המשך עבודה לאחר גיל פרישה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המשך עבודה לאחר גיל פרישה: בפני בית הדין תביעה למתן צו עשה קבוע לבטל את מכתב הפרישה לגמלאות שנמסר לתובע ולהחזיר את התובע לעבודה בפועל עד תום כהונתו כיו"ר הנבחר של הסתדרות המח"ר במחוז ירושלים. העובדות התשתית העובדתית הרלוונטית לענייננו, נפרשה בהרחבה בפסק הדין שניתן על ידי המותב הח"מ ביום 5.8.08 (בש"א 1691/08) , וכן בפסק הדין שניתן ביום 26.11.06 (עב 2564/06) . נחזור בקצרה על העובדות הרלוונטיות: התובע כיהן בתפקיד יו"ר מחוז ירושלים של הסתדרות המח"ר (להלן: יו"ר המחוז) מיום 1.10.02, וזאת עפ"י המלצת מועצת מחוז ירושלים ואישור יו"ר המח"ר הארצי. ביום 4.7.06 התמודד התובע בבחירות של ועידת הסתדרות המח"ר על תפקיד יו"ר הסתדרות המח"ר הארצי, תפקיד בו כיהן מר ראובן גולדברג (להלן: גולדברג). גולדברג נבחר לתפקיד. במסגרת התמודדותו לכהונה נוספת כיו"ר המחוז, נבחר התובע בישיבת מועצת המחוז ברוב של 34 מול 23 חברים. אולם, ביום 6.8.06, הודיע גולדברג למבקש על פיטוריו, לאחר שלא אישר את מועמדותו של התובע לתקופת כהונה נוספת כיו"ר מחוז ירושלים. התובע הגיש תביעה נגד פיטוריו (עב 2564/06). בפסק הדין שניתן כאמור, ביום 26.11.06, נקבע, כי פיטורי התובע נעשו שלא כדין, בשל הפגם של היעדר הליך שימוע, ולכן הם בטלים (להלן: פסק הדין בעב 2564/06). במקביל הוגשה על ידי התובע תביעה לרשות השיפוט של ההסתדרות בעניין סמכותו של יו"ר הסתדרות המח"ר הארצי שלא לקבל את המלצת מועצת המחוז על מועמד מסוים. ביום 10.2.08, ניתן פסק הדין של רשות השיפוט, לפיו החלטת גולדברג שלא לאשר את בחירת התובע לתפקיד יו"ר המחוז, התקבלה תוך חריגה מסמכות, משיקולים בלתי ענייניים ועל כן היא בטלה. לאור פסק דינה של רשות השיפוט, שב התובע ביום 2.3.08 לתפקידו כיו"ר המחוז. עם הגיעו של התובע לגיל פרישת חובה על פי חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, קיבל התובע ביום 13.5.08 מכתב מהמחלקה לשכר ותנאי עבודה בהסתדרות הכללית, לגבי פרישתו לגמלאות ביום 1.8.08. לאחר שנדחתה בקשת התובע מההסתדרות לבטל את מכתב ההוצאה לפרישה, נוכח פסיקת הערכאות השיפוטיות בעניינו, פנה התובע לבית דין זה בבקשה למתן צו על תנאי (בש"א 1691/08). בבקשה נטען, כי בהתאם לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן: חוקת העבודה), יש לדחות את מועד פרישתו של התובע וכי הוא זכאי למצות את תקופת המינוי, לאור ביטול ההחלטה שלא לאשר המינוי על ידי רשות השיפוט ולאור פסק הדין בעב 2564/06, על מנת לא לסכל את ההחלטה השיפוטית של רשות השיפוט. בהחלטה בבקשה קבענו, לכאורה, כי התובע הינו עובד, ועל יחסי הצדדים חלה חוקת