קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל ההוכחה בטענת זיוף חתימה: 1. אספקת פרטי ריהוט ע"י התובעת ממפעלה שבבולגריה לישראל הוא נשוא הסכסוך שבפני. בהעדר סילוק מלא יתרת החוב בגין אספקת הסחורה הנ"ל מבקשת התובעת הטוענת למעשה "עוקץ" לחייב את הנתבע 1 בתשלום לאחר שההליכים כנגד הנתבע 2 הוקפאו נוכח הליכי פש"ר. הנתבע 1 (להלן-הנתבע) מבקש לדחות את התביעה כנגדו בעיקר בהעדר יריבות או קשר מחייב בינו לבין התובעת. רקע 2. התובעת, חברה זרה שעוסקת בבולגריה ביצור ושווק רהיטים התקשרה עם גורם עסקי בשם "ארט נובו ", שעיסוקו אספקת רהיטים בסיטונאות לחנויות בישראל. תחילת ההתקשרות בפניית הנתבעים באמצעות תכתובת דוא"ל לתובעת בהתעניינות במחירי מוצרי התובעת. 3. אין חולק כי מפגש פרונטלי בין הצדדים נערך בבולגריה ביום 11.11.02 עת הגיע הנתבע למשרדי התובעת והציג כרטיס ביקור . לטענת התובעת הציג עצמו הנתבע בפני נציג התובעת במעמד הנ"ל כשותף ומנהל בארט נובו ותאר את הקשיים שנתקל העסק מול התקשרות קודמת עם ספקים תורכיים .עוד הציג את ההתרשמות החיובית ממוצרי התובעת ואתר האינטרנט שלה ואת רצון הנתבעים להתקשר עמה בקשר עסקי. הנתבע תאר את אופיה העסקי של ארט נובו ואת העובדה כי הנתבעים הינם בעלי מניות ועל פי חלוקת התפקידים ביניהם עסק הנתבע באיתור ספקים חדשים ,ניהול מו"מ עם ספקים וארגון משלוחים לארץ. 4. אין חולק כי הנתבע ניהל מו"מ עם התובעת לרכישת מוצריה. לטענת התובעת לאחר שהנתבע התרשם בביקורו במפעל התובעת ולאחר שקיבל את פרטי המודלים התבקש על ידה כי ארט נובו תשלם 50% מראש בעת ביצוע ההזמנה כדי שהתובעת תוכל להתחיל ביצור וכך היה. לאחר מכן אף נשלחו בקשות לשינויים שנענו וסופקו. 5. לטענת התובעת רכשו הנתבעים ממנה במהלך השנים 02-03 פרטי ריהוט שונים שסופקו לשביעות רצונם ,אולם, האחרונים החלו לעכב תשלומים למרות שקיבלו את הסחורה ובשלב מסוים אף עלה בפניה חשש לאי ביצוע מלא התשלום בעבור הסחורה. או אז הבטיחה הנתבע לטענתה ,כי יפרע את החוב כולו ואף פעל לשלם סך של 2406 eurבמזומן. ברם, לאחר אותו תשלום התחמק מדרישותיה בכתב ובע"פ ובסופו של דבר התברר מפי אשתו כי לא יוכל לבצע את תשלום החוב בשל מצבו הכלכלי הקשה. 6. התובעת ביקשה לחייב את שני הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום יתרת החוב בסך של 248,523 ₪ (46,573.93 eur) על פי חשבוניות מס שהנפיקה . הנתבע עתר כבר בכתב הגנתו לדחיית התביעה כנגדו על הסף בהעדר יריבות. לטענתו, "ארט נובו" הוא שמו המסחרי של העסק שהיה בבעלות ובשליטתו הבלעדית של הנתבע 2 . לעומת זאת, נטען כי הנתבע לא היה שותף או בעלים של העסק גם אם שימש בפונקציה המוגדרת של מנהל תפעולי או מנהל כללי .כל תפקידו למעשה היה לתאם פעולות ולתווך בין התובעת לבין ארט נובו בדומה לפעילות שביצע מול גופים אחרים כמו רהיטי מאיר ורהיטי טיב. 7. