צו מניעה זמני למניעת עשיית עסקה במקרקעין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה זמני למניעת עשיית עסקה במקרקעין: הקדמה: לפני בקשה למתן צו לרישום הערת אזהרה לטובת המבקש על זכויות המשיבים במקרקעין הידועים והרשומים כ-10/72 חלקים מחלקה 49 בגוש 17380 (להלן: "המקרקעין"), בהתאם להסכם מכר מיום 13/11/1952, ו/או ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים ו/או מי מטעמם ליתן כל התחייבות ו/או לבצע כל עסקה ו/או כל דיספוזיציה במקרקעין ולהורות לרשם המקרקעין לרשום את הצו בפנקסיו, וזאת עד למתן פסק דין סופי בתובענה העיקרית. הרקע העובדתי המפורט בבקשה וטענות המבקש: המבקש הינו עיזבון המנוח דיאב מנסור חשיבון ז"ל, שנפטר ביום 25/1/90 (להלן: "המנוח דיאב"), המיוצג על ידי יורשיו, המבקשים מס' 1 - 3 (להלן: "המבקשים"). המשיבים מס' 1 ו-2 היו במועדים שקדמו לעסקה הנטענת עם המנוח דיאב הבעלים של המקרקעין, ונפטרו במועדים שאינם מפורטים בבקשה. ביום 13/11/1952 נחתם בין המנוח דיאב לבין המשיבים מס' 1 ו-2 הסכם מכר לפיו רכש המנוח דיאב את המקרקעין מהמשיבים מס' 1 ו-2 בתמורה לסך של 309 לירות ישראליות (להלן: "הסכם המכר"). על פי הנטען בבקשה, המשיב מס' 1 חתם על הסכם המכר בשם המשיב מס' 2 לפי ייפוי כוח קונסולרי מיום 8/8/1952 (להלן: "ייפוי הכוח הקונסולרי"). לטענת המבקשים, משנתגלה להם כי העסקה משנת 1953 טרם נרשמה בפנקסי רשם המקרקעין, הגישו ביום 10/10/07 תביעה לבית משפט זה ובה ביקשו כי יינתן פסק דין המצהיר כי עיזבון המנוח דיאב, באמצעות יורשיו, המבקשים, הינו הבעלים של המקרקעין בהתאם להסכם המכר. המבקשים טוענים כי פעלו לצורך קבלת פסק דין בתובענה מתוך הנחה כי למשיבים מס' 1 ו-2 אין יורשים, ואולם לאחרונה, ביום 10/3/09, נודע להם כי נרשם בלשכת רישום המקרקעין צו ירושה לפיו הועבר חלקו של המשיב מס' 2 במקרקעין לטובת המשיב מס' 3. המבקשים טוענים עוד כי נודע להם, מבירורים שערכו, כי המשיב מס' 3 עומד למכור את החלק במקרקעין שהועבר על שמו לידי צד שלישי. אי לכך עותרים המבקשים, במסגרת הבקשה שלפני, ליתן צו לרישום הערת אזהרה לטובתם על זכויות המשיבים במקרקעין ו/או ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים ו/או מי מטעמם לבצע כל עסקה ו/או דיספוזיציה במקרקעין, עד למתן פסק דין סופי בתובענה העיקרית. לטענת המבקשים, המנוח דיאב לא רשם את העסקה עוד בחייו, ככל הנראה בשל כך שסבר כי הסכם המכר שבידיו מספק, ולאחר פטירתו ופטירת המשיבים מס' 1 ו-2 לא ניתן לרשום הערת אזהרה אלא באמצעות צו שיפוטי. עוד טוענים המבקשים כי לאור העובדה שהתגלה יורש למשיב מס' 2, אשר עומד לבצע עסקה בניגוד להסכם המכר, תוך פגיעה בזכויות המבקשים, יש ליתן להם סעד זמני כמבוקש. תגובת המשיב מס' 3: המשיב מס' 3, יורשו של המשיב מס' 2, סבור כי יש לדחות את הבקשה. בראש ובראשונה טוען המשיב מס' 3 כי בית המשפט