שירותי הנהלת חשבונות יחסי עובד מעביד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שירותי הנהלת חשבונות יחסי עובד מעביד: השופט עמירם רבינוביץ 1. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבים? זו השאלה המקדמית העומדת להכרעתנו בערעור זה. אם יקבע, שאכן התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבים תתעוררנה שאלות נוספות שבהן יהיה עלינו לפסוק. הרקע העובדתי 2. המערער, מנהל חשבונות במקצועו, הועסק אצל המשיבה 1, המפעילה מוסך לתיקון רכבים באיזור התעשייה תלפיות בירושלים (להלן : המוסך) החל מיום 1.2.1996 ועד ליום 29.7.2003. המשיב 2 הוא הבעלים והמנהל של המוסך (להלן : המשיב). 3. עם תחילת העסקתו של המערער במוסך הוסכם בין הצדדים כי התמורה בעד השירותים שיעניק למוסך תשתלם באמצעות תלוש שכר שיונפק למערער. בין הצדדים הוסכם כי התמורה החודשית תעמוד על סכום של 2,500 ש"ח. יובהר, כי, לטענת המערער, ההסכמה אליה הגיעו הצדדים הייתה כי הסכום בגובה 2,500 ש"ח יהווה שכר נטו של המערער, בעוד שלטענת המוסך, השכר המוסכם עמד על סכום של 2,500 ש"ח ברוטו. בפועל מדי חודש בחודשו שולם השכר למערער באמצעות המחאה שהסכום המצויין בה היה 2,500 ש"ח. 4. בתקופה מסויימת פוצל שכרו של המערער כך שהמחאה אחת נכתבה לפקודתו, ואילו המחאה נוספת נכתבה לפקודת אשתו, הגב' דפנה לוי. לצורך כך דיווח המערער על אשתו כ"עובדת" של המוסך. לטענת המערער, הסכים המוסך להסדר זה. 5. במהלך התקופה בה הועסק המערער במוסך בוצע חלק מהעבודה במוסך וחלק מהעבודה בוצע בביתו של המערער או במקום אחר באמצעות תוכנת הנהלת חשבונות. 4. אין חולק, כי במקביל להעסקתו במוסך עבד המערער במקומות עבודה נוספים. במקום עבודה אחד - מכון פוע"ה - הועסק המערער בהיקף משרה מלא. בנוסף, הועסק המערער במספר עסקים נוספים בהיקף שעות משתנה. 5. לטענת המוסך, בחודש יולי 2003 נודע לו, כי חרף הסיכום המוקדם בין הצדדים, ולפיו יהיה זכאי המערער לשכר בגובה 2,500 ש"ח ברוטו נטל לעצמו המערער שלא כדין שכר בגובה 2,500 ש"ח נטו, באופן שהגדיל את עלויות המעביד של המוסך באופן ניכר. לאור האמור, התבקש המערער להגיע לאלתר למשרדי המוסך. 6. במהלך הבירור שנערך בעניינו של המערער הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי העניין נשוא המחלוקת בינהם יועבר לרב בניהו שמואלי (להלן : הרב שמואלי). הצדדים חלוקים בינהם בשאלה, האם הוסכם בינהם כי הרב שמואלי ישמש כבורר בסכסוך שנתגלע בינהם. לאחר ישיבה שנערכה בביתו של הרב שמואלי במעמד הצדדים הסכים המערער, לטענתו, מתוך אילוץ להעביר למוסך ולמשיב סכום של 500,000 ש"ח - הוא ההפרש הנטען על ידי המוסך בין השכר שעליו לשלם למערער ובין השכר ששולם בפועל. 7. הסכום האמור שולם באמצעות עשר המחאות בסך 50,000 ש"ח כל אחת שנמשכו לפקודת המשיב. לאחר שנמסרו ההמחאות למשיב פנה המערער לבנק ישראל בבקשה לבטל אותן תוך שהוא מציין, כי הסיבה בעטייה מוגשת בקשתו היא "סחיטה באיומים". במקביל פנה המערער למשטרת ישראל בתלונה נגד המשיב. להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 13.12.2005 החליטה המשטרה על סגירת התיק נגד המשיב בעילה של העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין. 8. בשנת 2006 הגיש המערער תביעה נגד המשיבים לבית הדין האזורי - היא התביעה מושא ערעור זה - בה נטען, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, וכי על המשיבים לשלם לו את פיצויי פיטורים, שכר עבודה, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, פידיון חופשה שנתית וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. 