שנאמר הוא כי שככל שלנתבעת 1 הגיעו כספי התובעת, תעביר הנתבעת 1 לתובעת, כבכל שנה, את הכספים הללו. הנתבעים טוענים, כי מחלקת הכספים המרכזית מנהלת בפועל את הכספים של הנתבעת 1 וכי על התובעת לפנות למפרק של הנתבעת 1, אשר בידיו מצויים כספי התובעת, ככל שאלה הועברו לנתבעת 1 טרם מתן צו הפירוק. עוד טוענים הנתבעים , כי התמוטטותה של הנתבעת 1 הינה פועל יוצא של עיכובים בהעברת התקציבים שאושרו לנתבעת 1 ע"י משרדי הממשלה ולפיכך התובעת לא הולכה שולל שכן קריסתה של הנתבעת 1 לא היתה צפויה. השאלה המשפטית: 7. האם יש מקום להטלתה של חבות אישית על הנתבעים לפירעון חובות הנתבעת 1 על-פי העילות הנטענות על ידי התובעת? דיון: 8. בטרם אדון בשאלה האם יש מקום להטלת חבות אישית על הנתבעים לפירעון חובות הנתבעת 1, ראשית יש לבחון את השאלה האם חבה הנתבעת 1 בסכום התביעה. כנטען בכתב התביעה, בתחילת שנת הלימודים 2006 התקבלו בידי הנתבעים כספי דמי חבר בסך 90 ₪ מאת 280 סטודנטים הלומדים אצל הנתבעת 1 בסך כולל של 25,200 ₪. לטענת התובעת, למרות הבטחות מטעם הנתבעים, כספים אלו לא התקבלו אצל התובעת. כן טוענת התובעת לנזקים נוספים בגין התחייבויות נוספות אשר בוטלו לרבות עוגמת נפש. 9. לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים ולאור חומר הראיות המצוי בפניי, לא שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה לצורך הוכחת חובה של הנתבעת 1, לרבות הנזקים הנטענים. הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי הוא כי נטל ההוכחה במשפט האזרחי רובץ על התובע, כדברי בית המשפט בע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה פ"ד נג(4), 526, תק-על 99(3) 574, 611 (1999)): "הכלל הראייתי הבסיסי, הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא, כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו".   10. כל שצורף לכתב התביעה המתוקן הוא מכתב פניה של התובעת לנתבעים בבקשה להעביר את דמי החבר שהתקבלו אצל אלה האחרונים בתחילת השנה (מצורף כנספח א' לכתב התביעה). למעט מכתב הדרישה האמור לעיל, לא צורף לכתב התביעה ו/או לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת כל ראיה המצביעה על כך כי שולמו דמי חבר על ידי הסטודנטים, לרבות פירוט בדבר הסכום ששולם ומספר הסטודנטים ששילמו דמי חבר. זאת ועוד, התובעת לא הביאה כל ראיה בדבר "הנזקים הבלתי הפיכים" אשר לכאורה נגרמו לה. בעניין זה נחקר מר שי פיזמוני, עד תביעה מס' 1, אשר העיד על כך כדלקמן (פרוטוקול מיום 5.2.09 בעמוד 9 משורה 5 עד 10): "ש. באשר להעברת הכספים אל גזברות הנתבעת 1, יש לך אסמכתאות לדבר הזה. ת. כן. ש. איפה הם. ת. אצלי ספציפית אין. הכל העברתי לעורך הדין. ש. לא הוצג פה. ת. לא הוצג." (ההדגשה שלי: ד. א.