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת איפה למהות מצגיו,התחייבויותיו ,תפקידו ואחריותו של הנתבע בהתקשרות מול התובעת. למעשה השאלה מתמקדת ביחסי השליחות או בפעילותו האישית של הנתבע במהלך ההתקשרות עם התובעת. בעוד שהנתבע מבקש לדחות את התביעה בין היתר מחמת העדר הוכחתה אם במישור הקשר העסקי ואם במישור אספקת הסחורה טענה התובעת כי הוכיחה ששני הנתבעים נקטו כלפיה בתרגיל עוקץ מתוכנן מראש ומשכו סחורה בהיקפים גדולים תוך הבטחות תשלום שלא קוימו. עוד טענה כי אדריכל העוקץ היה דווקא הנתבע ,שהיה איש הקשר הבלעדי עימה והוא שטווה קשרי ידידות עם מנהלה וחרף זאת בחר בדרך של תחבולות להתחמק מתשלום חובו גם לאחר הגשת התביעה כנגדו. 8. הואיל והנטל על התובעת להוכיח הן את ההתקשרות בהסכם ע"י מי מהנתבעים, מהות ההתחייבויות, קיומה או הפרתה יש להתוודע תחילה לנסיבות ההתקשרות ,הקשר העסקי והיקפו. זהות המזמין ומצגי ההתקשרות 9. נציג התובעת מר דמיטרוב הודה כי תחילת ההיכרות עם ארט נובו נעוצה הייתה בהודעות דוא"ל שנשלחו ע"י הנתבע 2 .אולם ,לטענתו, האחרון הסביר כי שותפו יגיע לבולגריה והוא שתאר בפניו את זהותו של הנתבע שאמור היה להגיע אל משרדי התובעת בבולגריה . משהגיע הנתבע למשרדיה בבולגריה הציג עצמו באמצעות כרטיס הביקור עליו היה רשום כדלקמן: ATR NUVO Furniture trade & marketing Honigman Shimon Managing Director Elkana P.O.Box E-mail. shlomigutman@ bezeqint. Net נציג התובעת השתכנע לדבריו הן מדברי הנתבע 2 והן מכרטיס זה כי הנתבע הוא שותף בניהול העסק. גם הנתבע הסביר לו את אופן עבודתו לרבות סידור העבודה בינו לבין הנתבע 2 . יתר על כן , הנתבע תאר בפניו קיומה של שותפות נוספת בינו לנתבע 2 בחברה שעיסוקה בפרטי זכוכית. גם עד התובעת מר טרופלב אישר ,כי למד מכרטיס הביקור שהציג הנתבע בפניו על תפקידו בארט נובו. האחרון גם הציג בפניו עותקים מקטלוג של שולחנות מזכוכית גמישה ומההסבר שנתן לו הבין כי מדובר במנהל המפעל. לדבריו ,אמר לו הנתבע כי הנתבע 2 הוא שותפו וכי בשל קשיי שפה והדפסה באנגלית נעזר בנתבע 2 לצורך משלוח הדוא"ל. כנאמר: " בכל ההסברים שלו על עבודתו,הוא אמר שהוא השותף של שלומי.....מנהל כללי יכול להיקרא רק הבעלים. הוא אישר שהוא בעלים של המפעל". (ראה עמ 28 לפר') 10. הנתבע הסביר בחקירתו כי הוא פעל בארט נובו כמנהל שכיר. למעשה שימש לדבריו כמתווך לעסקאות בין התובעת לבין עוסקים במכירת רהיטים בארץ וביניהם הנתבע 2, שהפעיל עסק בשם ארט נובו.