הרכב תלתא

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לדיון בהרכב תלתא: 1. בפני בקשה שהגישו המבקשים (המערערים) לקיום הדיון בערעור בפני הרכב תלתא, אשר הועברה להחלטתי ע"י כב' הנשיאה לאחר קבלת תגובת המשיבה ותשובת המבקשים לתגובת המשיבה. 2. המבקשים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 2590/03 (בימ"ש שלום בנתניה) בעבירות של הקמת מבנים המשמשים לנגריה, מחסן רהיטים, אחסון מדחס ומשרד ושימוש בהם ללא היתר בניה ושימוש בקרקע חקלאית (חלקה 32 בגוש 8308 שמצויה בתחום המועצה האזורית עמק חפר), בניגוד לסעיפים 204(ג) ו- 253 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). כנגד המערערים הוצאו צווי הריסה וצווי איסור שימוש במקרקעין נושא הכרעת הדין, מבקשת 1 חויבה בתשלום קנס של 75,000 ₪ ובחתימה על התחייבות, באמצעות מבקש 2, בסכום של 50,000 ₪ למשך שנתיים. מבקש 2 חויב בתשלום קנס בסכום של 50,000 ₪, ובחתימה על התחייבות בסכום של 50,000 ₪, שבמשך שנתיים לא יעבור עבירה לפי פרק י' לחוק. 3. בהודעת הערעור טוענים המבקשים שהמשיבה פעלה בחוסר תום לב כשהגישה את כתב האישום, ושב"כ המשיבה שהופיעה בבימ"ש קמא פעלה בחוסר סמכות. כמו-כן הם חוזרים על טענות התיישנות ושיהוי שהעלו בבימ"ש קמא ונדחו בהכרעת הדין. המבקשים טוענים שאי העדת הפקח שלומי סער, שערך את דו"ח הביקור במקום, פועלת לחובת המשיבה ומעלים טענה של "הגנה מן הצדק" המבוססת על פגם שורשי שנפל בהתנהלות הרשות, ועל לקויים שנפלו בעבודת המשיבה, וטוענים שהמשיבה התעלמה מזכות הטיעון שמוקנית להם. באשר לגזר הדין טוענים המבקשים שבימ"ש קמא חרג מסמכותו כשהטיל עליהם קנסות שעולים על הסכומים המירבים הקבועים בחוק, הפלה ביניהם לבין בעל המקרקעין שנקנס בסכום של 40,000 ₪, לאחר שהורשע בבניה ללא היתר ובשימוש חורג במקרקעין, ולא התחשב בנימוקים לקולא שפורטו בהודעת הערעור. כמו-כן, מלינים המבקשים על כך שבימ"ש קמא לא נמנע מהרשעתם בדין ולא דחה את ביצוע הצווים שהוציא נגדם לתקופה של שנה לפחות. נימוקי הבקשה 1. במסגרת הערעור הועלו טענות משפטיות, אשר לא זכו למענה ראוי במסגרת פסה"ד של בימ"ש קמא, כמו הגשת כתב האישום ע"י המשיבה בחוסר סמכות ובניגוד לס' 28 לחוק התכנון והבניה, התיישנות, שיהוי, התעלמות מזכות הטיעון, חוסר סמכות של ב"כ המשיבה שהופיעה בבימ"ש קמא, הגנה מן הצדק והטלת קנסות בסכומים שעולים על הסכומים המירביים. 2. ראוי כי הערעור דנן ישמע בפני הרכב של 3 שופטים, כפי שנידונה בבג"צ 9123/06 , העתירה שהגישו המבקשים כנגד החלטת בימ"ש קמא בעניין העדר סמכות והסמכה כדין של התובעת. 3. מדובר בשאלות משפטיות עקרוניות, כבדות משקל, ובעלות עניין ציבורי רב. בהינתן פס"ד בעתירה שהוגשה לבג"צ בקשר לטענות הנ"ל נהג בימ"ש של הערעור לשמוע תיקים מסוג זה במותב תלתא, בהתאם לסעיף 37 לחוק בתי המשפט, טרם התיקונים שנעשו בו. 4. קיים ספק בדבר סמכות ביהמ"ש המחוזי לשמוע את הערעור בדן יחיד, מאחר ומדובר בערעור על פס"ד של בימ"ש השלום בנתניה, שלא ניתן בשבתו כביהמ"ש לעניינים מקומיים, וגם העתירה לבג"צ הופנתה כנגד החלטת בימ"ש השלום. 