שטר נאמנות סותר חובות נאמן

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שטר נאמנות סותר חובות נאמן: א. מהות התובענה זוהי בקשה משותפת מצד הצדדים למתן הוראות לנאמן, לאחר שנתגלעה מחלוקת בינו לבין חברת לנוקס השקעות בע"מ, לגבי פרשנות שטר הנאמנות שנחתם ביניהן. ב. עובדות רלבנטיות ביום 25.3.09 הציעה המבקשת - לנוקס השקעות בע"מ (להלן: "המבקשת") לציבור, לרכוש אג"ח באמצעות תשקיף (להלן: "התשקיף"). המבקשת הציעה 40,000,000 ₪ ערך נקוב של אג"ח (סדרה א') רשומות על שם. בתשקיף נקבע (ר' כריכת התשקיף), כי אגרות החוב יעמדו לפירעון ב-5 תשלומים שנתיים שווים, ביום 31 למרץ של אחת מהשנים 2010 עד 2014 (כולל), וכי אגרות החוב נושאות ריבית בשיעור שיקבע במכרז, אשר לא יפחת מ7.45% ולא יעלה על 8.45%, אשר תשולם בתשלומים חצי שנתיים בימים 31 במרץ ו-30 בספטמבר 2007, של כל אחת מהשנים 2007 ועד 2014 (כולל), החל מיום 3- בספטמבר 2007 ועד ה-31 במרץ 2014. בהתאם להוראות הדין והתשקיף, נחתם שטר נאמנות בין המבקשת ובין המשיבה - זיו האפט - חברה לנאמנויות בע"מ (להלן : "הנאמן"). על כריכת התשקיף נקבע כי : "החברה תפקיד בחשבון בנק שזכויותיה בו ישועבדו לטובת הנאמן סך של 2,500 אלפי ₪, וזאת להבטחת סילוק תשלום הריבית השוטפת על קרן אגרות החוב (להלן : "חשבון הכרית לתשלום הריבית"); יובהר כי סכום הפיקדון האמור קטן מהסכום הצפוי של תשלום הריבית הראשון ולפיכך מהווה רק בטחון חלקי לפירעונו". בס' 3.3.3.1 (ב) בגוף התשקיף עצמו נקבע : "מתוך תמורת ההנפקה החברה תפקיד בחשבון בנק שיפתח לצורך כך ע"י הנאמן ועל שמו (להלן : "חשבון הכרית לתשלום הריבית"). מתוך תמורת ההנפקה, הכרית לתשלום הריבית סך של 2,500 אלפי ₪ , וזאת להבטחת סילוק תשלום הריבית השוטפת על קרן אגרות החוב. יובהר, כי סכום הפיקדון האמור קטן מהסכום הצפוי של תשלום הריבית הראשון ולפיכך מהווה רק בטחון חלקי לפירעונו. החברה תהיה רשאית להשתמש בכספים המופקדים בחשבון המשועבד לצורך תשלום הריבית השוטפת עצמה ו/או תשלומי הקרן". ס' 6.1.2 לשטר הנאמנות קובע : "מתוך תמורת ההנפקה יופקד בחשבון בנק שיפתח לצורך כך ע"י הנאמן ועל שמו (להלן : "חשבון הכרית לתשלום הריבית) סך של 2,500 אלפי ₪ (להלן: "סכום הפיקדון המקורי"), וזאת להבטחת סילוק תשלום הריבית השוטפת על קרן אגרות החוב. החברה תהיה רשאית להשתמש בכספים המופקדים בחשבון הכרית לתשלום הריבית לצורך תשלום הריבית השוטפת עצמה ו/או תשלומי הקרן. הנאמן יעביר את הכספים לביצוע תשלומים כאמור, בכפוף להוראות שטר זה ובהתאם לדרישת החברה בכתב זמן סביר מראש. כל זכויותיה של החברה, כנהנה בחשבון הכרית לתשלום הריבית ובפיקדון, על פירותיו, תשועבדנה על ידי החברה בשעבוד שוטף וקבוע, ראשון בדרגה, לטובת הנאמן. הנאמן יהיה רשאי להשקיע את הכספים בחשבון הכרית לתשלום הריבית בפיקדונות בנקאיים ו/או באגרות חוב מדורגות בדירוג AA