קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בתנאי עבודה עקב תלונה: בפני בית הדין תביעת התובע, פנסיונר של הכנסת כנגד כנסת ישראל (להלן: "הכנסת" או "הנתבעת") לתשלום פיצוי לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) התשנ"ז- 1977 (להלן: "החוק" או "חוק הגנה על עובדים"), בגין פגיעה בתנאי עבודתו נוכח תלונות שהגיש כנגד מפקדו במשמר הכנסת, וכן תבע פיצוי בגין פרסום לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 עקב גילויי אי סדרים שגילה והנאמר כנגדו לאחר מכן ותביעה נזיקית. בהחלטה מיום 12.10.08 צומצם הליך זה לחוק הגנה על עובדים בלבד. הנתבעות טענו כי התביעה התיישנה וכי לכתחילה אינה מגלה עילה. עוד טענו כי יש למחקה כלפי יו"ר הכנסת שאינה המעביד, כפי שאכן נעשה, וכי כל תלונותיו נבדקו ביסודיות חלקן נמצאו מוצדקות וחלקן לא וננקטו פעולות כנדרש אולם תנאי עבודתו לא נפגעו ולא חדל לעבוד עקב התלונות. העובדות התובע יליד 1962 הנו חבלן במשטרה בהכשרתו. התובע החל לעבוד בכנסת מיום 1.11.03 בתפקיד חבלן עת הועבר ממשטרת ישראל. התובע עבד תחת פיקודו של קצין האג"ם מר יוסי גריף. התובע סבר כי גילה אי סדרים ופנה לעו"ד רוזנר היועץ המשפטי האחראי על משמר הכנסת וזה הבהיר לו כי עליו להגיש תלונה לקצין הכנסת. בין היתר הגיש התובע בשנת 2005 ארבע תלונות. תלונה נגד מפקדו הישיר (להלן: "מפקדו" או "גריף") בעקבות גניבת ממתקים ממכונה שהיתה מוצבת בכנסת, אירוע בו נכח התובע. תלונה נגד מפקדו בעקבות שימוש באנשי משמר הכנסת לביצוע עבודות פרטיות. תלונה נגד מפקדו עקב שימוש ברכב המשמר לצרכים אישיים במקום לתפקיד האבטחה המיועד לרכב וזאת אף שמפקדו מקבל אחזקת רכב מלאה. תלונה נגד מפקדו בגין רכישת חלקי חילוף ותיקון רכבו באמצעות פועל ערבי שעבד באתר בניה בכנסת ללא תשלום שכר לפועל ופגיעה בבטחון הכנסת בעת הכנסת רכב מפקדו שהגיע מחברון, נהוג בידי הפועל הערבי ללא בדיקה בטחונית. קצין הכנסת שבפניו התלונן התובע בדק את התלונות. בשנת 2007 התכוון התובע להתלונן נגד מפקדו עקב הפעלת מערכת הגנה נגד רכב מתפרץ, שהביאה לדעתו לפציעת עובדת ולאי מתן טיפול רפואי הולם. משנועץ ביועץ המשפטי העביר זה את הדברים לקצין הכנסת שנזף בתובע. לאחר התייעצות עם היועצת המשפטית של הכנסת הגיש תלונה לקצין הכנסת ונפתחה חקירה. תחילה פנימית ולאחר מכן הוזמנה חקירה חיצונית. באותה עת נבדקה גם התלונה בענין חלקי החילוף תיקון הרכב ואופן כניסתו לכנסת כאמור בס' 8 לעיל. שתי התלונות נמצאו מוצדקות. בתאריך 13.7.06 זומן התובע ע"י קצין משאבי אנוש בכנסת לחוות דעתו בדבר עיבוי קיר בחניון המקורה בכנסת והביע דעתו כי אין צורך בכך ודעתו התקבלה. בעקבות זאת זומן לישיבה אצל קצין הכנסת בנוכחות מפקדו וקצין כח האדם. בעקבות הישיבה הוצא מכתב קצין הכנסת מיום 27.7.06 הממליץ על מתן הערה חמורה לתובע. (נספח א' להלן: "מכתב ההערה"). התובע הוכפף ליח' הכלבנים. בתאריך 7.2.06 בדק התובע רכבים בשער חש ברע ופונה למיון בית חולים. משהתלונן לפני קצין הכנסת העבירו הקצין ממפקדו להיות כפוף לכלבן שהוא בדרגה נמוכה ממפקדו גריף. וכן ניטלו ממנו סמכויותיו. התובע פרש לפנסיה ביום 30.6.07 וקיבל זכויות שנגזרות מתוכנית עידוד הפרישה וכן זכויות שנגזרות מטעמי בריאות. התובע היה זה שפנה וביקש לסיים את עבודתו. התובע מילא טפסים שהיו קשורים לתוכנית עידוד פרישה שהיתה אותה עת בכנסת וכן מילא טפסים מתאימים לפרישה מטעמי בריאות. בתאריך 12.10.08 ניתנה החלטת בית הדין (להלן: "ההחלטה") הדוחה את הטענה לדחיה על הסף עקב התיישנות. בהסכמת הצדדים נמחקה הנתבעת 2 יו"ר הכנסת ח"כ דליה איציק. כמו כן ניתן היתר לפיצול סעדים ונקבע כי בית הדין ידון אך ורק בסוגיות על פי חוק ההגנה על עובדים ובית הדין לא יידרש לסוגיות בעניין לשון הרע ובגין עוולות נזיקיות (ס' 33-35 לכתב התביעה). המחלוקת הפלוגתאות נקבעו בהסכמה ביום 22.10.08 : לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי מכח חוק הגנה על עובדים. התובע מתייחס לפגיעות שאירעו לו מ-11.06 ואילך. אין צורך לעסוק בפגיעות שהיו (ככל שהיו, ככל שנטענו) קודם למועד זה. האם שונו תנאי עבודתו של התובע לאחר 11/06. האם היה בשינוי משום הרעה לעומת העבר. האם השינוי היה בזיקה לתלונות שהגיש. לטענת הנתבעת נוצרה מערכת יחסים עכורה בשל התנהגות התובע וחוסר האימון כלפיו בינו לבין הממונים עליו. מערכת יחסים זו השליכה על האירועים שאירעו לאחר מכן. לטענת הנתבעת יש לדחות את התובענה הואיל וזו התיישנה. עניין זה אמנם נבחן בשלב של בקשה לסילוק על הסף אך שם נבחנים תבחינים שונים מאלה שצריכים להבחן בשלב הנוכחי והואיל והפגיעות הנטענות אירעו למעלה משנה לפני הגשת התביעה הרי שזו התיישנה לאור הוראות הדין. לטענת התובע התביעה לא התיישנה. לטענת התובע נגרמו לו נזקים, לאחר 11/06 שנבעו מהתלונות שהגיש. לטענת הנתבעת פרש מיוזמתו במסגרת עידוד פרישה ובמסגרת פרישת מחלה וקיבל זכויות בסכומים גבוהים לאין שיעור מאלה שהיה מקבל בכל צורה אחרת ובכל אופן לא אירעו לו נזקים. ובקצרה : האם זכאי לפיצוי מכח חוק הגנה על עובדים מפגיעות שנטענו אחרי 11/06. האם היתה הרעת תנאים