פגם באימות תצהירים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגם באימות תצהירים: עניינה של בקשה זו, טענות בדבר שורה של פגמים אשר נפלו בהתנהלותם של המשיבים, הם הנתבעים בת.א. 2600/04 ("התובענה"). לטענת המבקשת-התובעת, בעטים של פגמים אלו יש למחוק את תצהיר הנתבע 1, את חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים ואת כתב הגנתם של הנתבעים. כן עותרת התובעת לסעדים שונים הנובעים לטעמה מהתנהלות הנתבעים בקשר עם התנהלותם במהלך ההליכים המקדמיים בנוגע גילוי ועיון במסמכים, תשובות לשאלון והרחבת חזית. פגמים שנפלו בהגשת תצהיר הנתבע 1 וחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים לאחר דחיות חוזרות ונשנות של מועד הגשת התצהירים מטעם הנתבעים מטעמים שונים, נעתר בית המשפט לבקשת ארכה "אחרונה" שנדרשה לצורך השלמת תצהירי הנתבעים וקבע כי אלו יוגשו עד ליום 21.7.08. במועד זה הוגש תצהירו של הנתבע 1 החתום על ידו, מבלי שחתימתו אומתה על ידי נציג קונסולארי, הואיל והתצהיר נחתם מחוץ לישראל. בעת הגשת התצהיר, צירף ב"כ הנתבעים הודעה בה נאמר כי "במועד הגשת הודעה זו, מצוי מר אולשינצקי בדרכו לקונסוליה הישראלית בקייב אוקראינה על מנת לאשר את התצהיר בידי נציג דיפלומטי של מדינת ישראל". ביום 28.7.08 אישרה הנציגה הדיפלומטית בלונדון את תצהירו של הנתבע 1 וזה הומצא לתובעת ביום 15.9.08. לטענת התובעת, סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971 ("הפקודה") קובע כי תצהיר יחשב ככזה רק אם יענה על שלוש הדרישות המצטברות: הצהרה בכתב, הניתנת לאחר שהמצהיר הוזהר ודבר מתן האזהרה אושר על ידי נותנ? על פני התצהיר. המבקשת עוד התייחסה לפסיקה הקובעת כי דרישת האזהרה אינה דרישה "פורמלית-צורנית" ובלעדיה נשמט הבסיס לקבילותו של התצהיר כראיה. מבלי לגרוע ממשקלה של דרישת האזהרה, הרי שאין לעניין זה עוד נגיעה לעניין משתוקן הפגם ונמסר תצהיר מאומת. אלמלא אימותו של התצהיר היה בהחלט מקום לדון במטריאליות של אימות החתימה אולם משתוקן הפגם, בפרק זמן ניכר קודם למועד ההוכחות, חלפה 'הנקודה הגיאומטרית' כלשון כב' הנשיא ברק בהלכת נחושתן (ע"א 519/82 פקיד השומה תל אביב 4 נ. ישראל נחושתן, פד"י לט(3) 240), לתקיפת שאלה זו. הפגם שנפל מלפני ההגנה הוא כי התצהיר המאומת לא הוגש במועד. יש לקבל את עמדת הנתבעים שאין בפגם שנפל בהתנהלותם, ואשר בינתיים תוקן, כדי למחוק את תצהירו של הנתבע 1. הגשת התצהיר במועד שנקבע, במהלך פגרת בתי המשפט, תוך ציון העובדה שבהקדם האפשרי יוגש עותק המאומת בידי נציג דיפלומטי, לא גרם לפגיעה כלשהי בזכויותיה של התובעת או ביכולתה לנהל את פרשת התביעה. יש לזכור כי תצהירי עדות ראשית לא נועדו אלא ליעל את הדיון. אין זה המקום לדון בשאלה האם מועד תחילת שמיעת הראיות הוא המועדים שנקבעו להגשת תצהירי העדות של הצדדים או שמא מועד הדיון הקבוע לכך. דומני