היתר לפיטורי עובדת בהריון רטרואקטיבי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר לפיטורי עובדת בהריון רטרואקטיבי: בפנינו ערעורה של חברת יהב שירותי כח אדם בע"מ (להלן - המערערת) לפי סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים), על  החלטתה של המשיבה הפורמלית - הממונה לפי חוק עבודת נשים (להלן - הממונה) מיום 8/4/09 במסגרתה סירבה הממונה לבקשת המערערת למתן היתר לפיטורי המשיבה מעבודתה אצל המערערת. העובדות ואלו העובדות שביסוד ערעור זה: 1. המערערת הינה חברה פרטית העוסקת בין היתר במתן שירותי כח אדם. 2. המשיבה (אשר תקרא להלן - העובדת), החלה את עבודתה אצל המערערת בחודש יוני 2006 ובמועדים הרלוונטיים לתביעה זו, שימשה כמנהלת סניף רחובות של המערערת. ביום 25/5/07 הרתה העובדת (ראה: אישור רפואי - נספח א-7 לתשובת הממונה לערעור). 3. לטענת המערערת, עקב מחדליה של העובדת בניהול הסניף אשר הובילו להפסדים כבדים, הודיעה לה המערערת ביום 8/8/07 על פיטוריה מעבודתה במערערת (ראה: מכתב הפיטורים - נספח ב'  לתשובת הממונה לערעור), פיטורים אשר על פי האמור במכתב הפיטורים נועדו להיכנס לתוקפם ביום 9/8/07. 4. בין המערערת לבין העובדת נטושה מחלוקת בשאלה האם כטענת העובדת היא הודיעה על הריונה למנהלת המערערת כשבוע לפני מועד הפיטורים, או שמא כטענת המערערת, נודע לה על דבר הריונה של העובדת רק לאחר פיטוריה. כעולה ממזכר בדבר תרשומת של שיחה טלפונית בין מפקחת העבודה למנהלת המערערת - הגב' מרים תבור מיום 3/4/08 (ראה: נספח א-2 לתשובת הממונה לערעור), נטען על ידי מנהלת המערערת כי נודע לה על הריונה של העובדת מספר ימים לאחר הודעת הפיטורים ותוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת. לציין, כי המערערת לא הכחישה במסגרת ערעורה שבנדון את נכונות המזכר. 5.         מכל מקום, לטענת המערערת בהמשך לפיטורי העובדת נסגר הסניף ברחובות ופוטרו עובדים נוספים שהועסקו באותו סניף.   6.         במועד כלשהו בחודש אוגוסט 07' פנתה העובדת בתלונה על המערערת ליחידת האכיפה במשרד התמ"ת בתל אביב בתלונה על המערערת, וביום 15/9/07 פנה מפקח עבודה קובי סודרי ממשרד התמ"ת בתל אביב אל המערערת לבירור התלונה. ביום 17/9/07 השיבה ב"כ המערערת במכתב למפקח סודרי (ראה: תשובת ב"כ המערערת - נספח א-14 לתשובת הממונה לערעור), בו הכחישה את הטענה כי המערערת ידעה על הריונה של העובדת עובר לפיטוריה וטענה כי הפיטורים כלל לא היו קשורים להריונה של העובדת. לציין כי במסגרת מכתב זה, כלל לא נכללה עתירה למתן היתר לפיטורי העובדת, ולו בדיעבד. האזכור הראשון לבקשה להיתר, נמצא "בטופס בקשת מעביד להיתר לפיטורי עובדת בהריון" אשר התקבל במשרדי הממונה בחיפה ביום 8/1/08 (ראה: נספח א-13 לתשובת הממונה לערעור), אשר לשיטת המערערת כעולה מטיעונה בפנינו, נשלח למשרדי הממונה בדואר רשום ביום 30/12/07. לציין, כי על גבי טופס זה נדרש המעביד לצרף מכתב ובו פירוט הסיבות לפיטורי העובדת. המערערת לא צירפה מכתב כאמור, אך הפנתה למכתבה מיום 17/9/07 אל מפקח העבודה מר סודרי ממשרדי התמ"ת בתל אביב. אי לכך, ביום 15/1/08 פנתה הממונה אל המערערת במכתב (ראה: נספח א-12 לתשובת הממונה לערעור) בו הבהירה כי מכתב המערערת מיום 17/9/07 המופנה לגורם אחר במשרד, אינו מהווה בקשה להיתר מאת הממונה וכי על המערערת להגיש בקשה מנומקת אל הממונה על חוק עבודת נשים לקבלת ההיתר. 