עיון במסמכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיון במסמכים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית: לפני בקשה להורות למשיב (להלן:-"הבנק") לגלות למבקש את המסמכים המצויים ברשותו, והמפורטים להלן, ולאפשר למבקש לעיין בהם, וזאת מכוח תקנות 113 ו-114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, 1984 (להלן:-"התקנות"). רקע תחילתם של ההליכים ביום 29.1.08, עת המבקש הגיש נגד הבנק תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית. בבקשתו טען כי היה לקוח של הבנק והחזיק אצלו, בין השאר, פיקדונות קצרי מועד (להלן:-"פק"מ"). לטענתו נהג הבנק כלפיו בדרך שאינה הוגנת, בהטעיה ושלא כדין, בכך שנהג להפחית את שיעורי הריבית ששילם למבקש וללקוחות נוספים על פק"מ מתחדשים שלו, על סמך צפי בלתי מחייב בלבד באשר לשיעור השינוי של ריבית בנק ישראל. לעומת זאת, כאשר צפי דומה חזה עלייה בשיעור הריבית על פק"מ לא העלה הבנק את שיעור הריבית והמתין עד להכרזת בנק ישראל או להעלאתה האפקטיבית של הריבית. התנהלות זו גרמה למבקש, לטענתו, חסרון כיס, וכך גם ללקוחות רבים אחרים של הבנק. לאחר הגשת תשובת הבנק לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הגיש המבקש תשובה לתשובת הבנק. הבנק הגיש בקשה לסילוק על הסף של תשובת המבקש, בין היתר בשל טענות לשינוי חזית, העדר עילה, העדר יריבות ועוד. ביום 13.5.2009 הכרעתי בבקשת הסילוק. בהחלטתי ציינתי שהמחלוקת בתובענה מבוססת על הטענה שלפיה: "הבנק נהג בחוסר תום לב, בניגוד לדין ותוך הטעיה בסוגיית הריבית על פיקדונות, בכך ששינה את הריבית לרעה על סמך צפי בלבד, גם אם הצפי אחר כך לא התממש, ולטובה, רק על סמך פרסום רשמי של ריבית בנק ישראל" בנוסף, סברתי כי יש לפנות לבירור בקשת אישור התובענה כייצוגית לגופה, ולכן דחיתי את בקשת הסילוק, תוך שמירה על זכות הבנק להשיב לתשובת המבקש, ככל שימצא זאת לנכון. הבנק אכן עשה כך. ביום 27.5.09 הגיש המבקש בקשה לגילוי ולעיון במסמכים (להלן:-"הבקשה הראשונה") לה הוגשה תשובה ותשובה לתשובה. ביום 28.6.09 נתקיימה לפני ישיבה, בה הסכימו הצדדים כי גילוי המסמכים יושלם. ביום 16.8.09 הגיש המבקש בקשה נוספת לגילוי מסמכים (להלן:-"הבקשה השנייה"), היא הבקשה נושא החלטה זו, בה טען כי הבנק לא עמד בהסכמות אליהן הגיעו בישיבה לפני, וחזר על טענותיו בבקשה הקודמת. הבנק מצידו טוען כי המציא את כל המסמכים עליהם הוסכם שימציא. המסמכים המבוקשים הם: כל ההודעות שפרסם הבנק על הריבית על פיקדונות החל מיוני 2002 ועד היום, ומסמכים הקובעים את נהלי הבנק לקביעת הריבית על הפיקדונות. טענות הצדדים באשר לנהלים - טוען המבקש כי הבנק התחייב להמציאם ולא עשה כן, ואילו באשר להודעות טוען הוא שלצורך ביצוע ההשוואה בין הפרסומים הרשמיים של בנק ישראל לבין הריבית ששילם הבנק בפועל, שהיא העומדת ביסוד הדיון הנוכחי, עליו לדעת את כלל שינויי הריבית של הבנק על פק"מ שבועיים, על דרך של רשימה מפורטת עוקבת. רק השוואת רשימה זו עם רשימת הכרזות בנק ישראל על הריבית ומועדי שינויי הריבית בפועל, תאפשר לבית המשפט לבחון את טענות המבקש לאשורן. המשיב לא כופר בהתחייבותו להמציא את הנהלים אך טוען שמילא התחייבותו זו, ובאשר להודעות, גם כאן טוען המשיב שהעביר למבקש את כל הנדרש על פי מה שסוכם בישיבת בית המשפט. בתשובת המבקש לתשובת המשיב טוען הוא כי הגילוי היה חלקי בלבד, הן באשר להודעות, הן באשר לנהלים. לטענת המבקש, הוא עומד בכל התנאים אשר נקבעו בפסיקה לעניין גילוי מסמכים בשלב של דיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. הבנק, מצידו, מזכיר כי אחד התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין גילוי כאמור הוא התנאי בדבר היותם של המסמכים רלוונטיים לדיון. לדידו, כל המסמכים אשר רלוונטיים לתובענה כבר הומצאו למבקש, וכל שאינו רלוונטי, לא צריך לגלותו ממילא. במיוחד טוען הבנק שהמידע הרלוונטי למבקש הוא רק זה הנוגע לפיקדונותיו שלו. לדעת הבנק, כל מידע בדבר ריביות שפיקדונות המשיב לא זוכו בהן, אינו רלוונטי למבקש. המבקש סבור אחרת. לדעתו, במיוחד בגלל שמדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אין זה ראוי להגביל את הגילוי רק לשינויי הריבית שחלו על פיקדונות המבקש. לשיטתו, התמונה שעומדת לפני בית המשפט לא תהא שלמה מבלי שתומצא רשימה המציגה את כלל שינויי הריבית ומועדיהם המדויקים. השוואה בין מועדים אלה למועדי ההכרזות של בנק ישראל על השינוי בריבית תאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת העובדתית, בבואו לדון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. לעומתו טוען הבנק כי מסמכים בדבר הריבית "התעריפית", להבדיל מריבית "על פיקדונות", אינם רלוונטיים למבקש כלל, לא עומדים בתנאים שנקבעו בפסיקה, וממילא אינם נדרשים כדי ליתן הכרעה בבקשת אישור התובענה כייצוגית. דיון והכרעה: המסגרת הנורמטיבית: עסקינן בגילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תביעה כייצוגית, בטרם נדונה בקשה זו וממילא בטרם הוכרעה. הזכות לגילוי ועיון, במסגרת הליך אזרחי רגיל, במסמכי הצד שכנגד מעוגנת בתקנות 113 ו-114: תקנה 113 קובעת כי: "בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו". תקנה 114 קובעת כי: "מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה". כך, כאמור, לעניין הגילוי והעיון שבהליך אזרחי רגיל, אבל "התביעה הייצוגית הינה תופעה מיוחדת בדיני הפרוצדורה האזרחית" (רע"א 10052/02, בועז יפעת ואח' נ' דלק מוטורס ואח', פ"ד נז(4) 513 (להלן:-"פרשת יפעת")) ובעבר לא היה זה מובן מאליו כי אותם כללי הגילוי והעיון חלים גם על משיב בבקשה לאישור תובענה כייצוגית. היו שטענו כי אין להטיל חובת גילוי ועיון, על מי מהצדדים, בשלב מקדמי זה. שאלה זו נדונה בפסיקת בית המשפט העליון בהרחבה בשנים האחרונות, ראשית בפסק הדין ברע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774 (להלן:-"עניין טצת"), אשר קבע כי "הנתבע בתובענה שמגישה מבקש כי תאושר כתובענה ייצוגית, זכאי לבקש צו לגילוי ועיון במסמכי התובע". ברבות הימים ניתן פסק דינו המנחה של כב' השופט ריבלין בפרשת יפעת, אשר היווה את צידו השני של המטבע. מפרשת יפעת עולה שבמקביל לזכות הנתבע לגילוי ועיון במסמכי הצד שכנגד קיימת גם זכות גילוי ועיון לתובע המבקש מבית המשפט להכיר בתובענה כייצוגית. עם זאת, זכות זו לגילוי ועיון הותנתה בהתקיימם של שלושה תנאים: "ראשית, הזכות לעיין במסמכי הצד שכנגד ראוי שתתייחס אך ורק למסמכים שהם רלוונטיים לשלב זה של ההליך - דהיינו, רק למסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית... ...שנית, כדי למנוע בקשות סרק, שכל מטרתן פגיעה בנתבע, על בית המשפט לוודא, עובר למתן צו הגילוי, כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על קיומה של עילה אישית כנגד הנתבע, ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. שלישית, על צו לגילוי ועיון בשלב זה יוחלו המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון." (פרשת יפעת) ברבות הימים ניתנו פסקי דין נוספים זו, אשר נסמכים כולם על הפסיקה בעניין יפעת (וראו: רע"א 7956/08, מעדניות האחים בכבוד (94) בע"מ ואח' נ' עו"ד שלמה גן צבי ואח', לא פורסם, , 21.4.2009. רע"א 11126/08, לב לבייב נ' עזי רפאלי ואח', לא פורסם, , 