עבור כל לקוח היה אמור לקבל עמלות. למרות עדות זו לא היה בידיו להציג תלוש שכר כלשהו או הסכם תווך הגם, שלטענתו נערך הסכם כנ"ל ואף לא חשבוניות בגין דמי תווך הגם שלדבריו הונפקו על ידו. הנתבע הודה אמנם, כי הנתבע 2 הנפיק בעבורו את כרטיס הביקור הנ"ל אולם, אין בכך לטענתו להקים לו חבות או אחריות של שותף. הנתבע התבקש לתת הסבר מצידו למהלך המתואר של הנתבע 2 ולציון העובדה בכרטיס כי הוא מנהלה של ארט נובו והעיד כי : " הוא לא רצה להסביר להם בעצם שהוא שולח מתווך.אני הסברתי והם התבלבלו .אמרתי שאני שותף עם שלומי בחברת אלפא רטרו וכיפוף זכוכית ולא בהרט נובו. גם המנהל הטכני של סטפן הבין שהוא ראה שולחנות זכוכית והסברתי לו שאני שותף עם שלומי." (ראה עמ 36 לפר') רק בחקירתו ציין הנתבע, כי הודיע לתובעת על פעילותו כמתווך. ההסבר להשמטת עובדה זו מתצהירו לא היה משכנע. למול עדות נציגי התובעת שעדותם נמצאה מהימנה בעדות כנה ושאינה משמיטה נתונים גם מקום שהדברים אינם נוטים לטובתם באופן מובהק, מצאתי אצל הנתבע עדות מגמתית, מתנערת ומתחמקת ממצגים שהציג בפני התובעת ואשר דווקא בידיו הייתה אפשרות והזדמנות מלאה להעמידם על דיוקם והוא בחר שלא לעשות כן. הנתבע ידע כי רק הוא מבין הנתבעים היה זה שנפגש אישית מול התובעת והוא שהודה כי טרח להסביר לנציגיה על דבר השותפות עם הנתבע 2 כביכול בעסק אחר. לכן, עליו היה הנטל להסביר ולהבהיר לתובעת כי הוא פועל אך ורק בפונקציה מצומצמת של בעל תפקיד בארט נובו ואת דבר השליחות, אם היתה, לרבות זהותו המדויקת של השולח. לעומת זאת הוכח, כי הציג מצג אחר, שלא עלה בידיו להפריכו באופן אמין. מימוש העסקה 11. אין חולק כי הנתבע ביקר כ-11 פעמים במפעל התובעת בבולגריה. על פי עדות מנהל התובעת מר דמיטרוב ביקר הנתבע במפעל בבולגריה בין 7- 15 פעם לפני כל משלוח. בסה"כ בוצעו כ-10 משלוחים הראשון בהם החל ב15.1.03 והאחרון ב-12.12.03. לדבריו בוצעו תשלומים חלקיים בגין משלוחי הסחורה והמשך אספקתם היה מבוסס על הבטחות הנתבע לתשלום. הבטחות אלו עמדו לטענתו גם ביסוד תקוות התובעת לסילוק החוב ואי נקיטת הליכים במשך 3 שנים. הנתבע אישר אמנם כי נרקמו יחסי ידידות בינו לבין העד הנ"ל אולם, לטענתו אופיים של היחסים היה בעיקר עסקי וזאת למרות שהודה בביקורים שערך בביתו של האחרון גם עם בת זוגתו. עוד היפנה עד התביעה למסמך הזמנה בכתב שנשלח ע"י הנתבע. לטענתו המסמך חתום ע"י הנתבע וזאת ידוע לו מתוך שיחה עם הנתבע בעצמו שאישר את דבר חתימתו על המסמך. לא זו אף זו, המסמך הנ"ל הניח את הבסיס לתחילת ההתקשרות, ועל פיו הוחל ביצור הסחורה . נציג התובעת תלה את בטחונו המלא בחתימת הנתבע על המסמך בדמיונה לחתימה שחתם עת נכח במשרדי התובעת. וכדבריו: "זו החתימה שלו. הוא אישר את זה, אני התחלתי את היצור, הוא חתם במשרדי." (ראה עמ 15 לפר) 12. בין הצדדים התנהלה תכתובת דוא"ל שראשיתה בפנייתו של הנתבע 2 אל התובעת והמשכה בהזמנות שבוצעו ע"י הנתבעים לפריטי ריהוט שונים עליהם השיבה התובעת. לטענת ב"כ הנתבע עולה מכל התכתובת כי