9. המשיבים מצידם הגישו תביעה שכנגד נגד המערער ואשתו בה טענו כי על המערער ואשתו להשיב להם כספים שנטלו שלא כדין מהמוסך. פסק דינו של בית הדין האזורי 9. בית הדין האזורי בירושלים (עב 1174/06 ; השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר לוזון ומר קובי) לאחר ששמע את עדויות הצדדים קבע, כי לא הוכח קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המערער למוסך. בפסק דינו פירט בית הדין האזורי בהרחבה את הסממנים שליוו את העסקתו של המערער וקבע כי סממנים אלה מעידים על אי קיומם של יחסי עובד ומעביד. 10. בית הדין האזורי פסק, כי המבחן הרווח לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעביד הוא מבחן ההשתלבות. בבוחנו את הפן החיובי במבחן זה קבע בית הדין האזורי, כי הפעילות שביצע המערער לא מהווה חלק מהפעילות הרגילה של המפעל, וכי המערער לא היה חלק מהמערך הארגוני של המוסך, זאת בהתחשב בכך שתחום עיסוקו של המוסך הוא תיקון רכבים, ואילו המערער העניק שירותי הנהלת חשבונות. 11. אשר לפן השלילי קבע בית הדין האזורי, כי המערער הוא שקבע את מתכונת עבודתו והמוסך לא פיקח עליו או על שעות עבודתו. בנוסף הועסק המערער במספר מקומות נוספים וביצע חלק מעבודה בביתו. נתונים אלה מעידים, כי המערער היה בעל עסק משלו. בית הדין האזורי הדגיש, כי על אף שהתמורה בעד שירותיו של המערער שולמה באמצעות תלוש שכר, ועל אף שהמערער הוא שהכין את תלוש השכר, לא נכללו בתלוש השכר זכויות כספיות מתחום משפט העבודה כגון דמי הבראה וימי חופשה. לדעת בית הדין האזורי, נתון זה אף הוא מלמד כי המערער לא ראה בעצמו "עובד" של המוסך. 12. על אף קביעתו כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, נפנה בית הדין האזורי לבחון, האם, כטענת המערער, השכר החודשי שהוסכם בין הצדדים עמד על 2,500 ש"ח נטו. בהקשר זה קבע בית הדין האזורי, כי לא עלה בידי המערער להוכיח שהוסכם כי השכר יעמוד על 2,500 ש"ח נטו, וכי הנתון לפיו שולם לו מדי חודש בחודשו סכום זה אין בו להכריע את הכף בהתחשב בעובדה שהמערער היה אחראי על הנפקת תלושי השכר, לרבות תלוש השכר שלו. טענות הצדדים בערעור 13. בערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי טען המערער, כי במהלך ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות בזמן חקירתו במשטרת ישראל, הודה המשיב בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. בהקשר זה הפנה המערער לתצהיר המשיב מיום 2.3.2006, להודעתו של המשיב בפני חוקר המשטרה ולדברים נוספים שנאמרו במהלך הדיון בבית משפט השלום בהליך המתנהל בין שני הצדדים. המערער הוסיף והדגיש, כי ישום מבחן ההשתלבות על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו ובין המוסך, זאת בשים לב לכך ששירותי הנהלת חשבונות המוענקים לבית עסק מהווים חלק מפעילותו הארגונית. אשר לפן השלילי נטען כי העובדה שהמערער ביצע חלק מעבודה בביתו, אין בה להוביל למסקנה, כי המערער היה בעל עסק משל עצמו, וכי עיקר עבודתו בוצעה במוסך. עוד נטען, כי עיתותיו של המערער לא היו בידיו, וכי בהסכמת הצדדים הוצא למערער תלוש משכורת, והוא אף דווח כ"עובד" לשלטונות המס. 14. המערער הדגיש, כי לאור מסקנתו של בית הדין האזורי, ולפיה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, לא היה מקום לדון בשאלה מה הייתה התמורה עליה הסכימו הצדדים, וכי לא היה מקום לקבוע קביעות כלשהן ביחס לטענות שהעלו הצדדים ביחס לנסיבות מסירת ההמחאות למשיב. לגופו של עניין טען המערער כי הקביעה שהשכר המוסכם עמד על 2,500 ברוטו ניתנה תוך התעלמות מעדותו של המשיב בעניין זה ממנה עולה, כי סיכם עם המערער על שכר "נטו". 15. המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, תוך שהם טוענים, כי מכלול הנסיבות מעידות, שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המוסך למערער. בהקשר זה הדגישו המשיבים, כי עבודתו של המערער בוצעה בביתו וכי העניק שירותי הנהלת חשבונות למספר עסקים נוספים. הכרעה 16. השאלה, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין צדדים כלשהם אינה תמיד קלה ולא אחת קו דק מפריד בין השניים. כמו במקרים אחרים גם במקרה הנוכחי ישנם נתונים שעשויים להצביע על סיווגו של המערער כ"עובד" וישנם נתונים המצביעים על היותו "נותן שירותים" עצמאי. מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים הוא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי ובחינתם בהתאם למבחן המעורב שבבסיסו מבחן ההשתלבות הכולל בתוכו שני פנים : הפן החיובי והפן השלילי. 17. במקרה הנוכחי, אין חולק, כי תחילת ההתקשרות בין הצדדים לוותה בהסכמה אליה הגיעו, ולפיה ישולם למערער שכר והוא ידווח לשלטונות המס כ"עובד" של המוסך. נתון זה יש בו להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעביד, אך אין הוא נתון שיש ליתן לו משקל מכריע בבואנו לבחון קיומם של יחסי עובד ומעביד. בית דין זה פסק לא אחת כי הדרך בה מתואר אדם בחוזה שבין הצדדים אין בה כדי לקבוע את מעמדו ואף קביעה חד משמעית שהיחסים בין השניים אינם יחסי עובד ומעביד אין בה כדי לקבוע כך, עת מהותם של היחסים מצביעים על ההיפך (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה - דוד בירגר פד"ע ג' 177, 190). בדומה, גם הגדרתו של המערער בתחילת העסקתו כ"עובד" של המוסך יש לה משקל עת נבחן סיווגו של המערער, אך נתון זה אין בו להכריע את הכף והוא מצטרף לשאר הנתונים הקיימים בעניינו של המערער. 18. יחד עם זה, במקרה הנוכחי, הסכמת הצדדים לראות במערער "עובד" של המוסך לא הוגבלה לתחילת ההעסקה בלבד. מחומר הראיות שהוצג בפנינו עולה כי גם לאחר תחילת ההתקשרות בינהם ולמעשה אף בראשיתם של ההליכים המשפטיים סברו המשיבים כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. כך בחקירתו במשטרה ביום 10.8.2003 מסר המשיב את הדברים הבאים : "ישראל לוי הוא מנהל החשבונות שלי במוסך עלית משנת 1996. הוא עבד אצלי כמנהל חשבונות משנת 96" (ההדגשות הוספו - ע.ר). ועוד : "הוא [המערער - ע.ר.] התחיל לעבוד אצלי בשנת 1996 בתור מנהל חשבונות שכיר. זו הייתה עבודה שנייה שלו. הוא עובד במכון הפריה לנשים" (ההדגשה הוספה - ע.ר). 19. בהמשך, במהלך ההליך שהתנהל בבית הדין לעבודה טענו המשיבים בתחילה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המוסך למערער. בתצהיר שהוגש מטעם המשיב כתמיכה בבקשתו למחיקת סעיפים מכתב התביעה כתב המשיב את הדברים הבאים : "בין התובע מספר 1 בלבד (להלן : התובע) [המערער בענייננו - ע.ר] לבין הנתבעת [המוסך - ע.ר.] התקיימו יחסי עובד ומעביד בתקופה אשר פורטה בכתב ההגנה, וזאת עד לגילוי המעילה האמון וגנבה ממעביד, מעשה ידי התובע". 