ביטול פסק דין חלקי נגד צד ג

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין חלקי נגד צד ג: 1. ביום 7.7.99 ניתן על ידי פסק דין חלקי המחייב את הנתבעת במלוא סכום התביעה למעט אותם כספים שהתובע שילם לצד ג', עבור התקופה שבין ה - 6.7.93 ל - 28.2.94, כשמנגד חייבתי את צד ג' לשלם לנתבעת את אותם סכומים מכוח ההודעה שהיא שלחה אליו. ביום 4.10.99 נתתי פסק דין משלים וזאת לאחר שקבעתי בפסק הדין החלקי שהצדדים ישלימו את טיעוניהם בכתב בקשר לחיוב הנתבעת בכספים ששילם התובע עבור התקופה המפורטת לעיל. יצויין, כי רק התובע הגיש את סיכומיו ואילו הצדדים האחרים לא עשו כן. 2. ביום 19.10.99 הגיש צד ג' בקשה לביטול פסק הדין החלקי ופסק הדין המשלים. טענתו הייתה, כי לא זומן לדיון, לא נכח בו והוא לא נדרש להגיש איזו שהיא בקשה. על אף שהבקשה לא הוגשה כהלכה, שכן בין היתר העובדות שנטענו בה לא אומתו בתצהיר, החלטתי ביום 20.10.99 לאפשר לב"כ צד ג' להעלות את טענותיו לגופו של עניין תוך 15 יום מיום מתן ההחלטה וזאת לנוכח העובדה שההכרעה בתיק ניתנה על בסיס טיעונים משפטיים בלבד. עד היום ב"כ צד ג' לא הגיש את טיעוניו. 3. ביום 3.11.99 הוגשה בקשה בכתב ותשובה לבקשת צד ג' מטעם הנתבעת. בבקשה האמורה מעלה ב"כ הנתבעת טענות כרימון כנגד התובע ובעיקר כנגד בית המשפט. כבר עתה ייאמר, כי לנוכח העובדה שב"כ התובע מודה בפה מלא כי "בשל טעות משרדית" לא הגיש את השלמת טיעוניו, דבר אשר נקבע לגביו במספר רב של פסקי דין שהוא רשלנות של עורך הדין, מצפה הייתי ללשון מעודנת יותר מטעמו ללא הדחת טענות כלפי בית המשפט. 4. אף על פי כן ולמרות שלא ראיתי לאחר עיון בבקשה על נימוקיה, מקום להעתר לה (גם לגופו של עניין), ביקשתי לקבל את תגובת התובע וצד שלישי לבקשה. במאמר מוסגר אציין, כי הבקשה לא אומתה בתצהיר כהלכה, כפי שכל הבקשות שהוגשו על ידי הנתבעת לא אומתו בתצהיר כהלכה, אלא על דרך ההפנייה בלבד - בניגוד לדין. מכל מקום, צד ג' הגיש את תגובתו ביום 8.11.99 והוא אך חזר על טענותיו כפי שהובעו בבקשתו לביטול פסק הדין שניתן כנגדו. התובע הגיש את תגובתו ביום 29.11.99 והתנגד לביטול פסק הדין וסומך אני את ידי על טיעוניו. 5. אין צריך לומר שלנוכח העובדה שצד ג' לא ראה לנכון להשמיע את טענותיו לגופו של עניין, על אף שניתנה לו האפשרות לעשות כן, אין מקום להעתר לבקשתו. באשר לבקשת הנתבעת, הרי שניתן היה להעלות על הדעת דיון חוזר בנושא שנותר שנוי במחלוקת ואשר נדון במסגרת פסק הדין המשלים. ברם, בכל מקרה, משניתן פסק הדין החלקי כדין - גם לפי שיטתה של הנתבעת, הרי שלא ניתן להעלות על הדעת ביטולו של חלק זה של פסק הדין, שהוא מתייחס לרוב רובו של סכום התביעה, למרות שלגביו נטענו רוב רובן של טענות הנתבעת בבקשתה. 6. יתר על כן, משהחלטתי לאפשר לנתבעת לבקש את תיקון כתב הגנתה, ואיפשרתי לה אף להגיב על תגובת התובע לאותה בקשה והיא עשתה כן בצורה רדודה מאוד במכתב! מיום 22.6.99 (ולא בהגשת כתב בית דין כמצוות התקנות), הרי שאין לה להלין אלא על עצמה. 7. ומבחינת למעלה מן הצריך. הרי פס"ד החלקי ניתן על ידי ביום 7.7.99 ויש להניח שנתקבל בסמוך לכך בידי ב"כ הנתבעת. ביום 13.10.99 ב"כ הנתבעת ראה לנכון להגיש בקשה לתיקון פסק הדין מבלי שהלין על דבר או חצי דבר בקשר לגופו של פסק הדין. נדרשת לא מעט תעוזה לשוב לבית המשפט לאחר שבקשתו זו נדחתה ולהשיג על פסק הדין החלקי והמשלים יחדיו, וזאת על אף שהבקשה לביטול פסק הדין הייתה לבושה כבקשה לביטול פסק הדין המשלים בלבד והיא התייחסה גם לפסק הדין החלקי שניתן ואשר לגביו לא נשמעו השגות כאמור. 8. נדמה לי, כי פטור אני מלדון בשאלת הארכת המועדים להגשת ערעור על איזה חלק מפסק הדין שניתן, שכן איני מוסמך לעשות כן ממילא. 9. גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטיעוניה של הנתבעת ולא ראיתי מקום לשנות דבר בהחלטותי. 10. אני דוחה איפוא את הבקשה ושני חלקי פסק הדין שניתנו יעמדו על כנם, הן כנגד הנתבעת והן כנגד צד ג'. 11. אין צו להוצאות.ביטול פסק דיןפסק דין חלקי