לגביו מ-11/06. האם היתה השלכה למערכת היחסים העכורה האם התיישנה התביעה. האם פרש מיוזמתו וקיבל סכום מוגדל. הכרעת הדין התיישנות טענת התיישנות היא טענה מקדמית ואכן נטענה בהליך זה בהזדמנות הראשונה. בהחלטה לא דחה בגינה בית הדין את התביעה על הסף. טענה זו נותרה במחלוקת בפלוגתאות שנקבעו. חוק הגנה על עובדים בסעיף קובע בסעיף 5 כי תביעה על פי חוק זה מתיישנת בחלוף שנה וזו לשונו: "5. לא יזקק בית הדין האזורי לעבודה לתביעה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודש מיום שנוצרה עילת התביעה." התובע הגיש את התביעה לבית הדין ביום 22.10.07 לפיכך כל מה שקדם לתאריך 22.7.06 התיישן. זו הסיבה שהתובע הסכים כי הליך זה ידון רק לאירועים מ- 11/06. ממועד זה לא התיישנה תביעתו ובה נדון. יודגש כי לצורך השאלה אם היתה השלכה למערכת היחסים העכורה וכן אם זכאי לפיצוי מכח חוק הגנה על עובדים שומה עלינו לבדוק אירועים הקודמים ל-11/06 שהשלכתם על קיומה של עילה. דו"ח שפרן (נספח א' לתצהיר התובע) ניתן בינואר 2007 לפיכך מה שמצויין בו, בשל מועדו המאוחר ל- 11/06 הופך חלקים ניכרים מתביעתו של התובע לכאלו שלא התיישנו שכן מרגע שקיבלו הכרה בדו"ח קמה עילה. בנוסף, המועד אינו נמנה מה אירועים אלא ממסכת ההתנכלויות כדברי התובע (ס' 37א לתצהירו) (ראה עב 2731/02 יהודית דרוקר נ.עירית אשדוד ואח'). האם פרש מיוזמתו וקיבל פיצוי מוגדל התובע פרש מרצונו. כפי שנסקור מטה היחסים הקשים שנוצרו וודאי החישו את החלטתו אולם לא הופעל עליו כל לחץ. התובע הגיש מיוזמתו את הבקשה. נספח נ/10 לכתב ההגנה הנו דף ראיונות אישי שערך קצין משאבי אנוש בדרגת סגן גונן, שאינו מהנפשות הפועלות האחרות סביב התובע. בראיון זה כותב המראיין: "יואל זומן לראיון על פי בקשתו. יואל מבקש לפרוש לגמלאות בתאריך 30/06/07. יואל מבקש לפרוש בתאריך זה על מנת לזכות ב- 2 דרגות שכר מאחר והחלטתו היא לפני 28/02/07, מועד ביטול 2 דרגות שכר לפרישה עפ"י מכתב לקצין הכנסת. יואל ישהה בחופשת פרישה בחודשים מאי ויוני 2007 ויפרוש בתאריך 10/06/07. יואל מבקש לקבל הטבות פרישה במידה ויוחלט בנהלך החודשים הנ"ל על מבצע עידוד פרישה בתנאים טובים יותר." בראיון זה המרואיין -התובע- לא הוסיף דבר ואם לא היה רוצה לפרוש או שהיתה לו הערה שפורש בשל התלונות חזקה עליו שהיה מוסיף אותה. התובע חתם על הראיון. דהיינו במסמך מיום 14/02/07 יש תיעוד לפיו חפץ התובע לפרוש מרצונו והוא חתום על המסמך. התובע טען כי פרש בנסיבות בהן הוא נפגע בעבודה. לדברי בא כוחו הגדרת החוק מייחסת לפגיעה גם בתנאי העבודה או בקידום. לטענתו ניתן להשוות את המקרה הספציפי להתפטרות הנחשבת כפיטורין בהרעה תנאי העבודה. גם אם לא פוטר מעבודתו בפועל אז הוא הובל לשם בצורה ברורה כאשר המערכת הבהירה לו בצורה חד משמעית שאם הוא ימשיך לנסות להשאר במערכת היחס שיקבל יהיה כזה שפוגע גם בתנאי עבודתו באופן ממשי. לטענתו אפשר לראות במעשה הכנסת כפיטורין לצורך העניין וכי תנאי התובע הורעו. לא נוכל קבל טענה זו כי פרישתו נבעה רק ממערך היחסים. לא הוכח בפנינו כי ימשיך לקבל יחס כזה. תלונותיו הוצאו לבדיקה לבקשתו ובהוראת מנכ"ל הכנסת. גם לאור נ/ 10 ותוכנו פרש מרצונו. זאת ועוד, הנתבע טען כי התובע פרש מיוזמתו במסגרת תוכנית לעדוד פרישה מוקדמת. התובע קבל הטבות כספיות הנובעות מתכנית זו התובע לא הפריך גרסה זו. התובע פנה לוועדה רפואית במכתב (נ/2) שהפתיח שלו: "שלום רב: להלן בקשתי לגשת לועדה רפואית משטרתית לצורך פסילתי ויציאתי לפנסיה מוקדמת מסיבות רפואיות". במכתב מיום 14/3/07 עליו חתום התובע יש את פירוט הסיבות. הועדה בדקה ומצאה אותו בלתי כשיר לשירות מסיבות רפואיות. מטעם זה עצמו אין לקבל את טענתו כי פרש עקב האירועים. אם וועדה רפואית מצאה אותו בלתי כשיר לשירות על סמך בקשתו הרי ממילא היה פורש על רקע רפואי זה. בנוסף לעניין טענת הנזק שניזוק מעצם פרישתו, בעקבות החלטת הועדה הרפואית קיבל פדיון ימי מחלה בסך 184,000 ₪ אשר לא היה זכאי להם בגילו אלמלא הסיבות הרפואיות. בגין החלטת הועדה הרפואית ניתנה לו הגדלה של שיעור הגמלה כך שסך כל גמלתו עומד על 76% וגם בשל התנאים המיוחדים של השוטרים. טענות אלו של הכנסת בסעיפים 7 ו- 53 לתצהיר מר יצחק שד"ר לא נסתרו והתובע לא חלק על עובדות אלו. בנוסף ,עדותו של קצין הכנסת בחקירתו מצביעה כי מראש התכוון התובע לשרת שנים בודדות בלבד. (עמ' 30 לפרו'). מסקנתנו היא כי התובע לא פרש בשל האירועים אליהם מייחס פרישתו כי אם בשל מצבו הרפואי ובשל הטבות פרישה שהיו רלוונטיות באותה עת ועלולות היו להיות מבוטלות במועד מאוחר יותר. התובע לא הוכיח שניזוק בפרישתו והכנסת הוכיחה כי פרש בתנאים טובים מאד שאין בהם כל פגיעה ההיפך. כל זאת בנוגע לפיטורים או התפטרות שדינה כפיטורים. טענה זו של התובע נדחית. האם היתה הרעת תנאים לגביו מ-11/06. לאור הסכמת הצדדים ידון המתרחש מ11/06 ואילך אולם לצורך כך נדרש לתאר את האירועים שהתרחשו לפני מועד זה. ארוע ועדת המכרזים בתאריך 13.7.06 זומן התובע לועדת מכרזים לתת חוו"ד כחבלן ביחס לעיבוי קיר חניון (ראה פרו' הישיבה נספח ט"ו לתצהיר התובע ס' 2 וסע' 21 לפרו'). מפרו' הישיבה עולה ברורות כי "בישיבה הקודמת ביקשו לקבל את חוות דעת חבלן המשמר בנושא עיבוי הקיר מול השומרים..." ואכן צורף פרו' הדיון הקודם שם נתבקשה דעתו הספציפית. ברור מהפרו' כי רצו דווקא את חוות דעתו ולא של קצין הכנסת. זאת ועוד קצין המשמר בנצי בדיון "מודיע כי קצין הכנסת סבור שעיבוי הקיר חשוב" רק לאחר מכן כתוב "הוחלט: לקבל את עמדת חבלן המשמר". כלומר גם עמדת קצין הכנסת הובאה טרם ההחלטה.