שלילת הפחתת פיצויי פיטורים

החברה טענה כי בתקופה שקדמה לפיטוריו וכן לאחריה ביצע מר X הפרות משמעת שונות, ולכן התבקש בית הדין האזורי להצהיר כי פיטוריו של מר X היו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת הפחתת פיצויי פיטורים: השופט עמירם רבינוביץ 1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (עב 3033/01, 3033.01/01 ; השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור מר אפרתי ומר אלבז). בפסק הדין, מושא הערעור, נדחתה במלואה תביעתו של מר X (להלן : מר X) והתקבלה ברובה תביעתה של חברת טובול חומרי בניין (1990) בע"מ (להלן : החברה) נגד מר X. הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי 2. החברה הינה חברה העוסקת בקניה, מכירה, שיווק והפצת חומרי בניין. מר X עבד בחברה החל מיום 11.9.1994 ועד ליום 19.10.2001, מועד בו פוטר מעבודתו. במסגרת עבודתו שימש מר X כחשב החברה ומנהל החשבונות הראשי. 3. במהלך עבודתו הוענקו למר X על ידי החברה מעת לעת הלוואות שונות בסכומים שונים. לטענת החברה, במועד פיטוריו עמד חובו של מר X לחברה בגין ההלוואות על סכום בגובה של 213,554 ש"ח. 4. ביום 27.11.2001, סמוך למועד פיטוריו הגישה החברה תביעה נגד מר X לבית הדין האזורי. בכתב התביעה טענה החברה כי מר X לא השיב לה את ההלוואות שנטל בסכום כולל של 213,554 ש"ח. כמו כן טענה החברה כי בתקופה שקדמה לפיטוריו וכן לאחריה ביצע מר X הפרות משמעת שונות, ולכן התבקש בית הדין האזורי להצהיר כי פיטוריו של מר X היו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים. החברה הוסיפה וטענה, כי במהלך עבודתו הוסיף מר X לשכרו תוספות יוקר הגבוהות מאלה שנקבעו במשק, וכן גרם לכך שיופרשו עבורו הפרשות סוציאליות ביתר על שכר גבוה מהשכר שקיבל בפועל ועל רכיבי שכר שאינם רכיבים פנסיוניים. לטענת החברה, מעשים אלה אשר גרמו לנזקים המסתכמים לאחר שיערוכם ב- 504,099 ש"ח. לאור האמור התבקש בית הדין האזורי להורות למר X לשלם את הסכום האמור לחברה. כמו כן ביקשה החברה לחייב את מר X לשלם לחברה סכום נוסף בגובה 150,000 ש"ח בגין נזקים נוספים שנגרמו, לטענת החברה, בשל מעשיו של מר X. 5. מר X הגיש תביעה שכנגד נגד החברה בה תבע גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי נסיעות, דמי הבראה ותשלום בגין שכר חודש ספטמבר 2001. עוד טען מר X בכתב התביעה שהגיש, כי בינו ובין החברה נכרת חוזה לתקופה קצובה בת עשר שנים, ולכן על החברה לשלם לו פיצוי בגובה 400,000 ש"ח או לחלופין אובדן שכר העבודה המובטח לו עד חודש דצמבר 2004. 6. בית הדין האזורי קיים בהליך מספר ישיבות הוכחות במהלכם נשמעו עדויותיהם של העדים מטעם מר X ועדי החברה. בסופו של יום לאחר שבחן את חומר הראיות הרב שהוגש לפניו, לרבות עדויות הצדדים, חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים וכן מסמכים רבים נוספים, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי יש לדחות את התביעה שכנגד שהגיש מר X. 7. בית הדין האזורי קבע, כי במסגרת תפקידו היה מופקד מר X על ניהול כל ענייניה הכספיים של החברה ; כי לצורך ביצוע תפקידו נתנו למר X על ידי מנהלי החברה סמכויות רחבות ביותר, וכי תפקידו של מר X דרש מידה מיוחדת של אמון אישי. סממנים אלה הובילו את בית הדין למסקנה כי חוק שעות עבודה ומנוחה, תש"יא - 1951 (להלן : חוק שעות עבודה ומנוחה) אינו חל על יחסי העבודה בין הצדדים, לפיכך לא זכאי מר X לגמול בגין עבודה בשעות נוספות הנתבע מכוח חוק זה. בית הדין האזורי הוסיף ובחן את טענתו של מר X לפיה הוסכם בין הצדדים, כי לא ישולם לו גמול בגין שעות נוספות עד שזה יגיע לגובה 200,000 ש"ח שהוא סכום הלוואת המענק שהסכימה החברה לשלם אם יעבוד מר X בחברה תקופה של עשר שנים. בית הדין האזורי הגדיר גרסה זו כ"סיפור מעשה דמיוני ללא רגליים וידיים וללא כל הגיון" שאינו נתמך בראיות כלשהן. 8. בית הדין האזורי עמד בפירוט רב על הפרות המשמעת שייחסה החברה למר X וקבע, כי מחומר הראיות שהוצג על ידי החברה עולה כי מר X: "פעל בדרכים לא דרכים תוך ניצול מרותו, תפקידו וידיעותיו ובכך הגדיל את שכרו נטו וזאת ללא ידיעת בעלי התובעת [החברה - ע.ר.]". עוד קבע בית הדין האזורי, כי מר X "עשה בדוחות כבשלו, שינה נתונים, הפיק דוחות כפולים ושיבש את התוכנה, הכל לצרכיו". בית הדין האזורי קבע גם, כי במהלך שנות עבודתו התרשל מר X במילוי תפקידו והסב עקב כך נזקים לחברה. נתונים אלה בצירוף העובדה, כי במהלך השנים נטל מר X ללא רשות ממשרדי החברה מסמכים שונים הביאה את בית הדין האזורי לפסוק, כי יש לשלול ממר X את מלוא פיצויי הפיטורים. יתר התביעה שכנגד, לרבות התביעה לפיצוי בגין ההפרה הנטענת להעסיקו עשר שנים נדחתה על ידי בית הדין האזורי. 9. בית הדין האזורי הקדיש חלק נכבד מפסיקתו לשאלת החזר ההלוואות שנטלו על ידי מר X מהחברה ולשאלת הנזקים הנטענים שהסב מר X לחברה. בית הדין האזורי קבע, כי על מר X להשיב לחברה שתי הלוואות שנטלו על ידו בסכום כולל של 167,129 ש"ח. וכן הלוואות נוספות שנטל בגובה 24,146 ש"ח. טענתה של החברה, כי מר X חב סכום נוסף בגין חומרי בניין שסופקו על ידה לצורך בניית ביתו של מר X נדחתה. בעניין זה קבע בית הדין האזורי, כי לא עלה בידי החברה להוכיח,כי החוב, הרשום על שם החברה שביצעה את עבודות הבנייה בביתו של מר X (חברה קה"ת), הוא למעשה חוב של מר X, וזאת כיוון שחברה לא הביאה עדים מטעם חברת קה"ת לביסוס טענתה. 10. בית הדין האזורי סקר את חוות הדעת של רו"ח בראשי, שהוגשה מטעם החברה (להלן גם : חוות דעת בראשי) לביסוס טענתה בדבר סכומים שנלקחו על ידי מר X ביתר, וקבע כי הסכומים המפורטים בטבלאות שצורפו לחוות דעת בראשי שונים מהסכומים הנקובים בסיכומי החברה, וכי קיימות סתירות בתוך חוות הדעת עצמה. משכך קבע בית הדין האזורי, כי לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת הסכומים שנטל מר X עבור כל תקופה ותקופה ועבור כל רכיב ורכיב. יחד עם זה, קיבל בית הדין האזורי את טענת החברה, לפיה נמנע מר X מלדווח לרשויות המס דיווחים שונים, וכתוצאה מכך חוייבה החברה בתשלום קנסות. בית הדין האזורי חייב את מר X לשאת בשווי הקנסות בסכום של 38,160 ש"ח. טענות הצדדים בערעור 10. הן החברה והן מר X הגישו ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי. ערעורה של החברה נסב על דחיית תביעתה לפיצוי בגין נזקים שגרם לה מר X, כאמור, בחוות דעת בראשי, וכן על דחיית תביעתה להחזר חוב בגין חומרי בנייה שנטל X לבניית ביתו. בהקשר זה טענה החברה את הטענות הבאות : הממצאים המפורטים בחוות דעת בראשי לא נסתרו ; גם אם מצא בית הדין האזורי אי התאמות כלשהן בין הסכומים המפורטים בחוות דעת בראשי לסכומים המפורטים בסיכומי החברה היה על בית הדין האזורי לפסוק לפי הסכום הנמוך ; מחומר הראיות עולה כי מר X חב חוב נוסף לחברה בגין חומרי בנייה שנטל בניית ביתו. עוד טענה החברה כי יש מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה, לא מוטלת על מר X החובה לפצות את החברה בנזקים שגרם לה עקב טעויות שביצע בחישוב שכרם של עובדים אחרים. 