אירוע מוחי בעבודה עקב אירוע חריג

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת אירוע מוחי בעבודה עקב אירוע חריג: השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב- יפו (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציג עובדים מר דוד טבח; בל 6104/07) , בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע מוחי בו לקה ביום 23.2.2005, כבפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). 2. ביום 10.5.2007 דחה המשיב (להלן- המוסד) את תביעת המערער שהוגשה ביום 15.5.2006 לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע מוחי שאירע לו ביום 23.2.2005 מן הטעם שלא הוכח קיום אירוע חריג בעבודתו של המערער אשר הוביל לאירוע המוחי באותו היום, וכי מאמץ או מתח ממושך אינם בבחינת אירוע כזה. כנגד החלטה זו הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי. 3. המערער, יליד 1940, עבד בזמן האירוע הנטען כאחראי על בטחון ועל העובדים במפעל רשיונל סיסטמס בע"מ באזור טול-כרם. ההליך בבית הדין האזורי: 4. בתביעתו טען המערער, כי ביום 23.2.2005 בסביבות השעה 09:00 בבוקר התפתח ויכוח בינו לבין עובד במפעל בשם חליל, במהלכו האשים עובד אחר בשם כמאל מדני את המערער כי הוא "מרגל על העובדים עבור היהודים". בעת הויכוח נכחו במקום שני עובדים נוספים: אסעד עאזם, חתנו של המערער, ומחמוד פרוג'ה. לטענת המערער, האשמה זו הפחידה ופגעה בו באופן מיוחד. כחצי שעה לאחר הויכוח דיבר המערער עם חתנו, וזה שם לב כי המערער מדבר בצורה משונה, ולכן המליץ למערער לפנות לקבלת טיפול רפואי. לאחר שביקש אישור מהמעביד פנה המערער לקופת חולים בטייבה, שם הופנה לבית חולים מאיר. בבית החולים אובחן כי המערער עבר אירוע מוחי. 5. בכתב ההגנה טען המוסד לשיהוי, שכן למרות שהאירוע קרה, כפי הנטען, ביום 23.2.2005, התביעה לתשלום דמי פגיעה הוגשה רק ביום 15.5.2006, כלומר- בחלוף המועד להגשתה על פי החוק. 6. בית הדין האזורי קבע, כי הפלוגתא בתיק זה הינה האם קרה למערער ביום 23.2.2005 אירוע חריג אשר הוביל לפרוץ האוטם במהלך אותו היום. בית הדין האזורי קבע, כי מחומר הראיות שבפניו, לא שוכנע כי אכן התרחש אירוע חריג שכזה. בהודעתו לחוקר המוסד מסר המערער כי עבודתו במפעל הייתה מלווה תדיר בויכוחים סוערים ובצעקות, במיוחד בינו לבין אביו של מר כמאל מדני, מר אחמד מדני. עדות זו נתמכה גם בהודעותיהם של מר אסעד עאזם ושל מר מחמוד פרוג'ה. זאת ועוד. גרסתו של המערער לפיה הויכוח הנדון גרם לו לפגיעה קשה אשר גרמה לו לחוש ברע, לא נתמכה בראיות חיצוניות כלשהן. מדו"ח הביקור בקופת החולים מיום האירוע לא מוזכר כלל האירוע אלא רק כי המערער סבל מהפרעה בדיבור וכובד בלשון. וכך גם במכתב הקבלה ובמכתב השחרור של המערער מבית החולים נרשם כי האירוע נגרם כתוצאה מעישון ומלחץ דם גבוה ואילו עניין האירוע לא מוזכר. גם בטופס ההפניה לקופת חולים שניתן למערער על ידי מעסיקו (טופס 250) מוזכר רק כי המערער "חש ברע" ולא מוזכר עניין הויכוח. לאור האמור הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה לקיומו של אירוע חריג בעבודתו, ולפיכך- דחה את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו. ההליך בערעור: 7. בערעורו טען המערער, כי אין מחלוקת כי ויכוחים בעבודתו של המערער היו עניין שבשגרה, אולם ההאשמה שהוטחה בו בויכוח הנדון לפיה הוא מרגל עבור היהודים לא נשמעה בעבר, ויש בה כדי להוות סיכון לחייו, במיוחד כשהיא הושמעה באוזני עובדים אחרים. גם סמיכות הזמנים מעידה על הקשר שבין אותו ויכוח לבין פרוץ האוטם שכן לפי העדויות שנשמעו בתיק ההידרדרות במצבו של המערער החלה מיד לאחר הויכוח. גם העובדה שמעסיקו של המערער נתן לו טופס 250 והפנה אותו לקבלת טיפול רפואי מעידה על כי ראה זאת כתאונה בעבודה. עובר לאירוע לא סבל המערער ממגבלה רפואית כלשהי. 