העברת הדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת הדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית: 1. המבקשת, גב' חוה ברן (להלן: "ברן") ומשיב מס' 3, מר משה הנדלמן (להלן: "הנדלמן"), הגישו תובענה נגד משיבה מס' 1, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") ונגד משיבה מס' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), בת.א. 2173/02 (להלן: "התובענה נגד המבטחות") ובמסגרתה גם בקשה לאישור התובענה כייצוגית (בש"א 17572/02) (להלן: "בקשת האישור נגד המבטחות") (מגדל וכלל יחדיו, לעיל ולהלן: "המבטחות"). עניינה של התובענה נגד המבטחות בחוזי ביטוח חיים הנערכים כבטוחה וכתנאי מוקדם של הבנקים למשכנתאות לצורך מתן הלוואות לדיור, ובלשון עממית: ביטוח חיים לצורך "נטילת משכנתא". טענתם של ברן והנדלמן היא כי בגין עסקאות הביטוח הללו, חברות הביטוח שילמו ומשלמות עמלה לבנקים למשכנתאות שלא כדין מתוך הפרמיות שמשלמים הלווים, באופן שגורם לייקור דמי הביטוח בשיעור העמלה המשולמת לבנקים. תביעתם האישית של ברן והנדלמן היא להשבת עמלות שנגבו מהם שלא כדין - ברן, בגין "ביטוח משכנתא" שעשתה אצל מגדל באמצעות בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, והנדלמן בגין "ביטוח משכנתא" שעשה אצל כלל באמצעות בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. באופן דומה מבקשים ברן והנדלמן במסגרת בקשת האישור שהגישו נגד המבטחות, השבת עמלות גם עבור הקבוצה שאותה הם מבקשים לייצג, שהינה כלל ציבור הלווים-נוטלי המשכנתאות שביטחו את חייהם אצל איזה מהמבטחות במסגרת הלוואות דיור שנטלו מאת הבנקים למשכנתאות, ואשר נדרשו לשלם למבטחות פרמיות (דמי ביטוח) המגלמות בתוכן את העמלות ששילמו ומשלמות המבטחות לבנקים למשכנתאות. הבקשה שבפניי, נושא בש"א 5317/09 (להלן: "הבקשה"), היא שבית משפט זה יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), ויורה על העברת הדיון בתובענה נגד המבטחות ובבקשת האישור נגד המבטחות למותב הדן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה במסגרת ת.א. 970/97 עידו רוזין ואח' נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ ואח' (להלן: "עניין רוזין"). בעניין רוזין עסקינן בתובענה שהוגשה ביום 17/7/97 נגד חמישה בנקים למשכנתאות, בה נטען כי הבנקים גבו עמלות שלא כדין מהתובעים שם, בגין ביטוח של התובעים שנעשה באמצעותם, לצרכי ובמסגרת הלוואות לדיור שאותן קיבלו מהבנקים. בהתאם עתרו התובעים שם להשיב להם ולקבוצה שביקשו לייצג, את העמלה שנגבתה מהם כאמור ושנטען שאסור היה לבנקים לגבותה. התובענה ובקשת האישור בעניין רוזין עודן תלויות ועומדות בפני כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל. על החלטות שניתנו בטענות מקדמיות שהועלו שם, הוגשו מספר בקשות רשות ערעור לבית משפט העליון ואלה טרם הוכרעו, כאשר בין היתר נעשה ניסיון בבית משפט העליון להעביר את הסכסוך למסגרת