טענת הטעיה על ידי פקידת ביטוח לאומי - קצבת זקנה רטרואקטיבית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת זקנה רטרואקטיבית: בתיק זה התעוררה שאלת סף, האם יש מקום לאפשר לתובע להביא ראיות (ככל שישנן) לטענתו כי הוטעה ע"י פקידת המוסד לביטוח לאומי (להלן המוסד), ושבגינה לא הגיש במועד את התביעה לקצבת זקנה, או שיש לדחותה על הסף לאור הוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה 1995. הרקע לתביעה: התובע הגיע לגיל המזכה אותו בקצבת זקנה בחודש 11/04. הנתבע שלח לתובע מכתב עם הגיעו לגיל קצבה המבקש ממנו להמציא מסמכים לצורך בחינת זכאותו לקצבת זקנה. כך גם קיבל פניה נוספת לקראת סוף שנת 2005. התובע הגיש תביעה בפועל רק ב-3/1/07 (שנתיים וחודשיים לאחר הגיעו לגיל קצבה. התובע החל לקבל קצבת זקנה מלאה החל מיום 1/06. טענות התובע: לאחר קבלת המכתב הראשון של המוסד החל באיסוף המסמכים כפי שנדרש לעשות, אולם כשהתברר לו שהעניין מתארך, החליט לפנות טלפונית למוסד ולברר האם יגרם לו נזק אם יגיש את המסמכים מאוחר. הפקידה שענתה לו בטלפון (אותה אינו יכול לזהות), שאלה אותו האם הוא עובד, וכשהשיב בחיוב ענתה לו שהוא יכול להמתין עד 5 שנים, וכי במידה ויחכה, יקבל תוספת של 5% לכל שנה. היות וכך - החליט להמתין. לקראת סוף ינואר 2005, קיבל שוב מכתב מהמוסד, וכשפנה לבדוק מדוע קיבל מכתב נוסף, התברר לו שפעל באופן מוטעה, וכי מאחר שעבד חלקית - כן היה זכאי לקצבת זקנה. כתוצאה מטעות זו שנבעה מהנחיה מוטעית של הפקידה הראשונה - הפסיד קצבת זקנה למשך חודשים רבים. טענות הנתבע: אין חובה חוקית של הנתבע לשלוח למבוטחים הודעה על כך שהגיעו לגיל קצבה, והנתבע עושה זאת מעבר לחובתו החוקית. בית הדין אינו רשאי להתייחס לזכאות מבוטח לגמלאות, קודם להתייחסותו של פקיד התביעות, וזאת לא אפשרית בהיעדר תביעה לפקיד התביעות. ע"פ סעיף 296 לא ניתן לקבל גמלה ללא הגשת תביעה, והגמלה שניתן לשלם היא עד 12 חודשים רטרואקטיבית, כפי שנעשה בעניינו של התובע. קבלת טענות ביחס לחוסר סבירות של פעולת הנתבע, כפי שבוצעה, תביא לתוצאה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת, לפיה הנתבע, הפועל לפנים משורת הדין בשלחו מכתבים למבוטחים ומיידע אותם על זכותם - ייענש על כך. כך גם אין כל אפשרות לאמת את טענותיו, וכל אדם יכול, תיאורטית, לטעון כי ניסה בעבר להגיש תביעות לגמלאות, או שלא ידע - מכל סיבה שהיא - על זכויותיו, על מנת לזכותו בגמלה מעבר לאמור בסעיף 296. הפסיקה שבה והדגישה מס' פעמים את חובת הגשת תביעה על ידי מי שמבקש תשלומי קצבאות, כמו גם את תוקפה של ההוראה בדבר אי תשלום קצבאות מעבר לתקופה שנקבעה בסעיף 296. כך גם נפסק בבל 11304/04 רינה קויטי - המוסד, , מיום 25/8/05 (של כב' השופטת רוזנפלד, כתוארה אז) שאושר בארצי. 