ערעור על החלטת המנהל המיוחד בפירוק חברה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת המנהל המיוחד בפירוק חברה: מהו טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הוכחת חוב? זו השאלה המתעוררת בערעורו זה של עובד בחברת בלוקי גילה 1991 ע"מ (2 פירוק), (להלן: "החברה") בגין תשלום פיצויי פיטורין, אשר נדחתה על ידי המנהל המיוחד שמונה לבדיקת תביעת החוב. הפן העובדתי 1. המערער עבד בחברה, לדבריו, משנת 1975 ועד 31.12.99, כקניין, איש שיווק, גובה מטעמה והיה אף מורשה חתימה, וכן המשיך, בפועל, לעבוד בה אחרי סגירתה, עד אוגוסט 2001. את תביעת החוב הגיש ביום 24.12.07 במשרדי כונס הנכסים הרשמי. צו הפירוק כנגד החברה ניתן ביום 4.1.07. שישה עובדי החברה הגישו תביעות חוב. המערער עבד בחברה שקדמה לחברה שבפירוק (בלוקי גילה בע"מ). החברה דנן התאגדה ב-1991. המנהל המיוחד דן בתביעת החוב ודחה את הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור אך דחה את תביעת החוב לגופה ומכאן הערעור. טיעוני המערער 2. המשיב לא הודיע לו כי זכותו להגיש ערעור על החלטתו, וזאת בניגוד לסעיף 5 לחוק סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשכ"ט-1958 (להלן: "חוק ההנמקות") את תביעת החוב לא הגיש במועד שכן לא ידע על זכותו זו באשר אינו בקיא בענייני חוק ומשפט. זכותו נובעת אף מכח עשיית מאמץ מיוחד למען החברה, ואף עסק במשך תקופה ארוכה לאחר סגירתה בעניינה, שכן בשיקים של החברה מופיע אף שמו לצד בעליה. מצבו הסוציו- אקונומי קשה. תשובת המנהל המיוחד 3. חוק ההנמקות לא חל על המשיב אשר אינו עובד מדינה או רשות מקומית (סעיף 1 לחוק ההנמקות). מכל מקום, לפנים משורת הדין נעתר לבקשת המערער ונתן לו ארכה להגשת הערעור. תביעת החוב הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין. המערער אף לא צירף תצהיר לתביעת החוב אלא רק לערעור עצמו. הוא אף הסתיר עד אז את העובדה שהמשיך לעבוד עד 2001. המערער הצהיר כי לא קיבל את משכורתו עבור חודש אחד (נוב' עד דצ' 1999). בתביעת החוב טען, כי אינו קונה עיתונים ולא ידע שעליו להגיש תביעת חוב, נימוק שאינו מוכר בדין או בפסיקה. (פש"ר (ת"א) 239/97 לבידי זהב נ' מרדכי שדה, ; רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, ). פרסום צו הפירוק יוצר חזקה חלוטה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית של הנושים בדבר מתן הצו. חלפו למעלה משבע שנים מיום היווצרות עילת התביעה לפיצוי פיטורין. דיון 4. אכן מדובר בעובד שלא הגיש תביעה כנגד החברה שבה עבד במשך שנים רבות. יצוין, כי הליך הפירוק החל רק בשנת 2006 וצו הפירוק ניתן ביום 4.1.07. הכלל הוא כי יש להראות נימוק מיוחד לאיחור בהגשת תביעת חוב. ברע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, , קובעת כב' השופטת ד' דורנר, כדלקמן: "הבנק לא הביא כל נימוק מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הוכחת תביעת החוב. אי-ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות. וממילא גם לא ניתן לראות באי -דיווח החייבים על צו הכינוס בלשכת ההוצאה לפועל, חוסר תום-לב כאשר לא מוטלת עליהם חובה לדווח לו. במקרה שלפנינו הבנק אף הגיש את התביעה להוכחת החוב כעשרה חודשים לאחר שנודע לו על הליכי פשיטת הרגל כך שבכל מקרה טענת "אי-הידיעה" אינה מועילה לו." (שם, 95). (כן ראו בש"א (מחוזי ת"א) 27002/04 שמש ניסים נ' עו"ד אורן הראל, ). בבש"א (תל-אביב-יפו) 6248/08 - הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ נ' עו"ד גדות עוז, , עומדת ס.