התהפכות אמבולנס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התהפכות אמבולנס: .1התובע יליד 1974, כבן 24 שנים, נפגע ביום 28/10/94 בתאונת-דרכים, שעה שהאמבולנס בו נהג התהפך, התובע אושפז בבית החולים יוספטל באילת ומשם הועבר לבית החולים הדסה, סה"כ היה מאושפז 19יום. .2בהסכמת הצדדים מונה ד"ר שאול לוין כמומחה רפואי בתחום האורתופדי. בסיכום חוות דעתו מיום 31/3/96כותב ד"ר לוין: "מר עובדיה אבי סבל משבר של מחבט פרק ירך שמאל שנרפא ריפוי אנטומי, לפי דעתי יש לקבוע לו אחוז נכות כדלקמן: מ- 27/2/95- 28/10/94%100, מ- 27/4/95- 28/2/95%50, ומאותו מועד - % 20לצמיתות לפי סעיף 48(1)ו של תקנות הביטוח הלאומי". מאוחר יותר מונה גם פרופ' אברמסקי כמומחה בתחום הנוירולוגי ומומחה זה כתב בסיכום חוות דעתו: "... נחבל בראש וסבל מזעזוע מוח, כיום יש סימפטומים כנ"ל שאותם ניתן לייחס לתאונה, ולפיכך אני מעריך את נכותו לצמיתות מבחינה נוירולוגית בגין התאונה בשיעור של % 5לפי סעיף 34א - ב מותאם". לאחר שהתובע העיד (בישיבה מיום 20/2/97) והתלונן על כאבים ברגל הבריאה (רגל ימין, עקב שימוש יתר בה לטענתו, בשל המגבלה המשמעותית ברגל שמאל) נעתרתי לבקשת ב"כ לפנות לד"ר לוין, על מנת שיתייחס לתלונה זו, איפשרתי גם לד"ר לוין לבדוק את התובע בשנית (החלטת ביהמ"ש מאותו היום). ד"ר לוין בדק את התובע בשנית ב- 22/7/97, הוא גם קיבל מאת התובע צילומי רנטגן עדכניים ובסיכום חוות דעתו כותב: "מר עובדיה אבי מתלונן על כאבים ומיחושים ברגל הימנית וזוקף אותם על הפגיעה בתאונת-הדרכים מיום 28/10/94הוא מסתמך על הסבריו של הרופא המטפל, שכלולים במכתבו שצויין לעיל, מבחינה טיפולית יש מקום לבדיקות נוספות, כגון בדיקות דם לאיבחון מחלה שיגרונית, בדיקה לתהודה מגנטית או ארטרוסקופיה, אולם לנושא חוות דעתי אין צורך בבדיקות נוספות וניתן לסכם את המקרה. לפי דעתי אין קשר בין הכאבים והמיחושים ברגל הימנית שהופיעו זמן רב אחרי התאונה ובין האירוע מיום .28/10/94 אין צורך לשנות תוכן ומסקנות חוות-דעתי מיום 31/3/96". .3ב"כ הנתבעת סבור שהנכות שקבע ד"ר לוין, איננה בשיעור % 20אלא פחות מכך והוא מסתמך לענין זה על תשובות לשאלות הבהרה שנתן ד"ר לוין בתשובה לשאלת ב"כ התובע מיום 21/5/96: "האם תתכן בעתיד החמרה במצב הנבדק עקב התפתחותם של שינויים ניווניים או מכל סיבה אחרת הקשורה בפציעה הנדונה" השיב - "כן, בחוות דעתי לקחתי בחשבון אפשרות כמעט בטוחה של החמרה, לכן הצעתי לקבוע אחוזי נכות גבוהים". בהמשך לשאלת ההבהרה ובעקבות הבדיקה השניה שבדק ד"ר לוין הפנה ב"כ הנתבעת לד"ר לוין שאלה נוספת: "ב. כאמור בתשובתך לשאלות ההבהרה מטעם התובע הבהרת כי בקביעת נכותו הצמיתה של התובע נלקחה בחשבון החמרה בטוחה בעתיד. האם נכון כי במצבו העכשווי של התובע בעת בדיקתך ב- 31/3/96(שכאמור לא השנתה מאז ועד בדיקתך המאוחרת ב- 22/7/97), לתובע נכות נמוכה מזו שנקבעה על ידך? במידה ותשובתך חיובית, האם נכון כי נכותו העכשווית הינה % 10והיא עשויה לגדול ל-% 20רק בעוד כ-20- 