7.         משכך, ביום 27/1/08 הגישה המערערת לראשונה בקשה מפורטת ומנומקת אל הממונה למתן היתר בדיעבד לפיטורי העובדת שבנדון (ראה: נספח א-11 לתשובת הממונה לערעור). 8.         על האמור לעיל מן הראוי להוסיף, כי ביום 19/10/07 בהיותה בשבוע ה-20+ להריונה איבדה העובדת למרבה הצער את עוברה (ראה: אישור רפואי - נספח א-7 לתשובת הממונה לערעור). זאת ועוד, ביום 9/12/07 הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק עב 11199/07)- נספח א-6 לתשובת הממונה לערעור) כנגד המערערת, בשל פיטוריה בניגוד לחוק עבודת נשים, במסגרתה עתרה בין היתר לפיצוי לפי  חוק עבודת נשים, לפיצויי פיטורים שלא שולמו לה, וכן לתשלומים שונים מכח חוק עבודת נשים בגין התקופה שעד למועד ההפלה. 9.         בעקבות הגשת הבקשה להיתר, נגבתה ביום 7/2/08 עדותה של מנהלת המערערת - הגב' תבור על ידי מפקחת העבודה עדנה ניסים בחיפה (ראה: פרוטוקול חקירה על ידי מפקחת עבודה - נספח א-8 לתשובת הממונה לערעור).             כמו כן ביום 14/2/08 נגבתה עדותה של העובדת על ידי מפקחת העבודה בתל אביב (ראה: פרוטוקול חקירה על ידי מפקחת עבודה - נספח א-4 לתשובת הממונה לערעור). בנוסף, נרשמו על ידי מפקחת העבודה שני מזכרים בעניין שיחת טלפון מיום 3/4/08 עם מנהלת המערערת (ראה: נספח א-2 לתשובת הממונה לערעור), ומיום 3/4/08 עם העובדת (ראה: נספח א-3 לתשובת הממונה לערעור). 10.        ביום 8/4/08 ניתנה החלטת הממונה בבקשת המערערת, לפיה כאמור דחתה את הבקשה לקבלת היתר. לאחר שסקרה הממונה את גרסאות הצדדים ואת המסמכים שהונחו בפניה, קבעה: "1.       עסקינן בבקשת היתר בדיעבד. 2.         בהתייחס לגירסת המעביד נמצא כי העובדת הודיעה על הריונה בטרם נכנסו פיטוריה לתוקף. 3.         ככלל מתן היתר הינו מיום החלטת הממונה. 4.         החוק מאפשר מתן היתר בדיעבד בסייגים כדלקמן: "9ב (מובא ציטוט של סעיף 9ב לחוק עבודת נשים- א.ר.ק.) 5.         בהתייחס לאסמכתאות נמצא כי אין מקרה זה עונה להגדרת החוק למתן היתר בדיעבד, ובשים לב להוראות אני מסרבת להתיר את הפיטורין". ההליכים 11.        ביום 28/4/08 הגישה המערערת את ערעורה שבנדון כנגד הממונה, כאשר לערעור זה צורפה העובדת כמשיבה פורמאלית. 