ומעלה...". במכתב מיום 16.11.08, פנתה המבקשת אל הנאמן - הוא המשיבה - בבקשה כי ישחרר את כל הכסף בחשבון הכרית, לצורך תשלום הריבית ביום 31.3.09. ביום 19.11.08 החזיר הנאמן לחברה את תשובתו ובה נאמר כי אין באפשרות המבקשת לעשות שימוש בכספי חשבון הכרית לצורך תשלומי הריבית. לאור חילוקי הדעות ביניהם בדבר פרשנות ההסכם, פנו הצדדים לביהמ"ש בבקשה זו על מנת ולקבל הוראות כיצד על הנאמן לפעול. ג. טענות הצדדים טענות המבקשת לאור הוראות התשקיף ושטר הנאמנות, אין ספק כי המבקשת יכולה להחליט אם להשתמש באותם כספי הכרית לצורך תשלומי הריבית, הקרן, או שניהם יחד. הנאמן חייב להיענות לבקשתה של המבקשת, שכן קיימת הוראה ברורה וחד משמעית בשטר הנאמנות המחייבת את שחרור הכספים לחברה לצורך סילוק תשלומי הריבית ולא נקבע בהסכם הוראה המקנה לנאמן שיקול דעת שלא לשחרר את הכסף האמור. מלשון הסעיפים הרלבנטיים שהוזכרו לעיל, עולה כי מטרת הכספים בחשבון הכרית, הייתה להבטיח את תשלום הריבית הראשון, אשר כבר סולק ע"י המבקשת ולכן אין חשש שמטרת החשבון הכרית תיפגע, ע"י שחרור הכספים לשם תשלומי ריבית אחרים. חשבון הכרית לא נועד לשמש בטחון מלא לכל תשלומי הריבית ועל כן אין צורך כי כספים יישארו בחשבון הכרית עד לסוף סילוקם של כל תשלומי הריבית. ס' 3 לתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף, מבנהו וצורתו), התשכ"ט - 1969, מונה רשימה של פרטים אשר הדין מחייב כי יופיעו על כריכת התשקיף, לאור החשיבות המכרעת כי דברים אלו יי יודעו לציבור המשקיעים הפוטנציאליים. כמו כן הכירה הפסיקה כי במקרים מסוימים, לאור החשיבות המיוחדת של פרט מסוים בתשקיף, כי מן הראוי שהוא יצוין על כריכת התשקיף. בענייננו, המטרה של הבטחת תשלום הריבית, אוזכרה גם בגוף התשקיף עצמו. מכל האמור עולה כי ציבור המשקיעים ידע כי מטרתו של חשבון הכרית הייתה הבטחת תשלום הריבית השוטפת ולא תשלום הקרן ולכן, לא יהיה בשחרור כספים מחשבון לצורך תשלום הריבית, שום פגיעה בציפיות של רוכשי אגרות החוב או בכל זכות אחרת שיש להם. עוד טוענת המבקשת כי החזקת הכספים בחשבון הכרית לטווח ארוך, לצורך הבטחת תשלום ריבית על קרן אגרות החוב, במקום להשתמש באותם כספים לשם סילוק תשלומי הריבית, נוגדת את ההיגיון הכלכלי מאחורי אגרות החוב, שכן הכספים שהתקבלו מקוני אגרות החוב (להלן: "המחזיקים") נועדו להשקעה על מנת שיניבו ריבית גבוהה מריבית השוק. לכן, אין היגיון להבטיח את הריבית הגבוהה שמניבות אגרות החוב בחשבון בנק, אשר מניב ריבית נמוכה מריבית אשר אגרות החוב מניבות. לטענת המבקשת, לאחר שביום ה- 19.11.08 סירב הנאמן לבקשתה, העלה מר אמיר נחמד - מנכ"ל המבקשת (להלן: "המנכ"ל") הצעה בפני הנאמן, לפיה תעשה המבקשת שימוש בכספי חשבון הכרית ו"חשבון העודפים", כהגדרתו בס' 6.1.3 לשטר הנאמנות, וזאת לצורך רכישת אגרות החוב של המבקשת. הנאמן תמך בהצעה ולפיכך פעלה המבקשת לכינוס אסיפה של