נעדר סמכות ליתן צו לרישום הערת אזהרה כמבוקש בבקשה, ותחת זאת, על המבקשים לפנות בבקשה מתאימה לרשם המקרקעין, ורק אם זה יסרב לרשום הערת אזהרה, כי אז פתוחה בפניהם הדרך לפנות לבית המשפט המחוזי. בנוסף, לטענת המשיב מס' 3, המסמך המתיימר להיות הסכם מכר, אינו הסכם מכר כנטען, אלא לכל היותר צילום קטוע ובלתי קריא של ייפוי כוח בלתי חוזר, שלא השתכלל לכדי הסכם מחייב. לשיטתו, לא בכדי נמנעו המבקשים מלהציג את מקור המסמך. עוד טוען המשיב מס' 3 כי המנוח דיאב אינו הרוכש על פי ייפוי הכוח הבלתי חוזר וכי אין התאמה בין שמו לבין שם הרוכש. המשיב מס' 3 מוסיף וטוען כי לא הוגשה כנגדו תובענה בתוך 7 ימים מיום מתן הצו האירעי, כמצוות תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה. כן טוען המשיב מס' 3 כי אין ולא היתה למשיב מס' 1 הרשאה למכור את חלקו של המשיב מס' 2 במקרקעין, ומשכך, כל פעולה שנעשתה ללא הרשאה בטלה. בתוך כך טוען המשיב מס' 3 כי בייפוי הכוח הכללי לא ניתנה למשיב מס' 1 סמכות למכור את חלקו של המשיב מס' 2 במקרקעין או להעביר את זכויותיו, ומדובר בייפוי כוח כללי בלבד, שמטרתו הסמכת מיופה הכוח לדאוג לנכסי מייפה הכוח, בשל היעדרו של האחרון מהארץ, הא ותו לא. כמו כן, טוען המשיב מס' 3 כי ממילא חלקה 49 לא נכללה ברשימת החלקות המפורטות בייפוי הכוח, כך שייפוי הכוח אינו חל עליה, ובנוסף, גם אם ייפוי הכוח מזכיר בכלליות את כלל נכסיו של המשיב מס' 2, הרי שאין די בכך ונדרשת הרשאה מפורשת וספציפית למכירת המקרקעין. לטענת המשיב מס' 3, כפועל יוצא, לא רכש המנוח דיאב זכות בנוגע לחלקו של המשיב מס' 2 במקרקעין, כי אם לכל היותר זכות בחלקו של המשיב מס' 1, ועל כן, תרופתם של המבקשים היא כלפי המשיב מס' 1 (השלוח). עוד טוען המשיב מס' 3 כי בכל מקרה פג תוקפו של ייפוי הכוח הכללי בחלוף יותר מעשר שנים מיום עריכתו, ומשלא נרשמה העסקה על פיו, אין המבקשים יכולים להסתמך עליו. לטענת המשיב מס' 3, המבקשים באו בשערי בית המשפט בחוסר ניקיון כפיים עת העלימו את העובדה כי ייפוי הכוח אינו כולל את חלקה 49, ועל כן, אינם זכאים לסעד הזמני המבוקש. כן טוען המשיב מס' 3 כי הבקשה לוקה בשיהוי רב ובלתי מוצדק, וגם מטעם זה יש לדחותה. לדידו, השיהוי במקרה דנא בא לידי ביטוי הן במימוש עסקת הרכישה ורישומה על ידי המנוח דיאב והן בפניית המבקשים עצמם לבית המשפט מכוח אותה עסקה. בנוסף, טוען המשיב מס' 3 כי המנוח דיאב נהג ברשלנות רבתי עת לא דאג להשלים את עסקת המכר ברישום משך שנים כה רבות, ועל כן, אף אם קנה זכות בחלקו של המשיב מס' 2, הרי שזכותו של המשיב מס' 3 גוברת. כמו כן, טוען המשיב מס' 3 כי עילת התביעה המבוססת על ההתחייבות לעשות עסקה (שכן עסקת המכר לא נגמרה ברישום) התיישנה זה מכבר. לסיכום מציין המשיב מס' 3 כי המבקשים אינם זכאים לקבל את הסעד הזמני כמבוקש על ידם, שכן לא הוכיחו סיכוי כלשהו להוכחת התביעה כנגדו, ככל שתוגש, מה