התובע סבר כי אין צורך בקיר וכך גם סבר ותמך בעמדת התובע קצין משאבי אנוש. התובע מציין בתצהירו (ס' 22): "קצין משאבי אנוש...ביום הנדון בשעה 08:00 פנה אלי בנצי וביקש שאבוא לועדת מכרזים וכי יש לי זימון לכך. אני אמרתי לו שאמנם לא קיימתי בעניין דיון עם קצין הכנסת אך הנושא ידוע לי ולכן אמרתי לו במפורש שברצוני לומר את דעתי המקצועית כחבלן בלבד כמו שהתבקשתי בזימון וכי יתכן שדעתי אינה דעת קצין הכנסת, אלא רק דעתי האישית והמקצועית ובנצי נענה בחיוב." התובע לכתחילה נהג כשורה, התריע לגבי עמדתו ולגבי המצב ובכל זאת זומן לישיבה שם נדרש לדעתו האישית דווקא אותה הביע ,דעתו כאמור נתמכה בדעה נוספת. למעשה על פי תצהיר התובע(ס' 23)שלא נסתר הקיר לא נבנה עד למועד התצהיר פבר' 2008. בעקבות הופעתו בועדה זומן לקצין הכנסת ביום 27.07.06 אצלו נכחו קצין משאבי אנוש בנצי ויוסי גריף קצין אג"ם שם ננזף התובע על מתן חוו"ד מטעה ופגיעה בבטחון הכנסת. בעקבות הישיבה נכתב מכתב ובו הערת מפקד חמורה. (נספח א' לתביעה). לשון המכתב חמורה ובוטה ואינה עומדת בכל מידתיות או סבירות. נכתב במכתב "חבלן המשמר...הוזמן לתת את דעתו" בכך תומך המסמך בגרסת התובע כי הוזמן אישית ליתן דעתו האישית ולא יזם. בהמשך נכתב: "יואל הציג מצג שוא לחברי הועדה וגילה חוסר לויאליות למערכת". אמירה זו במכתב אינה נכונה ולא מבוססת הן לאור העובדה שפרט לתובע היה עוד מי שחשב כמוהו ולא ננזף והן משום שאמירת דעתו כפי שציין מראש לקצין שהזמינו לא יכולה להיות גילוי חוסר לויאליות אם אכן חשב שהקיר מיותר. עיון קצר בפר' שני מועדי הועדות לו נעשתה ע"י קצין הכנסת היתה מבהירה כי לא הוצג כל מצג שוא וכי כל העמדות הוצגו בפני הועדה. כך גם אין כל שמץ של בסיס לחוסר לויאליות. כפי שציינו לעיל גם שנתיים אח"כ הקיר לא נבנה. בדו"ח שפרן נאמר גם שקצין הכנסת ערער. חרף זאת לא נבנה הקיר. בדו"ח שפרן (נספח א' לתצהיר התובע) מינואר 2007 שהוא בעצם סיום אירוע זה ועל כן מאוחר לתאריך המוסכם על הצדדים לדיון, אף שהוא פועל יוצא לאירועים שקדמו לו, נאמר בסעיף 2 לפרק ט' (ע' 19), כי התובע שלל הצורך בבניית הקיר "מסיבות מקצועיות".ברור מהדו"ח ולשונו שלא היה כל מצג שווא. בסעיף 2.9 נכתב בדו"ח: "קצין הכנסת כעס על יואל זהורי ונזף בו בנוכחות בנצי אברבוף ויוסי גריף ראה נספח ז'(3) מה-27/7/06. בהמשך העבירו לפעילות במסגרת יחידת הכלבנים במשמר, דבר שפגע בזהורי".(דגש שלי ש.ש.). ברור כי כותב הדו"ח מכיר בפגיעה בתובע עקב התנהגות קצין הכנסת גם בישיבה, גם בנזיפה וגם בהעברה ליח' הכלבנים. בפרק י' לדו"ח שפרן בסע' 3. נאמר: "יואל זהורי אמר את שאמר בוועדה על פי השקפתו המקצועית גרידא. הוא לא ראה בכך חריגה מסמכות ובוודאי לא פגיעה בבטחון, שכן עשה זאת בין היתר לאזניו של קצין בכיר מהמשמר שנכח בועדה- בנצי אברבוף. 4. לנוכח הגיבוי לו זכה זהורי בועדה מפי בנצי אברבוף: "מקבל עמדת החבלן" קשה להסביר נזיפתו של ק. הכנסת בנוכחותו של אברבוף." דו"ח שפרן תומך בעמדת התובע בסוגיה זו לחלוטין, כפי שאנו פירטנו ביתר שאת לעיל. גם מהדו"ח וגם מהראיות ברור כי לא רק שאין בסיס למכתב הנזיפה אלא שמניעיו לא מתיישבים עם פרוטוקולים שהיו בהישג יד של קצין הכנסת ולו היה מעיין בהם לא היה מתרחש תהליך זה. העברה לכפיפות יח' הכלבנים גם אנו כמו דו"ח שפרן סבורים כי ההעברה ליחידת הכלבנים, מבלי להפחית בחשיבות היחידה, היתה מעין "עונש" לתובע כדי "לחנך" אותו לאחר האירוע בועדת המכרזים. בעניין זה נדחית גרסת קצין הכנסת. בתצהירו הוא אומר(ס' 11): "...חבלן הכנסת אינו אחראי לא מהבחינה המקצועית ולא מהבחינה הפיקודית על הכלבנים ומדובר בתפקידים מקבילים מבחינת מעמדם, תחת קצין אג"ם..." (דגש שלי ש.ש.). ברור לכל בר דעת כי בגוף היררכי כמו משמר הכנסת, על כך הרחיב מר שג"ר בסעיף 10 לתצהירו, מששניים נמצאים בתפקיד מקביל מבחינת מעמד ומכפיפים אחד לשני יש בכך פגיעה. לפיכך דווקא לאור תצהיר קצין הכנסת כאמור אין לקבל עדותו שההכפפה לכלבן היא לא עונש וגם לא פרס (ע' 29 ש' 5) ונובעת מהתנהלותו הכללית של התובע.כדבריו אכן מדובר בהכפפה: "לא יודע. אני רק רציתי להכפיף אותו למישהו שהוא יהיה יותר בבקרה. ש.