כי הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים באה עדיין בגדר הליך מקדמי כשהקדמת הצגת העדויות הראשיות, על פי סדר הבאת הראיות, הוא הסדר דיוני. מכל מקום, בנסיבות מיוחדות כל עוד לא החל שלב שמיעת הראיות, יש מקום לאפשר לתקן פגם מעין זה. כאמור הפגם תוקן. שונה הדבר באשר לחוות דעתו של המומחה האוקראיני Vitaly S.Grishin, שצורפה לתצהירו של הנתבע 1, במסגרת סד הזמנים שנקבע. זו נחתמה על ידי המומחה בתאריך 20.7.2008 אך לא אומתה כנדרש מכוח סעיף 22 לפקודה, על ידי "נציג קונסולארי או דיפלומטי של ישראל". הנתבעים אמנם ציינו בתשובתם מיום 21.9.2008 כי "עותק מאומת של חוות הדעת ישלח אף הוא בהקדם", אך כזה לא הומצא לידי בית המשפט עד למועד כתיבת שורות אלו. משכך, טוענת התובעת כי יש לראות את חוות הדעת כאילו לא הוגשה כלל, ובשלב זה, משחלף המועד בו נקב בית המשפט להגשת התצהירים, היינו במצורף לתצהירי הצדדים, מנועים הנתבעים מלהגישה. לטענת הנתבעים, אף כאן המדובר בפגם טכני גרידא שהינו בר תיקון והנתבעים פועלים לתיקונו. עוד מציינים הנתבעים-המשיבים כי "מחיקת התצהירים כמבוקש בבקשה ... מהווה סנקציה דראסטית וחמורה כלפי המשיבים אשר תפגע קשות בהגנתם". הגם שהנתבעים אינם מציגים טעם כלשהו לסיבה אשר בשלה לא אומתה חוות הדעת כנדרש בכל זאת נוסח חוות הדעת מצוי בפני התביעה. קביעה כי חוות הדעת לא תהווה חלק מהראיות בתיק, תוביל לפגיעה אפשרית בהגנה. בכך, אם כי בדוחק ולא בלי היסוס , יש משום טעם מיוחד להאריך להגנה את המועד להגשת חוות הדעת כנדרש בדין. הואיל והנתבעים מצהירים כי הם פועלים לתיקון הפגם בהגשת חוות הדעת ניתנת להם אורכה אחרונה להמצאת העתק מאומת של חוות הדעת עד ליום 22.1.2009 שאם לא כן, תוסר חוות דעת זו מתיק בית המשפט. פגמים שנפלו בהתנהלות המשיבים בקשר עם הליכי הגילוי והעיון ביום 18.8.05 נשלחו לב"כ הנתבעים הדרישות למסמכים ושאלונים. משלא נענתה דרישת התובעת הוגשה הבקשה לגילוי ועיון במסמכים וכן להשיב על שאלון (בש"א 20502/06). ביום 16.9.07 התקיימה ישיבת קד"מ בתיק ובהחלטתו של כב' הרשם אורנשטיין, אשר ניתנה בסיומה, נאמר כי: "לאור הודעת ב"כ התובעת ועל פי המוסכם עם ב"כ הנתבעים, ישיבו הנתבעים על השאלון וימציאו את המסמכים כמבוקש בבש"א 20502/06 וזאת תוך 30 יום מהיום". רק ביום 26.11.2007 המציאו הנתבעים תצהיר גילוי מסמכים ותצהיר תשובות לשאלון. יצוין כבר כעת כי תצהירים אלו נחתמו על ידי הנתבע 1 ואושרו טלפונית בידי ב"כ הנתבעים דאז, עו"ד דורון רוזנברג. רק ביום 15.9.2008 נמסרו תצהירים אלו לתובעת כאשר הם מאומתים גם בידי נציג דיפלומטי ישראלי. לטענת התובעת, תצהיר הגילוי שהוגש על ידי הנתבעים הינו תצהיר גילוי מסמכים ספציפי. לדבריה, חרף ציון זמינות חלק מהמסמכים בידיהם של הנתבעים, העתקי המסמכים לא נמסרו לידה של התובעת. התובעת הגישה את תצהירי עדותה תוך שהיא