5. מתן פס"ד בהרכב של שלושה שופטים יהווה גושפנקא כבדת משקל להחלטות שינתנו במסגרת הערעור. בעיקר קיימת חשיבות כי הטענות כבדות המשקל ייבחנו בעין מקצועית של שלושה שופטים, כפי שעולה מדבריה של הש' נתניהו בבג"צ 583/87, הלפרין נ' סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, פ"ד מא(4), 683 (להלן: בג"צ הלפרין) לפיהם "יש מקום להורות על הרכב מורחב, אם המשפט מעורר שאלות עובדתיות או משפטיות קשות וסבוכות או שיש לו השלכות משפטיות או ציבוריות מרחיקות לכת. חשיבותו של העניין או משקלו המהותי הם שיכולים להניע את מי שמוסמך לכך לקבוע הרכב מורחב". תגובת המשיבה 1. הוראות סעיפים 37(ב) ו- 55 לחוק בתי המשפט תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובעות כי בימ"ש ידון בערעורים לפי חוק התכנון והבניה בשבתו כדן יחיד. ההנחה לפיה נקבעה ברירת מחדל זו היא כי גודל ההרכב אינו נתון המוסיף או הגורע מזכויות הנאשם, תוך התחשבות במשאבי מערכת המשפט והצורך בייעול ההליכים וחיסכון בזמן שיפוטי. 2. אין קשר בין שמיעת העתירה בבג"צ בהרכב של שלושה להרכב שידון בערעור, ואין לייחס חשיבות לכך שביהמ"ש העליון דן בעתירה בהרכב תלתא. 3. החלטות בית המשפט המחוזי, גם אם מתקבלות בדן יחיד, הן בעלות תוקף ומשמעות נכבדה די הצורך בתחום דיני התכנון והבנייה. 4. באם סברו המבקשים כי מדובר בעניינים בעלי השלכות עקרוניות ועניין ציבורי, היה עליהם לפנות לנשיא בימ"ש השלום בבקשה כי יורה על שמיעת התיק בהרכב של שלושה, מתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לחוק בתי המשפט. 5. הטענות שמעלים המבקשים (בכללן: טענת שיהוי, אי הוכחת כתב האישום, התעלמות מזכות טיעון ומניעה להיות מיוצגים בחקירה, וכן הטענה בדבר הימנעות התביעה מלהעיד עד מרכזי והעדר הסמכה לתובעת) הנן חסרות שחר. הטענות הועלו בעבר בבימ"ש קמא, נדונו והוכרעו לגופן. יתר על כן, חלקן של הטענות, כמו התעלמות מזכות טיעון של המבקשים ומניעת המאשימה מהם. להיות מיוצגים בחקירה, אין מקומן בבימ"ש קמא או בפני ערכאת הערעור אלא ראוי היה לקיים את הדיון בהן בפני הערכאה המוסמכת לדון בעניינים הנוגעים לרשות המנהלית. 6. המבקשים לא מפרטים מדוע השאלות שהעלו בערעור הן בעלות חשיבות מיוחדת ומה מידת הנדירות שלהן בנוף המשפטי בו עוסק ביהמ"ש המחוזי כשבתו כערכאת ערעור. 7. ביהמ"ש קמא הביע מורת רוח מכך שהמבקשים לא חסכו בזמנו של ביהמ"ש, האריכו בניהול ההליכים, והמשיכו לעשות שימוש בשטח במטרה לקדם את רווחיהם הכלכליים. המבקשים מנסים להקשות, גם בבקשה זו, על ההליך המשפטי, לסרבל אותו ולהכביד עליו - במטרה כי יתאפשר להם, בזמן התנהלות ההליכים, להמשיך את השימוש בשטח המיועד לחקלאות ולהמשיך בקידום רווחיהם הכלכליים. בתשובתם לתגובת המשיבה, כפי שהובאה לעיל, טוענים המבקשים שהעתירה שהגישו לבג"צ היתה מוצדקת, חוזרים על טענתם שפסה"ד נושא הערעור ניתן ע"י בימ"ש שלום ושהערעור נוגע לאושיות הדין הפלילי ובו טענות משפטיות כבדות משקל שלא נידונו ע"י בימ"ש קמא. דיון 1. סעיף 37 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984 כפי