למה ת. כי התחלתי לאבד עליו שליטה ש. אז זה לא קשור לתלונות שלו ת. לא, בלי שום קשר זה בערך שנה, שנה וחצי אחרי זה ש. זה היה אחרי הסיפור בוועדת הרכישות. ת. כן" (ע' 28 ש' 11 ואילך). בתצהירו בסעיף 32 מר שג"ר מסביר בדיוק מדוע הוא החליט להכפיף את התובע לכלבן : "נוכח התנהגותו הקלוקלת" של התובע. (ראה גם ס' 33). לא מצאנו בהתנהגות התובע בועדה כל התנהגות קלוקלת ומצאנו את עדות קצין הכנסת בפנינו שונה מתצהירו בעניין זה ולא קוהרנטית (ראה ע' 29 ש' 18-19). חמור מכך ב נ/6 סיכום ראיון עם מפקדו יוסי גריף מיום 22.8.06. מודיעים לתובע "זומנת לראיון זה על מנת למסור לך כי מהיום אתה כפוף לרס"ר בשארי, הנ"ל ינחה אותך לגבי כל פעולותיך. לגבי מקום מושבך תקבל הודעה בהמשך." התובע לא רק מוכפף בהודעה בלי זכות טיעון אלא גם לגבי מקום מושבו יש שינוי. ההודעה לאלתר, ללא הנמקה, ללא לוח זמנים להתארגנות-"מהיום" ולטעמו של בית הדין אינה עומדת בשום מבחן של מנהל תקין או תום לב של מעביד, בפרט מעביד ציבורי. אם בכך לא די שואל התובע וכך כתוב בראיון: "דברי המרואיין מבקש לדעת מה ההגיון שמסתתר מאחורי החלטה זו". שאלה לגמרי לגיטימית. ונענה: "סיכום הראיון: מציין כי מדובר בהחלטת מטה, במידה ויש לך השגות על ההחלטה אבקש לפעול במסגרת נתיבי הפיקוד". כלומר אין תשובה עניינית לשאלתו אלא שרירותית "החלטת מטה". הראיון עם גריף היה בעצה אחת עם קצין הכנסת (ע' 28 ש' 22). קצין הכנסת אומר שהורה לגריף לנמק לתובע וגריף לא ביצע הוראתו זו. (ע' 28 ש' 23-27). התנהלות זו של המפקד לתובע אינה תקינה וקצין הכנסת לא בדק אם הוראתו בוצעה כדין גם לא אחרי שהתובע בא לשיחה איתו ערב ראש השנה ולמעשה עד הליך זה. מכלול הראיות בעניין זה מצביע כי גרסת התובע מתקבלת וכי נהגו כלפיו שלא כשורה בהכפפה לכלבן. התנהגות זו על פי מבחני הפסיקה נחשבת במובהק הרעת תנאים גם אם לא נעשתה עקב תלונה ספציפית אלא בשל עניין הועדה, משהוכפף למי שהיה מקביל לו. הנתבעת טענה כי הכפפה זו בוטלה לאחר זמן קצר. בחקירתו הנגדית לא ידע קצין הכנסת לומר מתי בדיוק בוטלה: "ת. חלק הוא כן ביצע. הוא הכפיף אותו אך לא הסביר ולכן זה לא התבצע בפועל. ש. הוא אף פעם לא היה כפוף לכלבן ת. בפועל אף פעם לא, אפילו לא יום אחד. יש החלטה שמבטלת החלטה זו בעקבות השיחה של יואל איתי זאת שלפני ראש השנה." (ע' 28 ש' 28-29). אולם מהראיון עם גריף ב22/8/06 עד לפגישה עם התובע (נ/7) מיום 21/09/06 (יום לפני ראש השנה) חלף חודש ימים על פי תאריכי הראיונות המתועדים. לפחות שבועיים לדעת התובע. ובהמשך: "ש. מי שיודע בפועל אם הוכפף או לא זה יוסי גריף ת. לא, זה הכלבנים, אם הם היו אחראים עליו בפועל או לא." (ע' 29 רישא). גם בתצהירו לא קובע קצין הכנסת כי התובע לא היה כפוף בפועל. בסע' 34 לתצהיר הוא אומר: "בהמשך לכך , מיד לאחר החגים הוריתי על ביטול הכפפתו של התובע לכלבן בשארי ועל החזרת המצב לקדמותו, ובכך נעניתי לבקשת התובע..." לאור תצהירו של קצין הכנסת חלף יותר מחודש שכן בניגוד להכפפה "מהיום" הביטול היה "לאחר החגים". לפיכך גם לעניין אורך תקופת ההכפפה ונסיבות ביטולה מצאנו כי גרסת התובע נכונה. הוא ציין בסעיף 37 ו. לתצהירו: "ואכן העונש (ההכפפה ש.ש.) בוטל". מנגד מצאנו את גרסת הנתבעת לוקה באי ידיעה מה קרה בפועל ולא מדוייקת. כאן המקום לציין כי אי הבאת הכלבן או יוסי גריף לעדות בסוגיות שקצין הכנסת לא היה נוכח, ולא ידע לענות, תפעל לרעת הנתבעת. ההרעה לעניין ההכפפה תוקנה כעבור חודש ומעלה, אף כי לא מתוך כוונה לתקינות או הבנה שהמהלך לקוי אלא לאור פגישה שביקש התובע.תיקון ההרעה לא גורע מהפגיעה שנגרמה בתקופה עצמה. אולם יודגש כי ההכפפה לא היתה קשורה ישירות לתלונותיו הקודמות או לתלונה אלא לעניין הועדה ולכן אינה כלולה בסעד ע"פ חוק הגנה על עובדים. הפגישה עם קצין הכנסת התובע מסביר שראה כי מוערמים עליו קשיים וכי ההכפפה לכלבן היא "עונש שלא יכולתי לעמוד בפניו" (ס' 37 ו' לתצהירו) וטרם ראש השנה ביקש להיפגש עם קצין הכנסת וביקש לפתוח דף חדש. הפגישה תועדה בנ/7 ראיון אישי מיום 21/09/06. בו מפורטת התנצלות התובע, ותחושותיו הקשות. קצין הכנסת כותב: "הבהרתי ליואל כי איני יכול לא להתייחס לבקשתו ולסלוח אך בשלב זה, אין אני נותן לו תשובה והתייחסות. היא תינתן רק לאחר החגים. שוחחנו על השתלבותו במשמר, הבהרתי לו כי המצב כך לא יכול להמשך. עליו להתאים עצמו למשמר ולא המשמר אליו. גם אם אין מקבלים עמדתו/דעותיו, עליו לפעול בדרכים המקובלות." בסיכום זה יש רמז לתובע ללכת בתלם .נוסח הראיון מפי קצין הכנסת רומז על התלונות ועל ה"דרכים המקובלות", והבקשה לא נענית לאלתר אלא על התובע להמתין לתשובה. אין זה סיכום המתיישב עם ס' 5 לדו"ח שפרן (שנעשה מאוחר יותר), שאין לרמוז בדבר החופש להגשת תלונה ללא חשש ומורא. אולם הפגישה עצמה נבעה מההכפפה ולכן לא נזקוף את נ/7 לתלונות התובע. התלונה בעניין השער התובע הגיש תלונה בספטמבר, ללשכה המשפטית לאחר שלא האמין יותר לכך שתלונותיו יבדקו משלא קיבל משוב על בדיקת תלונות קודמות ולאור נוסח סיפא הראיון עמו. התלונה היתה בעניין התקלה בשער שאירעה באוגוסט והבולרדים -שם הגב' עליזה בראשי נכנסה עם רכבה דרך שער הכניסה הבולרדים הופעלו ובדרך נס היא יצאה עם הנזקים ללא שהובאה לטיפול רפואי. משהעלה התובע את טענותיו לטיוח בפני הלשכה המשפטי ונוכח חומרת הטענות החליט מנכ"ל הכנסת למנות את גב' גילה רוטשילד, המבקרת הפנימית של הכנסת לבדוק את האירוע ומונה צוות מומחים חיצוני,חברת שפרן, שבדקה את נסיבות התקלה. מייד אחרי פגישתם גילה קצין הכנסת כי התובע התלונן כאמור ופירש זאת כאילו התנצלות התובע לא היתה כנה (ס' 35 לתצהירו). לאחר מכן עשה מעשה בישיבת הקצינים בה נדון