7.5.2009. רע"א 1402/08, קוסט פורר גבאי את קסירר, רו"ח נ' עובדיה קדמי ואח', לא פורסם, , 21.8.2008). בחינת התנאים שנקבעו בפרשת יפעת היא שתעמוד במרכז הכרעתי, ועמידתו של המבקש בהם היא תנאי בלעדיו אין למתן צו המורה על גילוי ועיון במסמכים המבוקשים על ידו. מן הכלל אל הפרט: לדעתי, המבקש הוכיח שהוא עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין מתן צו כאמור, ואני סבורה שדין הבקשה למתן צו לגילוי ועיון להתקבל. טרם אפרט טעמיי, אבקש להביא מדבריו של כב' השופט ריבלין בפרשת יפעת, אשר ראוי כי יהיו לנגד עינינו בעת הניתוח המשפטי. בפרשת יפעת נכתב כי: "מצבו של המבקש להכיר בו כבתובע ייצוגי אינו פשוט. בינו לבין הנתבע קיים פער מידע הפועל לרעתו. הנתבע מחזיק בכף ידו תכופות את מירב המידע הדרוש לתובע על מנת להוכיח את התקיימות תנאי הסך לאישור תובענתו כייצוגית. לו הידע בדבר התקיימותה של קבוצת תובעים פוטנציאלית ובדבר גודלה, כמו גם המידע הנדרש לקביעה אם השאלות המהותיות והעובדתיות משותפות לקבוצה וניתנות להכרעה בתובענה אחת. מבלי שיהא מידע זה זמין לתובע, יקשה עליו להביא לאישור תובענתו כתובענה ייצוגית". ואכן, זוהי נקודת המוצא בבואי לבחון את הבקשה דנן. כל עוד אין בכך כדי להכביד בצורה יתרה על הבנק, וכל עוד המידע שמבוקש הוא רלוונטי ואינו מידע שחל עליו חיסיון כלשהו, אזי צריך בית המשפט להיות נכון לגשר על פער המידע בין המבקש לנתבע במקרים המתאימים. שהרי, וכך גם נפסק בפרשת יפעת, הגדרה מדויקת של גדר המחלוקת, כזו שתתאפשר לאחר גילוי ועיון במסמכים רלוונטיים, תסייע לבית המשפט להכריע נכונה בשאלת התקיימות תנאי הסף לאישור תובענה כייצוגית. עם זאת, הזכות לגילוי ועיון אינה מוחלטת, וכנגדה יש לשקול את זכויות הבנק, בין היתר כדי למנוע הכבדה יתרה ולא מוצדקת עליו. על כן, אבחן את התנאים שנקבעו בפרשת יפעת: (א) רלוונטיות המסמכים: רק מסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית ייחשבו ככאלה שגילויים יותר בשלב מוקדם זה. הנטל מוטל על כתפי המבקשים גילוי. אקדים ואומר שהמחלוקת שלפניי מצטיירת מכתבי הטענות כסבוכה משהיא באמת. הבנק שב וטוען שהמבקש שוגה ומבלבל בין שני מושגים שונים: "הריבית התעריפית" ו"הריבית על פקדונות". בלבול זה לשיטתו גורם למבקש להתעקש על גילוי מידע שאינו רלוונטי לתובענה. אין לקבל טענה זו של הבנק. דומה בעיני כי המבקש, בניגוד לנטען על ידי הבנק, מבחין היטב בין סוגי הריביות השונות והמסמכים הנוגעים אליהן אותם הוא מבקש כי הבנק יגלה. כמו כן, לדעתי, הוא מפנה בצדק להכרעתי הקודמת, בה קבעתי כי: "בין אם הריבית הנטענת הייתה ריבית תעריפית, ובין אם ננקב לה שם אחר, הטענה היא אותה טענה מבחינת המשיב, ולכן אין כל הצדקה לדקדק מילולית בשם הריבית". גם עתה, עת נתבקשתי להורות לבנק לגלות בתצהיר את נתוני כל הריביות שהחיל על פק"מ של לקוחותיו, איני רואה הצדקה להבחנה שעושה הבנק בין הריביות השונות. לדעתי הנתונים בדבר הריבית התעריפית רלוונטיים לבירור טענות המבקש לא פחות מנתוני הריבית שקיבל בפועל על פיקדונותיו. שאלה יותר מורכבת היא האם גם נתוני הריבית התעריפית על כלל הפק"מ השבועי של הבנק, גם אלה בהם לא הפקיד המבקש עצמו את כספו, רלוונטיים לבירור התובענה. כזכור, המבקש מעוניין לקבל לעיונו רשימה עוקבת של כל שינויי הריבית בתקופה בה עוסקת הבקשה, מחודש יוני 2002, עד למועד הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לרבות תאריכי הפרסום והכניסה לתוקף של שינויי הריבית. אני סבורה כי רשימה שכזו תאפשר לתובע, ולבית המשפט, לבחון האם אכן ישנן שאלות משותפות לחברי הקבוצה הפוטנציאלים, הם לקוחות הבנק אשר הפקידו כספם בפק"מ, אליהם מתייחס המבקש בתביעתו. המידע המבוקש הוא רב ערך לבירור שאלת אישור התובענה כייצוגית לגופה, ויש להניח כי אם זו תאושר, יהיה מידע זה רב ערך גם לבירור התובענה עצמה. אני מוצאת אם כן כי המידע המבוקש על ידי המבקש עומד בדרישת הרלוונטיות כפי שנקבעה בפסיקה בעניין יפעת. ודוק: לפי ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון: "לא נדרש שרלוונטיות המסמכים או המידע תהא ודאית... ...