העבודה, אשר לפי הוראות פרק 19 לחוקת העבודה, עובדי ההסתדרות יפרשו לגמלאות עם הגיעם לגיל פרישה כדין. כן קבענו כי לא התקיימו החריגים הקבועים בסעיף 12 לפרק 19 בחוקת העבודה. התובע פרש לגמלאות ביום 6.8.08. בדיון שהתקיים בתובענה העיקרית ביום 25.11.08, הוחלט, בהתאם להסכמת הצדדים, על מתן פסק הדין על יסוד סיכומים בכתב והחומר שבתיק, מבלי לקיים חקירות. דיון והכרעה המחלוקת בענייננו, הינה בשאלה, האם לתובע זכות להמשיך ולכהן בתפקיד יו"ר מחוז ירושלים, גם לאחר גיל הפרישה כדין. לעניין זה נציין, כי ל"נבחר" בהסתדרות, יש זכות להמשיך ולכהן בכהונה אליה נבחר, גם לאחר גיל 67. זכות זו אינה מוקנית לעובדי ההסתדרות. לפיכך, יש להכריע תחילה בשאלה האם התובע כיהן בתפקיד יו"ר המחוז כנבחר או כעובד; ואם עובד הוא, האם חל בעניינו, החריג שנקבע בסעיף 12 לפרק 19 של חוקת ההסתדרות, בעניין דחיית מועד הפרישה. "נבחר" או "עובד"? אין חולק כי חוקת העבודה חלה על עובדי הסתדרות המח"ר, וחלה על יחסי הצדדים בענייננו. סעיף 6א בפרק הראשון של חוקת העבודה קובע: "החוקה היא כללית וחלה על כל העובדים בהסתדרות או במוסד ממוסדותיה, כמפורט בנספח ד' לחוקה זו". סעיף 6ב קובע: "למען הסר ספק, מובהר כי חוקה זו אינה חלה על מי שמעמדו מעמד של נבחר בהסתדרות או במוסד ממוסדותיה". היינו, חוקת העבודה חלה על כלל העובדים, אך אינה חלה על נבחרים. לטענת התובע, יש לראות בו כבעל מעמד מעורב של עובד ונבחר. לטענתו הוא נבחר לתפקידו ומכוח היבחרותו לתפקיד הוא נקלט לעבודה בהסתדרות והיה לעובד ההסתדרות. הנתבעת מתנגדת. לטענתה, הליך המינוי של יו"ר מחוזות בהסתדרות המח"ר הינו הליך פנימי שבא להחליף את הליך המכרז הנהוג לגבי קבלתם לעבודה של עובדי ההסתדרות שאינם עובדי ההסתדרויות האוטונומיות. נקדים ונציין, כי לטעמנו, אין להלום את פרשנותו של התובע למעמדו ולתפקידו. לפרשנות זו אין תימוכין במסמכים. המושג יצור כלאיים בין עובד לנבחר, לא נמצא באף אחד מההסדרים הנורמטיביים החלים על התובע, לרבות בתקנון ובחוקת העבודה. כפי שקבענו בהחלטה בבש"א 1691/08, התובע הינו עובד ההסתדרות ולא נבחר בה. התובע עצמו עתר בהליכים הקודמים לסעדים מכוח חוקת העבודה שחלה על עובדים בהסתדרות ולא על נבחריה. כן טען התובע בהליכים אלה, כי הוא עובד מן השורה. טענתו בהליך זה כי יש לראות בו כמי שנבחר לתפקידו ועל כן זכאי לזכויות מיוחדות, הינה בבחינת ניסיון לאחוז בחבל משני צידיו. התובע מבקש זכויות כשל בעלי מעמד של נבחרים, אך אינו מוותר על זכויותיו כעובד. ועוד. הסדר האוטונומיה שנחתם בין הסתדרות המח"ר לבין ההסתדרות הכללית, מיום 7.9.95 (נספח ב' לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1), קובע בסעיף 10, כי