ההזמנות לא בוצעו על ידי הנתבע ,הכתובת האלקטרונית המופיעה בשולי ההזמנות היתה של הנתבע 2 ולכן, יש בכך להעיד ברורות לטענתו כי הנתבע לא היה צד להתקשרות עם התובעת. אני סבורה כי ניסיונו של הנתבע להרחיק עצמו מכל תכתובת דוא"ל לא התאפיין באמינות מלאה. אמנם רב התכתובות נשלחו בשם הנתבע 2 אלא שאושר גם מפי עדי התביעה, כי לנתבע היו קשיים להתבטא בשפה האנגלית, כפי שציין בפניהם וזו הסיבה שנעזר בנתבע 2 לצורך קיום חליפת ההודעות האלקטרוניות. יתרה מזו,התובעת הציגה מכתבים שהופנו אליה מכתובת בנו של הנתבע ומענה לכתובת הנ"ל. משעומת הנתבע עם מכתב שנשלח ע"י בנו טען, כי הוא לא קיבל כל מכתב באנגלית וכי אינו יודע מהי הכתובת האלקטרונית של בנו. 13. התובעת הציגה הודעות בכתב הכוללות הצהרות של הנתבע על ביצוע תשלומים ע"י ארט נובו לתובעת. העד דמיטרוב אישר כי ההצהרות הנ"ל נוסחו והודפסו ע"י התובעת וחתומות ע"י הנתבע בחתימת מקור. לדבריו, נדרשו המסמכים הנ"ל לצורך הנה"ח של התובעת בהתאמת התשלום מול הגורם המשלם הואיל והתשלום בוצע ע"י גורמים שונים בארט נובו. כדבריו: "כי חלק מהעברות נעשו מחשבונו האישי של שמעון גוטמן או שהוא הביא את הכסף מזומן למשרד כך הוא רצה. מנקודת מבט של הנהח"ש זה כסף שחור אם אין קשר בין הקונה הלקוח שאליו אנחנו מייצרים והתשלום." (ראה עמ 18 לפר') יודגש כי על המסמכים הנ"ל חתום לכאורה הנתבע המאשר כמנהל ארט נובו את ביצוע התשלום הנקוב על ידה. על פי אישורים אלו עולה כי לעיתים הגורם המשלם היה הנתבע בעצמו כמו התשלומים בסך של EUR ,5292.71 EUR ו- 255 $ במזומן ,לעיתים התשלום בוצע ע"י בנו רון הוניגמן, כמו התשלום בסך של 3985 EUR או ע"י אשתו גליה כמו התשלומים בסך של 2288.27 $ ו- 975$, ולעיתים בוצעו התשלומים ע"י שמעון גוטמן כמו סך של 2000 $, 5000 $,10,022 $,6181 $,9310$, 7500$ בהעברות בנקאיות. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו יש לבחון במדוקדק את ההצהרות מיום 15.5.03 ו- 15.3.04 על פי תוכנן עולה, כי הנתבע ביצע תשלומים בעצמו לתובעת מאת ובשם ארט נובו בגין יצוא לישראל. עוד לטענתו, בנוסף לאלה מצטרפים כל המסמכים הנוספים כמו תכתובת הדוא"ל בהם הוצג הנתבע כמנהלה של ארט נובו, כרטיס הביקור שהציג, מכתבי התובעת הנשלחים לכתובת ביתו, העברות בנקאיות שבוצעו ע"י אשתו ובנו, וכתבי בית דין בתיק שהוכרע בביהמ"ש המחוזי ופסה"ד. יש בכל אלו למול עדותו השקרית של הנתבע, כדי לקבע לטענתו, כי התובעת הוכיחה שהנתבע היה והוצג בפניה כמנהל ארט נובו. 14. הנתבע העלה כנגד המסמכים הנ"ל טענת זיוף ואילו לטענת ב"כ התובעת יש לדחותה כיוון שהתמוטטה כמגדל קלפים . נציג התובעת השיב בעדותו לטענת הזיוף של הנתבע ואמר: " זה שקר, זה גלוי לעין שהוא חתם על ההצהרות." (ראה עמ 18 