בהמשך. גם בעניין זה בו פירש קצין הכנסת את תלונת התובע בעניין הבולדרים והשער כנוגדת את התנצלות התובע טעות היתה בידו. הזכות להתלונן בעת תקלה, ובעניין זה תקלה שהיתה מסוכנת ועובדת נפגעה פיזית, לא סותרת את התנצלות התובע כמופיע בנ/7 לגבי מה שאמר שם. ואין לראות זאת כחוסר כנות. זאת בפרט לנוכח העובדה כי בדיקה של עניין הבולרדים ע"י ועדת שפרן מצאה את תלונת התובע מהותית לגבי אי הסדרים כנכונה. הדו"ח קובע בפרק ח' "5. מומלץ להעיר לקצין האג"ם יוסי גריף על התרשלות בקיום בדיקת הבולארדים והחיישן ללא חסימת השער." קצין הכנסת מודה כי יכול להיות שבעקבות התעקשות התובע יצא העניין לבדיקה חיצונית של שפרן, אף שלדעתו לא הוסיף דו"ח שפרן על הדו"ח שלו לעניין טיוחים. (ע' 27 ש' 10-13). אולי לגבי ה"טיוח" ספציפית זה נכון אולם לגבי האחריות והרשלנות של גריף יש הבדל משמעותי בין שני הדו"חות זה של קצין הכנסת שכלל לא מזכיר את גריף בשמו וטוען שהוא ב"צוות" (ע' 28 ש' 1-4) לבין דו"ח שפרן שמוצא שגריף התרשל במפורש וממליץ להעיר לו. קצין הכנסת מבחין בין התרשלות לשיקול דעת מוטעה (ש' 16) אולם גם לאחר דו"ח שפרן נותר קצין הכנסת בשלו ולא ביצע את ההמלצה של שפרן. "כלפי יוסי גריף עצמו לא ננקטו כל אמצעים" (ע' 28 ש' 7-8). הדו"ח אכן קובע בעניין ה"טיוח" : "6. לפי דעתנו לא היה בהתנהלות קצין הכנסת, וקצין האג"ם יוסי גריף דבר שנועד לטשטש עובדות וממצאים, ו"למרוח חקירה", או להגן שלא כדין על מי מהמעורבים" אך בסעיף 10.3 ממליץ "ישפרו דרכי הדווח השוטפים לרבות דווח אודות תקלות, מרמת מבצע או מאתר התקלה ועד לק. הכנסת באמצעות הרל"ש". כלומר היו מחדלים בעניין השער, והדווחים לא נעשו כראוי גם אם לא היה טיוח. שורה של מחדלים שהביאו בסופו של דבר לאירוע התאונה. בסעיף 3 בדו"ח נאמר שגריף ורס"ר היחידה נגשו לשער בלי תיאום וידיעה של קצין הבטיחות. בסעיף 4 מתייחס הדו"ח להבדלי הגרסאות בין גריף לבין שאר האנשים שנכחו בעוד שגריף הכחיש את העובדה שהוא אפשר לרכבים להכנס דרך שער הכניסה, הרי גם הסרט וגם עדויות אנשים אחרים העידו אחרת. בסעיף 3 בפרק ה', הוער על אירוע קודם שאף אחד לא דווח עליו. בסעיף 7, העדר התייחסות לשאלת האזיקונים שעלתה בין גריף למור רונן שהיה יועץ הבטחון. בסופו של דבר למרות ההמלצות לא העיר קצין הכנסת ליוסי גריף. הערה זו לא בוצעה למרות דו"ח שפרן, וכך עונה קצין הכנסת בחקירה חוזרת: "ש. השאלה השניה מתייחסת לתקלה של הבולדרים ולאחריות גריף, לפי תפיסתך למה לא היה צורך בנקיטת צעדים נגד גריף על מה שעשה ת. גריף טעה בשיקול דעת, מפקד חייב שיהיה לו שיקול דעת ולא על כל שיקול דעת מוטעה אני מעניש" (ע' 30 ש' 26-30). תמוה בעינינו כמה קלה היתה היד על הנזיפה הלא מוצדקת בעניין ישיבת הועדה (נ/4) והאמירות הגורפות בה וכמה התקשה קצין הכנסת להעיר לקצין האג"ם חרף דו"ח שפרן שהוזמן ע"י הכנסת ולא עשה כן. ישיבת הקצינים-סילוק התובע מתפקידיו סילוקו של התובע מסמכויותיו, כפי שנציג בהמשך, היו פועל יוצא ישיר של תלונותיו ובפרט זו הנוגעת לשער והבולרדים. קצין הכנסת, לאחר ששמע על התלונה בעניין השער וטענת הטיוח והתרעם על התובע, הורה ביום 8.11.06 לשנות את הכפפתו הפיקודית של התובע באופן שיוכפף לרב פקד גדעון גורבג'י, קצין במשמר הכנסת. בפועל על אף שהעניין סוכם הוראת קצין הכנסת לא יושמה והקצין גורבג'י לא הפעיל סמכות פיקודית כלפי התובע( ס' 40 לתצהיר שד"ר). לא הוכח בפנינו מה טיבה של הכפפה זו. לא הוגש כל מסמך מטעם הנתבעת, שלה הנגישות למסמכים, ועליה נטל ההוכחה לפי החוק על טענה זו. לכן ההנחה היא פגיעה בתנאיו. ביחס לסילוק התובע מכל תפקיד ניהולי, הרי שעל אף הניסיון של קצין הכנסת לטעון שלא הרחיקו היתה עדותו בעניין זה מהוססת. מחד עונה בשלילה מאידך לעניין ישיבת הקצינים תשובתו רפה (ע' 29 ש' 10-19). עדותו זו אינה מתיישבת עם דבריו בנספח 12 לתצהיר התובע, פרו' מישיבת קצינים שנרשמה ע"י ליאת חבשוש. שם נאמר מפיו של קצין הכנסת מפורשות: " -חבלן היחידה- הורחק ע"י קצין הכנסת מכל פעילות ניהולית. מבהיר כי כל איש משמר שלו תלונה או השגה צריך לפעול על פי נתיבי הפיקוד המוגדרים. איש משמר שמסיבותיו הוא מעדיף לפנות ישירות לגורם חיצוני כולל יעוץ משפטי של הכנסת צריך להיות מודע שהנושא יבדק עד תומו. היה ויעלה שבתלונה אין דבר ומדובר בתלונת סרק המתלונן צריך להיות מודע למשמעויות של תלונות שווא או סרק או הטלת רפש מיותרת". (דגש שלי ש.ש.). בפרק י' לדו"ח שפרן בלקחים ומסקנות לישיבה זו הוא קובע: "5.קביעתו של קצין הכנסת בסיכום ישיבת המ"מ וסגניהם מתאריך 14/11/06 באשר לפניות אנשי המשמר אל מחוץ לשרשרת הפיקוד, עשויה להתפרש כאיום מרומז לפונים בדרך זו, דבר שאינו במקומו, ומותר להניח כי לא זו הייתה כוונת ק. הכנסת. מתבקשת כאן הבהרה ארגונית לאמור, יוע"מש משמר הכנסת, יועצת המשפטית של הכנסת המבקרת ואחרים, אינם מהווים גורם חיצוני לכנסת, אמנם הם בפירוש מחוץ ל"שרשרת הפיקוד" של משמר הכנסת. ראוי שיהיה ברור מה נוהל הפניה של איש משמר הכנסת, בעניין תלונה או קובלנה, ללא כל חשש ומורא" (דגש שלי ש.