נ. ו' אלשיך על הרציונאל בקביעת המועד להגשת תביעת חוב, כדלקמן: "קביעת מועד להגשת הוכחת חוב, אינו דבר טכני אלא ענין שבמהות, שכן החייב וכלל הנושים אמורים לדעת תוך פרק זמן מסוים, מהי מצבת החובות, הנשייה, מסאת הנכסים לחלוקה וכדומה (ר' רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' ); בש"א (חי') 3134/06 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' עו"ד גדות אברהם ). אי עמידה בלוח הזמנים תפגע בציפיות של הנושים כמו גם של החייב ובאינטרסים של כל אלה. אמנם, סעיף 71(ב) לפקודה מאפשר את הארכת התקופה להגשת הוכחת חוב וזאת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". קיימת מחלוקת פוסקים בבתי המשפט המחוזיים, בשאלה מתי להעתר לבקשת נושה להארכת מועד להגשת החוב. לעמדת חלק השופטים, אין מקום להעתר להארכת מועדים ככלל, למעט במקרים חריגים וזאת על מנת לאזן בין האינטרסים של הצדדים, קרי זכות הקניין של הנושה מחד גיסא ורצון הנושים והחייב להביא את ההליכים לידי סיום מאידך גיסא (ראה ת.א. (ת"א) 644/03 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייבים פרימר שרה ומנחם ). לעומת זאת, קיימת גישה הנותנת פרשנות מקלה לאותם "טעמים מיוחדים" להארכת מועד להגשת הוכחת חוב (ראה ת.א. (חי') 249/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי; בש"א (חי') 15090/05 עיריית נשר ובנק דיסקונט בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי )." (שם, פסקה 6). המערער לא נתן הסברים להשתהותו, אולם מדבריו ניתן להבין כי מעורבותו בחברה היתה אף מעבר לאמור לעיל. מנספח ב' לערעור עולה כי בעלי חשבון הבנק של החברה הם: "בלוקי גילה ירושלים; סמימיאן אברהם; חבאז יעקב", כולם מרח' השיש גילה ירושלים, שעה שהמערער גר ברח' פייר קניג בירושלים. 5. את העובדה שלא ננקטו הליכי פירוק קודם לשנת 2006 הוא מסביר באמצעות תצהירו של מחלב אליהו, מנהל החשבונות של החברה מיום 8.1.09 שצורף לערעור, שם נאמר: "4. לאחר סגירת החברה בסוף 1999 עדיין היו בצנרת עסקאות שבגינן הגיעו כספים לחברה ומאידך החברה חבה כספים לזכאים, לכן לא נעשו פעולות מיידיות לפירוקה של החברה. 5. לאחר סגירת החברה אני נעזרתי בחבאז שהמשיך לעבוד איתי יד ביד לאיסוף מסמכים ונתונים לצורך הכנת מאזן החברה ודוחות שונים שהוגשו לשלטונות המס". כן הצהיר מר מחלב ואף המערער עצמו כי אנשים שקיבלו שיקים שנשאו את חתימתו דרשו ממנו את הכספים ואף איימו על המערער. הנה כי כן, המערער היה ער במשך מספר שנים למצבה של החברה, ואף היה מ עורב בפעילותה לאחר סגירתה. יחד עם זאת, אמנם ישנה גם עמדה מקילה, לפיה יש לבחון מבחינה מהותית את חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית, ובמידה וישנו איחור קל, לאור עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הרי שיש לאפשר את הגשת תביעת החוב (בש"א (מחוזי חי') 12234/05 (בשא 12234/05) עיריית נשר נ' (הנאמן), , (כב' השופטת ח' הורוביץ)). התיאור העובדתי דלעיל, ועיסוקו של המערער בענייני החברה שנסגרה מחזקים את הידיעה הקונסטרוקטיבית אשר מקומה בעניינם של נושים אשר נעדרה מהם היכולת לעקוב אחר צעדיו של החייב. 