מחזיקי אגרות החוב ב-17.2.09. במכתבו מיום ה-1.3.09, ניסה הנאמן לטעון כי ההתרחשויות באסיפה הנ"ל מעידות כי הן המבקשת והן המחזיקים, רואים בכספים המוחזקים בטוחה ארוכת טווח וכי משיכת כספים מהחשבון מהווה שינוי תנאי הבטוחה ואילו המבקשת טוענת כי ההצעה האמורה לעולם לא נדחתה באסיפה, אלא נמשכה מסדר היום. טענות המשיבה חשבון הריבית הוא אחת מהבטוחות הנזכרות בתשקיף ובשטר הנאמנות והוא נועד להבטחת תשלום הקרן, הריבית והפרשי ההצמדה שהמבקשת התחייבה לשלם למחזיקים. כוונת הצדדים בהעמדת הבטוחה הייתה ליצור מצב שבו יובטחו תשלומי הריבית, הקרן והפרשי ההצמדה עד למועד ההחזר המלא של חוב המבקשת למחזיקים וזאת בהתאם לס' 2 לשטר הנאמנות. לגישתו של הנאמן, על המבקשת לשלם את הקרן והריבית למחזיקים בפריסה על פני 8 שנים, כאשר ב-3 השנים הראשונות, משלמת המבקשת למחזיקים תשלומי ריבית בלבד, ולאחר מכן, החל מהשנה הרביעית ועד לשנה השמינית, משולמים למחזיקים הן סכומים על חשבון הריבית והן על חשבון הקרן. על פי קביעת הצדדים ניתן להבין מסעיף 6.1.2 לשטר הנאמנות, כי רק במקרה שהמבקשת תעמוד בכל תשלומי הריבית בשלוש השנים הראשונות וכן תשלם בשנה הרביעית את תשלום הריבית השישי ותשלום הקרן הראשון (ביום 31.10.2010) תוכל המבקשת להקטין את סכום הפיקדון כאשר הקטנה זו, הוגבלה לחמישית מסכום חשבון הכרית כאשר המבקשת רשאית לעשות שימוש בסכום שימשך מהפיקדון אך ורק לשם תשלום הריבית ו/או הקרן למחזיקים. הפרשנות המוצעת ע"י המבקשת היא כי כל שהובטח למחזיקים הוא שהפיקדון ישמש בטוחה לתקופה של 6 חודשים מתוך 7 שנים בהן עליה לשלם ריבית על חשבון אגרות החוב ולהשיב את הקרן. כוונת הצדדים הייתה ברורה לחלוטין גם לחברה ובהתאם לכך היא פעלה במסגרת קיום ההסכם שתנאיו נקבעו בשטר הנאמנות וזאת מאז הנפקת אגרות החוב בחודש 3.07 ועד פנייתה הראשונה לנאמן בחודש 11.08. לגישת הנאמן, עפ"י כריכת התשקיף, ברור שכל עוד קיים תשלום שוטף של הריבית שלא שולם, מהווה הפיקדון של 2,500 אלפי ₪ בטוחה לתשלום זה. באשר לטענה כי מנכ"ל הנאמן - מר גיורא לופטיג תמך בהצעה לפיה תעשה המבקשת שימוש בכספי חשבון הכרית ו"חשבון העודפים", וזאת לצורך רכישת אגרות החוב של המבקשת - טוענת המשיבה כי כל שלופטיג עשה בשיחתו עם מנכ"ל המבקשת, הוא להביע תמיכה בהבאת העניין להכרעת מחזיקי אגרות החוב והבהיר כי הוא לא יתנגד להחלטה כזו של המחזיקים אם תתקבל. באשר לטענת המבקשת לפיה פעולות הנאמן אינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון הכלכלי, מכיוון שכספי חשבון הריבית מניבים ריבית נמוכה יותר מהריבית המשולמת למחזיקים - טוען הנאמן כי הצדדים היו ערים מלכתחילה כי בעת ההנפקה עצמה לכך שמדובר בכספים שיושקעו בהשקעה סולידיות ובטוחות ביותר, שהתשואה עליהן נמוכה וברור כי המטרה הייתה לשרת אינטרס ארוך טווח של הגנה על המחזיקים, גם אם המשמעות שחשבון הריבית יצבור ריבית נמוכה