דחיית בקשת רשות להתגונן - אי תשלום עבור סחורה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשת רשות להתגונן: 1. המשיב הגיש נגד המבקש תביעה בסד"מ לתשלום הסך של 16,887 ש"ח , בגין אי תשלום עבור סחורה. המשיב טען כי ע"ח החוב שילם המבקש שלושה שיקים ע"ס 3,000 ש"ח כ"א, כאשר אחד השיקים חזר. לתביעה צורפו המסמכים הבאים: חשבונית על מלוא הסכום (נספח א'), השיק שחזר (נספח ב'), מכתב ב"כ המשיב למבקש (נספח ג') ותעודות משלוח (נספח ד'). 2. המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף, בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן, אשר נתמכו בתצהירו. 3. המבקש טען בתצהירו כי הוא מנהלה של חברת "מחרז חלבי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ", הרשומה אצל רשם החברות (להלן: החברה) . העתק מתעודת הרישום צורף כנספח א'. המבקש טען כי החברה עבדה במהלך השנים 1995 - 1997 כקבלן משנה עבור אשטרום בגבעת משואה. בין השאר עסקה החברה בריצוף הכניסות. בין החודשים 9/95 ועד 9/96 קנתה החברה את האבן מעסק שמנהל המשיב . המבקש טען כי הסחורה שסיפק המשיב לחברה התגלתה כפגומה בחלקה הגדול לאחר התקנת האבן באתר. למשל, צבע האבן השתנה בכניסות רבות לצבע כהה יותר. בסמוך לאחר מסירת פרויקט גבעת משואה לחברת אשטורם בחודש 3/97, התלוננה אשטרום בפני המבקש על איכות האבן הירודה ודרשה לתקן את הפגמים, באופן שיוחלפו האבנים הכהות. המבקש התלונן בפני המשיב על כך ובחודש 4/97 אף ערך איתו ביקור באתר הבניה. בביקור ראה המשיב את האבן ועמד על הפגמים בה, ובאותו מעמד הבטיח למבקש כי יביא צוות פועלים מטעמו אשר יתקן את האבן הפגומה. הוסכם בין המבקש לבין המשיב כי המשיב ילא יקבל את הכסף הנטען בחשבונית מחודש 12/96 (נספח ג' לתביעה) עד לתיקון הפגמים. המשיב לא מילא אחר הבטחתו ולא ערך את התיקון המבוקש, למרות שהמבקש פנה אליו מספר פעמים. כתוצאה מכך נאלצה החברה לקנות אבן מספק אחר ולבצע את התיקונים בעצמה. המבקש טען כי לצורך התיקונים נסע פעמים רבות ואף החליף כמחצית ממשטחי האבן הפגומים. המבקש טען כי הוא מעריך את ההוצאות הכרוכות בעקירת האבן ובתיקונה בלא פחות מ- 30,000 ש"ח, מהם 15,000 ש"ח מחיר האבן והשאר עלות העבודה ושכר העובדים. צורפה חשבונית (נספח ד') על סך 15,000 ש"ח + מע"מ. המבקש טען כי מחיר הסחורה שסיפק המשיב לחברה עמד ביום 28.12.96 על סך 22,639 ש"ח. דהיינו, לטענתו, הנזק שנגרם לחברה עולה על סכום החוב הנטען ע"י המשיב. בחודש 9/97 פנה המשיב למבקש והפציר בו לשלם סכום כלשהו תמורת הסחורה שסופקה בחודש 9/96. המבקש הסכים,כמנהל החברה, לשלם למשיב רק חלק מהסכום הנטען על ידו. המשיב הכיר בצדקת טענות החברה לענין הפגמים באבן ולכן הסכים שהמבקש ישלם לו 9,000 ש"ח ב- 3 תשלומים שווים לסילוק כל החוב הנטען על ידו. ואכן שלושה שיקים נמסרו למשיב,ששניים מהם נפרעו. אולם, עקב תלונות נוספות, הורה המבקש "בסחף רגשות" לבנק לבטל את השיק השלישי. זמן קצר לאחר מכן הודיע המבקש למשיב כי באפשרותו להציג שנית את השיק לפרעון, אך הוא לא עשה כן. בתחילת חודש 1/99 הגיע המשיב לבית המבקש וביקש ממנו סך של 3,000 ש"ח בתמורה לשיק שבוטל. המבקש נעתר ושילם למשיב 1,000 ש"ח במזומן ועוד 1,000 ש"ח בשיק שזמן פרעונו 14.1.99. סוכם שאת היתרה בסך של 1,000 ש"ח ימסור המבקש למשיב כאשר המשיב יחזיר לו את השיק המבוטל. המשיב לא החזיר את השיק ולכן לא קיבל את הסך הנותר של 1,000 ש"ח. המבקש טוען שעד היום שילם למשיב 8,000 ש"ח ומגיע לו לכל היותר סך של 1,000 ש"ח, סכום המשלים לכדי 9,000 ש"ח, שהוא סכום החוב שהגיע למשיב בהתחשב בפגמים שהתגלו בסחורה ובהסכמתו. המבקש והחברה טוענים לזכות קיזוז כלפי המשיב של ההוצאות שנגרמו להם, המוערכות בסך של כ- 30,000 ש"ח. 4. בדיון שהתקיים לפני, בהסכמת הצדדים, נמחקו הבקשה למחיקת התביעה על הסף והבקשה למחיקת כותרת. המבקש הודה בחקירתו שבמהלך שנת 1995 ביצע עבודות ריצוף, בפיקוח חברת אשטרום. בשלב זה, ויתר ב"כ המשיב על המשך חקירת המבקש, מבלי להודות בטענותיו ומבלי לפגוע בטענות המשיב. 