ש.) פרוטוקול הישיבה קובע חד משמעית כי סמכויות ניטלו מהתובע. הדבר נאמר בפורום מ"מ וסגניהם ואין ספק כי יש בכך לפגוע בתובע בפרט לנוכח העובדה, שתלונותיו היו מוצדקות לפחות בחלקן גם לדעת דו"ח שפרן. ההקשר שנעשה בפרו' ישיבת הקצינים בין הרחקתו ובין עניין התלונות אינו מותיר מקום לספק כי יש איום ולדעתנו לשון הדו"ח "עשויה להתפרש כאיום מרומז" עדינה ואינה משקפת את הרמז העבה שנשלח ליושבים בישיבה. לא למותר לציין כי גם אם לתובע לא היו סמכויות ניהוליות עדיין היה בהעברה זו ובמניעיה פסול. יתר על כן קצין הכנסת אישר בחקירתו הנגדית כי לתובע היו תפקידים כאלו כגון ייזום תרגילים, הדרכות והסמכות (ע' 20 ש' 1-20). בסעיף 11 לתצהיר שד"ר מפורטות המטלות על החבלן, גם אם אינם סמכויות "ניהוליות" כגון אישור חופשה לעובד (ע' 4 ש' 15-16) כטענת ב"כ הנתבעת, הן פעילויות שהיו בסמכותו ושמהן הורחק התובע ולא חשובה הגדרתן הספציפית. התובע העיד ועדותו היתה אמינה כי אחרי ישיבת הקצינים לא זומן לישיבות חודשיות אליהן זומן קודם (ע' 14 ש' 14-15,19-20) לא שותף בתרגילים שקודם כן שותף בהם (ש' 22-25). מנגד טענה הנתבעת כי התובע לא טען זאת בתביעתו וכי החל מ 14.11.06 ועד למועד בו בקש לפרוש בחודש פבר' 2007 , לא התקיימו כלל תרגילים חיצוניים וממילא טענה זו אינה נכונה. בנוסף טענה הנתבעת ואף נקבה במועדי תרגילים רבים אותם התובע ביצע (עמ' 14 שו' 29-30). מנובמבר השתתף התובע בתרגילים עד מרץ אולם הוא ענה: "ת. אני עשיתי את התרגילים הללו, הם תרגילים באיזור מצומצם ביותר. זה הדבר היחיד שנותר לי לעשות באזור פולומבו ועוד שערים. התרגילים החשובים של אנשים שבאו מבחוץ הם יותר חשובים, אפילו לא זומנתי ולא קיבלתי תוצאות..." (ע' 14 ש' 29-30, ע' 15 ש' 1-6 ש' 20-21). לגבי הזימון לישיבות קצינים טענה הנתבעת כי התובע לא טען זאת בתביעתו וכי הנתבעת העלתה זאת בכתב ההגנה מטעמה (סעיף 65 סיפא לכתב ההגנה) והתובע השיב לטענה בתצהירו וטען שלא זומן. על כן לטענתה זו לא היתה אחת העילות שנטענו ושעליהן ביקש התובע לבסס את תביעתו. לטענתה התובע המשיך להיות מזומן לישיבות כמפורט בס' 10-11 לתצהיר המשלים של עד הנתבעת. הובהר על ידי הנתבעת כי טענת התובע כי הוא ראה קצינים אחרים יוצאים מישיבות אינה מעלה ואינה מורידה שכן יש סוגים שונים של ישיבות וממילא התובע לא זומן מעולם לכל סוגי הישיבות אלא רק לישיבות קצינים סגנים. אולם, גם בתצהיר המשלים אמירת קצין הכנסת לעניין קיום הישיבות היא הנחה שלשונה: "ייתכן בהחלט" שמשמעותו "ייתכן" ולא וודאי. הנתבעת טענה במפורש מיוזמתה כי התובע המשיך להיות מוזמן ובעניין זה נטען כי משטענה זו הועלתה מיוזמת הנתבעת יש בכך כדי לחזק את מהימנותה. (ע"ע 65/08 איתן שרעבי נ' עזרה ובצרון) שם התייחס בית הדין לטענה של אי זמון לישיבות דרקטוריון ודחה אותה כי נותרה טענה כללית שלא הוכחה בחומר הראיות בשל אי הצגת מועדים ספציפיים של הישיבות אליהן לא היה זימון (פסקה 14 לפסק הדין). נטל ההוכחה לעניין הזימון לישיבות וציון מועדיהם מונח על כתפי הנתבעת לפי החוק ובתצהיר המשלים של הנתבעת אין כדי לגבות טענתה משאין לה למרות החיפוש ממצא מדוייק לקיום הישיבות ולזימונו אף שרישומי הישיבות אצלה. הוכחה טענת התובע לאי זימונו לישיבות. ההתייבשות בשמש עניין זה כשלעצמו התיישן מאחר ואירע לפני 11/06 המועד שנקבע לקרות האירועים ואינו מוזכר בדו"ח שפרן. האם זכאי לפיצוי מכח חוק הגנה על עובדים התובע טען בתביעתו כי זכאי לפיצוי מכח חוק הגנה על עובדים בשל גילוייו ביחס לפגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין. בסעיף 32 טען לאובדן מרכיב מרכזי בשכר בעשרים שנים האחרונות חלף פנסיה שמקבל לולא נאלץ להתפטר מהכנסת בסך 600,000 ₪ ולצרכי אגרה הועמדו על 400,000 ₪ וכן תבע בגין עגמת נפש בעניין זה בלא שנקב בסכום. התובע טען כי חוק זה חל עליו ומאחר וגילה פגמים בטוהר מידו ופגיעה במינהל תקין ולכן זכאי לפיצוי כאמור. נבדוק את תחולת הוראות החוק על העובדות שהוכחו בפנינו ביחס לתלונתו ולמצב בפועל. סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים קובע: "לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד או שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה כאמור". המחוקק מקנה הגנה לעובדים על פי סעיף 4 לחוק: "הגנות ותרופות לפי חוק זה ינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה: התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב; התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה או הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין. התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק בעניין המשמש נושא התלונה". אין מחלוקת כי מדובר בגוף ציבורי וגם אין מחלוקת כי התלונה הוגשה לרשות המוסמכת שכן מרבית התלונות, אלו שבדו"ח שפרן פרק י' הוגשו לקצין הכנסת ואחרות הוגשו ללשכה המשפטית של הכנסת שאף היא מוסמכת גם כאמור בדו"ח שפרן וגם כי הלשכה המשפטית או המבקרת אליה העביר המנכ"ל את התלונה בעניין השער הם הגופים הרשאים לבדוק את המערכת. התובע עמד בתנאים אלו של החוק. בהתייחס לתלונה על השער אכן נמצא בדו"ח שפרן כי היו אי סדרים ולטעמנו מסקנותיו עולות כדי מנהל