בדיקתו של בית המשפט הינה רק של הפוטנציאל הגלום במסמכים ובמידע זה לסייע להגנתם של המשיבים" (רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' מירב לוין, לא פורסם, , 13.1.2009) (ב) תשתית ראייתית ראשונית המעידה על קיומה של עילה אישית נגד הנתבע: טרם יעניק בית המשפט צו גילוי ועיון כמבוקש בבקשה דנן, עליו למצוא כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על קיומה של עילת תביעה אישית נגד הנתבע, ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. לעניין זה אפנה אל שכתבתי בהחלטתי בבקשת הסילוק. שם מצאתי כי "המחלוקת טעונה הכרעה. שהרי אם נכונה הטענה (של המבקש - ה.ג), יתכן שיש בכך יותר מאשר טעם לפגם, ויש בסיס לתובענה". קבעתי בנוסף כי אין לעסוק בסמנטיקה בתובענה זו, אלא לפנות לבירור הבקשה לגופה, כדי להגיע להכרעה. כך אני סבורה גם עתה. לדעתי, המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית שלפיה עומדת לו עילת תביעה לכאורה, וייתכן שלאחר עיון במידע המבוקש על ידו, יוכל להראות שעילה זו, על השאלות המשפטיות והעובדתיות הסובבות אותה, נוגעת לקבוצה של תובעים פוטנציאליים. (ג) החלת המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון בשלבים מאורחים יותר: לבסוף, נקבע כי על צו לגילוי ועיון בשלב זה, של בקשה לאישור תובענה כייצוגית, יוחלו המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון. לעניין זה נקבע בפסיקה (רעא 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' מירב לוין, לא פורסם, , 13.10.2009), כי: "בעת שבוחנים את שאלת גילוי מסמך על פי תקנות אלו הכירה הפסיקה בשני פרמטרים עיקריים שעלינו לבחון. הפרמטר האחד הינו, מידת רלוונטיות המידע המבוקש, העולה מלשון תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי "בית המשפט או הרשם לא ייתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות...". הפרמטר השני הינו מידת ההכבדה שיש במתן הצו על הצד ממנו נדרש הגילוי. ודוק, בין פרמטרים אלו יש יחס גומלין, היינו, ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר כן נקפיד בבחינת רלוונטיות הגילוי ולהיפך (ראו רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (טרם פורסם, , 22.11.2007) (להלן: ענין גרבר); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 201-200 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן))." כאמור לעיל, כבר מצאתי כי המידע המבוקש רלוונטי, וברי כי מבלי שיעמוד מידע זה לפני בית המשפט ובידי המבקש, לא יוכל להתקיים דיון קונסטרוקטיבי, לא כל שכן הוגן, בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. באשר לשאלת ההגינות, סבורה אני כי הבנק יכול היה לנהל הגנתו בתובענה זו ללא שיתנגד למבוקש, במיוחד נוכח חובת תום הלב המוגברת החלה עליו. (ראו לעניין זה ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק. נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח (5) 348, 356 (2004); דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' פרוסט קוסטמן, פ"ד מז(5), 31 (1993)). מגוף מוסדי דוגמת הבנק בענייננו ניתן לצפות כי יתנהל, גם בהליכים