גניבה מדוכן מפעל הפיס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבה מדוכן מפעל הפיס: העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת .1התובעת עסקה בעת הרלונטית בעסק של מכירת כרטיסי מפעל-הפיס, בביתן הנמצא ברחוב קרליבך 29, בתל-אביב. עסקה של התובעת היה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 1, ואילו סוכן הביטוח שלה היה הנתבע מס' .2 .2ביום 14.10.96, בשעה 12.00לערך, סגרה התובעת את הדוכן מאחר והלכה לשרותים הממוקמים בסמוך. מששבה אל הדוכן לאחר כ- 10דקות מצאה את חלונות הדוכן סגורים, אך המגירה בה אוכסנו כרטיסי החיש-גד נפרצה ונלקחו הימנה הכרטיסים שהיו בה. גירסת התובעת .3לטענת התובעת, הפורצים נטלו עימם כרטיסי חיש- גד בסך כולל של 749,8 ש"ח. מוסיפה היא וטוענת, כי הפוליסה בה היתה מבוטחת כוללת גם נזקי פריצה ולפיכך, עותרת היא לקבלת הסך דנא. למותר לציין כי סמכותו של בית-משפט זה עומדת על 000, 8ש"ח, ולפיכך יעמוד הסכום הנתבע על 000, 8ש"ח בלבד. גירסת הנתבעים .4הנתבעים טוענים כי בסעיף ג. .4לפוליסה תחת הכותרת "סייגים" נאמר כי: "ג. : הביטוח על פי פוליסה זו אינו מכסה: .4את הרכוש המבוטח בעת הימצאו לאחר שעות העבודה, או כל אימת שהעסק נשאר ללא השגחה מסיבה כל שהיא ואשר לא הופקד על ידי המבוטח ו/או נאמניו, ו/או הסוכנים בכספות מעוגנות למקום המצאן, או ארונות ברזל נעולים". אף סעיף 3.2.2לתקציר פוליסת הביטוח ואשר עליו חתומה התובעת קובע מפורשות כי: "אין להשאיר הגרלות מכל סוג שהוא ללא השגחה במשך שעות הפעילות". מאחר והתובעת אינה מכחישה את העובדה כי לא היה בנמצא מי מטעמה כדי להשגיח על הכרטיסים בהעדרה, וכן אין היא מתכחשת לכך כי לא שמרה את הכרטיסים עת יצאה לשרותים באופן בו צוותה על-ידי אחת משתי החלופות המצויינות בסעיף ג.4, דהיינו, לא אחסנה את הכרטיסים לא בארון ברזל ולא בכספת - אין הנתבעים אחראים לנזקי התובעת ויש להפטירם מחבותם. לחילופין, טוענים הנתבעים, הסכום אותו מבקשת התובעת אין לו על מה להתבסס, ויש להעמיד את נזקיה על סך של 902, 7ש"ח. עוד טוענים הנתבעים, כי אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבע מס' 2, שכן אין לך כל סימוכין משפטי. הפלוגתאות .5לפנינו אם-כן שלוש פלוגתאות, בראשונה עסקינן בהיבט המשפטי של תכולת הפוליסה; קרי, האם מוטלת חבות על הנתבעת מס' 1לשפות את נזקי התובעת בהתאם לפוליסה, או שמא יש להפטירה עקב הוראת הסייג המופיע בפוליסה. בשניה, ענין לנו במחלוקת לגבי היקף הנזק, ואילו האחרונה דנה בשאלה האם קיימת יריבות משפטית בין התובעת לנתבעת מס' .2 דיון .6"ההלכה לענין נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח עקב נזקי רכוש היא כי על המבוטח להוכיח את מקרה התרחשות הביטוח. בכך עובר הנטל אל כתפי המבטח, עליו להראות כי מתקיים אחד הסייגים לפתור מהחבות החוזית המוטלת עליו מכוח הפוליסה". (ע"א 497/58, אשר אשל ואח' נ' ריט, חתם לוידס ואח’, פד"י מב (1) 89). במקרה דנן, אין פלוגתא כי התרחש המקרה הביטוחי ואולם הנתבעים טוענים כי התקיים הסייג המפטיר את הנתבעת מס' 1מהחבות החוזית המוטלת עליה מכוח הפוליסה. סייג זה מצוי לטענתן בסעיף ג. .4לפוליסה. סעיף 3לחוק חוזה הביטוח קובע לאמור: "חובה .3תנאי