שומרת על זכותה להגשת תצהירים נוספים משלימים לאחר המצאת המסמכים כאמור. לאור אי קיומם של הצווים השיפוטיים הגישה התובעת, בתאריך 29.11.07, בקשה להורות על מחיקת כתב ההגנה של הנתבעים (בש"א 23141/07). בתגובתם של הנתבעים-המשיבים נאמר כי "אכן המשיבים גילו את המסמכים אך לא המציאו אותם". הנתבעים הסבירו כי "למשיב 1 נדרש זמן בכדי לאתר את המסמכים, היות ומרבית מסמכיו של המשיבים נתפסו ע"י משטרת ישראל, והושבו למשיבים לא כשנלקחו" (כך במקור). במשתמע, בניגוד להצהרת הנתבעים אודות המסמכים אשר בידם, אפשר וחלקם כבר אינם בידיהם. ביום 3.1.2008 בהחלטתו בבש"א 24672/07 האריך בית המשפט את מועד הגשת התצהירים תוך שהניח שב"כ הנתבעים כבר המציא את המסמכים הנזכרים. ובכל אופן הורה בית המשפט לתובעת להפנות את בית המשפט למסמכים שאם לא יומצאו לידיה לא תצליח התובעת, בראייתה, להוכיח את תביעתה. זאת תוך שהוא רושם לפניו כי התובעת מעוניינת להגיש תצהירי השלמה לאחר המצאת המסמכים. בהחלטתו מיום 9.1.2008, ולאחר הודעת התובעת-המבקשת בדבר המסמכים הנדרשים לה, קבע כב' הרשם אורנשטיין: "האם "הגולם קם על יוצרו", המבקשת רוצה להוכיח את תביעתה רק ממסמכים ותשובות לשאלון שתקבל מהנתבעים? ומה תעשה המבקשת אם המסמכים אכן מצויים במשטרת ישראל, ואינם מצויים בידי המשיבים כנטען בתגובה? יודיע עו"ד רוזנברג מה עלה בגורל המסמכים המבוקשים. אין באמור לעכב הגשת התצהירים" לטענת התובעת, עד למועד הגשת בקשתה זו, לא הומצאו המסמכים לידיה וב"כ הנתבעים לא הודיע מה עלה בגורלם. לדידה, גם החלטת בית המשפט מיום 4.5.08 להשלים את ההליכים המקדמיים לא מולאה. יתרה מזו, הנתבעים אף צירפו לתצהיר עדותם מסמכים שלא גולו. לטענת הנתבעים, תצהיר הגילוי שהוגש הינו תצהיר גילוי מסמכים כללי. לדבריהם, כל המסמכים הרלוונטיים אשר צויינו בתצהיר הגילוי צורפו כבר לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 1 וממילא לא היה מקום להמציאם לתובעת בנפרד. התובעת מפרטת בארוכה בתגובתה לתשובת הנתבעים את המסמכים הרבים אשר צויינו בתצהיר הגילוי כזמינים אך לא רלוונטיים לדיון בתובענה וממילא לא הומצאו ולא צורפו לתצהיר העדות הראשית. לטענת התובעת, המדובר במסמכים רלוונטיים אשר החלטת בית המשפט מיום 16.9.07 העוסקת בהמצאת המסמכים חלה גם עליהם. בנוסף מציינת התובעת מסמכים נוספים אשר לא צורפו לתצהירי העדות אף שהינם זמינים ולמרות שהנתבעים לא ציינו שהמדובר במסמכים שאינם רלוונטיים. יתרה מזו, באשר לסעיפים יא'-יב', ובתצהיר הגילוי k-l, הנתבעים כלל לא טרחו להתייחס למבוקש. יצויין כי בבקשתה דנן, כמו גם בבקשות קודמות, התייחסה התובעת בהרחבה לחיוניות המסמכים האמורים לניהול תביעתה (פסקאות 26-31 לבקשה). לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה לגילוי המסמכים ובתצהיר הגילוי אני קובע כי המסמכים הנדרשים הינם מסמכים הרלוונטיים