הליך של גישור שנראה שטרם מוצה. לצורך הכרעה בבקשה, אפרט בקצרה את השתלשלות הארועים שקדמה להגשתה והרלוונטית לדיון. הרקע להגשת הבקשה 2. משהוגשה התובענה נגד המבטחות ובמסגרתה בקשת האישור, הגישו המבטחות מצידן בקשות לעיכוב ההליכים נגדן (בש"א 22459/02 ובש"א 22470/02, להלן: "הבקשות לעיכוב הליכים"). זאת עד לאחר הכרעה בתובענות אחרות התלויות ועומדות בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר גם במסגרתן הוגשו בקשות להכיר בתובענות כייצוגיות ושאף עניינן בנושא עסקאות ביטוחי חיים הנעשות באמצעות הבנקים למשכנתאות כתנאי לקבלת הלוואות לדיור. אחת מתובענות אלה, שהיא גם הראשונה שהוגשה בסוגייה הנדונה היא עניין רוזין. למען הסדר יצויין שתובענה נוספת בעניין דומה, ובמסגרתה גם בקשה לאישור התובענה כייצוגית, הוגשה בת.א. 1425/97 יונה כרמון ואח' נגד טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ ואח' (להלן: "עניין כרמון"). 3. בהחלטה מיום 30/4/03 נעתרתי לבקשות לעיכוב הליכים (להלן: "ההחלטה לעיכוב הליכים"), תוך שקבעתי בין היתר: "סבורתני כי הדין עם הנתבעים (המבטחות - ע.ב.) בטענתם כי עיכוב ההליכים מתחייב בנסיבות המקרה. עסקינן בעסקאות ביטוח שנעשו במשולש היחסים שבין הבנק שהינו בעל הפוליסה והמוטב על פיה, הלווה שהינו המבוטח, וחברת הביטוח שהיא המלווה ומנפיקת הפוליסה. העמלות המשתלמות לבנקים על ידי חברות הביטוח מתוך הפרמיות המשולמות על ידי הלווים-המבוטחים, והטענה כי מדובר בתשלום אסור ושלא כדין, המייקר עד מעד את הביטוח, הינן בבסיס התובענות בעניין רוזין, בעניין כרמון ובתובענה נשוא הדיון. הטענה כי הבנקים מקבלים תשלום שנאסר עליהם על פי דין לקבלו, מצד אחד, וכי חברות הביטוח משלמות תשלום זה לבנקים, אף שנאסר עליהן לשלמו, מצד שני, הינה שני צדדים של אותו מטבע, כאשר על פניו דיון בצד אחד של המטבע מחייב בהכרח דיון בצידו השני ... במהותן ובעיקרן השאלות שיצטרכו הכרעה בפרשת רוזין - ובמידה רבה גם בעניין כרמון - ובתובענה כאן, הן אותן. אף התובעים (ברן והנדלמן - ע.ב.) ערים לכך כי המסכת העובדתית הינה זהה בכל ההליכים הללו, כפי שציינו בסעיף 72 לתגובתם שבכתב". ועוד, בהמשך ההחלטה לעיכוב הליכים עמדתי על הדמיון הרב הקיים בהגדרת "הקבוצה המיוצגת" בעניין רוזין לבין הגדרתה בתובענה נגד המבטחות - עד כדי כך "שקיימת חפיפה ברורה, גם אם לא מוחלטת. מדובר במידה רבה 'באותה גברת בשינוי אדרת' ". לבסוף ציינתי באותה החלטה, כי אף הסעד המהותי הנתבע בעניין רוזין דומה במהותו לסעד הנתבע בתובענה נגד המבטחות - קרי: השבת העמלות ששולמו לבנקים שלא כדין על ידי המבטחות ומשכך נגבו שלא כדין במסגרת הפרמיה שבה חויבו הלווים. 