רשלנות עורך דין אי הגשת כתבי טענות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות מקצועית של עו"ד אי הגשת כתב טענות: בפניי תביעה כספית - נזיקית, אשר הוגשה על ידי התובעת, גב' לילך ורדי, כנגד הנתבעת עו"ד לילך שלג, בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, וזאת עקב ייצוג רשלני בידי הנתבעת. יש לציין כי ביום 30.12.2007 ניתן על ידי, לבקשת הנתבעת, פסק דין חלקי המורה על מחיקת ההודעה לצד ג', אשר הגישה הנתבעת כנגד עו"ד חיים דרש, ב"כ התובעת בהליך זה. ביום 21.2.2008 ניתנה החלטתי, כי גם הוצאות ההודעה לצד ג' יישקלו במסגרת ההוצאות שייפסקו בהליך העיקרי (וכן ניתנה החלטה ביום 19.3.2009 באשר לבקשת הנתבעת לפסיקת הוצאות עקב דחיית דיון בית המשפט שהיה קבוע ליום 10.3.2009). ישיבת הוכחות בתיק נערכה בפניי ביום 21.10.2009, וסיכומים בעל פה נשמעו בתיק ביום 25.10.2009. רקע כללי ועובדות שאינן במחלוקת: הנתבעת ייצגה את התובעת בהליך של תביעה להגדלת מזונות אשר הגישה התובעת בחודש יולי 2006 כנגד גרושה ואבי בתה (תמ"ש 1391/06, בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, בפני כב' השופטת אספרנצה אלון). כבר ביום 29.1.2007, מועד הדיון בפני כב' השופטת אלון ניתנה על ידי השופטת אלון ההחלטה: "...הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב בצירוף אסמכתאות תוך 45 יום מהיום”. ביום 20.3.2009, דהיינו לאחר חלוף המועד, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים, וביום 22.3.2009 ניתנה החלטתה של כב' השופטת אלון: "כמבוקש. ת.פ. [הכוונה כנראה ל"תזכורת פנימית" מזכירותית לבדיקת ביצוע; ע.נ.] 1.7.07". דא עקא, חרף הארכה שניתנה לא הוגשו הסיכומים אף בתום מועד זה. ביום 24.7.2009 נשלחה תזכורת מזכירות בעניין הסיכומים כדלקמן: "בהמשך להחלטת כב' השופטת אספרנצה אלון מיום 22.3.07, הננו להזכירכם כי נתנה לכם ארכה להגיש סיכומים עד ליום 1.7.07 , נכון להיום, 24.7.07, הסיכומים לא הומצאו לתיק ביהמ"ש. אם עד יום 1.8.07 לא יוגשו הסיכומים, התיק יועבר לשופטת למתן החלטה". ביום 14.8.2007, לאחר שחלפו כחמישה חודשים מהמועד בו נדרשה הנתבעת מלכתחילה להגיש סיכומיה והסיכומים לא הוגשו, ולאחר שהצד שכנגד עתר לקבלת החלטה בהיעדר קיום הוראות בית המשפט, ניתנה החלטתה של כב' השופטת א' אלון, המוחקת את התביעה, בין השאר, "בזיקה להחלטות ביניים שניתנו בתיק זה, בהעדר סיכומים מטעם התובעת, ובהתאם לתקנות 160 ו-157 לסדר הדין האזרחי". יש לציין, כי כב' השופטת אלון הותירה בהחלטתה זו את החלטתה מיום 10.7.2006, המורה על נשיאת ההורים בשווה בהוצאות הגן (ומוסיפה למעשה 350 ₪ לדמי המזונות החודשיים), על כנה. בקשה לביטול פסק הדין, אשר הגישה התובעת (באמצעות בא כוחה בהליך זה) נדחתה, כאשר בהחלטתה של כב' השופטת אלון מיום 10.11.2007 מצוין: "נימוקי המשיב, בתגובתו, נאים בעיני והבקשה לבטול החלטה נדחית. מבלי להביע דעה לעניין הייצוג הקודם - אין לי אלא להפנות לדברים הבאים: 'איננו יודעים - ואין זה מענייננו לדעת - אם היה זה מחדלות של המבקש או מחדל פרקליטו. הכלל הוא שלוחו של אדם כמותו... אם לא המבקש עצמו אלא פרקליטו