גם שבמידה ויינתן הצו, ייגרם לו נזק כבד, שכן בכוונתו לעשות פעולת דיספוזיציה בחלקו במקרקעין, ועל כן, היעתרות לבקשה תגרום לו נזק והפסד רווחים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. תשובת המבקשים לתגובת המשיב מס' 3: בתשובת המבקשים לתגובת המשיב מס' 3, מתייחסים המבקשים לטענותיו של המשיב מס' 3, אחת לאחת. בראש ובראשונה טוענים המבקשים כי אין מניעה שבית המשפט יורה על רישום הערת אזהרה, בהתאם להוראות סעיף 130 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). כן טוענים המבקשים כי בוצעו מסירות כדין לכל המשיבים (באשר למשיב מס' 3 התברר כי הוא יורשו היחיד של המשיב מס' 2, כך שדי בכך שההמצאה בוצעה לידיו כדי שהדבר יהווה מסירה כדין גם למשיב מס' 2, ואילו ביחס למשיב מס' 1, הואיל ומדובר בעיזבון שלא אותרו יורשיו, ובהתחשב בכך שבוצע לו במסגרת התביעה העיקרית תחליף המצאה לפי אישור בית המשפט, קבעתי בהחלטתי מיום 1/6/09 כי די בתחליף ההמצאה שבוצע כדי לפטור את המשיבים מהצורך להמציא את הבקשה למשיב מס' 1). עוד טוענים המבקשים כי המסמך שצורף לבקשתם הינו הסכם מכר מחייב שנחתם על ידי שני הצדדים ובפני עדים, ולא ייפוי כוח בלתי חוזר בלבד, כנטען על ידי המשיב מס' 3. בהקשר זה מוסיפים המבקשים וטוענים כי זה היה הנוסח המקובל של הסכמים בתקופה הרלוונטית שקדמה לחוק המקרקעין, וכי ההסכם נוקב בפרטי הממכר, בתמורה, במסירת החזקה ובהתחייבויות כל אחד מהצדדים, כך שיש לראות בו הסכם מכר מחייב לכל דבר ועניין, אף אם נכללת בו הוראה לייפוי כוח לשם הבטחת זכויות הצדדים. לחילופין, הואיל והעסקה בוצעה טרם חקיקת חוק המקרקעין, אין הוראת סעיף 8 לחוק חלה עליה ולא מתקיימת דרישת הכתב, ומכל מקום די בו במסמך שצורף כדי להוכיח את העסקה בפן הראייתי. באשר לטענת המשיב מס' 3 כי אין התאמה בין שמו של המבקש לבין שם הרוכש בהסכם המכר, הבהירו המבקשים כי בכתב התביעה נפלה טעות סופר ברישום השם, שנגררה למסמכים הנוספים. כמו כן, בשלב מאוחר יותר צורף עותק מתעודת הפטירה של המבקש, ממנו עולה כי שמו של המבקש הוא דיאב חליל דאוד חשיבון, בדומה לשמו של הרוכש על פי הסכם המכר, כך שהדיון בטענה זו למעשה מתייתר. בתגובה לטענה כי טרם הוגשה כנגד המשיב מס' 3 תביעה עיקרית, מציינים המבקשים כי התביעה הוגשה במקור כנגד המשיבים מס' 1 ו-2 בלבד, ואולם משהתברר כי המשיב מס' 3 הינו יורשו של המשיב מס' 2, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה וטרם ניתנה בה החלטה. המבקשים סבורים כי יש לדחות את טענת המשיב מס' 3 לפיה אין ולא היתה למשיב מס' 1 הרשאה למכור את חלקו של המשיב מס' 2 במקרקעין וטוענים כי מדובר בטענה שנטענה בחוסר תום לב. לשיטתם, מדובר בייפוי כוח קונסולרי שיש בו הסמכה לבצע פעולת מכירה של כל נכסי המשיב מס' 2, ובכללן החלקה נשוא הבקשה, כך שלמשיב מס' 1 היתה הרשאה כדין למכור את החלקה למנוח דיאב והסכם המכר