5. ב"כ המבקש חזר בסיכומיו על האמור בבקשת הרשות להגן. 6. ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי מהמסמכים שבתיק עולה שההתקשרות היתה בין המשיב לבין המבקש באופן אישי ולכן אין בסיס לטענה שההתקשרות היתה עם החברה. המבקש לא עמד בדרישה המינימלית של הפסיקה לפרוט. למשל בסעיף 6 לתצהירו, הוא טוען שהסחורה התגלתה כפגומה בחלקה הגדול. המבקש לא פרט באיזה כמות מדובר ובאלו סכומים. המבקש הודה כי באתר היה פיקוח של חברת אשטרום. לכן סביר להניח שאילו היו לחברה טענות בנוגע לסוג האבן, היא לא היתה מסכימה מלכתחילה להרכיבה ומבקשת להחליפה. המבקש לא החזיר את הסחורה או את חלקה למשיב ולא ביטל את ההסכם ואף לא ביקש להחליף את האבן, אלא לאחר שהשתמש בה. מאחר שהמבקש לא מצביע על כמות ספציפית של אבן שאיננה ראויה לשימוש, לטענתו, והבקשה הוגשה לגבי כל הסחורה, אין להעתר לבקשה. 7. ב"כ המבקש השיב לטענות ב"כ המשיב וטען כי הסכום נשוא המחלוקת הוא הרכישה שהתבצעה בחודש 9/96 ולא במהלך 1995. כמו כן ב"כ המשיב התעלם מסעיף 8 לתצהיר המבקש, לרבות העובדה שהמשיב ערך סיור עם המבקש באתר בחודש 4/97 והבטיח למבקש להחליף את האבן הפגומה. מאחר שהמבקש לא נחקר על תצהירו בענין זה, גרסתו לא נסתרה. באשר לפרוט הנזקים - טען ב"כ המבקש כי התצהיר מפורט מספיק. המבקש פרט את התאריכים בהם נסע לאתר והמציא חשבונית לגבי עלות האבן החלופית. 8. טענת ההגנה הראשונה של המבקש היא כי הוא איננו חייב באופן אישי למשיב, מפני שפעל כמנהל חברת מחרז חלבי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (להלן: החברה). בתמיכה לטענתו צרף המבקש העתק תעודה לאיגודה ולרישומה של חברה פרטית מיום 14.11.94 . המבקש לא פרט בתצהירו ממתי הוא משמש מנהל בחברה, וכן לא טען כי ידע את המשיב כי הוא פועל בשם החברה. כמו כן לא צרף תמצית רשם החברות לגבי החברה, מנהליה, בעלי המניות בה ומידע האם היא פעילה. יתר על כן, מהחשבונית ומתעודות המשלוח עולה כי הם מופנים למבקש עצמו. המבקש לא טוען כי פנה למשיב והעיר תשומת לבו לכך שמדובר בחברה. בנוסף, השיק שצורף לתביעה, ששולם ע"ח החוב, הוא שיק אישי של המבקש. מהאמור עולה כי המבקש לא הצליח להביא ראיה ולו דחוקה לכך שהעסקה נעשתה בין המשיב לבין החברה, שהמבקש טוען שהוא בעליה. לכן דין טענה זו להדחות. טענת הגנה נוספת של המבקש היא כי המשיב הסכים, לאור הפגמים באבן , להעמיד את סכום החוב על סך 9,000 ש"ח בלבד, מתוכם שולמו למשיב 8,000 ש"ח. המבקש לא הביא אפילו ראשית ראיה לכך שהיה הסכם כזה בינו לבין המשיב. כמו כן לא פרט בתצהירו מתי הגיע לסיכום זה עם המשיב. בנוסף, לא הביא ראשית ראיה לכך שמתוך השיק של 3,000 ש"ח שבוטל, שילם 2,000 ש"ח. טענת הגנה נוספת של המבקש היא טענת קיזוז של הנזקים שנגרמו לו. הטענה, כפי שפורטה, איננה ראויה להוות בסיס למתן רשות להתגונן. הטענה איננה מפורטת כדרך שמפרטים כתב תביעה, כנדרש בפסיקה, והמבקש טוען סתמית בתצהירו כי הוא מעריך את ההוצאות בסך של כ- 30,000 ש"ח. דהיינו, לא מדובר בטענת קיזוז, אלא לכל היותר בזכות המבקש להגיש תביעה נגד המשיב , בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו. במקרה זה, העובדה שיש למבקש זכות להגיש תביעה נגד המשיב, איננה מקנה לו, כשלעצמה, רשות להתגונן. זאת בהתאם לפסיקה. ברור כי המבקש רשאי להגיש תביעה נפרדת נגד המשיב ולהוכיח נזקיו. מהאמור עולה כי המבקש לא הצליח להראות כי יש לו הגנה אפשרית כלשהי. יש לציין כי ב"כ המבקש טען כי יש לקבל גירסת המבקש מפני שלא נחקר על תצהירו. בענין זה, נקבע בפסיקה כי אם מבקש איננו מעלה הגנה בתצהירו ואיננו מפרט תצהירו כנדרש, המנעות המשיב מחקירת המבקש איננה מכשירה את התצהיר ואת האמור בו כנכונים. 9. לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כדלקמן: א. אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן. ב. המבקש ישלם למשיב הוצאות הדיון בבקשה בסך של 2,000 ש"ח + מע"מ, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ג. המשיב זכאי לקבל פס"ד נגד המבקש בהתאם לכתב התביעה. סחורהבקשת רשות להתגונן