11. ערעורו של מר X סב על דחיית תביעתו על ידי בית הדין האזורי. מר X טען, כי במועד הפיטורים או בסמוך לו הודתה החברה בחובה המוטלת עליה לשלם לו פיצויי פיטורים, ולכן כעת מנועה היא מלהתכחש למצג זה. כמו כן טען מר X כי בנסיבות אלה אין מקום לבחון כלל, האם יש מקום לשלול ממר X את פיצויי הפיטורים לפי הוראתו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 ; כי חזרתה של החברה ממחוייבותה לשלם למר X פיצויי פיטורים נגועה בחוסר תום לב ; וכי גם אם הוכח כי היה מקום לשלול את פיצויי הפיטורים ממר X, ודאי לא היה מקום לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים. 12. בכל נוגע לחיובה של החברה בתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות טען מר X, כי עלה בידו להוכיח את כמות השעות הנוספות שעבד מדי שנה, וכי בניגוד לקביעת בית הדין האזורי לא שימש בתפקיד הנהלה, ולכן לא היה מקום לשלול ממנו את גמול העבודה בגין שעות נוספות שביצע. מר X הלין גם על אי פסיקת פיצויי בגין הפרת ההתחייבות להעסיקו תקופה של עשר שנים, ועל יתר תביעותיו שנדחו על ידי בית הדין האזורי. הכרעה נדון תחילה בערעורו של מר X ולאחר מכן בערעור החברה. ערעורו של מר X 13. לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענותיו של מר X נחה דעתנו, כי דין ערעורו להידחות, מן הטעמים המנויים בפסק דינו המפורט והמנומק היטב של בית הדין האזורי, למעט עניין אחד, הכל כפי שיפורט להלן. 14. אשר לטענת X כי על החברה לשלם לו פיצויי פיטורים בשל התחייבותה לעשות כן במכתב הפיטורים מיום 20.9.2001 והטענה כי החזרה מהתחייבות זו נגועה בחוסר תום לב - יאמר כי במכתב הפיטורים מיום 20.9.2001 לא התחייבה החברה לשלם למר X פיצויי פיטורים וכל שנכתב בו הוא כי : "התחשבנות בנושאי חובותיך לחברה והזכויות העומדות לך בחברה יעשו במהלך החודש הקרוב". מילים אלו, אינן מעידות, כי החברה התחייבה לשלם למר X את פיצויי הפיטורים, ולכן ממילא נדחית טענתו של מר X כאילו החזרה מ"התחייבות" זו נגועה בחוסר תום לב. יודגש, כי מחומר הראיות עולה כי סמוך למועד הפיטורים בוצעו על ידי מר X מספר עבירות משמעת (ראה סעיף 21 לתצהירו של מר בעז טובול, מנהל החברה ואחד מבעלי המניות בה). מעשים אלה הובילו לפיטוריו של מר X, כאשר במועד הפיטורים לא התחייבה החברה לשלם למר X את פיצויי הפיטורים ומכתב הפיטורים "שותק" בעניין זה. 15. אשר לטענת מר X כי לא היה מקום לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים - השאלה, מהו שיעור ההפחתה בפיצויי הפיטורים מקום, בו נקבע כי העובד פוטר בנסיבות השוללות תשלום פיצויי הפיטורים היא ביסודה שאלה של מידה ודרגה הנתונה להערכתה של הערכאה הדיונית. הלכה פסוקה היא, כי, בדרך כלל, לא תתערב ערכאת ערעור בשיעור הפחתת פיצויי הפיטורים אותה קבעה הערכאה הדיונית בפניה היה פרוש חומר הראיות (דב"ע נו/19 - 3 דבוש - תכשיטי טוביאס בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 17.5.1996). לא מצאנו במקרה הנוכחי כל טעות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי עת פסק, כי יש לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים ממר X. יוטעם, כי כפי שפסק בית הדין האזורי כהן מר X בתפקיד בכיר בחברה ותפקידו דרש מידה מיוחדת של אימון מיוחד. בהתחשב במעמדו הבכיר בחברה ובמידת האמון שרחשו לו בעלי החברה, יש לייחס למעשיו עליהם עמד בפירוט בית הדין האזורי (ראו סעיפים 30 - 37 לפסק דינו של בית הדין האזורי, סעיף 8 לפסק דין זה) חומרה יתרה המצדיקה שלילת מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו. 16. אשר לטענת מר X לפיה לא חל עליו החריג שבסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה - בית הדין האזורי פירט את התפקידים השונים שמילא מר X במסגרת עבודתו בחברה והגיע למסקנה כי מר X היה ממנהלי החברה - שלישי בחשיבותו במדרג התפקידים בחברה (ראו עמוד 9 לפסק דינו של בית הדין האזורי, שורות 19 - 22), וככזה חל עליו החריג שבסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה הקובע כי הוראות חוק זה אינן חלות על מי שממלא תפקידי הנהלה או עובד בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי. לא מצאנו כי נפלה טעות במסקנה זו של בית הדין האזורי. בית הדין האזורי ניתח בפירוט את העובדות הנוגעות לעניין ופסיקתו תואמת את ההלכה הפסוקה בעניין זה. לא למותר לציין כי המערער תרץ את אי תשלום גמול שעות נוספות על ידי החברה לו במשך שנים בהסכם להעניק למערער הלוואת מענק בתמורה לדחיית תשלום גמול השעות הנוספות עד למועד מסוים ובתנאים מסוימים. ברם, בית הדין האזור שלל מכל וכל גרסה זו של המערער. בנסיבות אלה, גם אם עבד מר X שעות נוספות, וגם אם ניתן היה לפקח על שעות עבודתו, אין הוא זכאי לגמול עבורן. 18. לא מצאנו כל טעות גם לגבי העניינים האחרים עליהם הלין מר X, למעט עניין אחד והוא חיובו בתשלום נזק בגובה 38,160 ש"ח שנגרם כתוצאה מהימנעות מר X מהעברת דיווחים לרשויות המס וחיוב החברה בקנסות. 19. הבסיס לחיוב בסכום זה הוא סעיף 9 לתצהירה של הגב' תמי לוי, חשבת החברה במועדים בהם נוהלה התביעה. לפי האמור בתצהיר : "לאחרונה התקבלו בתובעת [החברה - ע.ר.] דרישות לתשלומי קנסות עקב אי הגשת טופס 856 (טופס דיווח שנתי לניכוי מס במקור מספקים) שהיה על הנתבע [מר X - ע.ר] להגיש במהלך עבודתו". בהמשך פורטה רשימת הקנסות שהושתו על החברה בסכום כולל של 38,160 ש"ח. אנו סבורים, כי יש טעם בטענת מר X, לפיה הדרישה לתשלום הקנס אין בה די להביא לחיובו בתשלום אותו קנס. על מנת לחייב את מר X בתשלום הקנסות היה על החברה להביא ראיות המעידות על תשלום הקנסות לרשויות המס. בהעדר ראיות לתשלום הקנס אין מקום לחייב את מר X בתשלומו. לאור האמור, דין הערעור להתקבל בעניין זה. ערעור החברה 20. ערעור החברה נוגע, כאמור, לשלוש קביעות של בית הדין האזורי : האחת, אי חיובו של מר X בתשלום סכום של 370,115 ש"ח (נומינלי) בגין שכר בעודף שנלקח על ידו, השנייה, דחיית התביעה לתשלום חוב נוסף בגובה 36,573 ש"ח והשלישית אי חיובו של מר X בתשלום סכומים ששולמו לעובדים אחרים ביתר בשל מעשיו. 21. לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי היה מקום לחייב את מר X בתשלום הסכום בגובה 370,115 ש"ח (נומינלי) וזאת כמפורט בחוות דעת בראשי . 