לא תקין, העדר הנחיות, רשלנות וכדו' לפיכך בעניין זה מתקיימות הוראות החוק לעניין תוכן התלונה. אפילו אם עניין הטיוח נשלל. האם פגע המעביד בתנאי עבודתו של התובע או פיטרו? התובע לא הוכיח כי שכרו נפגע. עניין זה מעולם לא נטען. המעביד לא פגע בזכות להשתלמות - התובע ציין כי אושרו לו השתלמויות אחרי 11/06 כך גם לגבי חופשות (עמ' 15 שו' 6-13). המעביד לא פגע בטפולים רפואיים- הנתבעת הוכיחה בתצהירה כי לא נשללה ממנו כל זכות בעניין זה (סעיף 24 לתצהיר קצין הכנסת) התובע לא הוכיח כי לא אושר לו לצאת לטפול רפואי הוא צרף לתצהירו נספח 19 המעיד על קבלת טפול רפואי בתקופה הרלוונטית. הפגיעה אירעה בתנאי העבודה והשאלה היא איזו פגיעה נבעה מחוק זה ותלונתו ואיזו לא. התובע הוכיח כי ננזף בכתב והוכפף ליח' הכלבנים. מדובר בפגיעה מובהקת. אולם פגיעה זו היתה בגין עמדתו בועדת המכרזים ולא בשל תלונה כלשהי ישירות. על כן פגיעה זו אינה באה בחסות חוק הגנה על עובדים ולא ניתן ליתן פיצוי בגינה גם אם אין ספק כי גרמה לתובע עוגמת נפש רבה. סברנו כפי שפירטנו לעיל כי בנ/7 סיכום הראיון בעניין ההכפפה יש רמז לנושא תלונותיו אולם לצורך חוק הגנה על עובדים דרוש קשר סיבתי מובהק ועל כן בעניין זה תביעתו לפיצוי נדחית. בנוסף נדחית כי הכפפה זו בוטלה ולא נגרם נזק מעבר לתקופת ההכפפה עצמה. אך הדו"ח קובע כי יש לבטל את ההערה בתיקו האישי. בעניין ההתייבשות התיישנה תביעתו ועל כן לא ניתן לפסוק נזק. בעניין התלונה על השער קבענו לעיל כי התלונה עונה מבחינת התוכן לדרישות החוק ולאור העדויות והמסמכים ובעיקר דו"ח שפרן מצאנו כי תלונתו זו הוגשה בתום לב עקב הסכנה לחיי אדם וכי בכך עונה לתנאי בחוק. אמנם התלונה התייחסה גם לטיוח והעלמה ותלונה ספציפית זו נדחתה אולם הפער בין דו"ח חוג'ה, דו"ח קצין הכנסת ודו"ח שפרן, מבלי להתייחס לצד הטכני, מצביעים על התעלמות הדו"חות הפנימיים מחלק מהבעיות ואי קריאה "לילד בשמו". הנתבעת טענה כי בדו"ח פנימי כולם יודעים מי ה"צוות". איננו מקבלים טענה זו. בבדיקת אירוע כזה יש להתייחס גם לפרסונות. יתר על כן הוכח כי דו"ח שפרן והמלצותיו לא מולאו ברמה הפרסונלית. נכון כי הדו"ח הוא המלצה אך מטרתו היתה להצביע על הטעון תיקון ועל הצעדים שיש לנקוט ואלו לא ננקטו ככל שנוגע הדבר לגריף. לא השתכנענו מדברי קצין הכנסת בנושא זה. התובע הוכיח כי מייד לאחר התלונה ניסו להכפיפו לקצין אחר שאת טיבו לא הבהירה הנתבעת אף שפירטה זאת בתצהירה. הכפפה שלא בוצעה וגם זה נודע לקצין הכנסת רק בהליך זה, חוסר בקרה וחוסר תקינות כשלעצמה בלי קשר לחוק ההגנה. התובע גם הוכיח כי בישיבת הקצינים קצין הכנסת הודיע שנשללו סמכויותיו הניהוליות. דבר שללא ספק גרם לו עוגמת נפש גם אם לא נגרמה פגיעה בשכר. פורום זה הוא פורום שעלבון בו גורם אי נעימות גדולה בפרט לחבלן ותיק ובעל ניסיון כמוהו. התובע הוכיח כי בפועל נשללו חלק מסמכויותיו גם אם לא כולם וגם נטל זה הורם על ידו. אף שהנטל לא עליו. כלומר התובע הוכיח כי נפגעו תנאי עבודתו וכי נגרמה לו עגמת נפש. תום הלב על פי סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים בית הדין לא יעניק סעד אלא כאשר הראה התובע כי תלונתו הוגשה בתום לב. (ע"ע 259/06 רפי רותם נ. מדינת ישראל, בג"צ 1837/07 ד"ר מיכאל בוגר נ. ביה"ד הארצי ואח' (להלן: "עניין רותם ועניין בוגר"). העובד צריך לנהוג בדרכים מקובלות. הנתבעת טענה כי תלונותיו משנת 2005 והתלונה מ 2006 (עמ' 4 שו' 24 עד עמ' 5 שו' 15) הוגשו כדי לבוא חשבון עם מפקדו גריף. גם בתלונתו משנת 2006 בעניין הבולרדים הרגיש כי כעס על קצין הכנסת בגין האירועים שקרו קודם ובעיקר הערה לתיק האישי לאחר התנהגותו בועדת הרכישות (עמ' 8 שו' 10-11). עוד טענה כי התובע התלונן על טיוח רק בהסתמך על דו"ח חלקי לא של קצין הכנסת. יש להבין את הכעס בליבו של התובע לאור ההתייחסות אליו מטעם הממונים אולם לכתחילה ובדיעבד תלונותיו הוגשו בכנות בפרט בעניין השער והבולדרים שם הדגיש כי היתה סכנה אמיתית. התובע הוכיח באמצעות דו"ח שפרן כי תלונותיו הקודמות נכונות בחלקן ויש בממצאים יותר מטעם לפגם העולה לטעמנו כדי אי תקינות מנהלית. תלונות אלו שלגביהן חלה התיישנות לא מקימות לתובע זכות לסעד אולם הן מפריכות את טענת הנתבעת כי מניעי התובע היו פגיעה בגריף ומצביעות על ליקויים ממשיים ברמות שונות. אמנם הפסיקה שוללת ריבוי תלונות אולם במקרה זה כל תלונה נשאה אופי אחר והתייחסה לעניינים מהותיים שונים. התובע בא מתרבות ארגונית של המשטרה ועל כן המניע שלו היה טמון בנורמות תקינות ולא ברמה האישית. למשל, הדו"ח מוצא ליקוי באמירת קצין הכנסת בישיבה הקצינים לעניין שמירת נוהלי תלונה ומשמעותם, גם אם אומר שודאי "לא התכוון". למשל, בעניין הכנסת רכבו של הפועל הערבי לחניון ע"י גריף שאישר זאת אומר הדו"ח כי "יש בכך מידה לא מבוטלת של טעם לפגם בהתנהלות קצינים בגוף כה מכובד וייצוגי כמשמר הכנסת" (פ' י' ס' 6). בשפה המשפטית זה אי תקינות. גם "הטעם הרע" המוזכר בדו"ח שנמצא בהכחשת קצין אג"ם לעניין הנסיעות הפרטיות של קציני המשמר מול עדויות המאבטחים והרישום ביומן מצביעים כי תלונות התובע לא היו בעלמא. לא למותר לציין כי הוכח