5. הפסיקה: בעב"ל 96/03 פריג' - המוסד, (מיום 18.4.04- טרם פורסם ) קבע כב' השופט פליטמן כי: "... על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה. הזכאות לגמלה משמעה - שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים, כגון: זכאות לכפל קצבה על פי סעיף 320 (ג) לחוק; תשלום דמי ביטוח על פי סעיף 366 לחוק; מועד הגשת התביעה למוסד על פי סעיף 296 לחוק וכו'. מועד הגשת התביעה למוסד, כתנאי לזכאות לתשלום גמלה אינו חידוש של תיקון 19 לחוק, אלא מדובר בתנאי עתיק יומין, שמצא ביטויו לא רק בסעיף 296 לחוק בנוסחו הקודם, אלא גם בהסדרים ספציפיים אחרים. כך למשל: הזכאות לתשלום דמי תאונה על פי סעיף 152 לחוק המותנית על פי סעיף 157 לחוק בהגשת תביעה למוסד תוך 90 יום מיום התאונה; או הזכאות לתשלום גמלת שירותים מיוחדים וגמלת ילד נכה על פי סעיפים 206 ו- 222 א' לחוק שנקבעת עקרונית אך ורק מהחודש שבו הוגשה התביעה למוסד וכו'. כך גם נקבע בפס"ד רינה קויטי דלעיל, שם נאמר כי: "הפירוש הנכון שיש ליתן להוראת תקנה 5 הוא קריאתו יחד ובמשולב עם הוראת תקנה 1 לתקנות שאליה הוא מפנה. בתקנה 1 נקבע כי התביעה תוגש בטופס שהורה עליו המוסד. לפי הוראת תקנה 5, על אף האמור בתקנה 1, רשאי המוסד לשלם גמלה מסוג מסויים אף אם לא הוגשה לו התביעה בדרך האמורה בתקנה 1 לתקנות (בטופס), וזאת הוא יעשה, במקרה שחסרים לו נתונים האמורים להיות ממולאים בטופס, בהסתמך על נתונים שבמאגר המידע וכאשר קיימים בידיו נתונים כאלה". כל פירוש שאיננו עולה בקנה אחד עם הוראת ס' 296 לחוק לא יוכל לעמוד, בהיותו סותר הוראת חוק מפורשת. 6. דיון והכרעה: א. בית הדין הארצי קבע בפסיקותיו השונות כי אין בית הדין רשאי לחרוג מהוראות סעיף 296 לחוק, ולפסוק קצבה לתקופה שמעבר ל-12 חודשים רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה למוסד. סעיף זה אינו מנוסח בדרך של מתן שיקול דעת, ועניין זה אף אינו בשיקול דעתו של בית הדין. ב. יצויין כי בפס"ד רינה קויטי, שוכנע בית הדין כי התובעת לא קיבלה התובעת את המכתב של ביטוח לאומי בעניין זכאותה לקצבת זקנה, ואעפ"כ, קבע בית הדין כי אין להטיל את האשמה על המוסד, ואין לחרוג מהוראות סעיף 296. כך גם בעניין שבפנינו - משבית הדין אינו רשאי לחרוג מהאמור בסעיף 296, ממילא אין מקום להורות לתובע להמציא ראיות על הטעייה (מה גם שבכל מקרה אינו יכול להביא את הפקידה לעדות היות ואין לו דרך לזהותה). ג. לעניין הבקשה כי בית הדין יפסוק לו, לכל הפחות, פיצוי בגין הטעיה - אין זה מסמכותו של בית דין זה, אשר אינו עוסק בתביעות נזיקין. בנסיבות העניין, אין מנוס מלדחות את התביעה כבר בשלב זה של הדיון, היות וממילא, וגם אם יוכיח את טענותיו - בית הדין לא יהיה רשאי לתת לו את הסעד המבוקש. סוף דבר: התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. ביטוח לאומיהטעיהרטרואקטיביותקצבת זקנה