12. ביום 18/11/08 התקיים דיון מוקדם בערעור במסגרתו לובנה תחילה סוגית הסמכות המקומית, ולאחר שהובהר כי המערערת נחקרה בסניף חיפה של משרד התמ"ת וכי ההחלטה ניתנה ע"י הגב' חוגי מסניף חיפה, לא היה חולק לגבי הסמכות המקומית של בית דין זה לדון בערעור שבנדון. זאת ועוד, במסגרת הדיון הוצע למערערת על ידי בית הדין לשקול את המשך ההליכים בערעור, אך המערערת עמדה על הערעור. משכך, ובהינתן כי עסקינן ב"ערעור", ניתנה החלטת בית הדין לפיה על המערערת לתקן את כתב הערעור כך שהמשיבה בערעור תהיה העובדת, ולכל היותר תצורף הממונה כמשיבה פורמאלית בערעור. כמו כן לבקשת העובדת, ניתנה לה אורכה להסתייע בשירותי עורך דין ולהגיש כתב תשובה לערעור, כמשיבה בערעור. 13.        בהמשך לכך הוגש כתב ערעור מתוקן, הממונה הגישה כתב תשובה מתוקן מטעמה והעובדת, באמצעות עורך דין ששכרה בינתיים הגישה כתב תשובה לערעור מטעמה. 14.        בהסכמת הצדדים, התיק נקבע לדיון וסיכומים בעל פה בפנינו. לציין, כי עקב נסיבות הנוגעות לב"כ המערערת נאלצנו להורות על דחיית מועד הדיון  שנקבע בתיק זה למועד נדחה אחר. ביום 1/10/09 התקיים הדיון בפנינו במסגרתו סיכמו הצדדים את טענותיהם. עיקרי טענות הצדדים 15.        לטענת המערערת טעתה הממונה בסירובה למתן ההיתר, ועל כן דין ההחלטה להתבטל. לטענתה, טעתה הממונה בקובעה כי מתוך גרסת המעביד עולה שהעובדת הודיעה על הריונה בטרם נכנסו פיטוריה לתוקף, שכן הוכח כי המערערת לא ידעה על הריונה של העובדת במועד פיטוריה. מכל מקום לטענתה, פיטוריה של העובדת לא היו קשורים להריונה אלא נבעו מכך שהעובדת לא תרמה לקידום הכלכלי של המערערת וגרמה לה נזקים שהובילו לסגירת סניף רחובות. לשיטת המערערת, טעתה הממונה בסירובה למתן ההיתר גם מן הטעם שכפי שצוין על ידיה, בהודעתה מיום 14/2/08 מסרה העובדת שאינה מעוניינת לחזור לעבודה אצל המערערת. עוד טוענת המערערת, כי ההליכים שננקטו על ידי העובדת ננקטו בחוסר תום לב ומתוך כוונה לעשות עושר ולא במשפט. אי לכך לשיטת המערערת המדובר בהחלטה שגויה מיסודה, לא מנומקת כראוי אשר לא ניתן להבין ממנה מדוע סורבה בקשתה, ועל כן יש לבטל את ההחלטה ולחייב את הממונה לדון מחדש בבקשה בכפוף לבדיקה מעמיקה של העובדות וטענות הצדדים. 16. מנגד, לטענת העובדת והמשיבה הפורמאלית, אין מקום להתערב בהחלטת הממונה אשר ניתנה בהתאם להוראות הדין, ובפרט הוראות סעיף 9ב' לחוק עבודת נשים בכל הנוגע למתן היתר רטרואקטיבי לפיטורים. לטענתן, משלא הצביעה ואף לא טענה המערערת להתקיימות אף לא אחד מן החריגים הנקובים בסעיף 9ב' לחוק, לא היתה זכאית לקבלת ההיתר כמבוקש על ידיה. עוד טוענות המשיבות כי בכל מקרה, המדובר בהחלטה מנהלית ובית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות הממונה, אלא יתערב בהן רק אם נמצא כי הן חורגות בצורה קיצונית מגדר הסבירות כמקובל לגבי כל החלטה מינהלית, ולא זה המקרה. אי לכך לטענתן, דין הערעור להדחות מכל וכל תוך חיוב המערערת בהוצאות. מוסיפה העובדת וטוענת, כי המדובר בנסיבות קיצוניות של חוסר תום לב מצד המעביד אשר לא רק שלא שילם לעובדת את הזכויות המגיעות לה מעצם פיטוריה וחייבה בהגשת תביעה למימוש זכויותיה, אלא שהואיל להגיש את הבקשה להיתר רק לאחר שקיבל את תביעת העובדת לבית הדין וכתגובה לתביעה, ואף כאשר ניתנה לו ההזדמנות לחזור בו מן הערעור שבנדון, המשיך בהליכים שבאופן שהסב לעובדת נזקים נוספים מעבר לאלה שכבר נגרמו לה. אי לכך עותרת העובדת לחיוב המערערת בנסיבות המקרה שבנדון בהוצאות ממשיות לזכותה. דיון והכרעה 17.        