שדו"ח אברהמי לא נמסר לתובע אף שדיבר איתה ולכן היה בסיס להרגשתו שלא נעשה עם תלונותיו דבר. גם טענתו העקרונית של התובע בדבר הנוהל הפסול לפיו חובה לפנות לקצין הכנסת גם במצב בו למשל התלונה נגדו, נמצאה נכונה וגם בעניין עקרוני זה הומלץ על קביעת נוהל חדש לפניה וטיפול בתלונות וקבילות אנשי משמר המאפשר פניה פרט לשרשרת הפיקוד גם לקצין קבילות שמומלץ למנות וגם ליו"ר הכנסת תוך הותרת שיקול הדעת למי לפנות בידי המתלונן (פ' י"א ס' 4). כל אחת מהתלונות מופנית כלי מישהו אחר ונושאת פן מקצועי אחר. הנתבעת טענה כי התובע התנהל באופן בלתי תקין בתלונות שקריות על כך כי עבד לבד ללא עזרה, שנמצאו בלתי נכונות (סעיף 26 לתצהיר קצין הכנסת), רכלנות בלתי פוסקת וניסיונות לסכסך ברמות הכי גבוהות בין מנכ"ל הכנסת לקצין הכנסת (סעיף 31, נספח נ/7), כמו כן במקביל לבקשת סליחה ופתיחת דף חדש התלונן מאחורי גבו של קצין הכנסת והודה בכך במפורש בעמ' 13 שו' 7-15 לפרו'. כפי שציינו לעיל התנצלות התובע נבעה ממצוקת ההכפפה שלא כדין והיתה אמיתית. אין בכך לפגוע בזכות לגיטימית להתלונן. עניין הרכילויות נטען בעלמא. לא הובא אפילו עד אחד בעניין ואפילו לא גריף עצמו כך שגם עניין הנסיון לסכסך בין גריף לקצין הכנסת לא הוכח ע"י הנתבעת. בעניין העתקת סרט של מצלמות אבטחה ללא כל סמכות בניגוד לכללים. (עמ' 16 שו' 1-11. סעיף 6-7 לתצהיר המשלים), אין בכך לשלול סעד אך עניין זה יילקח בחשבון. לעניין התחזותו לעובד חב' שמירה לאחר פרישתו לקבלת פרטים שלא היה מוסמך לקבל על ביתה של יו"ר הכנסת (עמ' 16 שו' 15-26) עניין זה מאוחר לפרישה ואינו במסגרת ההליך. הדרישה לקיומה של פגיעה היא לפגיעה ברורה ונראית לעין על פי הפסיקה. (ע"ע 65/08 איתן שרעבי נ. עזרה וביצרון חברה לשיכון בע"מ, ע"ע 259/06 רפי רותם נ. מדינת ישראל). בעניינינו התובע הוכיח פגיעה בו במעמד ישיבה של משתתפים רבים ופגיעה בסמכויות בפועל. מתקיים התנאי הנוסף בסעיף 3 א' לחוק כי לא היה במעשה העובד עילה לפגיעה בתנאי עבודתו. הנתבעת טענה במסגרת עמדתה החילופית כי לו היה צורך לבחון אותו הוא אינו מתקיים שכן על פי עמדתה התנהלות התובע הצדיקה נקיטת אמצעים. אנו איננו סבורים כך ובניתוח כל אירוע לגופו ברישא פסק הדין הראנו מדוע התובע לא עשה כל פעולה שלא כדין גם אם פעולותיו הרגיזו מי מממוניו, שלא בצדק. סוף דבר סעיף 3א. לחוק הגנה על עובדים קובע: "בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או הסיוע כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה: (1) כי המעביד פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו (2) כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו ...." התובע הוכיח כי נפגעו תנאי עבודתו אף שלא פגיעה כספית והתנהגותו, גם אם הרגיזה את ממוניו לא היתה בה סיבה לפגוע בתנאי עבודתו. מנגד הנתבעת כשלה בהרמת הנטל המוטל עליה להוכיח שלא פעלה בניגוד להוראות הסעיף. "..הארגון צריך לשאוף לבחינת אמת של תלונות, כמו גם לקיום הדברות עם עובדים החושבים ונוקטים עמדות עצמאיות. אל לו לארגון לעודד תופעה של עובדים-"רובוטים"המבצעים כל פעולה שהממונה מטיל עליהם, אף אם היא בלתי חוקית או בלתי תקינה." (ע"ב 2731/02 ד"ר יהודית דרוקר נ. עירית אשדוד ואח' (נבו). התובע לא הוכיח מה הבסיס לסך 400,000 ₪ שתבע ובעניין זה ציינו לעיל כי הגם שהשתלשלות הדברים והיחסים העכורים האיצו את פרישתו הרי שלכתחילה לא התכוון לעבוד שנים רבות ובוודאי אחרי התאונה היה פורש מטעמי בריאות. על כן יש אמנם לקבל את טענתו כי פנה בפברואר 2007 לפרוש על רקע אירועי נובמבר 2006 אולם השתכנענו כי תנאי הפרישה יחד עם מצבו הרפואי היו בעלי המשקל בפרישתו שהיתה כאמור מטעמים רפואיים מתרחשת בסמוך ממילא. הדבר עולה ממכלול המסמכים הרפואיים בתצהירו ונ/2. על כן אין לקבל את טענתו לנזק בשכר של 20 שנה או בכלל, ואין לקבל טענה של התפטרות בשל הרעת תנאים שדינה כפיטורים. הסעד החלופי אותו תבע הוא עגמת הנפש. סעד זה בשיקול דעת בית הדין והנתבעת לא התייחסה לכך בסיכומיה לפיכך זנחה טענתה זו. בהתאם לפסיקה רק במקרים קיצוניים יחויב המעביד בפיצוי על עגמת נפש, שהוא פיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לעובד. בכל מקרה, אין מדובר בפיצויים עונשיים או בפיצוי על נזק ממוני, אלא בפיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לעובד. המקרה הנדון לדעתנו הוא בגדר "מקרה קיצוני", המצדיק פסיקת פיצוי כזה ע"פ הפסיקה (ע"ע 360/99 אהרן כהן נ. מדינת ישראל, עבודה ארצי לג (61) 32, עב (חי) 2024/07 ד"ר מיכאל סגל נ. מדינת ישראל). מצאנו בנסיבות הליך זה, בהתאם לסעיף 3א(1) לחוק הגנה על עובדים, בהתחשב בתקופת עבודת התובע, במקצועיותו ובסיבות לפגיעה בתנאי העבודה ובהודעה על כך שנלקחו סמכויותיו, אשר אכן הוכח שנלקחו, בפורום הקצינים, כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש, על פגיעה בתנאי עבודתו מאוחר ל11/06 שלא כדין, סך של 30,000 ש"ח. בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ. שני הסכומים ישולמו תוך 30. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. חוק הגנה על עובדים