מהריבית המשולמת למחזיקים ע"י המבקשת. ד. ד י ו ן למי הזכות הפנייה לביהמ"ש? ס' 12 ג' לחוק הנאמנות, תשל"ט - 1979 קובע : "נאמן רשאי לבקש מבית המשפט הוראות, והוא אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט או באישורו". ש. כרם בספרו "נאמנות" (מהדורה רביעית מתוקנת ומורחבת, 2004 (להלן: "כרם") בעמ' 535), כותב כי: "לפי סעיף קטן 12 (ג) זכות הפנייה לבית המשפט למתן הוראות, נתונה לנאמן בלבד. הטעם לכך הוא שזכות זו נועדה להקל על הנאמן למלא את תפקידיו, משום שהיא מאפשרת לו לקבל תמיכה מבית - המשפט באשר לפעולות שברצונו לבצע". "חוק הנאמנות אינו מתיימר לכלול הסדר מפורט של תנאי הנאמנות. הוא כולל אותן הוראות שהמחוקק מצא לנכון להחיל על נאמנויות בכלל, תוך שהוא מותיר לצדדים חופש רב לקבוע ביניהם את תנאי הנאמנות" (ר' כרם עמ' 185) האם ישנה הוראה בשטר הנאמנות (המהווה את החוזה בין הצדדים) אשר קובעת אחרת מסעיף' 12(ג)? ס' 10.3 לשטר הנאמנות קובע: "הנאמן רשאי, בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי וללא צורך בהודעה לחברה, לפנות לבית המשפט המתאים בבקשה לקבלת הוראות בכל עניין הקשור ו/או הנובע לשטר זה". וס' 23 לשטר הנאמנות קובע כי : "הנאמן יהיה רשאי בכל עת... לפנות לביהמ"ש למתן צו הוצאה לפועל של הנאמנות המתוארת בשטר זה ולמתן כל צו אחר ביחס לענייני הנאמנות הכלולים בשטר זה" לטענת הנאמן: הגשת בקשות לביהמ"ש על פי ס' 23 לשטר הנאמנות, הוא פררוגטיבה של הנאמן בלבד ואין הסעיף מקנה אפשרות לחברה לפנות לביהמ"ש משום שפרשנות הנאמן אינה מקובלת עליה. הוראת ס' 23 לשטר הנאמנות עניינה במתן צווים הנדרשים לשם הוצאה לפועל של הנאמנות המתוארת בשטר וכל צו אחר הנדרש ביחס לענייני הנאמנות הכלולים בשטר. הסעיף אינו מיועד לאפשר פנייה לביהמ"ש בענייני פרשנות שטר הנאמנות, שכן הצדדים בחרו להקנות את הסמכות לפרש את שטר הנאמנות כאמור לעיל. בנוסף טוען הנאמן, כי ע"פ ס 25.5 לשטר הנאמנות, כאשר מתעורר ספק באשר לסוגיית השימוש החשבון הכרית, הכרעת הנאמן היא חתוכת ומחייבת ולא היה מקום להביא את הדברים להכרעתו של בימ"ש זה. ס' 23 מקנה לנאמן בלבד את רשות הפנייה לביהמ"ש באשר להוצאה לפועל של צו הנאמנות אבל לא באשר לפרשנותו. ס' 10 מקנה לו את הסמכות לפנות לביהמ"ש בכל עניין. הפנייה של המבקשת לביהמ"ש נעשתה עקב רצונה למתן צו לפעולה בענייני הנאמנות. פרשנות הנאמן לפעולה זו היא נגזרת מבקשתה של המבקשת. ס' 25.5 לשטר הנאמנות קובע : "לנאמן הסמכות להחליט בנוגע לכל מיני שאלות וספקות שיתעוררו ביחס לכל הוראה בשטר זה וכל החלטה שלו בנוגע לשאלה שנתעוררה בפועל או הכלולה בפעולות ובצעדים של הנאמן, תהיה חותכת ותחייב את כל האנשים שיש להם עניין בשטר זה" צודק הנאמן בטענותיו כי הסמכות להכריע במחלוקות הפרשניות היא שלו בלבד ומשכך, כשקבע את אשר קבע בכל הקשור לחשבון הריבית, החלטתו זו הייתה צריכה להתקבל ללא