גרם על ידי מחדלו החוזר לדחיית התובענה, תרופתו של המבקש היא לתובע פיצויים מהפרקליט...' (בר"ע 72/88 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972)." התובעת הגישה בחודש אוקטובר 2007 הליך חדש של תביעה להגדלת מזונות, אשר בסיומו של דבר הוביל להגדלת תשלומי המזונות הכוללים ב-600 ₪ (דהיינו 250 ₪ מעבר לסכום שנפסק בהחלטת הביניים מיום 10.7.2006). לטענת התובעת, כפי שהועלתה בכתב תביעתה ובסיכומיה, פעלה הנתבעת בתיק ברשלנות רבתי. התובעת טוענת, כי ביום 7.8.2007, יום לפני פגישה מתוכננת בין התובעת לנתבעת, שלחה לה הנתבעת מסרון (.S.M.S) בזו הלשון: "לילך אבקש לדחות שוב הפגישה למחר ב19:30 החבר שלי הפתיע אותי ולקח אותי לעין גדי. שתדעי רק שבכל מקרה יש פגרה בבית המשפט עד ספטמבר סורי". מסרון זה משתלב, לטענת התובעת, עם טענתה האחרת, ולפיה הועבר התיק בפועל לידיה רק ביום 12.8.2007 (יום א' שלאחר אותו סוף השבוע). התובעת טוענת, כי במעמד העברת התיק לידיה לא נאמר לה דבר וחצי דבר על הדחיפות שבהגשת הסיכומים, ואף לא הוגשה בקשה לבית המשפט לשחרור מייצוג. במצב זה, ובטרם היה סיפק בידי ב"כ הנוכחי של התובעת, עו"ד דרש, לבדוק את מצב התיק, כבר ניתנה החלטת בית המשפט המוזכרת לעיל, החלטה אותה לא עלה בכוחה של התובעת לשנות. לטענת הנתבעת, לאחר שהנתבעת חזרה בה כאמור מההודעה לצד ג' כנגד עו"ד דרש, ראשית, אין כל קשר בין שכר טרחת עוה"ד ששולם לבין הטענה להתרשלות, ואין מקום לדרוש חזרה את שכר טרחת עורך הדין. שנית, טוענת הנתבעת, כי טענת התובעת שיש לחשב את הנזק שנגרם לה לאור פסק הדין שניתן לבסוף בהליך החדש שהגישה הינה בגדר "הרחבת חזית" בלתי מותרת ויש לדחותה. עוד טוענת הנתבעת, כי אף אם טעתה בדרך ניהול התיק, הרי שמדובר ב"טעות בשיקול הדעת" שאין לפסוק פיצויים בגינה. כן טענה הנתבעת, כי בשום מקרה אין היא "הסיבה בילתה אין" לנזק שנגרם, אם נגרם לתובעת, הואיל והתיק היה בידיה עובר למתן פסק הדין על מחיקת התביעה, ומשכך, התמהמהותה שלה, לאחר שבחרה להפסיק את ייצוגה בידי הנתבעת, היא המקור לנזק. לאחר עיון בכתבי הטענות שמיעת עדויות הצדדים ובחינת טענות הצדדים בסיכומיהם החלטתי היא כדלקמן: דין התביעה להתקבל. עיון בחומר המונח בפני בית המשפט מלמד, כי הנתבעת אכן התרשלה התרשלות ממשית בכך שלא הגישה סיכומים משך תקופה ארוכה, תוך שהיא איננה עוקבת אחרי החלטות בית המשפט (וזאת אף אם אקבל את טענותיה, שלא הוכחו, כי החלטות אלה לא הומצאו לה באופן קבוע משום מה), ובכלל זה - אחר החלטות בבקשה שהגישה היא עצמה. אינני מוכן לקבל, בשום אופן, מצב שבו במשך ימים ארוכים, וחודשים, נמנע עורך דין מלקיים החלטות בית המשפט, לא מודיע דבר לבית המשפט, ובסופו של דבר, משניתנת החלטה לרעת לקוחו, בוחר עורך הדין לגלגל את האשם לפתחם של בא כח הצד שכנגד, עורך הדין שמייצג את הלקוח לאחריו, ואף לפתחו של הלקוח עצמו. עדותה של התובעת הייתה אמינה ומשכנעת. התובעת איננה עורכת דין, וחומר הראיות תומך בטענתה, כי התיק הועבר לתובעת מבלי שניתן לה כל מידע באשר לדחיפות הגשת הסיכומים. הטענות שנשמעו מלכתחילה כנגד עו"ד דרש לא היה בהן ממש, והראיה, שאף הנתבעת חזרה בה מהן בסופו של