שתוקן ביום 12.3.06 קובע כי "(א)  בענינים אלה ידון בית משפט מחוזי בשלושה: ..... (3) כל עניין שהנשיא של בית המשפט המחוזי או סגנו הורה שידונו בו שלושה. על אף האמור בסעיף קטן (א), בענינים הבאים ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד, אם לא הורה נשיא בית המשפט או סגנו לעניין מסוים, כי יידון בשלושה: .... (8)  ערעורים על פסקי דין בענינים שבית משפט לענינים מקומיים מוסמך לדון בהם לפי סעיף 55". ס' 55 לחוק בתי המשפט קובע את סמכות השיפוט של בתי משפט לעניינים מקומיים כדלקמן:   "55. הסמכות (א)   בית משפט לענינים מקומיים ידון בעבירות לפי פקודת העיריות, פקודת המועצות המקומיות , וחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ולפי תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם, וכן בעבירות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השלישית, לרבות תקנות, צווים וחוקי עזר על פיהם". 2. מהאמור בסעיף 55 הנ"ל עולה כי הדיון בבימ"ש השלום בנתניה התנהל בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים, שכן כתב האישום ייחס למבקשים כאמור, עבירות על חוק התכנון והבניה. מכאן, שעפ"י ברירת המחדל הדיון בערעורים על עבירות לפי חוק התכנון והבניה, יתקיים בבית המשפט המחוזי בדן יחיד. בבסיס ברירת מחדל זו עומדים שיקולים מעשיים וארגוניים, מאחר ושמיעת הליך בדן יחיד עתידה לקדם את ההכרעה, וזאת בלי לפגוע בזכויות הנאשם (המערער). בע"פ 2525/05 זיינלוב נ' מדינת ישראל, מיום 9.6.05 קבעה כב' השופטת בינייש, כתוארה אז, כי יש לאזן נכונה בין האינטרס של בעל הדין להביא עניינו בפני הרכב רחב, ובין הצורך הציבורי בחלוקת משאבים מוגבלים של זמן שיפוטי באופן יעיל, הוגן והגיוני. למעשה, בהיבט המעשי ובהתאם לתכלית החוק- דן יחיד עדיף על הרכב של שלושה שופטים (ראה גם בש"פ 5668/07, פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 24.9.07 ). ברירת מחדל זו תחול כל עוד לא קבע נשיא ביהמ"ש, או סגנו, אחרת. 3. המקרה בו ייקבע כי ערעור יידון בהרכב של שלושה שופטים הוא מקום בו מעוררת הסוגיה עניין ציבורי רב, או שאלה עקרונית שיש בה חידוש הלכה וכן במקום שיש צורך בהקניית מדיניות אחידה בסוגיה משפטית משמעותית (עש"מ 7113/02, 7233 - לוי נ' מדינת ישראל, פד"י נז(3), 817). 4. לטענה כי החלטה של מותב תלתא הנה "צודקת" יותר או "נכונה" יותר- אין כלל מקום, כמו גם לטענה בדבר קיפוח הגנת הנאשם/המערער אם ערעורו יתברר בפני דן יחיד. בבג"צ 583/87, הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4), 683 נקבע: "... לא נוצרה התשתית לטענה, כי שיפוט על-ידי שלושה שופטים יש בו, ככלל, כדי להעניק לנאשם הגנה טובה יותר בהשוואה למי שנדון על-ידי שופט יחיד, או כי שיפוט על-ידי שלושה שופטים מעניק מידת צדק רבה יותר. המגמה כביטויה בחקיקה היא בשנים האחרונות להרבות דווקא בסוגי משפטים, היכולים להיות נדונים לפני שופט יחיד ... האם משמעות הדבר היא, כי הכנסת צמצמה בכך זכויות האזרח, או שמא אין זאת אלא ביטוי לכך, כי בעבירות מסוימות, כפירוטן בחוק, יכולים להיעשות צדק