נקדים אחרית דבר לראשיתו ונבהיר כי דין הערעור להדחות, מן הטעמים כפי שיבוארו להלן בהמשך. זאת ועוד, הגם שבענייננו התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלת היקף ומהות התערבותו של בית הדין בהחלטות הממונה לאור התיקון לחוק עבודת נשים מיום 30/9/07, אשר הוסיף את סעיף 13ד' הקובע זכות ערעור לבית הדין על החלטות הממונה - איננו נדרשים במסגרת הערעור שבנדון לקבוע מסמרות בשאלה זו, שכן כפי שיבואר להלן בהמשך, בין אם נבחן את החלטת הממונה שבנדון בחינה "ערעורית" ובין אם בחינה "מינהלית", המסקנה היא אחת, היינו כי החלטת הממונה  מיום 8/4/08, מעוגנת היטב בחומר הראיות שהונח בפנינו ומבוססת כדבעי על הוראות הדין, כך שאין מקום להתערב בה לשנותה. 18.        אחר הבהרות אלו, נפנה להלן לדון בערעור שבנדון לגופו.             סעיף 9 לחוק עבודת נשים, קובע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהיריון בטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להיריון...". משמע, האיסור לפיטורי עובדת בהיריון הוא איסור מוחלט, כל עוד לא הותר בהיתר מאת שר העבודה או הממונה לה הואצלה סמכות הפיטורים. לא זו אף זו. בהקשר לסמכותו של הממונה להתיר פיטורים, הבהירה הפסיקה, כי: "על-פי הסעיף האמור, אם היה מפקח העבודה הראשי (אשר אליו הועברה הסמכות לפי סעיף 9(ב) האמור) בדיעה שהפיטורים הם בקשר להריונה של העובדת, אין הוא רשאי להתיר את הפיטורים. היה המפקח בדיעה כי הפיטורים אינם בקשר להריונה של העובדת, מוסמך הוא, לפי שיקול דעתו, להתירם או שלא להתירם..."                         [ראה: דב"ע מט/131-3 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית פד"ע כא 262 ]. הנה כי כן, מקום בו שוכנעה הממונה כי הפיטורים הם בקשר להיריון, כלל לא מסורה בידיה הסמכות להתירם. מאידך, אם סברה הממונה כי הפיטורים אינם בקשר להיריון, שאו אז נקנית סמכותה להתיר את הפיטורים ושומה עליה להפעיל את שיקול דעתה ולהחליט האם להתיר את הפיטורים, אם לאו. באשר להיקף שיקול הדעת של הממונה במצב דברים זה, נפסק: "מנגד, מקום בו מפוטרת עובדת בהיריון, לאו דווקא משיקולים הנובעים מהיותה בהיריון, אין המפקח חייב בחובה מוחלטת להתיר את הפיטורים, כי אם "רשאי" הוא אף שלא להתירם. במקרה כזה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים (דב"ע מט/3-131 שלום - ברית התנועה הקיבוצית (להלן - עניין שלום [4]), בעמ' 270-269, ופסק-הדין בעניין מאסטרו [3])". [ראה: ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ - זהבה גולדנברג-חייט ואח', פד"ע ל"ח, 170 ].   