ג). מחדל זה של התובעת מתחדד אף לאור הדרך בה נגבו דמי החבר מן הסטודנטים כפי שעולה מחקירת הנתבע 2 (פרוטוקול מיום 5.209 בעמוד 14 משורה 7 עד 17): "ש. הסטודנט מקבל שובר שמכיל את כל הרכיבים האלה ומשלם אותו. ת. הסטודנט לא חייב לשלם את כל האלמנטים, ישנם אלמנטים שהם רשות כמו למשל דמי חברות לאגודת הסטודנטים. יש מה שהמכללה מחייבת ויש מה לא מחייבים. דמי חברות לאגודת הסטודנטים זה רשות, משלא כל תלמיד רוצה להיות חבר באגודה. ש. הסטודנטים קיבלו שני שוברים, אחד עם דמי חבר ושני לא, וניתנה להם הרשות האם לשלם. ת. לא הוצאנו שוברים, הוצאנו דף לתלמיד שמפרט את התשלומים והתשלומים מחולקים לשיעורים. אם התלמיד אומר שהוא משלם ביטוח לאומי לבד ומביא אישור זה בסדר. אם הוא לא רוצה לשלם דמי חבר לאגודה, אז הוא לא משלם, הוא לא חייב..." 11. חקירת הנתבע 2 מעלה כי ישנם אלמנטים בשובר התשלום לנתבעת 1 אשר הינם נתונים לבחירתו של סטודנט,בין היתר, תשלום דמי חבר. לפיכך, היה על התובעת להתכבד ולהיכנס לפרטי התשלום של כל סטודנט וסטודנט שאם לא כן לא יצאה ידי חובתה בהנחת תשתית ראייתית מספקת בדבר הכספים להם היא עותרת בכתב תביעתה. לאור האמור, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת סכום תשלומי דמי החבר אשר נגבו מן הסטודנטים. 12. מעבר לדרוש אדון להלן בשאלת חבותם של הנתבעים 2-3. התובעת טוענת, כי יש להרים את מסך ההתאגדות מול הנתבעים. לטענתה, הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, תוך הצגת מצגי שווא כלפי התובעת בדבר יכולתה של הנתבעת 1 לעמוד בהתחייבויותיה ולהחזיר את כספי דמי החבר. כן נטען כי הנתבע 2 פעל בתרמית וברשלנות וכן לקח כספים לכיסו האישי ו/או העבירם לצורך סגירת חובות הנתבעת 1. 13. כאמור, התובעת טוענת להרמת מסך על מנת לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי בחובותיה של הנתבעת 1 כלפיה. בע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ. איטה מוברמן, פ"ד מו (5) 353, 361 נקבע כדלקמן: "אכן דין הוא כי בין תאגיד שהוא חברה לבין בעלי מניותיו פרוש מסך החוצץ בין האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד לבין האישיות המשפטית הטבועה בבעל המניות, ואין לערבב ביניהם." עוד נאמר בעניין זה בספרם של א. פלמן וד"ר ה. בר מור "דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה" (הוצאת כרטא ספרי משפט, תשנ"ד 1994) כרך א' , 106: "אולם הפרגוד המפריד בין אישיות החברה, כתאגיד יציר הדין, לבין אישיות בעלי מניותיה או השולטים בה, שימש לעתים כאמצעי לניצול לרעה של היתרונות שבבסיס ההתאגדות. כדי להתמודד עם סטייה נורמטיבית כזו פיתחה הפסיקה כלל חריג שמכוחו מתעלמים מאישיותה הנפרדת של החברה. בהזדמנויות שבהן החלה דווקנית של עקרון הפרדת האישויות גוררת תוצאות המנוגדות למטרתו של הדין,...יורם המסך מעל אישיות החברה." חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע את התנאים להרמת מסך. סעיף 6 לחוק החברות, החל על בעלי מניות בחברה, קובע כדלקמן: " (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. ...... ....... (ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)." סעיף 54 לחוק החברות, חל על דירקטורים ואורגנים בחברה: "נוסף על הוראת סעיף 6 רשאי בית משפט לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידים באורגנים השונים, אם התקיימו התנאים הקבועים להרמת מסך בסעיף 6(ג), בשינויים המחויבים, או אם התקיים תנאי הקבוע בחיקוק לייחוס זכויות וחובות כאמור." 