ערעור מצד המבקשת. עם זאת ה"בקשה בהסכמה" אותה הגישו הצדדים ביום 8.9.09, מלמדת כי הנאמן מקבל את סמכותו של ביהמ"ש להכריע במחלוקת שהייתה נתונה לשיקוליו שלו בלבד וזאת ניתן להבין מהכתוב : "ביהמ"ש... יידרש להכריע במחלוקת המשפטית בלבד המתייחסת לפרשנות האמור בתשקיף לגבי חשבון הכרית לתשלום הריבית" מכך ניתן להסיק כי הנאמן שהינו צד לתיק זה זנח את גם טענותיו באשר למי נתונה הסמכות לפנות לביהמ"ש, ויש לראות בהודעה זו למיצער, גם פניה של הנאמן לביהמ"ש הן לפרשנות והן למתן הוראות. ה. האם תשלומי הריבית יכולים להיעשות מהכספים המופקדים בחשבון הכרית? נשאלת השאלה מהי מטרת נאמנות דנן? טוענת המבקשת כי מטרת הכספים שהופקדו בחשבון הכרית ששועבד לטובת הנאמן, כלל לא אמורים לשמש כבטוחה מלאה למשקיעים והמטרה היא להבטיח את תשלום הריבית הראשון בלבד, זאת ניתן להבין מלשון כריכת התשקיף "...יובהר כי סכום הפיקדון האמור קטן מהסכום הצפוי של תשלום הריבית בראשון ולכן מהווה רק בטחון חלקי לפירעונו". לטענת הנאמן, ההבהרה הנ"ל מקורה בטעות, שהרי אחוז הריבית השנתית 8.45% משמע תשלום ריבית ראשון של 4.25%, סכום השווה ל 1,690,000 ₪ ולאחר שהמבקשת רכשה חלק מאגרות החוב בעצמה (כך שסכום אגרות החוב הסחירים עומד על 33,000,000 ₪), סכום תשלום הריבית אמור להוות 1,427,000 ₪. מכך, שגם תשלום הריבית בעבור כל אגרות החוב שהונפקו וגם התשלום לאחר שחלקם נרכש, קטנים מסכום חשבון כספי הריבית שבידי הנאמן, דבר אשר מלמדנו כי ההבהרה על כריכת התשקיף בעניין זה, הינה שגויה. אומנם ס' 6.1.3 בשטר הנאמנות קובע בטוחה נוספת שתוחזק בידי הנאמן בעבור מחזיקי אגרות החוב להבטחת תשלומי הקרן ו/או הריבית, בדמות חשבון העודפים (חשבון הפרויקט) והשעבוד על הקרקע אך בד בבד נקבע בכריכת התשקיף כי: "יש להדגיש את העניינים הבאים: לנאמן אין ולא תהיה כל זיקה ו/או יכולת בקרה ו/או השפעה על התנהלות חשבון הפרויקט; התחייבותה של החברה להעברת סכומי עודפים מתוך חשבון הפרויקט אל חשבון העודפים המשועבד לנאמן, כמפורט בתשקיף הינה התחיבות חוזית ללא כל בטוחה בצידה וללא כל עדיפות לעומת צדדים שלישיים; כל עוד לא נפרעו כל התחייבויותיה של החברה כלפי הבנק המלווה בקשר עם הפרויקט נשוא השעבוד, אין על הבנק המלווה כל חובה להעברת כספי העודפים בפרויקט כולם או מקצתם, לחברה או לפקודתה; התחייבויות החברה כלפי הבנק המלווה אינן ידועות עדיין ועשויות להשתנות תוך כדי חיי הפרויקט; החברה עשויה להיות קשורה ו/או להתקשר בעתיד עם הבנק שילווה את הפרויקט, באופן העשוי ליצור, במישרין ו/או בעקיפין , ניגודי עניינים בין הבנק המלווה לבין הנאמן, לעת היווצרם של סכומי עודפים בחשבון, וזאת מאחר וכנושה במעמד שונה מזה של הנאמן, עשוי הבנק לשקול שיקולים אחרים מאלו אותם היה שוקל הנאמן לעניין מימוש השעבודים; העולה מכל האמור הינו כי במשך רוב תקופת חייו של הפרויקט, לא תהיה בידי הנאמן כל