לבירור המחלוקות בין הצדדים. למעלה מן הצורך אעיר כי הנתבעים בתגובתם לבש"א 23141/06 טענו כי המסמכים המפורטים בסעיפים ו'-ז' למכתב הדרישה הינם "עניינים אשר אין בינם ובין התביעה דנן, והוכחתה, דבר". אני איני סבור כן. בפסקה 10 לכתב ההגנה הדגישו המשיבים, שב"סילו" היתה סחורה אשר חלק ממנה כבר עבר תשלומי מכס ואין ספק כי מסמכים בדבר תשלומי המכס עבור סחורה זו הינם מסמכים רלוונטיים. דומני שיפים הדברים גם לעניין מינוי המשלח (ראה בפסקאות 9, 24-25 לכתב ההגנה) מה גם שהנתבעים עצמם השיבו לעניין סעיף י' כי התכתובות בין הנתבעים והמשלח זמינות בידיהם, מבלי לטעון שהמדובר במסמכים שאינם רלוונטיים. אין זה המקום להרחיב בסוגיית חשיבותם הרבה של הליכי הגילוי והעיון במסמכים (ראה למשל: רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, 520). משכך, ולאור האמור לעיל, מקבל אני את טענת התובעת כי החלטת בית המשפט שכל המסמכים יומצאו לידיה מתייחסת לכלל המסמכים אשר הוצהר לגביהם כי הם בידי הנתבעים, ולמצער, על ב"כ הנתבעים לפרט מה עלה בידם ואימתי. ההגנה תפעל כאמור לעיל עד ליום 22.1.2009. פגמים שנפלו בהתנהלות הנתבעים בקשר עם מענה לשאלון בדומה לטענותיה בדבר המצאת המסמכים, קובלת התובעת כי הנתבעים בחרו לפטור עצמם ממענה ראוי לשאלון. על חלק מהשאלון בחרו הנתבעים שלא לענות ולדבריהם השאלות אינן רלוונטיות למחלוקת בין הצדדים ובחלקן בחרו הנתבעים בתשובות עמומות. הנתבעים מצדם טוענים כי מענה הולם וראוי לשאלות הרלוונטיות ניתן במסגרת תצהיר העדות הראשית של הנתבע 1. יתרה מזו, לשיטת הנתבעים, אם התובעת סבורה היתה שהשאלון לא נענה כראוי היה עליה לפנות לבית המשפט תוך פירוט השאלות אשר לטענתה לא נענו בצורה מלאה, אך אין הדבר עולה כדי אי קיום צו להשיב על השאלון ובודאי שאין למחוק את כתב הגנתם של הנתבעים. עוד ציינו הנתבעים כי למען הזהירות נשלח לתובעת תצהיר תשובות נוסף ומפורט יותר. באשר לשאלות 1-2 - אף שהנתבע 1 אינו נדרש לפרט את כלל רכושו ובכלל זה את אחזקותיו השונות, הרי שעליו לפרט מהן אחזקותיו הנוגעות במישרין או בעקיפין לתאגידים הקשורים לתובענה. באשר לשאלות 17-18 - דומני כי בשלב זה של ההליך, אין הכרח בתשובת הנתבעים לשאלות אלו. ויצויין "שאלה המוצגת בשאלון, שיש בה התייחסות למהימנות בלבד, אינה מותרת (כמובן, במהלך החקירה שכנגד במשפט עצמו, ניתן לשאול שאלות לעניין המהימנות)" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) 177). באשר לשאלות 24-26 - במסגרתן נדרשה הצגת חוזה הרכישה אשר יש בו, או בהם אם המדובר במספר חוזים ממספר מקורות כנטען על ידי הנתבעים, בכדי ליתן מענה לשאלות הנזכרות. על הנתבעים להציג את החוזים כאמור, ולענות על שאלות אלה הרלוונטיות לתובענה. באשר לשאלות 28-29 - אף כאן נדרשו הנתבעים להצגת חוזה הובלת הסחורה ואישורי קבלתה ב"סילו". אם מסמכים אלו אינם