תקנים שיוקצו לעובדי הסתדרות המח"ר, כוללים את כלל עובדי הסתדרות זו לרבות נציגים שנבחרו. וכך נקבע: "להסתדרות האקדמאים במח"ר יוקצו בסה"כ 22 תקנים של עובדים. תקנים אלה כוללים את נציגי הסתדרות האקדמאים במח"ר במרכז ובמרחבים, לרבות נציגים שנבחרו". סעיף 17 בפרק יז לתקנון הבחירות של הסתדרות המח"ר (נספח ג' לכתב ההגנה מטעם נתבעת 1), קובע בהאי לישנא: "יו"ר המחוז יהיה עובד ההסתדרות, שיומלץ על ידי מועצת המחוז ליו"ר הסתדרות המח"ר ויאושר על ידו" (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור - א.א.). היינו, הליך הקבלה לעבודה של יו"ר המחוז, אינו הליך מפורש של בחירות, אלא הליך מינוי, הכרוך בהמלצת המועצה ואישור היו"ר, כתחליף להליך המכרז. הליך הבחירה נועד לגיבוש ההמלצה על המועמד המוצע לתפקיד יו"ר המחוז מטעם מועצת המחוז. לאחר גיבוש ההמלצה נידרש יו"ר המח"ר הארצי להפעיל שיקול דעת העם לקבל אם לאו את המלצת מועצת המחוז. כך צוין בהחלטת עו"ד ניבי גל-אוריאלי, חברת מותב רשות השיפוט: "יו"ר מחוז ממונה לתפקידו בראש ובראשונה על ידי מועצת המחוז אשר ממליצה עליו, בהליך שיותר משהוא קרוב לבחירות הוא דומה למכרז" (ההדגשות במקור). אמנם יו"ר מותב רשות השיפוט ציין, כי מדובר בבחירות דמוקרטיות לכל דבר, אולם אף הוא הסכים, כי יו"ר הסתדרות המח"ר אינו רק "חותמת גומי" להמלצת המועצה. לטעמינו, הבחירות נועדו, אפוא, לגיבוש המלצה של המועצה, ולא בחירות שתוצאתן מינוי המועמד לתפקיד, שכן הדבר תלוי באישורו של יו"ר המח"ר, שאף אם שיקול דעתו בעניין זה מוגבל, כפי שנקבע על ידי רשות השיפוט, הרי שעדיין הדבר מבחין ומבדיל בין תפקיד של נבחר, שמתמנה לאחר הבחירות, לבין תפקיד יו"ר המחוז, שאז תוצאת הבחירות הינה המלצה. המינוי הסופי של יו"ר המחוז נעשה על ידי יו"ר המח"ר ואינו הליך אוטומטי, לפיכך יו"ר המחוז אינו מקבל מעמד של "נבחר". העובדה שהתובע נבחר לתפקידו בהליך של בחירות, ולא במכרז, אינה שוללת מחד גיסא, את זכויותיו כעובד ואינה הופכת אותו מאידך גיסא, ל"נבחר" הסתדרות; ובכל מקרה, אינה שוללת תחולת חוקת העבודה, לרבות לעניין מועד הפרישה. כמו כן, לא ניתן להכיר בתובע כעובד לצורך זכויות בלבד, ועת עסקינן בחובות, כגון חובתו לפרוש לגמלאות בהגיעו לגיל שנקבע לכך בדין, לראות בו כנבחר. התובע הינו עובד, ולכן זכויותיו וחובותיו זהות ביחס לכל עובדי ההסתדרות כפי שהוגדרו בחוקת העבודה. פרופ' ר' בן ישראל במאמרה "ה"הנבחר" ו"בעל התפקיד על פי דין" - האמנם עובדים הם?", ציינה בעניין זה: "ייתכן ולמרות שתחילת הקשר הינה מכוח הדין כמו במקרה של בעל התפקיד, או בבחירה כמו במקרה של מזכיר מועצת הפועלים - אין בכך כדי לסתום את הגולל על אפשרות להגיע לתוצאה של הכרה