מחייב גם את המשיב מס' 2 ויורשו, הוא המשיב מס' 3. בנוגע לטענת המשיב מס' 3 לפיה פג תוקפו של ייפוי הכוח בחלוף יותר מעשר שנים מיום עריכתו, טוענים המבקשים כי המועד הקובע לעניין תוקפו של ייפוי הכוח הקונסולרי הוא מועד חתימת הסכם המכר, ובאותה עת היה ייפוי הכוח בתוקף. מכל מקום אין המבקשים מעוניינים לעשות שימוש בייפוי הכוח הקונסולרי כעת לצורך רישום העסקה, אלא רק לצרכים ראייתיים. בנוסף טוענים המבקשים כי ממילא מוסמך בית המשפט על פי הדין להתיר רישום בפנקסי המקרקעין גם בחלוף עשר שנים מיום עריכת ייפוי הכוח, כך שגם מטעם זה אין ממש בטענה. כן טוענים המבקשים כי אין שיהוי בבקשה, שכן הבקשה הוגשה ימים ספורים לאחר שנודע למבקשים כי נרשם בלשכת רישום המקרקעין צו ירושה לפיו הועבר חלקו של המשיב מס' 2 במקרקעים לטובת המשיב מס' 3. כמו כן, לשיטתם של המבקשים לא היה כל שיהוי גם במימוש העסקה, שכן העסקה הושלמה והמקרקעין עברו לחזקת המנוח דיאב כבר במועד חתימת הסכם המכר, וכל שנותר הוא עניין הרישום הפורמלי בלשכת רישום המקרקעין בגינו הוגשה התביעה העיקרית, לאחר שנודע למבקשים כי עסקת המכר טרם נרשמה ולאחר שהצליחו לגייס את הכספים הנדרשים לצורך ניהולה. באשר לטענה לרשלנות מצד המנוח דיאב ברישום החלקה על שמו, טוענים המבקשים כי הואיל והמנוח דיאב רכש את המקרקעין בתום לב ובתמורה וכן קיבל את החזרה במקרקעין ועשה בהם שימוש, אין באי רישום המקרקעין על שמו כדי להביא לביטול העסקה ואין המשיב מס' 3 יכול לרשת נכס שהוצא מכלל נכסי העיזבון שנים רבות לפני כינוסם. בנוגע לטענת ההתיישנות, טוענים המבקשים כי מאחר ועסקת המכר נעשתה לפני חקיקת חוק המקרקעין, הרי שבהתאם לסעיף 159(ב) לחוק, אין תחולה לחוק ההתיישנות על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, עליהם נמנית העסקה נשוא הבקשה. הסכמת הצדדים: במסגרת הדיון שהתקיים לפני ביום 31/3/09 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה דיונית לפיה תינתן לכל אחד מהם הזדמנות להשלים טיעון בכתב, ובית המשפט ייתן החלטתו על סמך הטיעון הכתוב והמסמכים המצויים בתיק בית המשפט, ללא שמיעת עדים. דיון והכרעה: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה, ובמסגרת שיקוליו עליו לשקול את מאזן הנוחות (דהיינו: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני) וכן שיקולי יושר. משכך, לא נותר אלא לבחון האם התקיימו במקרה דנא התנאים למתן צו מניעה, אם לאו. עילת תובענה ושאלת קיומה של זכות לכאורה: בראש ובראשונה יש לבחון האם הבקשה מראה זכות לכאורה. בהקשר זה, די בכך שהוכח כי התביעה אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה, ואין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקת מי מהצדדים (ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007), עמ' 506). במקרה שלפני, במידה ויעלה בידי המבקשים להוכיח כי הסכם המכר מיום 