בידיהם הרי שלמצער אף כאן עליהם להשיב על שאלות אלו עד ליום 22.1.2009 הרחבת חזית טוענת התובעת כי הטענות בדבר חכירת אניה חדשה ומכירת הסחורה בהפסד הינן טענות מהותיות שלא נטענו על ידי הנתבעים באופן מפורש והינן למעשה הרחבת חזית אסורה. משכך, דורשת התובעת כי אלו ימחקו מתצהירו של הנתבע 1 ולחילופין כי יותר לה להשיב לטענה זו בתצהיר משלים. לטענת הנתבעים, הואיל ומכתב התביעה עולה כי על הנתבע 1 היה לפעול לחכירת אניה, הרי שאין בתאור האמור בסעיפים 51-54 לתצהירו משום הרחבת חזית. בעניין זה הפנו המשיבים לרע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ, . בנוסף, ציינו הנתבעים כי אינם מתנגדים להגשת תצהירים משלימים מטעם התובעת בקשר לעניינים אשר לא יכלה להתייחס אליהם טרם קבלת תצהירי המשיבים. בסעיפים 17-18 לכתב התביעה טוענת התובעת כי: "ביום 23.10.04 שלח הנתבע 1 דואר אלקטרוני לגנור, בו המשיך להטעות ולכזב את התובעת כאילו הסחורה ממתינה בסילו באודיסה כאשר בפועל לא היתה כל סחורה שהיא, דבר אשר בשלב זה לא היה ידוע לתובעת. הנתבע 1 הבהיר, כי ניתן יהיה להטעין את הסחורה על אוניה בין 25.10.04 ל-15.11.04. [...] ביום 3.11.04 הסכימה התובעת להאריך לנתבע 1 את המועד לבחור אוניה שתוביל את הסחורה לישראל ולהטעינה עד ליום 7.11.04. מיותר לציין, כי הנתבע 1 לא חזר אל התובעת ביום 7.11.04 והתובעת הודיעה לו כי הוא הפר את ההסכם בהפרה יסודית [...]" בפסקה 42 לכתב ההגנה הוכחשו הסעיפים הנזכרים. בתצהירו מצהיר הנתבע 1 על ההודעה שקיבל בה נאמר לו כי ניתן לבצע את העסקה עד ליום 7.11.04, ומפרט את הפעולות שביצע לחיפוש אוניה אשר תוביל את הסחורה. ואת השיחות אותן קיים עם אורלי, נציגת התובעת בקשר לכך. בפרשת עיריית הרצליה הנזכרת העיר כב' השופט רובינשטיין: "לא אמנע, מבלי לקבוע מסמרות הואיל ולא נתבקשה תשובה כדי שלא להכביר הוצאות, מאמוֹר כי בנידון דידן וברוח דברי הפיוט לליל יום הכיפורים "כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר", היה מקום לטעמי להרחיב בכתב התביעה יותר מאשר נעשה. לכן ניתן היה לנקוט עמדה שיפוטית כזאת או אחרת. ואולם, המסגרת הבסיסית לתביעה ישנה בשורה תחתונה, וכך גם סכום התביעה, והפתעות גדולות ביותר לא יכלו להיות למבקשת. על כן, לאמיתו של דבר אין כאן אותם "שינוי חזית" או "הרחבת חזית" מובהקים המחריגים את הנטען בתצהירים מגדרי המחלוקת למחוזות חדשים; המחלוקת היסודית היא כפי שהוצבה בכתבי הטענות [...] הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש, כמובן; וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שבית המשפט עושה מלאכתו לשמור על הגינות כלפי כולי עלמא" (רע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ' אברהם יצחק בע"מ, ). דומני כי גם כאן, יפה היו עושים הנתבעים אם היו מפרטים בארוכה את צעדיהם, בהתייחס לטענות שהועלו