במעמד של עובד, אם אכן נוצר קשר חוזי במהלך ההתקשרות" (ר' בן ישראל שנתון משפט העבודה ב (תשנ"א-1991) 67, עמ' 91). לא למותר לציין, כי בכתב התביעה בעב 2564/06, טען התובע כי על יחסי העבודה בין הצדדים חלה חוקת העבודה וכי הוא נחשב לעובד מן השורה. על מעמדו של התובע ניתן ללמוד גם מהפסיקה. ר' לדוגמא עב' (חיפה) 2966/03 מוניר פארס נ' הסתדרות העובדים החדשה, , שם נפסק, כי אין די בבחינת הגדרת התפקיד, אופן הכניסה לתפקיד (בחירות) ומשך הזמן בו מילא את התפקיד (מספר קדנציות), כדי לקבוע אם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. סממנים אלו הם צורניים בלבד. יש לבחון את היחסים בחינה תכליתית-מהותית. בית הדין הארצי הרחיב וקבע: "כאשר נתבעות זכויות מתחום המשפט הסוציאלי או זכויות מתחום משפט העבודה המגן, על ידי המועסק מכוח "הדין" או על ידי המועסק מכוח בחירה, או כשאין מתקיימים במועסק המבחנים לקביעת מעמדו של עובד, או משלא נקשר חוזה עבודה ולא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים - תיבחן הזכות הנתבעת, על דרך הפרשנות התכליתית ותיושם במקרה הספציפי, בהתחשב, בין היתר, בנסיבות העניין ובמסכת ההוראות בדין החל על אותו מקרה" ע"ע 1010/02 מדינת ישראל - משרד הפנים נ' רסמי יעקוב ואח' (, ניתן ביום 26.9.04). לטעמנו, אף בחינה תכליתית אינה מעלה כי כוונת ההסתדרות הייתה להעניק ליו"ר מחוז מעמד מיוחד של מי שנבחר בהליך בחירה ולאחר שנבחר הופך לעובד. לדברים אלו אין יסוד ואין שחר. יתר על כן, התרשמנו כי מטרת הליך הבחירה במועצת המחוז, הינה כאמור, לגבש את המלצת המועצה ותו לא, וכי מדובר באופן בו בחרה הסתדרות המח"ר לממש את הסמכות שניתנה לה בהסכם האוטונומיה לגבי קבלה לעבודה של עובדים, וכי אילו הייתה כוונה להעניק ליו"ר המחוז מעמד של נבחר, כפי שניתן ליו"ר המח"ר הארצי, הרי שהדבר היה בא לידי ביטוי בכתב. החריגים לפרישה בגין פרישת חובה בהתאם להוראות פרק 19 בחוקת העבודה, יפרשו עובדי ההסתדרות לגמלאות עם הגיעם לגיל פרישה כדין. משקבענו כי על התובע חלה חוקת העבודה הקובעת ככלל את גיל הפרישה כגיל פרישה הקבוע בדין, נותר לנו לבחון התקיימות החריגים במקרה דנן. תחילה נציין, כי בפרק 19 לחוק העבודה, נקבע, כאמור לעיל, שגיל הפרישה לא יעלה על ששים וחמש שנה לגבר וששים שנה לאישה. בסעיף 12 לפרק 19 בחוקת העבודה נקבע: "דחיית פרישת עובד לגמלאות מותרת רק במקרים הבאים: כשצורכי המוסד מחייבים זאת והעובד כשיר למלא את תפקידו. הגיע העובד לגיל פרישה וטרם צבר ותק מינימלי המזכה בפנסיית זקנה מקרן הפנסיה". (ההדגשה אינה במקור - א.