13/11/52 במסגרתו רכש המנוח דיאב מהמשיבים מס' 1 ו-2 את המקרקעין וכן ייפוי הכוח הקונסולרי על פיו חתם המשיב מס' 1 בשעתו על הסכם המכר במקום המשיב מס' 2, הינם בעלי תוקף משפטי מחייב, גם כלפי המשיב מס' 3, יורשו היחיד של המשיב מס' 2, כי אז נראה שיהיו זכאים לקבל את הסעדים המבוקשים על ידם. משכך, סבורני כי ניתן לקבוע שלמבקשים עילת תביעה לכאורה, ולמצער, כי הוכח שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בנוגע לטענה כי בית המשפט נעדר סמכות ליתן צו לרישום הערת אזהרה, טענה זו אין בה ממש, לאור הוראות סעיף 130 לחוק המקרקעין לפיו אין מניעה שבית המשפט יורה על רישום הערת אזהרה כשהמבקש זכאי לכך על פי דין. דומני, בכל הזהירות המתבקשת, כי אין גם ממש בטענת המשיב מס' 3 כי המסמך המתיימר להיות הסכם מכר אינו הסכם מכר מחייב אלא לכל היותר ייפוי כוח בלתי חוזר. מעיון בנוסח ההסכם שצורף לעיון בית המשפט כנספח א' לבקשה, הערוך בשפה הערבית, נראה כי מדובר בהסכם מכר להעברת זכויותיהם של המשיבים מס' 1 ו-2 במקרקעין לידי המנוח דיאב, הכולל את פרטי המקרקעין, התמורה ששולמה על ידי המנוח דיאב, זכויות הצדדים ופרטים הנוגעים להסדרת הרישום בפני הערכאות המוסמכות. צודקים המשיבים בטענתם כי העובדה שנכלל בהסכם גם ייפוי כוח לשם הבטחת זכויות הצדדים על פי ההסכם, אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול את תוקפו המחייב של ההסכם כמו גם את העובדה שלכאורה מדובר בהסכם מכר לכל דבר ועניין. אשר לטענה כי לא היתה למשיב מס' 1 הרשאה למכור את חלקו של המשיב מס' 2 במקרקעין, ומשכך, כל פעולה שנעשתה ללא הרשאה בטלה, לדידי אין בטענה זו כדי להצדיק את דחיית הבקשה, לא כל שכן בשלב מקדמי זה, בטרם התבררה לגופה, שכן שאלת פרשנותו של ייפוי הכוח, ובכלל זאת בחינת השאלה האם ניתנה למשיב מס' 1 סמכות למכור את חלקו של המשיב מס' 2 בחלקה הספציפית נשוא הבקשה, הינה שאלה הראויה להתברר במהלך בירור התיק העיקרי. מכל מקום, לפי עיון ראשוני בסעיף 3 לייפוי הכוח נראה כי הינו כולל הסמכה למכור את כלל נכסי המקרקעין של המשיב מס' 2, מעבר לאלה המפורטים בסעיף 1 לייפוי הכוח, כך שגם לגוף העניין, ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, נראה כי המשיב מס' 1 לא חרג מההרשאה שניתנה לו עת חתם על הסכם המכר גם בשם המשיב מס' 2, ומשכך, מחייב הסכם המכר גם את המשיב מס' 3. בנוגע לתוקפו של ייפוי הכוח הקונסולרי, מקובלת עלי עמדת המבקשים לפיה במועד חתימת הסכם המכר על בסיס ייפוי הכוח, טרם חלפו 10 שנים מיום ההרשאה, כך שלא היתה כל מניעה להסתמך על ייפוי הכוח בזמנו לצורך חתימת עסקת המכר. אם לא די בכך הרי שממילא, גם לפי סעיף 6 לחוק להגנת רכוש מופקד, תשכ"ה-1964, עליו נסמך המשיב מס' 3 בתגובתו, מוסמך בית המשפט להתיר את הרישום על פי ייפוי הכוח גם אם חלפו מעל 10 שנים מיום ההרשאה. מכל מקום, לטענת המבקשים בתשובה לתגובת