8. בישיבת קדם הערעור שהתקיימה ביום 20.5.2009 הסכימו הצדדים להכתיב לפרוטוקול את טענותיהם, אשר ייחשבו לסיכומים מטעמם, וכי פסק הדין יינתן על ידי המותב על סמך סיכומיהם וכל חומר התיק. 9. בסיכומיו חזר המערער, בעיקרו של דבר, על טיעוניו בערעור, והדגיש, כי בהאשמה שהוטחה במערער לפיה הוא מרגל יש משום סיכון לחייו של המערער ולחיי משפחתו, ואין הדבר דומה לויכוח רגיל. באותו מפעל בו עבד המערער וממנו פוטר, נרצח המנהל שהחליף אותו על רקע לאומני. 10. ב"כ המוסד טענה, כי פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על ממצאי מהימנות, על התרשמותו של בית הדין מן הראיות והעדויות שהובאו בפיו, ואין בית הדין שלערעור ממהר להתערב בכגון דא. בכל המסמכים הרפואיים לא היה זכר לאירוע הנטען, לרבות בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה. המערער לא נתן הסבר משכנע מדוע האירוע אינו מוזכר במסמכים אלו, וגם לא מדוע חיכה יותר משנה בטרם הגיש את תביעתו למוסד. גם העד אסעד עאזם העיד שלא שמע כלל את המילה מרגל במהלך הויכוח. לפיכך, לא הוכח אירוע חריג ויש לדחות את הערעור. דיון והכרעה: 11. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, מן הטעם שלא הוכח קרות אירוע חריג בעבודתו של המערער ביום 23.2.2005 שניתן לקושרו לאוטם המוחי בו לקה, כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי. על נימוקיו של בית הדין קמא נוסיף את הדברים הבאים: א. שאלת קיומו של "אירוע חריג" בעבודה הינה שאלה שההכרעה בה עובדתית בעיקרה. בית הדין האזורי, לאחר שבחן את הראיות והעדויות שהוצגו בפניו קבע, כי לא הוכח אירוע חריג בעבודתו של המערער, בסמוך לפני פרוץ האוטם. כלל פסוק הוא, כי לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית אשר ראתה ושמעה את העדים. ערכאת הערעור אף אינה נוהגת להתערב בממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. מקרה זה אינו מצדיק סטיה מכלל זה. ב. נטל ההוכחה בדבר קיומו של "אירוע חריג" מוטל על הטוען לאירוע מסוג זה (דב"ע מו/ 139-0 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ח 315). מהודעתו של המערער לחוקר המוסד עולה כי צעקות וויכוחים בין העובדים במפעל הם עניין תדיר, ובמיוחד בין המערער לבין אחמד מדני, אביו של מר כמאל מדני, שרצה להיות בתפקידו של המערער. לפי הודעתו, ויכוחים גסים אלו אירעו בתדירות של בין פעם לפעמיים בשבוע. ויותר מכך. המערער טען בעצמו בהודעתו (עמוד 4 שורה 20) כי זאת לא הפעם הראשונה שהמילה "מרגל" הוטחה בו על ידי כמאל מדני ואביו, זאת בניגוד לנטען בערעורו. לאור האמור ולאור סתירות שנפלו בין עדויותיהם של העובדים האחרים שנכחו באותו ויכוח לבין גרסת המערער, לא ניתן לקבוע כי אותו וויכוח היה אירוע חריג בעבודתו של המערער, שאותו ניתן לקשור לקרות האוטם באותו מועד. ג. נוסיף, כי על פי ההלכה הפסוקה, יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים בהם. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי למרות שהמערער קושר קשר בל יינתק בין הויכוח לאוטם נוכח סמיכות הזמנים ביניהם, בכל זאת דבר האירוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם המוחי שעבר. כך, למשל, במכתב השחרור מבית החולים מאיר נרשם בתיאור המחלה "מבוקר יום קבלתו דיבור לא ברור... אירוע ראשון בחייו", ובדיון נרשם כי מדובר ב"אירוע מוחי וסקולרי על רקע יתר לחץ דם ועישון", ללא שהוזכר האירוע הנטען או לחץ חריג כלשהו בעבודה. האירוע הנטען אף אינו מוזכר בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, אשר הוצאה לבקשת המערער כעבור יותר משנה לאחר האירוע, אלא התאונה מתוארת שם כ"הפרעה בדיבור" ותו לא. ד. עוד נציין, כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, כשנה ורבע לאחר קרות האירוע הנטען. בחקירתו הנגדית בבית הדין האזורי כאשר המערער נשאל על כך, ענה: "אני לא יודע החוק, ועד שהלכתי לעו"ד לקח לי זמן". כלומר- לא ניתן הסבר משכנע לשיהוי בהגשת התביעה. 12. סוף דבר - הערעור נדחה ללא להוצאות.אירוע חריגאירוע מוחי