א.). היינו הכלל הוא פרישה של עובד מעבודתו בהגיעו לגיל פרישת חובה. כעובד ההסתדרות חלה על עבודתו של התובע חוקת העבודה, לפיה הוא מחויב לפרוש מעבודתו עם הגיעו לגיל פרישה. למוסד ישנה אפשרות, עם זאת, במקרים חריגים בלבד, לבקש את הארכת תקופת עבודתו של עובד בנסיבות שנקבעו. הפנייה לאשר הארכת תקופת העבודה של עובד שהגיע לגיל פרישת חובה, הינה פניה הבאה מתוך המסגרת המינהלית בה עובד העובד. היינו, השאלה האם חל בעניינו של עובד מסוים החריג, לא מתעוררת בכל מקרה ומקרה, אלא רק בעקבות פנייה מתאימה. בעניינו של התובע, לא פנתה ההסתדרות אל הנהלת המוסד בשאלה אם צרכי ההסתדרות מחייבים את המשך העסקתו של התובע. הסתדרות המח"ר אינה מחויבת לפנות להסתדרות הכללית בבקשה להאריך את תקופת העבודה של התובע, לא מכוח החריגים (התובע לא הוכיח, אף לא לכאורה, כי צורכי המוסד חייבו כי ימשיך בתפקיד); ולא מכוח ההחלטות השיפוטיות בעניינו של התובע. לתובע אף אין זכות מוקנית, כי ההסתדרות תפנה להנהלת המוסד בבקשה להמשיך את העסקתו. בסיכומים טען התובע, כי מימוש רצונו של הבוחר, הוא מצרכי המוסד המצדיקים המשך העסקתו של התובע לאחר גיל הפרישה. מדובר בטענה כללית שנטענה בעלמא, ואין לה כל בסיס ראייתי. הואיל ולא הוגשה פניה להנהלת המוסד להאריך את תקופת כהונתו של התובע מעבר לגיל הפרישה, הרי שאף לא נשקלו צרכי המוסד. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי צרכי המוסד הם מימוש רצונו של הבוחר, וכי רצונו של הבוחר כולל בחובו את הארכת תקופת העבודה של התובע מעבר לגיל הפרישה שנקבע בדין. יתר על כן, משקבענו כי התובע הינו עובד לכל דבר ועניין, ואינו במעמד נבחר, הרי שכל טענותיו בדבר מימוש רצון הבוחר, אינן רלוונטיות. ועוד. הואיל ומדובר בחריגים לחובת הפרישה בלבד, הרי שיש לפרשם בצמצום. קביעה כי מימוש רצונו של הבוחר הינו מצרכי המוסד המצדיקים הארכת תקופת העבודה, מאיינת את תכלית פרק 19 לחוקת העבודה, לפיו מדובר במקרים חריגים בלבד בעוד שהכלל הוא פרישת חובה. התובע אף לא הוכיח צורך ממשי של הסתדרות המח"ר בהמשך עבודתו שאינו יכול להתמלא על ידי עובד אחר, שטרם הגיע לגיל פרישה. פסיקת רשות השיפוט ובית דין זה בעב 2564/06טענת התובע, כי פסיקת רשות השיפוט כי יש לאשר את המינוי של התובע לתפקיד יו"ר מחוז, משמעה, כי התובע רשאי וזכאי להחזיק בתפקידו משך תקופת הכהונה כולה, דינה להדחות. הקשר שקושר התובע בין החריג הקובע אפשרות לדחיית מועד הפרישה של עובד, בשל צרכי המוסד, לבין ההחלטות השיפוטיות בעניינו של התובע, בעניין הפיטורים, הוא קשר בלתי ענייני ולא נכון. יש לבחון את שני הדברים בנפרד. האם ההחלטות השיפוטיות, הן של בית דין זה והן של רשות השיפוט קובעות, כי על התובע למלא כהונה בקדנציה שלמה כיו"ר המחוז, חרף הגיעו לגיל פרישה; האם התקיימו בעניינו של התובע התנאים הנדרשים לבחינת