14. על התובעת להוכיח כי התנהלות הנתבעים 2 ו-3 מטעם החברה-הנתבעת 1 הינה בלתי תקינה, באופן העולה כדי הרמת מסך. בהחילנו את המבחנים שנקבעו בפסיקה להרמת מסך, אני מוצאת, כי אין לנקוט בדוקטרינה זו בענייננו. הנתבע 2 שימש כבעל מניות ומנהל אצל הנתבעת 1. מהחומר המצוי בפני ומעדויות הצדדים לא הוכח כי הנתבע 2 פעל תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות וכי פעל למטרות תרמית. לא הוכח כי הנתבעים 2 ו-3 פעלו במרמה או חוסר תום לב, המהווים עילה להרמת מסך. לא הוכח כי הנתבעים 2 ו-3 התנהלו ברשלנות או בהפרה כלפי התובעת, באופן אישי. 15. טענת מרמה, אף שהיא נטענת בהליך אזרחי, מחייבת נטל הוכחה מוגבר. ראה לעניין זה את דברי כב' השופט שמגר, בע"א 744/76 ד"ר יוספה שרתיאל ואח' נ' שולמית קפלר ואח' לב (1) 113, עמוד 121, פסקה 11, וכמו כן דברי המשנה לנשיא מ' בן-פורת בע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה לח (4) 253, עמוד 256: "אך טבעי הוא, שבית-משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל דין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא". בעניין טענת המרמה הנטענת על ידי התובעת, נחקר מר שי פיזמוני אשר העיד כדלקמן (פרוטוקול מיום 5.2.09 בעמוד 12 משורה 6 עד 16 ): "ש. את האמור בסעיף 9.8 שהנתבע שלשל את הכספים לכיסו האישי. מעבר לזה שזה סתם השמצה, יש לך אסמכתא לעניין זה. ת. אין לי. ש. אתה מציין את המילים כסף, מישהו שילם במזומן לנתבעים. ת. אישית לא. ש. איך הכספים הופקדו לגזברות. ת. או על ידי שיקים של סטודנטים, היו סטודנטים שנרשמו על ידי המענק אז היו שיקים של צה"ל והיו כאלה שגם שילמו במזומן, אם איני טועה, לגזברות, כנגד קבלות, ברור. ש. לא מדובר בשלשול של כסף לכיסים של מאן דהו. ת. לא. ...." (ההדגשה שלי: ד. א.ג). 16. באשר לטענת התובעת בדבר התנהלותו של הנתבע 2 העיד הנתבע 2 בפרוטוקול מיום 5.2.09 עמוד 9 שורה 3 עד 4 כדלקמן: "ש. מישהו מהסטודנטים העביר כספים לנתבעים 2 או 3? ת. לא". עוד העיד הנתבע 2 בפרוטוקול מיום 5.2.09 עמוד 15 שורה 18 עד 25 כדלקמן: "ש. ואז מגיע מר פיזמוני בשם אגודת הסטודנטים ומבקש את הסכומים שמגיעים מאותה קופה. מה אתה משיב לו. ת. אני חושב שסכום אחד הוא קיבל, את הסכום הראשון. בחודש פברואר אני חושב היינו צריכים לקבל כספים ולא קיבלנו, היינו צריכים לקבל כסף מהממשלה...אני אמרתי לפיזמוני שכל כסף שיגיע להם, לאגודה הם יקבלו...." ובהמשך חקירתו של נתבע 2 מוסיף ומעיד הוא בפרוטוקול מיום 5.2.09 עמוד 16 שורה 9 עד 18 כדלקמן: "ש. אז בחודש ינואר פברואר אתה יודע שהמכללה נקלעת לקשיים, המדינה מפסיקה להעביר את הכספים החל מחודש פברואר, משכורות מתחילות להתעכב מחודש ינואר, המשבר התחיל לפני שהמדינה סגרה את הברז. ת. לא. בחודש ינואר התחילו הבעיות. היו כמה חודשים של קשיים כלכליים, אבל אני ידעתי בבטחה שמגיע לחברה הרבה כסף ושיש לה יכולת לעמוד בהתחייבויות שלה. ש. מתי אתה סבור שהמכללה תעמוד בהתחייבויות שלה. ת. כן. ידעתי שמגיע כסף למכללה. ש. אבל ראית שהכסף לא מגיע בינואר פברואר. ת. אבל לראיה הכסף כן הגיע." (ההדגשה שלי: ד.א.