דבר. שיתוף הפעולה או אי שיתוף הפעולה מן הצד השני ומבא כוחו אינו מעלה ואינו מוריד מחובתה של הנתבעת לעמוד בזמנים שקצב לה בית המשפט, ולמצער להודיע במועד על עיכוב ולבקש ארכה בטרם חלפו המועדים - דבר שלא נעשה כלל בתיק. בעדותה טענה הנתבעת: "כשפגשתי אותה [את התובעת] ב- 1.8 או בסמוך לכך, מסרתי לה את התיק לידיה. לאחר מכן קבענו שהיא מקבלת את הכסף עבור הסיכומים חזרה. נפגשתי איתה ב- 12.8 בקפה גרג והיא קיבלה ממני את הכסף ובמעמד זה, על דף של קפה גרג, החתמתי אותה שהיא קיבלה את כל התיק אבל היא לא קיבלה את התיק ב- 12.8 באותו מועד". טענה זו תמוהה, וזאת בלשון המעטה. ראשית, המסרון שהועבר ביום 7.8.2007, ביחס לפגישה ביום 8.8.2007, מחזק את טענת התובעת. מתוכן המסרון ("שתדעי רק שבכל מקרה יש פגרה בבית המשפט עד ספטמבר") משתמע שלפגישה הייתה חשיבות לקראת המשך ההליכים בבית המשפט, ולא כטענת התובעת, שהייצוג נפסק עוד קודם לכן. אם כל מטרת הפגישה הייתה החזר כספים - לאחר שהתיק הוחזר כבר בפועל ביום 1.8.2007 (כטענת הנתבעת) - מה צורך ראתה הנתבעת "להרגיע" את התובעת בכך שבית המשפט בפגרה? הלא הנתבעת איננה מייצגת עוד את התובעת במועד זה, על פי טענתה. אין זה, כי אם ראיה לכך שביום 7.8. עדיין ייצגה הנתבעת את התובעת, ומצב זה נמשך ממילא עד לתחילת השבוע הבא. יתר על כן, נשאלת השאלה מדוע ראו הצדדים צורך להיפגש פעמיים במועדים סמוכים (פגישה אחת ביום 1.8.2007 לשם העברת בתיק ופגישה מתוכננת נוספת ביום 8.8.2007 לשם החזר כספי והחתמה על העברת התיק)? האם לא ניתן היה לבצע את כל הפעולות יחד? ומעבר לכך - אם הועבר התיק לידי התובעת ביום 1.8.2007, מדוע ההחתמה על ההעברה מתבצעת רק ביום 12.8.2007? כל אלו, יחד עם התרשמותי מעדויות התובעת והנתבעת, מובילים לקבלת גרסת התובעת, ולפיה בנוגע להפסקת הייצוג, התקיימה פגישה אחת בלבד, ביום 12.8.2007, במועד זה ניתן החזר כספי של 2,500 ₪ בלבד על ידי הנתבעת, בגין הסיכומים שלא נערכו ולא הוגשו עד אז, והועבר התיק לידי התובעת. באשר לאופן שבו הועבר התיק לתובעת השיבה הנתבעת לשאלת ב"כ התובעת: "ש. כאשר נדרשת להעביר לתובעת את התיק, האם עשית פעולה בתיק ביהמ"ש כדי לברר מה עולה בבקשה שאת ביקשת? ת. למיטב זכרוני לא. אני לא זוכרת". בהמשך עדותה מודה הנתבעת, כי היא לא ביקשה ארכה, ואף לא חשבה שעליה לבדוק מה מצבו העדכני של התיק וזאת כי: "בד"כ במהלך הפגרות, ומאז שאני עורכת דין, לא קבלתי שום החלטה אקטיבית או הוראה לעשות מעשה בזמן הפגרה". מעדותה של התובעת עלה, בהמשך לכך, באופן ברור, כי התובעת הבינה מן הנתבעת שאין דחיפות לביצוע פעולה בתיק לפני תחילת חודש ספטמבר, מועד סיום פגרת בתי המשפט. התובעת הוכיחה, כי התיק הועבר אליה ביום 12.8.2007, כאמור, ללא כל מידע על דחיפותו, ימים ספורים טרם מתן פסק הדין הסופי, כאשר עו"ד דרש כלל אינו שוהה בארץ ולתובעת אין כל מידע על הצורך בהגשת סיכומים. ארבעה ימים קודם לכן משוגר מסרון "מרגיע" ולפיו אין כל סיבה לדאגה מצד התובעת, הואיל ופגרת בית המשפט נמשכת עד לספטמבר (ובעניין זה, אין לי אלא להביע תמיהה גדולה על עדותה של הנתבעת, ולפיה לא היה מקום לצפות להחלטה כלשהי של בית