זיקה בטיחותית לפרויקט, וכי במצב עתידי בו תהיה החברה נתונה בקשיים, עשויה להיווצר מניעה משפטית להעברת כספי עודפים לחשבון המשועבד לנאמן והלכה למעשה מעמדו של הנאמן עשוי במצב כזה להיות כשל נושה בלתי מובטח". מדברים אלו ניתן ללמוד, כי הבטוחה השנייה שהייתה אמורה להיות בידיו של הנאמן, אינה מובטחת וזכויותיו כנושה יכולות להתנגש עם זכויותיו של הבנק המלווה. במצב זה, ידו של האחרון תהיה על העליונה, כך שאין כל עירבון שכספי חשבון העודפים ו/או השעבוד אכן יוכלו לשמש כבטוחה. באין בטוחה נוספת לטובת המחזיקים, קבלת פרשנות המבקשת תרוקן מתוכן את מטרת הנאמנות כולה. על פי פרשנות זו, הייתה המבקשת רשאית לממש את כספי הכרית כבר בתשלום הריבית הראשון ב-30.9.07. הניתן לקבל פרשנות זו, שהמבקשת תוכל לממש את כספי הכרית וע"י כך לרוקן מתוכן את הנאמנות עליה הוסכם?! אם נשים עצמנו בנעלי מחזיקי אגרות החוב, האם לא ניתן לומר כי הם לא היו משקיעים בחברה לולא ניתן להם איזה שהוא עירבון, שיקבלו את השקעתם בחזרה? האם לא ניתן לומר כי ציפיותיהם של מחזיקי אגרות החוב הייתה, כי כספי הכרית ישמשו כבטוחה (אף אם חלקית בלבד מבחינת החזר הקרן), למימוש התחייבויותיה של המבקשת. על כן יש לבדוק מהו אומד דעתם של הצדדים בזמן קניית אגרות החוב. שטר הנאמנות מהווה חוזה לכל דבר בין הנאמן לבין המבקשת ואינו שונה באשר הוא חוזה, מכל חוזה אחר (ר' ע"א 189/85 קוגלר נ' שוסהיים, פ"ד מג(1) 241). "נאמנות על פי חוזה משמעה, שחובו של הנאמן להחזיק בנכס או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת, מוסדרת בחוזה. חובות הנאמן, סמכויותיו לפעול בנכס, זכויותיהם של צדדים אחרים, כל אלו מוסדרים על פי החוזה, ותוקפן המחייב נובע מחוקי החוזים" (ר' כרם עמ' 178). המחלוקת שבין הצדדים נסובה על הפרשנות שיש לתת לשטר הנאמנות. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (פ"ד מט(2) 265, 266) נקבע: "חוזה מתפרש עפ"י אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר צדדים ביקשו במשותף להגשימם. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו כגון מהלך המו"מ בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם. הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ממקורות אחרים, שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו...". על הלכה זו בהקשר של חוזה נאמנות, חזר ביהמ"ש בע"א 4033/07 - עו"ד רות נחמד נ' עו"ד ראובן בן ארי אשר אליו מפנה המבקשת. לגבי מסקנות הנובעות מהתנהגות הצדדים, נפסק כי: "ייתכן גם, כי מהתנהגות הצדדים... יוסק אומד דעתם של הצדדים לעניין משמעות החוזה או הוראה בו".(ר' ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ ואח', פ"ד מו(4) 35). בענייננו, ניתן לומר ששטר הנאמנות הינו בין המבקשת מצד אחד לבין הנאמן מצד שני אשר בתוקף תפקידו אמור לדאוג לאינטרס המחזיקים, כלומר עלינו לבחון גם את אומד דעתם בשעה שרכשו את אגרות החוב מהמבקשת. מהם הנסיבות שמהם ניתן ללמוד על כוונת הצדדים? 