15שנה, בשל גילו הצעיר יחסית של התובע? אם לאו - מהי נכותו העכשווית ולמתי יש לצפות כי תגדל ל-%20? השיב - "אני לא כתבתי שהנכות העכשווית הינה %10, היות ולפי דעתי היא קרובה יותר ל-%20, יש לצפות להרעה משמעותית בתוך פרק זמן הרבה יותר קצר מ- 15שנה". איני מקבלת הסבריו של ב"כ הנתבעת שמהאמור לעיל יש להסיק שכיום נכותו של התובע פחותה בהרבה מ-%20, ד"ר לוין הבהיר שלתובע נכות פחותה במעט ב-% 20אך סביר שבטווח של הרבה פחות מ- 15שנים תגיע ל-% .20יש לזכור שגם קביעת נכות רפואית איננה תמיד ענין מדעי מדוייק במיוחד בתחום האורטופדי ובמיוחד בסעיף בו עסקינן הקובע נכות בשל "הגבלה בהטיה, קירוב או סיבוב של הגף" (סעיף 48(1)ו', אין חולק שלתובע הגבלות בכל שמצויין בסעיף והסעיף אינו קובע דרגות הגבלה מדוייקות שרק בהתקיימם מוקנים לתובע אחוזי נכות כפי שקובעים סעיפים אחרים, כדוגמת 48(2) ה', ו'. .4התובע ביום התאונה היה כבן 21שנים, חודשים מספר לאחר שיחרורו מצה"ל. לאחר שיחרורו עבד כחודש ומחצה כנהג אמבולנס ולאחר מכן באוגוסט 94, "ירד" לבלות באילת כלשונו הוא, בפועל הוא עשה כן עד סוף אוקטובר וביום 28/10/94החל לעבוד בחברת אמבולנסים פרטית באילת אלא שאותו היום הסתיים בתאונה שהובילה להגשת התביעה דנן. למן אותו יום משך למעלה משלוש שנים, התובע לא עובד, עלה מעדותו שהוא נרשם להשלמת לימודי בגרות אך זנח זאת, לדבריו הוא מתקשה בתיפקוד בשל כאבים ברגליים, מתקשה בריכוז ומטעם זה איננו עובד וגם איננו לומד, בתשובה לשאלה מדוע פנה לעזרת קב"ן במהלך שירותו הצבאי סיפר שהוא מגיע מבית חרדי, הוא התפקר וחייב היה לממן עצמו, סיטואציה זו הובילה אותו לפנות לעזרה, מהתמונה שהצטיירה עולה שהתובע צעיר בשנים שניתק עצמו מרצונו מדרך חיים אחת אלי דרך חיים שניה, וככל הנראה התקשה להשתלב בדרך החיים החדשה שבחר, כך בצבא, כך משך החודשים למן שיחרורו מצה"ל ועד התאונה וכך ביתר שאת כיום לאחר התאונה. .5על בסיס המתואר לעיל דומני שהפיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לתובע צריך להיות מבוסס על השכר הממוצע במשק, מדובר בצעיר בתחילת דרכו שערב התאונה כמעט ולא עבד ובפני בית המשפט אין נתונים על פיהם ניתן להעריך מהו תחום העיסוק בו יבחר לעבוד בו ומה השתכרותו הצפויה (ראה כדוגמא ע.א. מרגלית נ' מרגלית 612/84פד"י מא'(3) 514, 519) ולפיכך אני פוסקת לתובע פיצוי בשיעור % 24מהשכר הממוצע במשק העומד כיום על סך 438, 5ש"ח, בניכוי מס הכנסה ובמכפלת מקדם היוון 8033,.282 .6אבדן בעבר מוסכם על הכל שאת הפסדי העבר יש לחשב על בסיס שכרו של התובע ערב התאונה 35, 137ש"ח ליום עבודה. סבורה אני שהתובע זכאי לפיצוי מלא בגין כל התקופה בה נקבעו לו נכויות זמניות, שכן גם בתקופה בה הוכרה לו נכות זמנית של %50, הוא התהלך עדיין בקביים והיה מוגבל מאוד ובהתחשב שלא היה לו מקום עבודה לשוב אליו, הסיכוי שימצא עבודה, היה אפסי. אני פוסקת לתובע אפוא אבדן שכר מלא בגין 6חודשים (נובמבר עד אפריל 1995), לפי תחשיב של 24ימי עבודה 35,731 x= 288, 3ש"ח 6xחודשים = 