19. עד כאן באשר לסברת המערערת לפיה כביכול די בכך שהפיטורים אינם קשורים להריון כדי להצדיק את קבלת ההיתר, הרי שזו אין לה על מה שתסמוך. אלא שבכך לא סגי. סעיף 9ב' לחוק עבודת נשים קובע את הכלל לפיו לא יינתן היתר פיטורים רטרואקטיבי, היינו בגין התקופה שקדמה למועד מתן ההחלטה בבקשה, אלא אם התקיים באותו מקרה אחד החריגים המנויים בסעיף זה, וזו לשונו: "9ב.     החליט שר התעשיה המסחר והתעסוקה לתת היתר לפי סעיף 9(א) או סעיף 9א לגבי עובדת בהיריון, לא יינתן ההיתר לגבי התקופה שקדמה ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ואולם רשאי הוא לתת את ההיתר למועד הקודם ליום מתן ההחלטה, אם התקיים האמור באחת מהפסקאות (1) עד (5) וכאמור בהן, לפי הענין: (1)        המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים או ביום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, שהעובדת בהריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר; לענין פסקה זו, "יום הפיטורים", "יום הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה" - היום שבו היו אמורים הפיטורים או הפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה, לפי הענין, להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א) או 9א; (2)        המעביד הוכיח כי התקיימו נסיבות חמורות, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר; (3)        המעביד הוכיח כי הוא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ואם הוא תאגיד - כי ניתן צו פירוק לפי פקודת החברת [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום הגשת הבקשה להיתר, או ליום ההכרזה או מתן צו הפירוק, לפי הענין, המוקדם מביניהם; (4)        המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול, ובלבד שההיתר לא יינתן לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול או ליום הגשת הבקשה להיתר, המאוחר מביניהם; (5)        המעביד הוכיח כי עסקו חדל לפעול בשל נסיבות לא צפויות שכתוצאה מהן לא היתה לו אפשרות לבקש היתר לפני שהעסק חדל לפעול, ובלבד שלא יינתן היתר לגבי תקופה שקדמה ליום שבו חדל העסק לפעול; לענין פסקאות משנה (4) ו-(5), "חדל לפעול" - הפסקת פעילות שאינה זמנית". 20.        ומן הכלל אל הפרט. אף בענייננו, וכפי שבואר לעיל, המדובר בבקשה להתיר רטרואקטיבית את פיטוריה של העובדת, שכן כאמור החלטת הפיטורים התקבלה ביום 8/8/07, הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 8/9/07 ואילו הבקשה להיתר הוגשה לראשונה ביום 27/1/09. ודוק, גם אם נראה את מועד הגשת הבקשה כיום 30/12/07, היינו יום משלוח טופס הבקשה כטענת המערערת, עדיין המדובר בבקשה להיתר רטרואקטיבי. ואולם, בענייננו, והגם שעסקינן בבקשה להיתר רטרואקטיבי, לא רק שלא הוכיחה המערערת כי התקיים בה איזה מן החריגים הנקובים בסעיף 9ב' לחוק, אלא שאף לא טענה כי התקיים בה איזה מן החריגים הנקובים בסעיף זה לחוק, המצדיק מתן היתר רטרואקטיבי לפיטורים, לא במסגרת בקשתה לקבלת ההיתר, לא במסגרת נימוקי הערעור שבנדון ואף לא במסגרת הדיון בפנינו שעה שהופנתה לסעיף זה במפורש על ידי בית הדין לאחר שהמשיבות היפנו בתשובתן לערעור להוראות סעיף זה. 21.        