ומשפט גם על-ידי שופט דן יחיד, וכי עניין הגדלת ההרכב שדן בעבירה, כגון זו במקרה פלוני, צריך להיות תולדה של השקפת הנשיא או סגנו על חשיבותו של העניין הספציפי העומד לדיון. נקודת המוצא היא, מכל מקום, כי משקבע המחוקק, שעבירה פלונית תידון בדרך כלל לפני שופט יחיד, אין הגדלתו של ההרכב בגדר נושא שיש לראותו כמוסיף או כגורע מבחינת זכויותיו של הנאשם...". וכן, ראו בג"צ 4970/05 דוד אפל נ' נשיאת בית המשפט השלום בת"א, מיום 15.6.05 . עוד אוסיף כי דבריה של כב' השופטת נתניהו בבג"צ הלפרין, כפי שצוטטו ע"י ב"כ המבקשים בסעיף 4 לבקשה, אינם מהווים, בכל הכבוד, הלכה מחייבת באשר הם נאמרו בגדר הערת אגב, ודעתה לא התקבלה על דעת רוב חברי המותב.   ומן הכלל אל הפרט 5. מעיון בבקשה, בתגובות ובהודעת הערעור לא שוכנעתי כי במקרה דנן יש הצדקה לקיים את הדיון בהרכב של שלושה שופטים. גם אם מדובר בסוגיות משפטיות מהותיות, ואף אם הן מעוררות עניין ציבורי כטענת המבקשים, הרי מדובר בטענות שכבר נידונו בבתי המשפט זה מכבר, ואין לראות בהן סוגיות משפטיות חדשות או כאלה הדורשות יצירת נורמות משפטיות חדשות. כמו-כן, לא נטען כי קיימות בפסיקת בתי המשפט גישות שונות בנוגע למדיניות הנהוגה במקרים מעין אלה, ומשכך אין הצדקה להרחבת המותב לצורך עיצוב מדיניות אחידה. עוד אוסיף, כי לא מצאתי כי הגנת המבקשים תיפגע, או שתיפגע זכות מזכויותיהם, באם ישמע הערעור בפני דן יחיד. 6. אין בכך שביהמ"ש העליון דן בעתירה שהגישו המבקשים לבג"צ בהרכב של שלושה שופטים כדי לגרום לקבלת הבקשה שכן ביהמ"ש העליון דן בהרכב של שלושה שופטים, אלא במקרים המנויים בסעיף 26 לחוק בתי המשפט. לפיכך, מספרם של השופטים שדנו בעתירה לבג"צ יהיה בהכרח גבוה ממספר השופטים אשר אמורים לדון בערעור שהעתירה מתייחסת לאחת הטענות בו. מקביעת בית המשפט העליון בבש"פ 5668/07 דורון חמדני נ' מדינת ישראל, , לפיה המותב שדן בערר יהיה מותב של דן יחיד, גם מקום בו ההרכב הדיוני היה של שלושה, ניתן להסיק שאין ללמוד ממספר השופטים הדנים בהליך אחד למספר השופטים שדנים בהליך אחר באותו ענין. 7. אני דוחה את הטענה לפיה מאחר והתיקון לחוק בתי המשפט המסמיך את ביהמ"ש המחוזי לדון בערעור נושא הבקשה בדן יחיד נעשה לאחר שניתן פסה"ד בעתירה ולאחר מתן ההחלטה בטענות המקדמיות של המבקשים, אשר ניתנה ביום 28.3.05, יש לדון בערעור בהרכב תלתא. סעיף 4 לתיקון מס' 42 והוראת שעה לחוק בתי המשפט שבו נקבע כי בימ"ש מחוזי ידון בערעורים על פסקי דין של בתי משפט לעניינים מקומיים בדן יחיד קובע כדלקמן: "4. תחילתו של חוק זה שלושים ימים מיום פרסומו ( בחוק זה - יום התחילה) (ג) הוראות סעיף 37(ב)(7) ו- (8) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 1(2) ו- (3) לחוק זה, יחולו גם על ערעור אשר היה תלוי ועומד ערב יום התחילה ובלבד שעד אותו מועד טרם החל הדיון בערעור". מהאמור לעיל עולה מקל וחומר שבימ"ש מחוזי ידון בערעור נושא הבקשה בדן יחיד שכן הוא הוגש לאחר תחילתו של התיקון הנ"ל ביום 12.4.06. 8. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה. שופטיםמותב / הרכב שופטים