המשיב מס' 3, הם אינם מעוניינים לעשות שימוש בייפוי הכוח הקונסולרי לצורך רישום העסקה, אלא רק לצרכים ראייתיים, כך שגם מטעם זה, לכאורה, אין מניעה להסתמך על ייפוי הכוח לצורכי הבקשה שלפני. בטרם סיום פרק זה אדגיש כי טענותיו של המשיב מס' 3 לרשלנות מצד המנוח דיאב בהשלמת עסקת המכר ברישום, דינן להתברר במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב המקדמי בו אנו מצויים כעת. עם זאת, ברי כי למשיב מס' 3 לא יכולות להיות זכויות מעבר לזכויות שהוריש לו המשיב מס' 2, כך שבמידה וייקבע כי עסקת המכר שנערכה בין המשיבים מס' 1 ו-2 לבין המנוח דיאב תקפה ומחייבת, כי אז יוצא שהזכויות במקרקעין הועברו מידיו של המשיב מס' 2 זה מכבר, וגם ליורשו, המשיב מס' 3, לא יכולות, לכאורה, להיות כיום זכויות במקרקעין. באשר לשאלת ההתיישנות, הרי שגם שאלה זו מצריכה עריכת בירור עובדתי ומשפטי אשר ראוי לקיימו בהליך העיקרי ולא במסגרת ההליך שלפני. מאזן הנזקים והנוחות: לדידי, מאזן הנזקים והנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן משגילה המשיב מס' 3 מפורשות את רצונו למכור את המקרקעין לצד שלישי (ראה סעיף 6(יא) לתגובת המשיב מס' 3), עלול אי מתן הצו לגרום למצב שבו במידה והמבקשים יזכו בפסק הדין, לא יוכלו ליהנות מפירות זכייתם. כמו כן, יש לקחת בחשבון כי מתן הצו עלול, לכל היותר, לגרום למשיב מס' 3 לנזקים כספיים שהינם ברי פיצוי, וגם מטעם זה נוטה מאזן הנוחות לכיוון המבקשים. שיקולי יושר ומידתיות: לא הוברר, כי קיימים שיקולי יושר המונעים את מתן הצו, ואין המדובר בצו הפוגע במשיב מס' 3 במידה העולה על הנדרש. בתוך כך, לא הוברר כי המבקשים אכן הסתירו מבית המשפט עובדות חשובות שמן הראוי היה לגלותן במסגרת הבקשה, לרבות בכל הנוגע לתוקפו והיקף תחולתו של ייפוי הכוח. בנוסף, לא מצאתי כי הבקשה לוקה בשיהוי, שכן לטענת המבקשים, רק ביום 10/3/09 נודע להם כי ישנו יורש למשיב מס' 2 (הוא המשיב מס' 3), אשר עתיד לבצע עסקה בניגוד להסכם המכר, וזו הסיבה לכך שהגישו את בקשתם לרישום הערת אזהרה ו/או למתן צו מניעה זמני ביום 16/3/09, ימים ספורים לאחר מכן. יצוין כי ככל שלטענת המשיב מס' 3 קיים שיהוי בפעולותיו של המנוח דיאב או בפעולותיהם של המבקשים, בכל הנוגע לרישום העסקה על ידי מי מהם (להבדיל משיהוי הנוגע למועד הגשת הבקשה שלפני, שמטרתה למנוע דיספוזיציה במקרקעין לנוכח העובדות החדשות שנתגלו), דין טענות אלה להתברר במסגרת התביעה העיקרית, ולא במסגרת הליך זה. לסיכום: לאור האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומותיר את צו המניעה הזמני מיום 31/3/09 על כנו עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט. המשיב מס' 3 יישא בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, סכום אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום.עסקת מקרקעיןצו מניעהצוויםמקרקעיןקרקעותצו מניעה זמני