פניית פרסה בדרך לא פנויה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פניית פרסה בדרך לא פנויה: התובעת טוענת כי רכב הנתבע פנה פניית פרסה, מבלי לוודא כי הדרך פנויה, לא הבחין ברכב התובעת המגיע מכיוון הנסיעה הנגדי, פגע ברכב התובעת וגרם בו נזק. הנתבע טוען כי תחילה עצר בשול הימני על מנת להחליף גלגל, אחר כך ביקש לחזור בדרך על מנת להגיע לפנצ'ריה, לפיכך החל בביצוע פניית פרסה. במהלך ביצוע פניית הפרסה, אך בטרם עבר לנתיב הנגדי, עצר משהבחין ברכב התובעת המגיע מהכיוון הנגדי. לפתע סטה רכב התובעת שמאלה בכיוון נסיעתו ופגע ברכב הנתבע העומד. על מנת להכריע במחלוקת עיינתי בחומר הראיות שהניחו בפניי שני הצדדים, לרבות: הודעות נהגים, תמונות נזק לכליי הרכב, חומר מתיק המשטרה, חומר מתיק שהתנהל בבית המשפט לתעבורה בעכו, חוו"ד מומחים ועוד. גם שמעתי את העדים הבאים: נהג רכב התובעת מר שמואל בן שבת, הנתבע, מי שנהג ברכב השני בעת התאונה, אשת הנתבע, הגב' חסאן טרארמן , מר פלד יוסי שחקר את התאונה מטעם הנתבע, מר חסן ח'דר אחיו של הנתבע. לאחר בחינה, שקילה ואיזון של כלל חומר הראיות, בין השאר לאור התרשמותי מעדויות העדים ומהיימנותם (ואציין כי מצאתי סתירות בדברי עדיי הנתבע הן בנוגע לשדה הראיה לכיוון נסיעת רכבו, ביחס לשלב בו הבחין לראשונה ברכב התובעת; למרחק בו היה רכב התובעת בעת ביצוע פניית הפרסה; ביחס למקום עצירת רכב הנתבע לפני התאונה; ביחס לאירועים שקרו לאחר התאונה ונסיבות הזזת כליי הרכב וכו'); לאור כיווני הנסיעה של כל אחד מכליי הרכב; לאור שדה הראיה, האובייקטיבי, שהיה בפני כל אחד מהנהגים (בהתאם לחומר החקירה במשטרה); לאור מיקום התאונה בדרך; לאור מיקום הפגיעות בכל אחד מכליי הרכב; לאור העובדה הבלתי מוכחשת, כי בעת אירוע התאונה, היה רכב הנתבע במהלך ביצוע פניית פרסה (המחלוקת היא באשר לשלב בו עצר - אם בכלל עצר את רכבו באותו מהלך - בבחינת כלל הנתונים שהיו בפניי (לרבות תיק משטרה על הכלול בו ותיק ביהמ"ש לתעבורה בעכו, על נספחיו) - גם לאחר עריכת מאזן ההסתברויות, שוכנעתי כי הנתבע נושא באחריות מרבית לאירוע התאונה, שכן ביצע פניית פרסה בחוסר זהירות באופן שהפריע את נהיגתו של רכב התובעת, שנסע בכיוון הנגדי. לפיכך, בחוסר זהירות, גרם הנתבע לתאונה ולנזק, שכן כאמור, הנתבע ורעייתו שהייתה עמו ברכב בעת התאונה, מאשרים כי עובר למגע בין כליי הרכב, הנתבע החל בביצוע פניית הפרסה לשמאל. הנתבע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי בעת אירוע המגע בין כליי הרכב לא חסם רכבו את נתיב הנסיעה הנגדי או חלקו, וגם מיקום וסוג הפגיעות בכל אחד מכליי הרכב מתיישב יותר עם גירסת התובעת. מצאתי להשית רשלנות תורמת על הנהג ברכב התובעת, משנתן דעתו מאוחר, או לא הבחין במועד, ברכב הנתבע המבצע פניית פרסה בדרך, לפניו, למרות שהיה לו שדה ראיה פתוח לפניו. אני קובעת את שיעור הרשלנות התורמת בשיעור של 30%. סופו של יום: אני מחייבת את הנתבע לשאת ב - 70% מנזקיה המוכחים של התובעת (נזק לרכב בקיזוז הנחות מוסך מטפל וחלפים, שכ"ט השמאי, ירידת ערך על פי חוה"ד, הוצאות גרירה למשטרה ולמוסך אך למעט פריט הנזק בגין ימי השבתה, שלא הוכח די צרכו) כפוף להצגת קבלות מתאימות. כן ישא הנתבע באגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עד התובעת בסך 250 ₪ ושכ"ט ב"כ התובעת בשיעור 15% בתוספת מע"מ. פניית פרסהמשפט תעבורה