המשפט במשך הפגרה. ועשרות החלטות שניתנות מידי יום במהלך פגרות בתי המשפט בבתי המשפט השונים בארץ יוכיחו). ב"כ הנתבעת ביקש להיתלות בשלל תקדימים משפטיים דוגמת פסק הדין בע"א 735/75 מרדכי רויטמן נ' יצחק אדרת פ"ד ל(3) 75 [פורסם ביום 24.5.1976], ולהסיק מהם שאין מקום לחייב את הנתבעת, אשר טעתה "בשיקול הדעת". בפרשת רויטמן, מדובר היה בטענות כלפי אופן הייצוג כשלעצמו, דבר השונה מהותית מן הטענה שנשמעה בתיק זה, ועל כן אין בהלכה שהושמעה בתיק זה כדי להשפיע על ההכרעה בנדון דידן. כך גם לעניין פסק הדין בע"א 4707/90 אלברט מיורקס נ' חברת ברנוביץ נכסים והשכרה פ"ד מז(1), 17 [6.1.1993]. אכן, בת"א (בית משפט השלום בתל-אביב-יפו) 26174/07, צדוק אברהם גרמה נ' עו"ד אברהם בית הלוי [מופיע במאגרים אלקטרוניים. , פורסם ביום 24.11.2008], סבור היה בית המשפט, כי אין לחייב עו"ד בפיצוי עקב פסק דין שניתן בגין אי הגשת סיכומים במועד. אלא, שמלבד העובדה שאין כמובן בפסיקה זו תקדים מחייב, יש להעיר, כי בפרשת גרמה הנ"ל, הצליח הנתבע להעמיד, למצער, היגיון מסוים - אף אם בלתי מוצדק - למחדליו, כאשר מדובר היה בתביעה שסיכוייה הוערכו על ידי בית המשפט כנמוכים ביותר. לא כן בענייננו, כאשר מדובר בתביעה שסיכויי קבלתה היו גבוהים מאוד, באשר היה טעם ממשי להגדלת דמי המזונות (ותעיד על כך החלטת הביניים בתיק, וההחלטה הסופית בתביעה הנוספת שהוגשה), והנתבעת לא הוכיחה כל היגיון אמיתי למחדליה המתמשכים לאורך כל ניהול ההליך על ידה. אכן לא כל טעות בשיקול דעת של עורך דין יש להחשיבה לרשלנות ולחייב פיצויים בגינה, אולם גם ההפך הוא הנכון: לא על כל רשלנות, ולמצער לא על כל רשלנות מתמשכת ובוטה המתבטאת בחוסר מעש לאורך זמן, יוכל עורך דין להתגונן בטענה סתמית שמדובר ב"טעות בשיקול דעת". באשר לטענות הנתבעת ל"הרחבת חזית" אודה, כי לא הבנתי כלל טענות אלו, וגם פסק הדין שצירף ב"כ הנתבעת כאסמכתא לדבריו אין בו כדי ללמד את בית המשפט דבר. לא הבנתי מדוע פסק הדין בתיק החדש שנפתח אינו רלוונטי לשם הערכת הנזק שנגרם לתובעת, בגין מחיקת ההליך שנוהל על ידי הנתבעת. אין המדובר בעובדה מפתיעה שהוסתרה מעיני הצד שכנגד או מבית המשפט, וקיומו של הליך חדש היה דבר מתבקש. משכך, התוצאה שהתקבלה בהליך הנוסף משמעותית, ניתן להניח על פיה (אף אם לא באופן ודאי) "מה היה קורה אילו" נוהלה התובענה הראשונית באופן סביר, ומכל מקום אין כל מקום לטענה בדבר "הרחבת חזית" בעניין זה. גם שתי האסמכתאות הנוספות אותן צירף ב"כ הנתבעת לצורך תמיכה בטענתו כי לא הוכח "קשר סיבתי" בין מחדלי הנתבעת לנזק שנגרם לתובעת, אין בהן כדי ללמד את בית המשפט דבר. במקרה שלפנינו, ברי ונהיר, כי אילולי מחיקת ההליך הראשוני, אזי היו נחסכים מן התובעת שלושה עניינים שאת כולם ניתן להעריך בנזק כספי: א. הייתה ניתנת החלטה סופית בתביעה להגדלת הפיצויים בהליך הראשון. ב. היה נחסך מן התובעת הליך הבקשה לביטול פסק דין, אשר לא צלח לבסוף, על כל משמעויותיו הכספיות. ג. היה נחסך הצורך מן הנתבעת להגיש הליך חדש של תביעה להגדלת מזונות, על כל משמעויותיו הכספיות, לרבות הצורך בשכירת עורך דין נוסף. שקלתי בדבר, האם יש מקום לקבל, ולו