1. החברה שילמה ממקורותיה את 3 תשלומי הריבית הראשונים ולא ביקשה לעשות שימוש בכספי חשבון הריבית לשם כך עד התשלום הרביעי. 2. על פי טענת הנאמן (טענה אשר לא הוכחשה ע"י המבקשת) בשל השקעת כספי חשבון הכרית באפיקים שהניבו תשואה שלילית, נוצר קיטון בכספים באופן שסכומם ירד מתחת לסכום של 2,500 אלפי ש"ח הקבוע בשטר הנאמנות. נוכח האמור דרש הנאמן מהחברה להשלים את הכספים לחשבון הכרית בסך של 100,000 ש"ח והמבקשת נענתה לדרישתו והעבירה את הכספים לצורך ההשלמה עד לגובה הסכום האמור בשטר הנאמנות. משמעות פעולה זו, מלמדת כי המבקשת עצמה ראתה בחשבון כבטוחה למשקיעים, כל עוד לא נפרעה הקרן, אחרת מדוע דאגו שהסכום יעמוד כל הזמן על מה שנקבע בשטר הנאמנות? 3. באסיפה הכללית שנערכה ב-17.2.09, נמשכה מסדר היום הצעה שהועלתה ע"י החברה, בדבר שימוש בכספי חשבון הכרית, דבר המלמד כי המחזיקים באגרות החוב נקטו בעמדה לפיה אינם רוצים לפגוע בביטחונות שיש בידי הנאמן ובנוסף, המנכ"ל, אמר באסיפה הנ"ל כי: "אין לנו בעיה לשרת את החוב, הכספים עכשיו יושבים בפיקדון וחבל כי אין תשואה" (ר' פרוטוקול האסיפה בעמ' 3, מצורף כנספח ג' לטענת הנאמן). מדברים אלו של המנכ"ל, אפשר ללמוד כי החברה תשלם את תשלום הריבית מכספה שלה ולא מחשבון הכרית. הגיונית טענת הנאמן כי היה ברור שלחברה אין שום כוונה לעשות שימוש בכספי כרית הריבית לשם ביצוע תשלום הריבית הקרוב, שאם לא כן, מדוע הציעה לעשות בהם שימוש אחר, הכרוך בשינוי תנאי שטר הנאמנות? עוד שאלה היא, מדוע תסכים המבקשת לשלם תשלום ריבית מכספה שלה, כאשר קיים לשיטתה, מקור כספי אחר בו היא רשאית לעשות שימוש? מכלול נסיבות אלו מלמד, כי אומד דעתם של כל הצדדים הקשורים בחוזה שטר הנאמנות, היה כי כספי חשבון הכרית לא אמורים לשמש לתשלום הריבית וכל תפקידם הוא לשמש מעין ערבון לתשלום הקרן והריבית. משמע, במידה והחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי מחזיקי אגרות החוב, אז הנאמן ישתמש בכספי חשבון הכרית כדי לנסות ולפרוע את חוב החברה. זאת גם ניתן להבין מהניסוח המופיע על כריכת התשקיף שבו נאמר: "החברה תפקיד...וזאת להבטחת סילוק תשלום הריבית השוטפת על קרן אגרות החוב...". אומנם מסקנה זו לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם ס' 6.1.2 לשטר הנאמנות הקובע כי: "החברה תהיה רשאית להשתמש בכספים המופקדים בחשבון הכרית לתשלום הריבית לצורך תשלום הריבית השוטפת עצמה ו/או תשלומי הקרן". אך בע"א 9225/01 - רונית זיימן נ' גד קומרן, , נקבע כי: "חובתו של נאמן מופנית כלפי נכסי הנאמנות, ועליו לנהוג באמונה ושקידה בניהול הנאמנות, על-פי אמות מידה של אדם סביר. סעיף 11 לחוק הנאמנות יוצר זיקה בין חובות הנאמן מכח חוק הנאמנות לבין תנאי הנאמנות, ובכלל זה תנאי הנאמנות על-פי ההסכם