משכך הם פני הדברים ובהעדר כל טענה לפיה התקיים במערערת ולו אחד מן החריגים המצדיקים מתן היתר לפיטורי עובדת בהריון בדיעבד, אין זאת אלא שבדין קבעה הממונה כי אין בידה להעניק את ההיתר המבוקש למועד שקדם למועד מתן החלטתה. זאת ועוד, בענייננו יש לזכור כי למרבה הצער העובדת איבדה את עוברה כבר ביום 10/10/09 ומכאן שבמועד הגשת הבקשה לקבלת היתר, לא כל שכן שבמועד קבלת החלטת הממונה, לא היה עוד מקום ליתן את ההיתר לתקופה שבה ממילא כבר לא היתה העובדת בהריון, ואף לא היתה כל רלוונטיות בשלב זה לשאלה האם העובדת היתה מעוניינת או לא מעוניינת לחזור למקום העבודה. אי לכך בנסיבות אלו בדין סירבה הממונה להעניק את ההיתר המבוקש לפיטורי העובדת בדיעבד. 22.        סיכומם של דברים. בנסיבות המקרה שבנדון ולאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא שהממונה לא היתה מוסמכת להעניק את ההיתר הרטרואקטיבי שהתבקש, וזאת אף אם הפיטורים היו שלא בקשר עם ההריון ואף אם היתה משתכנעת כי הפיטורים לא היו בקשר עם ההריון וכי מכלול יחסי העבודה במקום וההליכים שהובילו לפיטורים מצדיקים את מתן ההיתר. משכך, ברי כי אין כל רלוונטיות לאף לא אחת מבין טענות המערערת בערעור זה או לאף לא אחת מטענותיה בפני הממונה. עם זאת ולמעלה מן הצריך, מצאנו להעיר כי אף קביעתה של הממונה לפיה, העובדת הודיעה על הריונה בטרם נכנסו פיטוריה לתוקף, בדין יסודה, שכן ממה נפשך, כעולה ממכתב הפיטורים, הפיטורים נכנסו לתוקפם ביום 9/8/07, שעה שלטענת מנהלת המערערת כעולה מן המזכר מיום 3/4/08, אשר תוכנו לא הוכחש ע"י המערערת, עוד במהלך ההודעה המוקדמת נודע למנהלת המערערת על דבר הריונה של העובדת, היינו לפני כניסת הפיטורים לתוקף, ומכאן שאף בעניין זה קביעת הממונה בדין יסודה והיא מבוססת כדבעי על העובדות שהונחו בפנינו. 23.        אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, הערעור נדחה ואנו קובעים כי החלטת הממונה מיום 8/4/08 בדין יסודה ואין כל מקום להתערב בה לשנותה. ובאשר לסוגית ההוצאות - כמבואר לעיל המדובר בערעור קנטרני וטורדני ללא כל בסיס שבדין, אשר בעטיו ועקב התעקשותה של המערערת להמשיך בהליכי הערעור נאלצה העובדת לשכור את שירותיו של עו"ד ולהתגונן מפני הערעור. הדברים חמורים במיוחד, בהינתן כי עוד קודם לכך נגרמו לעובדת הוצאות, עקב הצורך להגיש תביעה למימוש זכויותיה הבסיסיות לבית הדין, ובכלל זה לפיצויי פיטורים בנסיבות בהן אין חולק כי פוטרה. אי לכך, ולאחר שנתנו דעתנו לנסיבות המיוחדות של הערעור שבנדון, אנו מחייבים את המערערת לשאת בהוצאות העובדת בסך של 6,500 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. כמו כן, אנו מחייבים את המערערת לשאת בהוצאות המשיבה הפורמאלית - הממונה  בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.פיטוריםרטרואקטיביותפיטורים בהריוןהריון