6. במטרה להגיע לאיזון, המחוקק קבע תקופה יחסית ארוכה בה פתוחה בפני הנושה האפשרות להגשת ההליך של תביעת חוב, דהיינו 6 חודשים, אשר מאזנת בין זכויות החייב לבין זכויות הנושים. אין מנוס מקביעת נקודות גבול בחקיקה, אשר לעיתים נראות כשרירותיות. דן בסוגיה כב' השופט ד' חשין בבג"צ 8803/06 גני חוגה בע"מ נ' שר האוצר, , כדלקמן: "קביעת גבולות היא בלתי נמנעת, פעמים רבות, לשם קיומה של הוודאות המשפטית - למען ידע כל אדם היכן הוא עומד ומהן זכויותיו וחובותיו. בכך תורמת היא גם ליעילות ההליך. בענייננו, קביעת הגבול הגיאוגרפי מקילה על הליך בירור הזכאות לפיצוי. עם זאת, הוודאות והיעילות אינן חזות הכל, ולפיכך, גבול אינו יכול להיות שרירותי לחלוטין. ביסודו הוא מבוסס על רציונאל כלשהו, שתכליתו קידום ערכי היסוד של שיטתנו. כך, לו היה נקבע כי רק יישובים ששמם מתחיל באות א' יהיו זכאים להיכלל באזור ההגבלה, הרי שהיה הדבר בלתי סביר לחלוטין. לא כך בענייננו, בו נקבע אזור ההגבלה על פי מרחק מהגבול כמדד למידת הפגיעה מהלחימה, וזאת על בסיס ההנחה כי יישובים קרובים יותר לחזית מאוימים ופגיעים יותר. זוהי הבחנה שאינה שרירותית. העולה מן האמור, כי גבולות הנקבעים בהוראת דין אינם יכולים להיות שרירותיים בפני עצמם; אך מובן כי לכל גבול יהיו שוליים של שרירות. כך, למשל, קטינים אינם בעלי זכות הצבעה. טעם הדבר הוא ברור - הצבעה דורשת שיקול דעת עצמאי, מודעות, ניסיון חיים ובגרות, שניתן להניח כי לא יתקיימו במידה מספקת בקרב אחוז ניכר מהקטינים. עם זאת, ברי כי יימצא קטין פלוני שמלאו לו 17 שנים, אשר בכל הפרמטרים לעיל עולה על בגיר אלמוני בן 18. בכך ראינו כי הכלל, אפילו ששורשיו טמונים בהיגיון, עדיין יצמיח שוליים של שרירות, שאין מנוס מהם. (שם, 104). דברים אלו והגיונם, יפים אף לענייננו, תחום שהינו דינמי והכרעה בתביעות החוב משפיעה על הצעות להסדר נושים, וכמובן על חלוקת דיבידנד. (כן ראו בש"א 4056/08 לימינציה בע"מ נ' עו"ד צור יהודה - בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, ). 7. אשר לקיומו של טעם מיוחד, ראו פש"ר (מחוזי ת"א) 1158/02 חדד בנימין נ' עו"ד איתן צנעני, , שם ציינה כב' סגנית הנשיא ו' אלשיך כי הטעמים המיוחדים נבחנים ביחס לתקופה שטרם הגשת תביעת החוב ולא ביחס לתקופה שלאחריה, כדלקמן: "החוק אינו קובע מהם אותם טעמים מיוחדים, או מהן אותן סיבות שבעטיין לא יכול היה הנושה להגיש את תביעת חוה במועדה, אך בהלכה הפסוקה בעניין זה שזורה כחוט השני הדרישה הראשונית, כי נושה אשר הגיש תביעת החוב באיחור לא יכול היה להגישה במועד הקבוע בחוק, וזאת מטעמים אובייקטיביים. ודוק; המדובר בגורמים אובייקטיביים אשר עניינים בתקופה עובר להגשת תביעת החוב, ולא בכאלו שעניינם בתקופה שלאחר הגשת." (שם, 5415). האיחור בהגשת הערעור הינו משמעותי, ולא ניתן כל טעם מיוחד לקבלתו, ולפיכך בדין נדחתה תביעת החוב של המערער. התוצאה מטעמים אלה אני דוחה את הערעור, ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות. פירוק חברהערעורמנהל מיוחד