20. כמו כן במהלך דיון שנערך ביום 10.7.2006 בבית משפט השלום בירושלים בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר שהגיש המערער (בשא 3387/06) אמר בא כוחם של המשיבים את הדברים הבאים : "אני לא חולק על כך כי השיקים הללו מהווים החזר של כספים מבחינת החברה שלטענתה נלקחו שלא כדין זו עובדה. והם נלקחו כאשר מר ישראל לוי היה עובד של החברה אין מחלוקת מבחינתי". יש לציין, כי במהלך הדיון הסכימו הצדדים להעביר את עניינם לבית הדין לעבודה. גם הבירור בפני הרב שמואלי יצא מנקודת מוצא שהיחסים בין הצדדים היו יחסי עובד ומעביד, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במכתב ההבהרה של הרב שמואלי מחודש כסלו תשס"ז שהוגש לבית הדין האזורי. 21. זו ואף זו. אף התביעה שכנגד שהגישו המשיבים בחודש נובמבר 2006 הוגשה לבית הדין לעבודה, היינו במועד הגשת התביעה סברו המשיבים כי עילתם נגד המערער נובעת מיחסי עובד ומעביד למרות שבכתב התביעה שכנגד טענו אחרת. 22. מהתמונה המצטיירת מהנתונים שפורטו לעיל עולה כי התנהגות הצדדים, הלכה למעשה, במהלך הקשר בינהם הייתה כולה במסגרת של יחסי עובד ומעביד. בנסיבות אלה, ניתן לומר שבין הצדדים נקשר חוזה עבודה, הלכה למעשה, על ידי התנהגות הצדדים. במקרה שלפנינו אין מדובר בחוזה למראית עין או בחוזה פיקטיבי, אלא חוזה שבהתנהגות שבו אומד דעתם של הצדדים הייתה, כי מערכת היחסים בינהם תתנהל במסגרת של יחסי עובד ומעביד. 23. כפי שצויין לעיל גם בראשיתם של ההליכים המשפטיים שניהלו הצדדים סברו המשיבים כי קיימים יחסי עבודה בין הצדדים הגם שבהמשך הכחישו קיומם של יחסים אלה. גם לנתונים אלה משמעות בבואנו לבחון שאלת קיומם של יחסי עבודה. המשיבים היו מיוצגים במהלך ההליכים המשפטיים והודאתם כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים הגם שאינה כובלת אותם, לאור הכחשתם בהמשך יש לה משמעות באופן שהיא מטה את הכף לעבר הקביעה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. משאלה הם פני הדברים נבחן כעת ישום מבחן ההשתלבות על המקרה שלפנינו. 24. בית הדין האזורי קבע, כי במקרה הנוכחי לא התקיים הפן החיובי במבחן ההשתלבות, היינו המערער לא השתלב בפעילות הארגונית של המוסך. הנימוק העיקרי לקביעה זו של בית הדין האזורי היה העובדה שהשירותים שסיפק המערער למוסך אינם "חלק מהפעילות הרגילה של המוסך, שכן התובע לא היה מוסכניק או בעל מקצוע השייך למוסך". בהקשר זה הוסיף וקבע בית הדין האזורי כי המערער היה "אדון לעצמו" אנו סבורים, כי קביעה זו בטעות יסודה. כפי שנפסק בעבר, למרות שמתן שירותי הנהלת חשבונות אינו חלק מתוך המערך היצרני של המפעל, "אין ספק כי מתן שירותים אלה חיוני לתפקודו של המפעל, ולכן ניתן עקרונית להכיר באדם המעניק שירותי הנהלת חשבונות למפעל כ"עובד" (ע"ע 408/08 שמאי - טראוב תעשיות בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 30.1.2007). העובדה, כי המערער היה "אדון לעצמו" כקביעת בית הדין האזורי יש לה משקל בבואנו לבחון את הפן השלילי במבחן ההשתלבות, ואין בה להעיד על אי קיומו של הפן החיובי המבחן ההשתלבות. לא התרשמנו גם כי העובדה שאינה שנויה במחלוקת, לפיה לא שהה המערער דרך קבע במוסך אין בה להעיד על אי קיומו של הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. כפי שעולה מחומר הראיות נפח עבודתו של המערער לא עלה על מספר שעות שבועיות. בנסיבות אלה, לא היה צורך בנוכחותו הקבועה של המערער במוסך, ואי נוכחותו בשעות קבועות אין בה להעיד על אי השתלבותו במסגרת הארגונית של המפעל. 