החתמת קשיש שלא יודע לקרוא על הסכם הלוואה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חתימת אדם שלא יודע לקרוא / החתמת קשיש שלא יודע לקרוא: המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") ובנה (המבקש 2), עותרים לפסק דין הצהרתי לפיו המשכנתא הרשומה לטובת המשיב בלשכת רישום המקרקעין על נכס הידוע כחלקה 280 גוש 7800, בטלה ומבוטלת, אם משום פרעון ההלוואות שניתנו לה ואם משום שהסכמי ההלוואה מיום 26.10.03 שנחתמו בין המבקשת למשיב - בטלים ומבוטלים ולפיכך המשכנתא שנועדה להבטיח השבת ההלוואות על פי ההסכם הנ"ל בטלה אף היא. המבקשת, קשישה בת כ-85, השוהה זה מספר שנים במוסד גריאטרי - סיעודי, הינה בעלת הזכויות הקנייניות (חכירה) בבית בתל מונד. לבקשת בנה - אביאל - היא חתמה על מספר הסכמי הלוואה לפיהם קיבלו השניים מהמשיב שתי הלוואות, על סך -.500,000 ₪ ו-.300,000 ₪ וכן מסגרות אשראי בהן עשה שימוש הבן - אביאל. החזר ההלוואות הובטח ע"י שעבוד ביתה במשכנתא ראשונה לטובת המלווה. על הסכמי ההלוואה שנחתמו ב-31.7.97 ו-6.8.98 חתמה המבקשת, שאינה יודעת, כנראה, קרוא וכתוב, בהטבעת אצבע. על שטרי המשכנתא חתם בנה - אביאל - בשמה, באמצעות יפוי כח שקיבל מאמו - המבקשת. המבקשת, פסולת דין המיוצגת ע"י אפוטרופוס ופרקליט שמונה על ידו, התגוררה בבית עד אישפוזה במוסד גריאטרי סיעודי. בשלב מאוחר יותר צורף בנה, הוא המבקש 2, לתובענה משום שלטענתו התגורר בבית יחד עם אמו וממשיך להתגורר בבית עד היום בגפו (המבקש 2 הינו רווק בן ,55 שהוכר כנכה צה"ל בשל הלם קרב בו לקה והמתפרנס מקצבאות המל"ל). 3. המבקשים העלו שורה של טענות במסגרת התובענה שהוגשה על ידם לביהמ"ש השלום בראשל"צ. בשל חוסר סמכות עניינית, הועבר הדיון בתובענה זו לבימ"ש זה. את טענותיהם תומכים המבקשים בתצהירו של המבקש 2, מאיר קובסי בלבד. ראיות אחרות לא הובאו על ידם. בכתב סיכומיהם התמקדו המבקשים בשתי טענות בלבד, תוך זניחת טענות אחרות שהועלו על ידם במסגרת התובענה שהוגשה לבימ"ש השלום. 4. טוענים הם כי המבקשת הוחתמה על הסכמי ההלוואות מבלי שידעה על מה היא חותמת. שנית, המבקשת אינה הלווה בפועל של הכספים שהחזרתם הובטחה במשכנתא ולפיכך זכאית היא להגנה לפי סעיף 12 לחוק המשכון 1967. טענות אלה מבססים המבקשים על עובדה מרכזית אחת, אשר עליה אין מחלוקת, לפיה בהיותה אנאלפבתית, שאינה יודעת קרוא וכתוב, חתמה או הוחתמה המבקשת, על הסכמי הלוואה הראשונים בהטבעת אצבע. טוען המבקש 2, שהופיע בגפו לכל הדיונים שהתנהלו בפני (המבקשת 1 נמנעה מלהופיע, כנראה, בשל מצבה הבריאותי שבגינו הוכרזה כפסולת דין ואשפוזה במוסד הסיעודי) הן בפני והן בתצהירו, כי אמו "הינה אישה פשוטה ביותר, אנאלפבתית, אשר מאז לידתה בתימן ועלייתה לישראל לפני עשרות שנים ניהלה אורח חיים שגרתי והיתה עקרת בית. מעולם לא היו לה מעורבות בעניינים עסקיים, או עיסוק בכספים בסכומים העולים על כיסוי שגרת החיים הפשוטה הנוגעת לכלכלת הבית..." (סעיף 5 לתצהיר). מוסיף וטוען המצהיר, כי במשך שנים רבות לפני אשפוזה, היתה אמו חולנית וסבלה מבעיות מנטליות ופסיכיאטריות. ככזו היתה