4. ברן והנדלמן לא השיגו על ההחלטה לעיכוב הליכים. עם זאת, בחלוף כשלוש שנים מעת שזו ניתנה, הגיש הנדלמן בקשה לחידוש ההליכים בתובענה ובבקשת האישור נגד המבטחות (בש"א 12386/06, , להלן: "הבקשה לחידוש הליכים"), בקשה שאליה הצטרפה ברן. ההצדקה להגשת הבקשה לחידוש הליכים נומקה בחלוף הזמן מאז שניתנה ההחלטה לעיכוב הליכים וההשלכות הנובעות מכך, כאשר חרף הזמן הרב שחלף לא חלה כל התקדמות בעניין רוזין ואף בקשות רשות הערעור שהוגשו לבית המשפט העליון באותו עניין טרם הוכרעו. בנוסף נטען כי חל שינוי של ממש במצב הנורמטיבי בתחום התובענות הייצוגיות עם חקיקתו של החוק בשנת 2006. המבטחות מצידן התנגדו לבקשה לחידוש הליכים. בהחלטה מנומקת מיום 21/1/07 דחיתי את הבקשה לחידוש הליכים (להלן: "ההחלטה בבקשה לחידוש הליכים"), תוך שימת דגש על האינטרס הציבורי שלפיו יש להימנע ממצב של כפל התדיינויות ואפשרות של פסיקות סותרות; ומשלא הצביע המבקש שם (הנדלמן, שברן הצטרפה לבקשתו ולנימוקיו) על שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק שינוי ההחלטה שניתנה זה מכבר לעיכוב הליכים בתובענה ובבקשת האישור נגד המבטחות. הבקשה הנדונה 5. עתה כאמור מונחת בפניי בקשתה של ברן להעברת הדיון בתובענה ובבקשת האישור נגד המבטחות למותב הדן בעניין רוזין. הנדלמן תומך בבקשה (למען הנוחות יכונו להלן ברן והנדלמן יחדיו: "המבקשים", אלא אם כן נאמר במפורש אחרת). הבקשה נסמכת על סעיף 7(א) לחוק, שזו לשונו: "7. בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת (א) (1) מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת - לאותו שופט או מותב. (2) מצא בית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1), והיתה הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, יורה בית המשפט על העברת הדיון בבקשה לאישור המאוחרת לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת - לאותו שופט או מותב" (ההדגשות שלי - ע.ב.) בהמשכו של סעיף 7 לחוק, יש התייחסות לסמכויות הנתונות בידי המותב שאליו הועבר הדיון מכוח הוראת סעיף 7(א) שבו: "(ב) על בית המשפט שאליו הועבר הדיון כאמור בסעיף קטן (א) יחולו ההוראות כמפורט להלן, לפי הענין: (1) לענין בקשה לאישור קודמת שטרם החל הדיון בה - בית המשפט רשאי להורות על צירוף הבקשה לאישור המאוחרת לבקשה לאישור הקודמת ולדון בהן יחדיו, או על מחיקת אחת הבקשות, כולה או חלקה, ורשאי הוא להורות על צירוף או החלפה של מבקש או בא כוח מייצג, והכל כדי שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר; (2) לענין בקשה לאישור קודמת שהחל הדיון בה - בית המשפט רשאי להורות כאמור בפסקה (1), ובלבד שלא יורה על החלפת המבקש שהגיש את הבקשה לאישור הקודמת או בא הכוח המייצג, אלא אם כן שוכנע שהדבר דרוש כדי שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר, והכל בהתחשב בשלב שבו נמצא הדיון בבקשה לאישור; (3) לענין תובענה ייצוגית קודמת שהוגשה בשם אותה קבוצה, כולה או חלקה - בית המשפט יורה על מחיקת הבקשה לאישור המאוחרת, כולה או חלקה, ואולם רשאי הוא להורות אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שלא יורה על צירוף עילות תביעה נוספות או חברי קבוצה נוספים אלא אם כן