ג.). הנתבע 2 מחזק את גרסתו בדבר מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 ובדבר כוונתו לשלם לתובעת את דמי החבר בפרוטוקול מיום 5.2.09 עמוד 17 שורה 6 עד 25 כדלקמן: "ש. אם אכן כטענתך היתה קונספרציה ולא מתקבלים כספים ולכן אין לך כספים להעביר, למה אתה והבן שלך מנסים להגיע להבנות עם מר פיזמוני. למה אתם מבטחים לו שהכסף יועבר. ת. אנחנו היינו מלאי אמונה שהכסף יגיע ואם הכסף יגיע הם יהיו בעדיפות ראשונה. התלמידים ישלמו ומהכספים הראשונים נעביר לאגודה, כספים שלהם. ..... ..... ש. הכסף שנגבה הוא כסף ששמרת בנאמנות, אתה לא יכול לעשות שימוש בכסף הזה. ת. אני מסביר לך שאת התשלום הראשון העברתי ואף הקדמתי. מה שקיבלתי בשלב א' העברתי לו. מה שלא קיבלתי לא העברתי. אם התקבל איזה שהוא סכום זה רשום בהנהח"ש, והכל נמצא בידי המפרק, גם המחשבים, גם הכסף, גם החובות, גם הזכויות. ש. המכללה נקלעת לקשיים כבר בחודש ינואר, יש לך בעיה בתזרים מזומנים. ת. את הכסף שגביתי לאגודת הסטודנטים העברתי לו. לא נשאר בכיס של הגזברות כסף." (ההדגשה שלי: ד. א.ג). 17. מחקירתו של עד התביעה, מר שי פיזמוני לרבות חקירתו של נתבע 2 התרשמתי כי הנתבע 2 לא פעל ברשלנות ו/או בחוסר תום לב ו/או במצג שווא כלפי התובעת ואף לא מצאתי כי יש מקום להרמת מסך ההתאגדות שכן התובעת לא הוכיחה מעשי מרמה מצד הנתבע 2 או כוונה לנצל את האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1. לא הוצגה בפני כל מסכת ראייתית אשר יש בה להוכיח את טענות התובעת לחוסר תום לב מצד הנתבע 2. מחקירת הנתבע 2 עולה כי זה לא הכחיש את העובדה כי הנתבעת 1 מצויה בקשיים כלכליים ואף התרשמתי כי היתה כוונה רצינית של הנתבע 2 לשלם לתובעת את כספי דמי החבר, לכשמצבה הכלכלי של הנתבעת 1 היה מאפשר זאת. התובעת לא הוכיחה איפוא, כי יש צידוק להרמת מסך. הכלל הוא, כי חברה היא אישיות משפטית נפרדת. ייחוס חובות חברה לבעליה על דרך של הרמת מסך, הנה חריג לכלל, ויש לנהוג כך, במקרים קיצוניים בלבד. טענות התובעת במישור זה, נדחות איפוא. 18. באשר לטענות אשר הועלו כנגד נתבע 3 הרי שנתבע 3 אינו בעל מניות בנתבעת 1 ולפיכך סעיף 6 לחוק החברות אינו חל עליו. בעניין חלקו של נתבע 3 בנתבעת 1 העיד הנתבע 3 בפרוטוקול מיום 5.2.09 עמוד 22 שורה 2 עד 8 כדלקמן: "ש. מתחילים קשיים כלכליים, כבר בחודש ינואר המכללה מתקשה לעמוד בתשלומי המשכורות. ת. לא זכור לי. לא הייתי מעורב ביום יום. בסוף פשוט עזרתי מעט, שאבי הבין מה מע"ט אמר לו והפוך, אז ניסיתי לסייע כי אבי יותר אמוציולנלי. ש. כדי לסייע לאביך היית צריך להיות מעורה בתזרים המזומנים של המכללה או במצב הכלכלי שלה. ת. ידעתי באופן ארטילאי שיש בעיות. לא הייתי מעורב בניהול של העסק היום יומי." (ההדגשה שלי: ד.א.ג). זאת ועוד, הנתבע 3 העיד בחקירתו הנגדית (פרוטוקול מיום 5.2.09 בעמוד 23) כי לא גבה כספים, לא היה אורגן אצל הנתבעת 1 ולא נתן כל התחייבות אישית כלפי התובעת. עוד הוסיף הנתבע 3 כי לא הבטיח כל הבטחה לתובעת וכל שאמר לתובעת הוא כי לכשיגיע כסף לנתבעת 1 היא תשלם לתובעת, במידה ולזו האחרונה מגיעים כספים. 19. לאחר בדיקת חומר הראיות ולאור האמור לעיל, הרי משנתבע 3 לא שימש כבעל מניות אצל הנתבעת 1 ו/או אורגן בה, אין מקום להרמת מסך כנגד נתבע 3. זאת ועוד, מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש על מנת להוכיח מצגי שווא ו/או חוסר תום לב מטעם הנתבע 3. 20. סיכומו של דבר, מצאתי לדחות התביעה כנגד הנתבעים. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 7,500 ₪ + מע"מ. סטודנטיםאגודת סטודנטיםהשכלה גבוהה