לפר') לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו לא רק שטענתו של הנתבע בדבר זיוף המסמכים לא הופרכה אלא שקיבלה משנה תוקף נוכח עדות נציג התובעת. לדבריו, עולה הזיוף הבוטה מתוך המסמכים עצמם שאף הוצגו באיחור רב ע"י התובעת. ההסבר להופעת פרטיו האישיים של הנתבע על גבי המסמכים נעוץ במסירתם על ידו לצורך פתיחת חשבון בנק לעסק משותף עם התובעת. הלכה היא כי נטל ההוכחה לטענת זיוף הינו על המסתמך על החתימה והוא אשר חייב בהוכחת אמיתותה ,שכן על יסוד החתימה יוכל להוציא מחברו. (ראה ע"א (ת"א) 2619/99 לבידי זהב שיווק לבדים בע"מ נ אגייב מיכאל, ) למעשה הנטל על המבקש להסתמך על המסמך להוכיח שהוא אוטנטי עת מוכחשת אמיתות החתימה על גבו . ( ראה ע"א 2032/06 האגי נ עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן, ) אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אמיתות המסמכים הנ"ל נוכח הגרסה המוכחת, שלא הופרכה בדבר נסיבות החתימה והקשרן. הנתבע גם הודה כי מסר את פרטיו האישיים לתובעת. לא זו אף זו, הנתבע העיד תחילה, כי לא ביצע תשלומים לתובעת. לאחר מכן התרצה והודה, כי נעשו העברות כספיות על ידו, על ידי בנו או ע"י אשתו לתובעת, הגם שהוסיף וטען כי חלקן היו במסגרת פעילות משותפת אחרת שבין נציג התובעת לבינו וטענות אלו לא הוכחו עד תומן. ב"כ הנתבע, שלא סמך טענותיו על חוו"ד גרפולוגית קרא להתבוננות בלתי אמצעית במסמכים הנ"ל וביקש ללמוד על דבר הזיוף הברור. כמו כן היפנה להגיון הדברים החסר לטענתו בעדות נציג התובעת בהקשר לנסיבות חתימת המסמך. אני סבורה כי אין ללמוד מספיק מהשוואה בלתי מקצועית של החתימות לחתימות אחרות של הנתבע ואילו טענות ב"כ הנתבע ותמיהתו בכל הנוגע למקום ביצוע החתימה לא מקעקע את גרסת התביעה. כאן המקום לציין, כי מידת אמינותה של גרסת התביעה נגזרת מכלל הראיות ומתיישבת בסופו של דבר במצג שהנתבע עצמו הציג כלפי התובעת במעמד ההתקשרות הראשונית. לכן, בהעדר הפרכת תוקפם ואמיתותם של המסמכים הנ"ל יש בהם אישור בפועל של דבר הקבלה והתשלום בגין הסחורה, שסיפקה התובעת ויש בהם בנוסף, מצג על פיו הנתבע שימש כמנהלה של ארט נובו. עד התביעה דמיטרוב לא הכחיש אמנם את הניסיון, שהיה להקים חברה משותפת בינו לבין הנתבע. הוא גם לא הכחיש פעילות נוספת של הנתבע בעבור חברת טיב ורהיטי מאיר. אולם בניגוד לנתבע, שביקש להשוות בין פעילות תווך שביצע בין התובעת לסוחרים אחרים לבין העשייה בעבור ארט נובו מול התובעת, הסביר והרחיב עד התביעה מר טרופלב, כי פעילות היצור בעבור האחרים נעשתה לבקשת הנתבע עת שהציגם כלקוחות ארט נובו. העד הנ"ל אישר, כי הנתבע הציג קטלוגים של רהיטי טיב כשהוא מבקש להשתמש במידות של הרהיטים בקטלוגים והציג את הנ"ל כלקוחות ארט נובו. בהצגה כנ"ל טרח להציגם ככאלה מבלי להניח מקום למסקנה בדבר היות מי מהם שותף לעסקיו. לפיכך, לדבריו, כשדובר ברהיטי טיב הובהר ע"י הנתבע כי הם לקוחות של ארט נובו וכי הם מעונינים ברהיטים מיוחדים שייוצרו ע"י התובעת. 