22. נקודת המוצא לפסיקתנו זו, היא הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי לפיהן במסגרת עבודתו בחברה "הנתבע ניצל את מעמדו ושליטתו הבלעדית בתוכנות ובחשבות השכר על מנת להביא לביתו יותר מזומנים". עוד קבע בית הדין האזורי כי : "הנתבע פעל בדרכים לא דרכים תוך ניצול מרותו, תפקידו וידיעותיו ובכך הגדיל את שכרו נטו וזאת ללא ידיעת בעלי התובעת". מר X לא העלה בערעור שהגיש טענות נגד אמירות אלה, למעט הכחשה כללית כי כך היו פני הדברים, ולפיכך נקודת המוצא בעת הדיון בתביעת החברה להשבת כספים שנלקחו, לטענתה, שלא כדין היא כי אכן נגרם לה חסרון כיס עקב מעשיו של מר X. בהקשר זה יצוין, כי בית הדין האזורי קבע גם, כי מר X לא התמודד עם הנתונים המפורטים בחוות דעת בראשי, ועם המסקנה כי אכן גרם עקב התנהגותו לנזקים לחברה (סעיף 32 לפסק הדין). משכך, השאלה העומדת להכרעתנו היא, האם הוכח שיעור הנזק. 23. בית הדין האזורי קבע כי לא הוכח שיעור הנזק כיוון ש"פירוט הסכומים [בחוות דעת בראשי - ע.ר.] המופיע על פי רכיבי השכר השונים מופיע רק בטבלאות שצורפו לחוות דעת בראשי ולא בסיכום הממצאים כך שבסיכום קובע בראשי הפרשים על בסיס חישוב שנתי (ראה פרק ג' סעיף 9 לחוות הדעת). לא מצאנו גם שיוויון בין הסכומים המפורטים בטבלאות שצורפו לחוות דעת בראשי אל מול הסכומים הנקובים בסיכומי התובעת בסעיף 121". 24. אנו סבורים, כי החברה הוכיחה את שיעור הנזק שנגרם לה, וכי לא היה מקום שלא להסתמך על חוות דעת בראשי בהקשר זה. לעניין הנימוק הראשון של בית הדין האזורי - אי התאמה בין הטבלאות ששימשו הבסיס לחישוב לסיכום חוות דעת - יאמר כי לא מצאנו כל אי התאמה. בטבלאות, ששימשו את הבסיס לחישוב הסכומים שעל מר X להשיב לחברה, חושב לגבי כל חודש וחודש השכר שקיבל מר X ביתר ברכיבים שונים. לאחר מכן פורט הסיכום לגבי כל שנה בכל אחד מהרכיבים. הסיכום לגבי כל הרכיבים יחדיו מופיע אף הוא באותה טבלה, והוא זהה לסיכום הממצאים המפורט בסיכום חוות הדעת (סעיף 9 לפרק ג' לחוות הדעת). יוער, כי בחוות הדעת מצויה תחילה התפלגות של השכר, שהיה אמור להיות משולם למר X לפי רכיבים שונים. שכר זה הושווה לשכר שהשתלם בפועל למר X, שוב תוך התפלגות בין רכיבי השכר השונים. לאחר מכן נעשה חישוב שנתי לגבי כל שנה. הסכומים שהתקבלו מחישוב השנתי זהים לסכומים המפורטים בסיכום חוות הדעת. 25. אשר לנימוק השני - אי התאמה בין הסכומים המפורטים בטבלאות שצורפו לחוות דעת בראשי אל מול הסכומים הנקובים בסיכומי התובעת בסעיף 121 - צדק בית הדין עת קבע, כי הסכומים המפורטים בחוות הדעת שונים מהסכומים המפורטים בסיכומי החברה. ההפרש נובע מכך שבסיכומיה תבעה החברה החזר עבור הרכיבים הבאים : בונוסים, פרמיות, דמי הסתגלות, תוספות יוקר, ימי הבראה, קצובת ביגוד, פידיון ימי חופשה, מתנות, מתנות יום הולדת והפרשות סוציאליות בעוד בחוות הדעת מפורטים רכיבים נוספים (שכר יסוד, קרן השתלמות, קופות גמל). יחד עם זה, כפי שעולה מהרישא לסעיף 121 (לפני פירוט הסכומים) מסתמכת החברה על חוות דעת בראשי תוך ציון הסכום המלא הנתבע. נראה כי הפירוט בסעיף 121 נרשם מתוך טעות כשברור כי ההסתמכות לגבי הסכום הנתבע בסעיף זה היא על חוות דעת בראשי ועל הסכום המלא (370,115 ש"ח נומינלי). לא למותר לציין, כי סכומים אלה נתבעו בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר מר בעז טובול. זאת ועוד. למרות הפירוט החסר בסעיף 121 לסיכומי החברה, טוענת החברה בסעיף 122 לסיכומיה כי "ההפרש הכולל בין השכר אשר שולם לנתבע בפועל לשכר שאמור היה להיות משולם בהתאם למוסכם עמו, עומד על סך שלא יפחת מ - 370,115 ש"ח (ערך נומינלי)". תביעה דומה להחזר בגובה 370,115 ש"ח (504,099 ש"ח משוערך) מצויה בסעיף 167 לסיכומי החברה. משכך, אין לקבל את נימוקי בית הדין האזורי בדבר חוסר התאמה בין סיכומי החברה לחוות הדעת. התוצאה היא כי על מר X לשלם לחברה את הסכומים המפורטים בחוות הדעת. לא למותר לציין, כי אין מקום לקבל את טענת ההתיישנות שהעלה מר X, ולפיה עילות שנוצרו שבע שנים לפני הגשת כתב התביעה המתוקן התיישנו, זאת מכיוון שרואים את כתב התביעה המתוקן שהוגש לעניין התיישנות, כאילו הוגש במועד בו הוגש כתב התביעה המקורי. יוטעם, כי מר X לא השיג בפנינו על עצם תיקון כתב התביעה. 26. החוב לקה"ת - כפי העולה מחומר הראיות חברת קה"ת היתה קבלן המשנה אצל היזם שבנה את ביתו של מר X. קה"ת רכשה בחברה חומרי בנייה אשר שימשו לבניית ביתו של מר X. לטענת החברה, מר X שהיה חייב לקה"ת כספים הסכים לקזז את חובו לקה"ת אל מול חובה של קה"ת לחברה. כלומר, במקום לשלם לקה"ת הוא התחייב לשלם לחברה. אך בניגוד להתחייבותו זו לא שילם חוב זה לחברה. 27. בית הדין האזורי דחה תביעת החברה להשבת הסכומים בנימוק הבא : "לא הוכח בפנינו הקשר שבין רישום החוב על שם קה"ת לנתבע. אמנם בתמליל הודה הנתבע בתשלום החוב של קה"ת אך מאחר שהתובעת נמנעה מלהזמין מי מאנשי קה"ת כדי לחזק את טענותיה וכאשר לא הוכח הקשר הישיר בין החשבוניות של קה"ת לנתבע, אין בידינו לקבוע כי הנתבע חב בחוב זה". 28. אנו סבורים, כי אכן לא היה מקום לחייב את מר X בתשלום החוב של קה"ת. בהקשר זה יצויין, כי מעיון בתמליל שיחה בין מר X לבעלי החברה מיום 24.10.2001 (עמודים 9-11) עולה כי, בעיקרו של דבר, הכחיש מר X את הסיכום האמור. בנסיבות אלה, מצופה היה מחברה שעליה מוטל הנטל להוכיח תביעתה כי תביא לעדות אחד מעובדי קה"ת לאישוש גרסתה. החברה נמנעה מלעשות כן. הלכה פסוקה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת כנגד צד אשר יכול היה להביא ראיות לביסוס טענתו אך לא עשה כן (ע"ע 1359/04 לוטן - מדאינווסט, לא פורסם, , ניתן ביום 28.11.2006). לפיכך, סבורים אנו כי לא נפל פגם בקביעת בית הדין האזורי, לפיה אין מקום לחייב את מר X בתשלום חובה של קה"ת. 29. לא מצאנו גם להתערב בקביעת בית הדין האזורי שפטר את מר X מתשלום סכומים ששולמו, לטענת החברה על ידו לעובדי החברה מתוך רשלנות. סוף דבר הערעורים מתקבלים בחלקם כמפורט להלן : א. חיובו של מר X בתשלום סכום של 38,160 ש"ח בטל. ככל ששילם מר X סכום זה לחברה על החברה להשיבו למר X בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולם לה ועד מועד השבתו. ב. על מר X לשלם לחברה סכום בגובה 504,099 ש"ח (משוערך ליום 2.11.2002) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.11.2002 ועד התשלום בפועל. ג. בהתחשב בתוצאה אליה הגענו ישלם מר X לחברה שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למר X ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד המצאת פסק הדין ועד התשלום בפועל. פיצויי פיטוריםפיטוריםפיצויים