מוכרת לשרותי הרווחה והביטוח לאומי שסייעו לה בעת שהתגוררה בביתה בתל-מונד. (ראה סעיף 7 לתצהיר). תאוריו אלה של המצהיר (המבקש 2) את מצבה הפיזי והמנטלי של אמו (המבקשת 1) והעובדה שמדובר באישה שאינה יודעת קרוא וכתוב, לא הופרכו ע"י המשיב. עם זאת יש לציין כי בעוד שעל הסכמי ההלוואה הראשונים (בקשר להלוואות של -.500,000 ₪ ו-.300,000 ₪) מיום 31.7.97 חתמה המבקשת בהטבעת אצבע ועל שטרי המשכנתא חתם בנה באמצעות יפוי כח שניתן לו על ידה, הרי שעל הסכמי ההלוואה המאוחרים יותר מיום 26.10.03, אשר מחזרו את ההלוואות הקודמות, חתמה המבקשת בכתב ידה באותיות דפוס. המשיב דוחה טענות המבקשים וטוען כי העובדות שצוינו בתצהירו של המשיב 2 שהוא הראיה היחידה, למעשה, שהובאה מטעם המבקשים, נודעו לו למעשה, מפי השמועה. הוא לא היה נוכח בעת שהמבקשת חתמה על מסמך כלשהו לטובת המשיב. המבקשת הגיעה לבנק לשם חתימה על הסכמי הלוואה בלווית בנה הלווה, אביאל. בהעדר תצהיר ו/או עדות מטעמה, או מטעם אביאל, לא ניתן לבסס ממצא עובדתי על יסוד תצהירו של המבקש 2 הכולל ברובו, עובדות שנודעו לו מכלי שני, היינו מפי השמועה. אכן מדובר בעובדות שנודעו למצהיר - הבן - מפי השמועה, היינו מפי אמו בעיקר. בשל מצבה המנטלי והיותה פסולת דין, לא היתה המבקשת מסוגלת להעיד ולתמוך בעובדות שפורטו על ידו בתצהירו. עם זאת אין להתעלם מעובדות שלא ניתן לחלוק עליהם, ואשר לא הופרכו ע"י המשיב. כך מתאוריו של הבן את מצבה ורמת השכלתה של אמו, עמה התגורר שנים רבות עד שאושפזה במוסד גריאטרי סעודי, וכך מהעובדה, אותה ניתן להסיק מאופן חתימתה על מסמכי ההלוואה, כי היא אנאלפבתית שאינה יודעת קרוא וכתוב. חתימתה על הסכמי ההלוואה המאוחרים יותר משנת 2003 מצביעה, אף היא, על אי ידיעתה קרוא וכתוב. חתימתה באותיות דפוס גדולות ו"מצוירות" מצביע אף הוא, על רמת השכלתה הנמוכה ועל היותה אנאלפבתית. על פי ההלכה הנוהגת במשפט ארצנו: "כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע.א. 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ; ע.א. 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן, . עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ראו: ע.א. 1513/99 הנ"ל וכן ע.א. 1548/96 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' לופו" . (ע.א. 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי פד"י נח (2) עמ' 145). האם עלה בידי המבקשים להציג "ראיות פוזטיביות" ולסתור באמצעותן חזקה זו? בנה של המבקשת, המצהיר היחיד מטעמה, הודה, במהלך חקירתו בביהמ"ש, כי לא נכח במעמד החתימה על הסכמי ההלוואה ע"י אמו. הנסיבות עליהן סיפר בתצהירו לגבי אופן החתימה נודעו לו, כך לדבריו, מאמו, לרבות העובדה כי היא הוחתמה על הסכמי ההלוואה ע"י פקיד שירד אליה למדרכה ליד הבנק, משום שהתקשתה להכנס לבנק. משכך ומשהוכחשו טענותיו אלה ע"י העדים מטעם המשיב, לא אייחס לדבריו אלה משקל ראייתי, שהרי מדובר, למעשה, בעדות מפי השמועה שאינה קבילה. עם זאת, וכאמור, לא ניתן להתעלם ממצבה המנטלי ורמת השכלתה הנמוכה של המבקשת כפי שתוארו ע"י בנה בתצהירו - תאורים שלא הופרכו ע"י המשיב. עובדות אלה, היינו היותה של המבקשת חולנית ואנאלפבתית, שאינה יודעת קרוא וכתוב, הנתמכות ע"י דוחות סוציאליים ותעודות רפואיות שצורפו לתצהירו של הבן, תומכות, לדעתי, באופן פוזיטיבי, בטענת המבקשים, לפיה חתמה המבקשת על הסכמי ההלוואה הראשונים והמאוחרים יותר, ללא שהבינה את תוכנם ואף לא את משמעותם. אמנם הדוחות הסוציאליים והתעודה הרפואית הממליצה על מינוי אפוטרופוס שיטפל בענייני הרכוש שלה, נרשמו בשנים מאוחרות לשנים בהם חתמה על הסכמי ההלוואה (ב-2004, 2005 ו-2006), אך מתוכנם עולה בבירור כי האנאלפתיות וחוסר ההשכלה הפורמלית, אם לא מצבה המנטלי, "מלווים" אותה מצעירותה, במשך כל שנות חייה, ו"במעמד" זה היתה אף בעת שחתמה על הסכמי ההלוואה. 8. תוהה אני האם ניתן להסיק, באמת ובתמים, בנסיבות כאלה, כי המבקשת, חסרת ההשכלה שאינה יודעת קרוא וכתוב, הבינה את תוכן מסמכי ההלוואה עליהם חתמה ב-1977 וב-2003, ואת משמעותם. העובדה כי היא חתמה על מסמכים אלה בהיותה חסרת יכולת לקרוא אותם ולהבינם (צורת חתימתה עליהם מעידה, כאמור, על כך), די בה כדי לסתור את החזקה הנ"ל, לפיה אדם החותם על מסמך מהותי "מוחזק" כמי שקרא אותו וכמי שהבין את תוכנו. עדיין ניתן היה להוכיח כי תוכנם של ההסכמים ומשמעותם הוסבר לחותמת ע"י מי מפקידי הבנק או ע"י בנה שהתלווה אליה על מנת להפריך הטענה כי לא הבינה את תוכנם. הוכחה או ראיה בענין זה לא הוצגה כלל בפני. בהעדר ראיה, אף לא מטעם המשיב, כי תוכנם או משמעותם של הסכמי ההלוואה הוסברו או הובהרו למבקשת במעמד חתימתה עליהם, ניתן להסיק, לדעתי, במקרה זה ולאור הנסיבות הנ"ל, כי בעת חתימתה על הסכמי ההלוואה לא הבינה המבקשת את משמעותם ותוכנם. ודאי שלא הבינה כי היא חותמת עליהם כלווה יחד עם בנה אביאל. 9. לציין כי כל ארבעת המצהירים מטעם המשיב, וליתר דיוק, שלוש הפקידות שהחתימו בשעתו את המבקשת על הסכמי ההלוואה השונים, הצהירו, בהגינותן, כי לא זכרו את המבקשת באופן ספציפי בשל חלוף הזמן הרב, אם כי הבהירו כי הן נוהגות, בדרך כלל, להסביר ללווים בשפה מובנת ("במילים פשוטות") את משמעות המסמכים עליהם הם חותמים, במיוחד כאשר בפניהן אדם שאינו יודע קרוא וכתוב. אין די בהבהרה מעין זו כדי לשכנע כי בעת שהתייצבה המבקשת בפניהן (יחד עם בנה אביאל או בלעדיו) הובהרו והוסברו לה תוכנם של ההסכמים עליהם הטביעה את אצבעה, או "ציירה" את שמה, כראיה וכאות, כי הבינה את משמעותם והסכימה לתוכנם. לאור המסקנה אליה הגעתי (בסעיף 8 לפסק הדין), יש לקבוע כי הסכמי ההלוואה, הן הראשונים שנחתמו ב-1997, והן המאוחרים יותר משנת 2003, בטלים וחסרי תוקף משפטי כלפי המבקשת, באשר לא נוצרה ובודאי שלא הוכחה, בנסיבות אלה, גמירות דעת מצידה להתקשר כלווה בהסכמים אלה עם המשיב. משכך פוקעות, מאליהן, תוקפן של שתי המשכנתאות, שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין ביום 6.8.97 וביום 11.8.98, על פי ההתחייבות שנרשמה בהסכמים הראשונים, עליה חתמה המבקשת כלווה (ראה המבוא להסכמי משכנתא מסגרת), אני מורה על מחיקתן מספרי לשכת רישום המקרקעין. הלוואההסכם הלוואהחוזה