15. יודגש כי שני עדי התביעה ייחסו מעורבות ברכישת הסחורה מהתובעת גם לנתבע 2. ברם, על פי עדותם המפגשים הישירים, הסיכומים, ההבנות וקבלת ההחלטות האופרטיביות נעשו עם וע"י הנתבע, שהגיע למפעל התובעת מספר רב של פעמים כאמור. על פי עדותו של דמיטרוב הסביר לו הנתבע כי סיבת מניעתו של הנתבע 2 לצאת לחו"ל קשורה להיותו קצין בצה"ל . 16. התובעת הסתייעה במסמכים מתיק אחר שהתנהל כנגד הנתבעים בביהמ"ש המחוזי בת"א וביקשה ללמד מהקביעה שם, כי השניים היו שותפים בארט נובו. מנגד ביקש ב"כ הנתבע להפנות ולהסתמך על טענותיו של הנתבע גם שם, כי אינו שותפו של הנתבע 2 בארט נובו ומכאן יש ללמדך לטענתו על עקביות גרסת הנתבע. לטענת ב"כ הנתבע הוגש ערעור על הקביעות בפסה"ד הנ"ל בפני כ"ב ביהמ"ש העליון. בסיכומיו הסביר, כי הערעור הסתיים בלא שהוכרע לגופו וכל צד שמר על טענותיו לכן אין ממילא לשיטתו נפקות לממצאים שנקבעו לענין תיק זה. מתוך פסה"ד שניתן ע"י כ"ב ביהמ"ש המחוזי ביום 26.6.08 (ת/4) עולה, כי ביהמ"ש לא קיבל את טענת הנתבע כי אין לקשור בינו לבין הנתבע 2 במסגרת שותפות ארט נובו. ביהמ"ש שם לא נתן אמון בגרסתו כי כל אחד מהנתבעים עומד בפני עצמו ומצא כי טענותיו של הנתבע נועדו להרחיק עצמו מאחריות לחבות ולגלגל על הנתבע 2 את האחריות . רבות יצא ב"כ הנתבע כנגד מעורבותו של ב"כ התובעת בייצוג גם בתיק האחר, אולם, בעיני אין לדבר חשיבות יתר נוכח הממצא שם, אשר קיבל ביטוי לא מבוטל גם בפני. 17. במסגרת הראיות נעשה ניסיון מצד הנתבע להציג רשומונים שאותרו על ידו מהמכס במטרה להוכיח טענתו ,כי לא יתכן שייצא קונטיינר מחו"ל לפני ששולמה בעבורו מלא התמורה. הנתבע נתקל בקשיים להגשת המסמכים באמצעות ראיה קבילה אולם, לטענתו באישור שניתן ע"י נציג התובעת למסמכים אלו יש כדי להכשיר את תוכנם ואת המסקנה המתבקשת. לטענתו, יש להסיק מהם דבר קיומו של הבדל בין התכנים הקיימים ברשומונים, שהגישה התובעת לאלו שהוצאו מהמכס והוכרו כאוטנטים ע"י נציג התובעת. הבדל זה מלמד לטענתו על תרמית של התובעת כלפי רשויות המכס כך שהיא יוצאת נשכרת בתשלום מס מופחת על פי רשומונים מופחתים אולם, מאידך, מבקשת לחייב את הנתבע בסכומים גבוהים בהרבה. ב"כ התובעת בחר להתעלם בסיכומיו מסוגיה זו והסתפק בדחיית מסקנה שמבקש הנתבע להסיק מראיות שקבילותן נפסלה. אכן, העדרה של ראיה קבילה עומד לנתבע לרועץ לצורך הניסיון להוכיח בין היתר העדרו של חוב .