או סייג לחובות המבטח או להיקפה יפורטו להבליט בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו הגבלות בו בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". משמע, החוק מכיר בסייג לחבות בתנאי שתקוים הוראת הסעיף האמור. (ראה: רע"א 3577/93, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פד"י מ"ח (4) 70). עפ"י הסעיף סייג או התנאתו תלויים בהופעת הסייג או ההתניה סמוך לנושא הנדון או בהבלטה מיוחדת. זוהי אם כן דרישה חילופית המשתלבת בתכלית הכללית של החוק, שהיא הגנה על האינטרס המבוטח. הסעיף אינו מאפשר למבטח לנהוג כ"גנב בלילה", אלא מטיל הוא עליו חובות מסויימים, על-מנת להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייג או ההתניה לחבות. בין החובות המוטלות על המבטח לא נכללת חובת ההסברה או הידוע בעל-פה: טעה בית המשפט קמא משסבר כי קיימת חובה על חברת הביטוח או סוכון ביטוח המוציאים פוליסה למבוטח, להסביר למבוטח על-פה כל פרט וכל סייג של הפוליסה". (ע"א 4819/92, אליהו חברה לביטוח נ' מנשה ישר, פד"י מ"ט (2) 749). ודוק, סעיף 3לחוק אינו מטיל חובת הודעה בעל-פה אך הוא קובע דרך שתביא לתשומת ליבו של המבוטח על קיום החריג. (וראה: פרופ' נילי כהן במאמרה "דפוסי החוזים ותום לב במשא ומתן: בין הכלל הפורמלי לעקרונות הצדק", הפרקליט ל"ז (תשמ"ז) עמ' 13ש'. סיכומה של נקודה זו, חברת הביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה, מחובתה להבטיח שהמבוטח יוכל להיות מודע לסייגים אלה כמצוות הוראת סעיף 3לחוק. "הביטוח הוא מקצוע 'חופשי', ביחסים שבין מבוטח לבין מבטח קיים עיקרון חופש-החוזים. על- כן, נושא המבטח אך בסיכון שהוא הסכים ליטול על עצמו בפוליסת הביטוח". (ע"א 420/83, אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פד"י מד (2) 627). .7האם קויים התנאי של סעיף 3במקרה דנא? עיון בפוליסה ובתקציר הפוליסה עליה חתומה הנתבעת אינו נותן תשובה חד-משמעית לכך, ואולם מבלי לקבוע עמדה בענין, לית מאן דפליג, כי התובעת היתה מודעת להוראות הפוליסה. מושכלה ראשית במטרות החוק הינה להעלות את ההסתברות שהמבוטח ידע את הסייג או ההתניה לחבות. התובעת נשדדה כשנה קודם לכן, וקיבלה פיצוי מהמבטחת על פי תנאי הפוליסה. לא זו אף זו, נתבע 2העיד כי בשל הסיכון הרב מפני שוד הצפון לבעלי הדוכנים, מוסברים להם כללי הזהירות הנדרשים מהם והם מוחתמים על תקציר פוליסה בו הם מצהירים על ידיעתם לכלל תנאי הפוליסה המחייבת אותם. לפיכך, אני נותנת אמון מלא בגירסת הנתבעת ולפיה התובעת היתה מודעת להוראות הפוליסה. יתר על כן, התובעת עצמה בעדותה מודה כי "הפוליסה שיש לי אינה בסדר", וכוונתה, שהיא מקפחת את המבוטח. מכאן שהתובעת נטשה את הדוכן לצרכיה מבלי שעמדה בתנאי הפוליסה המתייחסים להשארה זמנית של הביתן ללא השגחה כפי שבאו לידי ביטוי בסעיף ג. .4לפוליסה. לפיכך, לא תוכל להנות מאחריות המבטחת בגין נזקיה. אשר על כן, הריני לקבל את טענת הנתבעים ולפיה חל הסייג הקבוע בפוליסה ולפיכך יש להפטירם מחבותם. .8למותר לציין, כי בכך מתייתר הצורך לדון בשתי המחלוקות האחרות הקיימות בין הצדדים. .9לנוכח האמור לעיל, הריני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.גניבהמפעלמפעל הפיסהימורים