מצא כי התקיימו לגבי עילות תביעה או חברי קבוצה כאמור כל התנאים וההליכים הנדרשים לפי חוק זה לשם אישור תובענה ייצוגית; הורה בית המשפט על צירוף כאמור, יראו את החלטתו כהחלטה בבקשה לאישור. (ג) בית המשפט לא יורה כאמור בסעיף קטן (ב)(1) עד (3) אלא לאחר שנתן לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם לענין זה". המבקשים מפנים לכך שביום 12/3/06 נכנס החוק לתוקפו וכי על פי הוראת סעיף 45 שבו, הוא חל על כל תובענה תלויה ועומדת - עובדה שאין עליה מחלוקת (ראו לענין זה רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ, ). 6. בהתאם להוראת סעיף 7(א) לחוק, כאשר מוגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית לבית המשפט (להלן: "הבקשה המאוחרת") ונמצא שזה מכבר הוגשה במסגרת הליך אחר בקשת אישור קודמת (להלן: "הבקשה הקודמת"), אשר מתעוררות בהן שאלות משותפות של עובדה או משפט הזהות או דומות בעיקרן - רשאי בית המשפט שהבקשה המאוחרת מונחת בפניו להורות על העברת הדיון בה למותב הדן בבקשה הקודמת (סעיף 7(א)(1) לחוק); ואולם אם מצא בית המשפט שבפניו הבקשה המאוחרת שגם הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה הקודמת, אזי החוק נוקט לשון קטגורית שלפיה חייב בית המשפט להורות על העברת הדיון למותב הדן בבקשה הקודמת, ואין הדבר נתון לשיקול דעתו של המותב שהבקשה המאוחרת הובאה בפניו (סעיף 7(א)(2) לחוק). במקרה דנן, ומשנקבע כבר בהחלטה לעיכוב הליכים כי התובענה ובקשת האישור נגד המבטחות, מצד אחד, והתובענה ובקשת האישור בעניין רוזין מצד שני, עוסקות באותה סוגייה ואף "קיימת חפיפה ברורה" בהגדרת הקבוצה המיוצגת בכל אחת משתי תובענות אלה - טוענים המבקשים כי שומה על בית המשפט ליישם את הוראת סעיף 7(א) לחוק, ומשמע שעל מותב זה להעביר את הדיון בתיק שבכותרת למותב הדן בעניין רוזין. לטענת המבקשים, בעת שניתנה ההחלטה לעיכוב הליכים היה המצב הנורמטיבי שונה מהמצב כיום, שכן אז טרם נכנס לתוקפו חוק תובענות ייצוגיות. ואולם עם כניסתו לתוקף של החוק ולנוכח הוראת סעיף 7 שבו, סבורים המבקשים כי ההחלטה לעיכוב הליכים אינה מתיישבת עוד עם הדין החדש. לעמדתם, סעיף 7 קובע באופן מפורש וברור מהן האפשרויות שעומדות בפני בית המשפט מעת חקיקת החוק, במקרה שבו הוגשו שתי בקשות לאישור תובענות כייצוגיות עם שאלות משותפות של עובדה או משפט; לא כל שכן כאשר קיימת מידה רבה של חפיפה בין "הקבוצה" שבשמה הוגשה בקשת האישור בכל אחת משתי התובענות - והאפשרות של עיכוב הליכים אינה באה בגדרן. במצב דברים זה עותרים המבקשים כאמור להעברת הדיון בתיק שבכותרת למותב שדן בעניין רוזין. המבטחות מתנגדות לבקשה. לטענתן הבקשה היא ניסיון סרק לעקוף את החלטות בית המשפט בבקשות לעיכוב הליכים ובבקשה לחידוש הליכים, ואף יש בה משום שימוש לרעה בהליכי בית משפט. כך שעה שההחלטה בבקשה לחידוש הליכים ניתנה לאחר שהחוק נכנס לתוקפו, תוך שבית משפט זה אף התייחס בהחלטתו להוראת סעיף 