25. אשר לפן השלילי - בית הדין האזורי עמד בהרחבה על הסממנים שאפיינו פעילותו של המערער. סממנים אלה הובילו את בית הדין האזורי לקבוע, כי המערער היה בעל עסק משל עצמו. אנו סבורים, שהסממנים עליהם עמד בית הדין האזורי, אין בהם להעיד, כי המערער היה בעל עסק משל עצמו. אכן, במקביל לעבודתו במוסך עבד המערער במקביל במספר מקומות עבודה. במכון פוע"ה עבד המערער במשרה מלאה, ואילו במספר מקומות עבודה נוספים עבד בהיקף הדומה לזה שהועסק בו במוסך. אין חולק, כי בעבודתו במקומות העבודה הנוספים (מכון פוע"ה ומוסך שני אומנים) היה המערער במעמד של "עובד". עובדה זו משתמעת מדבריו בחקירה הנגדית לפיהם במוסך שני אומנים סיכם עם מעסיקו על שכר "נטו" (עמוד 14 לפרוטוקול לבית הדין האזורי, שורות 1- 4). לביטויים "ברוטו" ו"נטו" משמעות רק בעת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. בנסיבות אלה, כאשר ביתר מקומות העבודה היה המערער במעמד של "עובד" לא ניתן לומר כי המערער היה בעל עסק משל עצמו. למעלה מן הדרוש נציין, כי הטענה שלמערער היה עסק משלו היא טענת הגנה של המעסיק שעליו להוכיחה. במקרה הנוכחי, לא רק שנתון זה לא הוכח, אלא על פני הראיות מסתבר ההיפך. 26. זאת ועוד. בית הדין האזורי קבע, כי עיקר עבודתו של המערער בוצעה בביתו, וכי לא היה פיקוח על שעות עבודתו. אולם מעדותו של המערער עולה, כי עיקר עבודתו בוצעה במוסך ורק חלקה בביתו (עמוד 12 לפרוטוקול בית הדין האזורי, שורה 15) . יתרה מזו, עבודה בבית שלעצמה אינה שוללת קיומם של יחסי עובד ומעביד (דב"ע לט/114 - 3 איגוד המפרסמים - חיה פרוסט פד"ע יא, 144 ; ע"ע 712/07 מנשרוף - גלנצר, לא פורסם, ניתן ביום 13.5.2009, סעיף 10 לפסק דיני). גם העובדה שלא היה פיקוח על שעות עבודתו של המערער, אין בה להעיד, כי המערער היה בעל עסק משל עצמו. בהקשר זה יש לציין, כי המערער עבד במוסך כמנהל חשבונות, ומחומר הראיות עולה, כי בתחום זה ניתנה לו עצמאות מלאה, בשל העובדה שלא ניתן היה לפקח עליו מבחינה מקצועית. משאלה הם פני הדברים, העובדה כי לא היה פיקוח על שעות עבודתו, אף אם היא מצטרפת לנתון לפיו חלק מעבודתו של המערער בוצעה בביתו, אין די בהן כדי לקבוע, כי המערער היה בעל עסק משל עצמו. משקבענו, כי למערער לא היה עסק עצמאי משלו, השתלבותו במוסך אינה יכולה להתקיים אלא כעובד, כפי שהדבר נעשה הלכה למעשה. 27. לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. בנסיבות אלה, יש לבחון, האם יש מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי, לפיה לא הוכיח המערער, כי הוסכם שגובה שכרו יעמוד על 2,500 ש"ח נטו. בית הדין האזורי נימק קביעה זו בשני נימוקים : האחד, החקירה במשטרה שעסקה בתלונתו של המערער, לפיה נסחט באיומים נסגרה מחמת העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין, והשני מעדותו של עוזרו הרב שמואלי בפניו העידו שני הצדדים עולה, כי במהלך הפגישה אצל הרב הודה המערער, כי לקח כספים שלא כדין, אם כי חלק על גובהם. לאור העובדה, כי ממילא מוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי לדיון בתביעתו ובתביעה שכנגד, יאפשר בית הדין לצדדים,אם יבקשו זאת, להשלים את טיעוניהם גם בשאלה, האם סוכם בין הצדדים על שכר ברוטו או נטו. ההתייחסות לשאלה זו מתבקשת הן לאור טענות המערער בשאלה זו בערעור, והן משום שאפשר שבית הדין האזורי, לא התייחס לשאלה זו ממלוא צדדיה, בשל מסקנתו שאין יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. 29. סוף דבר - לאור קביעתנו לפיה התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים מוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי לדיון בתביעתו וכן בתביעה שכנגד שהגישו המשיבים. בשלב זה לא מצאנו לפסוק הוצאות למי מן הצדדים. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בעת פסיקת הדין בתביעה ובתביעה שכנגד. יחסי עובד מעבידהנהלת חשבונותמיסים