בכתב התביעה. עם זאת, ובהתחשב גם בהענקת האפשרות לתובעת להגיש תצהירים משלימים מטעמה, הרי שאין למחוק את הסעיפים האמורים מתצהירו של הנתבע 1. שמורה אם כן הזכות לתובעת להגיש תצהירים משלימים מטעמה עד ליום 1.3.09 על פגמים דיוניים ותיקונם בדבריו הידועים של כב' השופט ברנזון בעניין ששון נאמר: "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית" (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)). ומאידך, בהתייחס לדברים אלו, העיר כב' השופט עציוני: "אשר לליברליות בשמירה על קיום תקנות סדר הדיון ולנטיית בית משפט זה שלא לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי, נטיה זו מצאה לה ביטוי הולם בע"א 189/66 [...] לו הייתי שותף גם אני, ואשר בו אמר השופט ברנזון כי "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן". אולם אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - איננו מקיימן. אמנם אין הפרוצידורה מיטת סדום אך גם מזרן סתם אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת - בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי שנקפיד ככל האפשר לקיימן" (ע"א 103/71 יום טוב נורדיה נ' ברוך בכר, פ"ד כו(1) 320, 325 (1972) רק לאחרונה נזכרו גישות אלו בהחלטתו של כב' השופט מלצר בעניין שופרסל, אשר קבע לבסוף כי: "אף בהתאם לגישה הנזכרת בעניין ששון הנ"ל, המתירה תיקון כשלים פרוצדורליים באופן ליברלי יחסית, הרי שלתיקון כשלים אלה יש להצמיד "תג מחיר" - שטר ושוברו בצדו. ככל שבית המשפט המחוזי הנכבד מצא שיש מקום להתיר (בדיעבד) את התיקון, חרף התנהלותם הפסולה של המשיבים, הרי שראוי היה למיצער לפצות את המבקשות על השחתת זמנן, מרצן וכספן" (רע"א 2444/08 שופרסל בע" נ' אהרון כהן, , ניתן ביום 21.12.08). כך, חרף הגישה המחמירה, הגורסת כי אין לתת יד לצד שאינו נוהג כנדרש על פי סדרי הדין, תוך שהוא סבור כי "הכסף יענה על הכל" ואף יכסה על פגמיו הדיוניים, תוך פסיקת הוצאות בלבד (ע"א 430/74 פרידה בסמן נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט(1), 228 (1974)). לטעמי גישה זו יפה היא למקרים קיצוניים וקשים בלבד, וברגיל יש לאפשר לצד שסטה מדרך הישר הדיונית, לשוב אליה, אך זאת תוך פסיקת הוצאות בגין התנהלותו הקלוקלת. עם חתימת הדברים יוער כי שורה ארוכה של בקשות ביניים עיכבה עד כה את שמיעתה של התובענה לגופה. לא נעלמה מעיני קביעתו של בית המשפט מיום 31.12.2007 אשר העיר כי גם התנהלות התובעת לוקה בעניין זה. לאור האמור, יפעלו הצדדים ובאי כוחם להסרת כל המכשולים העומדים בדרכם לשם ניהולה היעיל של תובענה זו. נוכח האמור לעיל ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪. כן ישאו הם בשכר טרחת עורך דין התובעת בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית אלא אם יוסדרו בתוך 45 יום מהיום. מסמכיםאימות תצהיר