7(א) לחוק. יתרה מכך - ההחלטה הדוחה את הבקשה לחידוש הליכים אף אושרה בבית המשפט העליון. לא רק זאת, אלא שבבסיס הבקשה לחידוש הליכים, שהפנתה בין היתר להוראת סעיף 7(א) לחוק, עמדה הבקשה לחדש את ההליכים בפני מותב זה ולא נטען כי יש להעביר את הדיון למותב הדן בעניין רוזין; על כן, לטענת המבטחות, המבקשים מושתקים מלטעון כך כעת. המבטחות מוסיפות וטוענות כי בכל מקרה אין תחולה בנסיבות המקרה לסעיף 7 לחוק משום שהן התובענה בעניין רוזין והן התובענה נגד המבטחות תלויות ועומדות בפני אותו בית משפט ולא בבתי משפט מחוזיים שונים. עוד טוענות המבטחות כי הטענה שלפיה סעיף 7 לחוק ביטל כביכול את דוקטרינת עיכוב ההליכים היא משוללת יסוד, שכן אין להעלות על הדעת ששיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בנדון יבוטל בלא הוראה מפורשת המורה כך. יתר על כן, סעיף 7 לחוק עמד בפני בית משפט זה בעת שנתן את ההחלטה בבקשה לחידוש הליכים, ואף צוין באותה החלטה כי יש באמור בסעיף 7 משום "חיזוק" לעמדה התומכת בהמשך עיכוב ההליכים; ועובדה היא גם שבית המשפט העליון אישר את ההחלטה הדוחה את הבקשה לחידוש הליכים, חרף זאת שבאותה עת היה כבר החוק בתוקף, לרבות סעיף 7 שבו. לבסוף, המבטחות טוענות כי לא חל כל "שינוי נסיבות" שיש בו כדי להצדיק שינוי מהחלטת בית המשפט שבה נדחתה הבקשה לחידוש הליכים, כאשר הבקשה הנדונה כעת במהותה אינה אלא בקשה נוספת לחידוש הליכים, על דרך של העברת הדיון בתובענה ובבקשת האישור נגד המבטחות למותב אחר. דיון והכרעה 7. התכלית שביסוד הוראת סעיף 7 לחוק היא לרכז בידי מותב אחד את הדיון בתובענות ייצוגיות ובקשות לאישור התובענות כייצוגיות שבבסיסן שאלות משותפות של עובדה או משפט; לא כל שכן כאשר הקבוצה שבשמה הוגשו בקשות האישור היא דומה או זהה, שאז נוקט המחוקק בסעיף 7(א)(2) בלשון ציווי המורה לבית משפט שבפניו הבקשה המאוחרת להעבירה למותב שדן בבקשה הקודמת. הרציונל שמאחורי גישה זו ברור מאליו, כאשר מעבר לאינטרס הציבורי למנוע ככלל קיום הליכים מקבילים באותה סוגייה, בתובענה ייצוגית מעצם מהותה ותכליתה נודע משנה חשיבות לכך שהמותב הדן בסוגייה יראה את התמונה בכללותה, מן ההיבט הציבורי וטובת "הקבוצה"; ואם בהקשרה של אותה סוגייה הוגשו יותר מתובענה אחת, יהיו אלה פרושות בפניו. או אז, לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון את טענותיהם, יוכל אותו מותב - באמצעות הכלים שניתנו בידו כאמור בסעיף 7(ב) לחוק - להחליט כיצד מבחינת התכליות שביסוד החוק ושיקולי יעילות ומשפט, נכון וצודק יהיה לנהל את הדיון בבקשות האישור או באיזה מהן. שיקול הדעת הנתון בידי בית המשפט הוא רחב עד מאד "הכל כדי שעניינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר". בענייננו, אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי עניין רוזין והתובענה נגד המבטחות מעוררות שאלות דומות של עובדה ומשפט וכי במידה רבה קיימת גם חפיפה "בקבוצה" שבשמה הוגשו בקשות האישור