בין הצדדים. בגדרה של הוראה זו נקבע, בין היתר, כי הוראות סעיפים 10(א), (ג) ו-(ד) יחולו על הנאמן בכפוף לתנאי הנאמנות. מוצא מגדר הוראה זו האמור בס"ק (ב) לסעיף 10, המחייב את הנאמן לנהוג באמונה ושקידה כאדם סביר בנסיבות הרלבנטיות. נובע מכך, כי דין הנאמנות רואה בתנאי זה תנאי קוגנטי שאינו כפוף להתנאה שונה בין הצדדים. החובה לנהל את הנאמנות באמונה, שקידה וסבירות היא חובה עצמאית, שלא ניתן להתנות עליה, גם אם תנאי הנאמנות קובעים אחרת. עמד על כך בית המשפט (השופט גולדברג) בבג"צ 750/84 יגאל כהן נ' ראש עירית רחובות (לא פורסם): "לא בכדי הושמט סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות תשל"ט-1979 מרשימת הסעיפים שבסעיף 11 לחוק שהוראותיהם כפופות לתנאי הנאמנות. ללמדך, כי סעיף 10(ב) עומד לעולם, ולפיו "במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות". מצוות סעיף זה לנאמן כי ישווה לנגד עיניו את טובת הנאמנות בלבד, שאם מוכתבת לו דרכו, ואין הוא פועל על פי מצפונו ושיקול דעתו - לא באמונה הוא עושה... בכל מקרה עליו לעמוד בחובתו "לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם, ולפעול להשגת מטרות הנאמנות..." כאמור בסעיף 10(א) לחוק, לפי שיקול דעתו הוא, ובלי תלות בדעת אחרים".   עולה מכך, כי בנאמנות, חובת הנאמן לנהוג בשקידה ראויה בענייני הנאמנות גוברת על הוראה בחוזה הנאמנות, הכופפת אותו להוראות הנהנה, ככל שהוראות אלה אינן מתיישבות עם טובת הנאמנות. תניה חוזית זו מחייבת את הנאמן ככל שהיא מתיישבת עם טובת הנאמנות. מקום שהיא סותרת אותה, על הנאמן להתעלם מהוראות הנהנה ולפעול על-פי מיטב שיקול דעתו בדאגה להשגת מטרות הנאמנות". דברים אלו מלמדים, כי במקום בו ישנה התנגשות בין הוראות חוזה הנאמנות לבין חובותיו של הנאמן (במקרה דנן חובותיו כלפי ציבור המשקיעים), על הנאמן להתעלם מהוראות לשון החוזה ולפעול על פי שיקול דעתו להשגת מטרת הנאמנות. אנו נמצאים כיום בתקופה בהם חברות רבות וגדולות במשק, נקלעות לקשיים ואינן יכולות לפרוע את התחייבויותיהן כלפי המלווים והמשקיעים שלהם. בתקופות אלו, תפקידם של הנאמנים מקבל משנה חשיבות וכדי לעשות עבודתם נאמנה, עליהם לשים בראש מעיינם ולדאוג בראש וראשונה לציבור המשקיעים, אשר בעבורם נוצרת הנאמנות. נאמן אשר לא ינהג כך, עלול במקרים מסוימים להיחשב רשלן. על כן, טוב עושה נאמן אשר עומד על המשמר ואשר מנסה למנוע מה שבדיעבד יכול לגרום מפח נפש למוטבים שעליהם הוא אמור להגן. משכך, לא נפל כל פגם בהתנהגות הנאמן, משחשב כי אין בידיו בטוחות נוספות מספקות אשר תוכלנה לעמוד לזכותו במקרה של אי קיום ההתחייבויות מצד המבקשת, אין לערער על שיקול דעתו. על כן, מתקבלת בקשת הנאמן יכול להמשיך ולהחזיק בכספי כרית הריבית כבטוחה למחזיקי אגרות החוב. באשר להוצאות הנאמן - המבקשת תשלם את הוצאותיו בגין הליך זה בסכום של 35,000 ₪ + מע"מ.שטרנאמנותחוב