משפטיים להם הוא צד, בתום לב מוגבר, ולא יכביד על ההליך השיפוטי יתר על המידה ושלא לצורך, זאת במיוחד נוכח הקלות היחסית בה יכול היה הבנק לאפשר עיון בנתונים המבוקשים, קלות עליה אעמוד מיד. השיקול השני שנשקל ע"י בתי המשפט בבואם ליתן צו גילוי ועיון במסמכים הוא התנאי בדבר אי ההכבדה. אך טרם אבחן את מידת ההכבדה שעלול ליצור גילוי המידע על הבנק, אבקש להזכיר, כי המחוקק מצא לנכון לדאוג לשקיפות מוגברת של הבנק בהתנהלותו מול לקוחותיו. ביטוי לכך נמצא בהוראות כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992, שם בסע' 14 נקבע, בהתייחס לפק"מ, כי: "תאגיד בנקאי יציג בכל סניפיו לוח שישא את הכותרת: "שיעורי ריבית על פיקדונות", שבו יפורטו שיעורי הריבית המזעריים שהבנק משלם לכל סוגי הפיקדונות שהתקופות לפירעונם אינן עולות על שנה; חל שיעור הריבית המזערי רק על מספר קטן של פיקדונות, יפורטו שיעורי הריבית לפיקדון שכיח; לכל סוג פיקדון יפורטו שיעורי הריבית, תוך ציון התקופה שעליה הוא חל." ודוק: איני גורסת כי מעצם חובתו של הבנק לפרסם את הנתונים בזמן אמת נגזרת חובתו לגלותם עתה, במסגרת הליך משפטי. עם זאת, דומני כי הדעת מתיישבת ביתר קלות עם חיוב של צד לגלות נתונים, שהוא ממילא חייב היה על פי חוק לגלותם. ואכן, הנתונים אותם מתבקש הבנק לגלות הם נתונים שהיה חייב גם כך לפרסם בעבר. עם זאת, יש לבחון האם המדובר בנתונים שהפקתם כעת תערים על הבנק קשיים רבים, או שמא בכאלה שיהיה קל לבנק לספקם, והפקתם לא תכביד עליו יתר על המידה. לדעתי, יפים לענייננו דבריו של כב' השופט גרוניס, אשר קבע כי: "אין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם הנתונים הנדרשים בצו הגילוי נמצאים ברשותו של בעל הדין ובאפשרותו לייצר את המסמך המבוקש בלא להידרש לפעולות הכרוכות במאמץ מיוחד... ... דוגמא אופיינית לכך היא כאשר הנתונים הדרושים שמורים במחשב של אחד מן הצדדים באופן שניתן להפיק את המסמך המבוקש בלחיצת מקש. במצב דברים שכזה, ובהתחשב בכך שאחסון נתונים במחשב הינה דרך מקובלת בימינו לשמירת מידע, איני רואה כל סיבה שלא לחייב את בעלי הדין לחשוף ולהפיק מסמכים כאלה, בתנאי כמובן שהם רלוונטיים לבירור התובענה ובתנאי שניתן להפיקם תוך השקעה של משאבים מועטים." (רעא 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' זאב אייזנברג, פ"ד ס(3), 264 (2005)). הבנק לא טען, וממילא לא שכנע, שגילוי המידע המבוקש, או מתן אפשרות למבקש לעיין בו, צפויים להכביד עליו הכבדה משמעותית. נתוני הריבית המבוקשים ע"י המבקש הם נתונים שהבנק, ככל הנראה, פרסם בעבר, ומצויים בידו גם עתה. אני סבורה שהפקת נתונים אלה בצורה שתאפשר למבקש לעיין בהם אינה צריכה להיות מורכבת או סבוכה, ועל כן המבקש שכנע שהמידע המבוקש עומד בתנאי אי ההכבדה. מכל האמור לעיל מתבקשת המסקנה שהמבקש עומד בתנאים שהוכרו בפסיקה לעניין גילוי ועיון בהליך אישורה של תובענה כייצוגית, במיוחד נוכח יכולתו של הבנק להפיק את הנתונים ללא קושי מיוחד, ונוכח חובות תום הלב המוגברות החלות עליו. מבלי שיעמדו לפני המבקש הנתונים המפורטים בדבר שינויי הריבית היומיים בבנק על פק"מ, לא ניתן יהיה לברר לגופו של עניין אם תובענתו היא כזו שראוי שתידון כתובענה ייצוגית. סיכום ניתן בזאת צו המורה לבנק להמציא לידי המבקש רשימה עוקבת של כל שינויי הריבית, לרבות הריבית התעריפית, מידי יום ביומו, בפק"מ שבועיים (לכל קטגוריית סכום פיקדון) מחודש יוני 2002 ועד למועד הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. כמו כן אני מורה לבנק למסור למבקש את הנספח הנזכר בדף 8 (האחרון) לנהלים שהומצאו לידיו.תביעה ייצוגיתמסמכיםעיון במסמכים