בכל אחת משתי התובענות הללו - שהרי משום כך ביקשו המבטחות בזמנו את עיכוב ההליכים, ומשום כך המבקשים עותרים עתה להעברת הדיון. מכל מקום, במסגרת ההחלטה לעיכוב הליכים הבעתי דעתי באופן מפורש שזה אמנם המצב, ומקצת הדברים כבר ציטטתי לעיל. ודוק: בעת שהוגשו והוכרעו הבקשות לעיכוב הליכים טרם בא החוק לעולם, ואילו בעת הגשת הבקשה לחידוש הליכים החוק כבר נכנס לתוקפו; אלא שגם אז המבקשים לא עתרו "להעברת הדיון" מכוח סעיף 7(א) לחוק, להבדיל "מחידוש הדיון", כך שהאפשרות של העברת הדיון לא עמדה כלל על הפרק. בהינתן האמור, ראיתי בתכלית הנלמדת מהוראת סעיף 7(א) לחוק משום רצון המחוקק למנוע כפל הליכים באותו עניין וממילא "חיזוק" לעמדה שהבעתי כי אין מקום לחדש בפניי את ההליכים כפי שביקשו המבקשים. ואולם עתה משבאה בפניי בקשה להעברת הדיון על יסוד סעיף 7(א) לחוק, אינני סבורה שיש בהליכים הקודמים כדי למנוע דיון ענייני בבקשה לגופה; שהרי טובת "הקבוצה" (להבדיל מההיבט של התובע היחיד) היא שצריכה להדריך את בית המשפט כאשר עסקינן בתובענה ייצוגית ושיקולי "הקבוצה" הם שצריכים להכריע. לנוכח הדברים שנאמרו בהחלטה לעיכוב הליכים - אשר כפי שצוין, כיום שני הצדדים גם יחד שותפים להם - התובענה נגד המבטחות ועניין רוזין הם שני צדדים של אותו מטבע ומעוררות שאלות מהותיות משותפות של עובדה ומשפט, כאשר הוספתי וציינתי באותה החלטה כי "נמצא שלא רק שקיים דמיון רב בהגדרת הקבוצה המיוצגת בעניין רוזין לקבוצה בתובענה הנדונה (התובענה נגד המבטחות - ע.ב.) אלא שקיימת חפיפה ברורה, גם אם לא מוחלטת". במצב דברים זה, מורה סעיף 7(א)(2) לחוק כי יש להעביר את הדיון בתיק שבכותרת למותב הדן בעניין רוזין - שהיא הבקשה הקודמת. משכך, גם אין מקום להותיר עוד על כנה את ההחלטה לעיכוב הליכים בפניי - וזאת לא משום שדוקטרינת עיכוב ההליכים בוטלה, כטענת המבקשים, טענה שלא מצאתי לה כל עיגון בדין וגם לא בהגיונם של דברים, אלא משום שמן הראוי שבית המשפט הנעבר הוא שיחליט כיצד לנהוג בתובענה ובבקשת האישור נגד המבטחות משאלה יובאו בפניו; כאשר נראה שגם האפשרות להורות על עיכוב הליכים פתוחה בפניו, אם יראה לנכון להורות כך. החשוב הוא, וזה העיקר, שהעניין יובא בפני בית המשפט "שהתמונה" בכללותה בסוגייה הנדונה פרושה בפניו. טרם שאחתום את ההחלטה אני רואה לציין שלא נעלם מעיני שעניין רוזין תלוי ועומד כבר שנים רבות. עם זאת נראה הן מהתייחסות המבקשים והן מהתייחסות המבטחות, שמפאת עניינים מקדמיים שטרם הוכרעו שם, הדיון בעניין רוזין לא מצוי עדיין בשלב מתקדם שיכול שיהא בו משום שיקול שלא להיעתר לבקשה חרף הוראת סעיף 7(א) לחוק. התוצאה היא שאני מורה על ביטול עיכוב ההליכים והעברת הדיון בתובענה ובבקשת האישור של המבטחות למותב הדן בעניין רוזין (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל). המזכירות תנהג בהתאם, ותמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים בדואר רשום.תביעה ייצוגיתהעברת דיוןדיון