באופן חלקי את טענות ההגנה שנשמעו מטעם הנתבעת כנגד התובעת, ולפיהן היה על התובעת לברר בעצמה את הדחיפות להגשת התיק משהועבר לידיה התיק (כאמור, ביום 12.8.2009 בלבד) והגעתי למסקנה, כי במצב הדברים כפי שהוכח בתיק זה, אין כל מקום אף להפחית את אחריות התובעת בגין "רשלנות תורמת". התובעת אינה עורכת דין, ואף הוטעתה, במפורש או במשתמע, באשר לדחיפות הגשת הסיכומים, ולא היה כל מקום לדרוש ממנה או לצפות ממנה שתבצע בדיקה מעבר למה שנמסר לה על ידי באת כוחה לשעבר. על כן, דין התביעה להתקבל, ככל שהדבר נוגע באחריות הנתבעת ובהוכחת רשלנותה, וזאת ללא ייחוס רשלנות תורמת כלשהי לתובעת. משכך, עובר בית המשפט לדון בשאלת גובה הנזק, ולהלן אתן החלטתי בכל אחד מראשי הנזק העיקריים. א. העיכוב במתן ההחלטה על הגדלת פיצויים: מדובר בעיכוב שראוי למדוד אותו על פי פער הזמן שבין הגשת ההליך הראשוני (תמ"ש 1391/06 מחודש 7/2006) לבין הגשת ההליך השני (תמ"ש 1394/06 מחודש 10/2007). מדובר בפער של 15 חודשים (ולא 17 חודשים כפי שמופיע בתחשיב ב"כ התובעת בסיכומיו). כנקודת מוצא, ולאחר עיון בתיק, אני סבור שיש לראות בפער של 250 ₪ (הפער בין הסכום שנפסק בהחלטת הביניים לסכום שנפסק בסופו של ההליך השני) את הנזק, וסבור שיש להניח, כי ניהול התביעה באופן סביר היה מביא להקדמת פסיקת סכום זה, או סכום קרוב לו, במשך הזמן האמור. אשר על כן אני פוסק לטובת התובעת בראש נזק זה 3,750 ₪. ב. הליך הבקשה לביטול פסק דין, הייצוג בהליך זה וההוצאות הנלוות לו : בגין ראש נזק זה אני פוסק לטובת התובעת סכום גלובאלי של 2,000 ₪. ג. הצורך בהגשת הליך חדש ושכר טרחת עורך הדין: הוכח, כי דמי הייצוג בתיק ששולמו בפועל לנתבעת היו סך של 3,750 דולר + מע"מ, מתוכם השיבה הנתבעת לתובעת 2,500 ₪, כהחזר על 650 דולר בלבד שיועדו לתשלום עבור הסיכומים (בשונה מן הטענה המקורית של הנתבעת שהועלתה בתחילת דיון ההוכחות). אני פוסק, כי עקב ייצוגה הכושל של הנתבעת, אשר חייב למעשה להתחיל בהליך מחדש, ולשכור עורך דין אחר, על הנתבעת להשיב מלוא הסכום שהועבר לה, דהיינו סך של 3,100 דולר כערכם ביום מתן פסק דין זה. נוסף על כך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 277 ₪, אגרת פתיחת ההליך. נוסף על כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת סכום של 15% מן הסכומים שנפסקו לעיל, כשכר טרחת עורך דין בהליך זה וכן החזר מלא של אגרות בימ"ש, דהיינו אגרה ראשונה ושנייה אשר שולמה ע"י התובעת. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת לפסיקת הוצאות בגין ביטול ישיבת בית המשפט ביום 10.3.2009 ובתגובת התובעת ובאשר לדרישת עו"ד דרש לפסיקת הוצאות עקב הודעת צד ג' שהוגשה נגדו אישית, ולאחר בחינת התיק בכללותו, לרבות ההודעה שהוגשה מלכתחילה והתגובה להודעה שהגיש עו"ד דרש, אני סבור שיש לקזז את ההוצאות שנגרמו לנתבעת בגין הופעה לישיבה שנדחתה עם ההוצאות שנגרמו לעו"ד דרש עם ההליך שנפתח נגדו, ואשר בוטל בסופו של יום ללא צורך בהחלטה שיפוטית ע"י הנתבעת עצמה. את הסכומים שנפסקו עפ"י פסה"ד תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כתבי טענות / כתבי בי דיןרשלנותמסמכיםעורך דין