778, 19ש"ח, בניכוי מס הכנסה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום (ממוצע) .1/2/95 החל מיולי 95ועד ינואר 97כולל, ישולם לתובע פיצוי על בסיס אבדן %24 מהשכר שצויין לעיל לאחר ניכוי מס הכנסה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על כל תשלום, מידי חודש בחודשו. אינני מקבלת טענות ב"כ התובע שהתובע היה באי כושר מלא תקופות נוספות וד"ר לוין "טעה" בנדון, אם אכן כך יכול היה ב"כ התובע להתכבד ולכלול שאלת הבהרה בנדון במסגרת שאלות ההבהרה ששלח!. אינני מקבלת גם טענת ב"כ הנתבעת שאין מקום לפצות התובע על תקופה זו, הואיל ומרצונו בחר שלא לעבוד, ברור שמרצונו הוא בחר שלא לעבוד ואולם ברור שלמגבלתו חלק בחוסר הרצון או בחוסר היכולת וכשיעור המגבלה כך הוא פוצה, ולא מעבר לה. .7הוצאות רפואיות התובע שילם סך של 374, 13ש"ח בגין ניתוח שר"פ שעבר במסגרת אישפוזו והוא תובע החזר סכום זה מאת הנתבעת. התובע נותח בבית החולים הדסה שבו צוות רפואי מיומן ומקצועי ואם החליט לבצע ניתוח באמצעות שר"פ מקום שהרפואה הציבורית בו היא ברמה טובה ומקובלת, איני סבורה שיש מקום להשיב לו סכום זה. לו היתה מובאת בפני ראיה, למשל בדרך של הפניית שאלת הבהרה לד"ר לוין המומחה מטעם בית המשפט, שהמדובר בניתוח סבוך המצדיק מיומנות מיוחדת, יכול והייתי מגיעה למסקנה שונה, אך בהעדר ראיות שאכן הדבר כך, ורק בשל שהתובע הבין שמדובר בפציעה קשה ומורכבת ובחר רופא בכיר יותר, איני סבורה שנכון לחייב את הנתבעת בעלות זו. .8עזרה וסיעוד בעבר אין ספק שבתקופה בה היה בנכות זמנית % 100נזקק לעזרת הזולת, ובתקופה בה היה בנכות של % 50נזקק גם אז לעזרה אם כי בשיעור פחות בהרבה. התובע קיבל עזרה מהוריו, הוריו לא הגיעו לבית המשפט ולא העידו, ואולם בנסיבות פגיעתו ולאור צרכיו אני מעריכה את הפיצוי בגין עזרה וסיעוד לעבר בסך 500, 7ש"ח כערכם כיום. .9עזרה וסיעוד בעתיד איני סבורה שבמגבלה ממנה סובל התובע הוא יהא זקוק לעזרה בבית באופן קבוע ותמידי, יחד עם זאת במגבלתו סביר שלא יוכל לבצע פעולות כאלו או אחרות לצורך החזקת משק ביתו ולאור התקופה הארוכה בה עסקינן אני מוצאת לנכון לפסוק לו פיצוי גלובלי בסך 000, 20ש"ח. .10מכל שנאמר לעיל אני פוסקת לתובע פיצוי כדלקמן: 10.1 בגין הנזק הלא ממוני, בגין נכות בשיעור % 24ו- 19ימי אישפוז כקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו-.1976 10.2 בגין אבדן השתכרות לעתיד כמפורט בסעיף 5לעיל. 10.3 בגין אבדן השתכרות בעבר כמפורט בסעיף 6לעיל. 10.4 בגין עזרה וסיעוד בעבר 500, 7ש"ח. 10.4 בגין עזרה וסיעוד לעתיד 000, 20ש"ח. מסכומים הנ"ל ינוכו, תשלום תכוף בסך 000, 15ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12/4/95, וכן תקבולי המל"ל כמפורט בחוו"ד האוקטואר שי ספיר כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות הדעת (בהתאם להודעת ב"כ הצדדים בעמ' 9לפרוטוקול). על הסכום שיתקבל תוסיף הנתבעת שכ"ט עו"ד בשיעור % 13בתוספת מע"מ כחוק וכן תשא בהוצאות התובע.אמבולנסמגן דוד אדום