התקיימותו של החריג המצדיק שקילת הארכת משך הכהונה בתפקיד, לאחר הגיעו לגיל הפרישה, בגין צרכי המוסד. אין להסיק בנסיבות ענייננו, כי ההליכים המשפטיים שהתקיימו בגין פיטורי התובע, וההחלטות שניתנו, מקימים חובה לבחון את התקיימות החריג לדחיית מועד פרישה. אשר לפסיקת רשות השיפוט, לדידנו, הפרשנות שמבקש התובע ליתן לפסק הדין של רשות השיפוט, לפיה הוחלט כי על התובע למלא את תפקיד יו"ר המחוז, עד תום הקדנציה, אין לה בסיס בפסק הדין. יתרה מזו, הסעד שביקש התובע, להצהיר כי הוא יו"ר המחוז עד תום הקדנציה, לא ניתן. כל שנקבע בפסיקה, היה שמינויו של התובע לתפקיד יו"ר מחוז ירושלים מאושר. רשות השיפוט, כמו גם בית דין זה, לא דנה במשך הכהונה, כך שהשאלה בדבר היחס בין תקופת הקדנציה לבין גיל הפרישה, לא נידונה, ולא הוכרעה. רשות השיפוט דנה בשאלת סמכותו של יו"ר הסתדרות המח"ר הארצי שלא לאשר את המלצת מועצת המחוז. אף בפסק הדין בעב 2564/06 לא קבענו כי מעמדו של התובע הוא מעמד מיוחד של נבחר. יתר על כן, התובע עצמו, טען שם כי לא חלים עליו ההסדרים הקבועים בהסתדרות לעניין עובדים נבחרים, וכי הוא נחשב כעובד מן השורה לכל דבר ועניין. לתובע אין אפוא, זכות מכוח ההחלטות השיפוטיות בעניינו, להמשיך בעבודתו גם לאחר הגיעו לגיל פרישה. נוסיף ונציין, כי לשלל טענות התובע בדבר התנכלות מצד גולדברג וניגוח אישי על רקע התמודדותו במרץ 2006 על תפקיד היו"ר הארצי של הסתדרות המח"ר, לא מצאנו ראיות, ואף אין הן רלוונטיות לענייננו. משנקבע כי התובע עובד הוא, ועליו לפרוש עת הגיעו לגיל פרישה כדין, בהתאם למסגרת הנורמטיבית החלה עליו, הרי שאין כל קשר בין הוצאתו לגמלאות לבין יחסו של גולדברג אליו. מדובר בהוצאת התובע לגמלאות מסיבה אובייקטיבית - הגיעו לגיל פרישה, ולא ממניעים אישיים, זרים או פוליטיים. אף טענת ההסתמכות של התובע לא הוכחה. לא הוכח שהתובע שינה את מצבו לרעה, מתוך הסתמכות על כך שיכהן בתפקידו במשך קדנציה שלמה, על אף הגיעו לגיל פרישה. אף אין זה סביר, מתוקף תפקידו של התובע כמי שאמון על יחסי עבודה מתפקידו כאיש האיגוד המקצועי בהסתדרות, כי התובע לא ידע כי לפי חוקת העבודה עליו לפרוש בהגיעו לגיל הפרישה. לטענת ההסתמכות אין על מה לסמוך, משמדובר בסיום עבודה בגין פרישה לגמלאות ולא פיטורים או סיום קדנציה. התובע, כאמור, טען כבר מראשית ההליך כי הוא עובד וכי חלים עליו הוראות חוקת ההסתדרות, בנסיבות אלה, לא הוכחה, טענתו כי הסתמך על המשך עבודתו לאחר גיל הפרישה, הסדר המוקנה למי שהוא נבחר ולא לעובד. סוף דבר התביעה נדחית. הואיל ומדובר בגמלאי, החלטנו לא להשית הוצאות על התובע. כל צד יישא בהוצאותיו. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאתו. גיל פרישהפרישה