בעיקר הדברים אמורים שעה שנעשה ניסיון להצגה חלקית של המסמכים והעדר האפשרות להעמידם למבחן אמיתי ומלא של נציגי הרשות המוסמכת. כל אלה לא מאפשרים להגיע למסקנות חד משמעיות בדבר פערי אמינות במסמכי התובעת ובודאי לא ניתן לקבע מסקנה כה מרחיקת לכת בדבר תרמית כלפי רשויות המס. משכך, אינני נכונה לקבע כי יש במסמכים אלו לקעקע את ראיות התובעת בדבר גובה החוב לאשורו. אספקת הסחורה 18. התובעת הגישה העתקי הזמנות של סחורה, תעודות משלוח, חשבוניות מס והעתקי הזמנות בדוא"ל שעליהן מופיע שמו של הנתבע 2 . לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו הסתפקה התובעת בהגשת חבילת מסמכים נכבדת כמקשה אחת ללא פירוט מלא. יתר על כן לא הוגשה כרטסת הנה"ח אלא טבלת מספרים, שאינה חתומה ע"י איש. אין באלה לטענתו ראיה על אספקת הסחורה מחד, ואילו מאידך, יש בהן להעיד כי הנתבע 2 הוא הבעלים של ארט נובו ואם בוצעו אכן הזמנות מהתובעת אזי, אלו בוצעו ע"י האחרון ועל דעתו ובעבורו בלבד. יתר על כן, התובעת גם לא טרחה להעיד את הנתבע 2 כדי להוכיח תביעתה. 19. אני סבורה כי מלבד העלאת טענה כללית לא חלק הנתבע למעשה על אספקת הסחורה בהתאם למסמכים שהוגשו ע"י התובעת. הניסיון לעשות כן בסיכומיו אינו יכול לבא חלף הפרכת מסמכי התביעה. נראה כי הנתבע לא התמודד התמודדות אמיתית עם המסמכים שהוגשו ע"י התובעת כראיה לאספקת הסחורה. למרות שלא הכחיש כי פעל בעסק, גם באופי תפקידו שבחר להדגיש, לא היה בראיותיו כדי להפריך את גרסת התובעת לעניין זה המעוגנת במסמכים בכתב ובעדויות נציגיה שנמצאו מהימנים בעיני. כאן המקום לציין, כי בכל תכתובת הדוא"ל של מי מהנתבעים לא צוין דבר וחצי דבר על אי קבלת הסחורה המוזמנת. גם הנתבע אשר היה מעורב אישית בארגון המהעלה טענה בדבר אי קבלת תעודות המשלוח או הסחורה הנקובה בהם ולא בכדי. יודגש, כי בנושא זה אין כלל רלבנטיות למהות הזיקה שהייתה לנתבע לארט נובו וגם הוא אינו מתכחש למעורבותו התפעולית שמכוחה היה לו או יכול היה להיות לו הידע הנדרש להפרכת טענות התובעת. 20. אין ספק כי עול ההוכחה על התובע להוכיח כל רכיבי תביעתו. גם ב"כ הנתבע המבקש לדחות את התביעה בהעדר הוכחתה הסכים בהגינותו להנחה, כי הערכת מהימנות העדים נתונה לביהמ"ש ולכן היפנה לרכיבים משכנעים שיש בהם להטות את הכף לטענתו לגרסת הנתבע כמו התנהלות התובעת כפי שהוכחה, עדויות נציגיה והימנעותה מהבאת כל העדים הרלבנטיים. אני מצאתי כי מסכת הראיות המהימנה שהציגה התובעת מביאה למסקנה כי עלה בידה להוכיח את תביעתה במאזן ההסתברויות האזרחי ואילו הנתבע בחר להטיל את האחריות על אחר מקום שמעורבותו העסקית מול התובעת היתה דומיננטית ויצרה חבות ואחריות לא פחותה מהאחר. לסיכום 21. לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סולידרית עם הנתבע 2 סך של 248,523.14 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. לסכום זה יתווספו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ + מע"מ. נטל ההוכחהמסמכיםזיוף חתימהזיוףאספקהסחורה