מימון השתלת כליה בחו''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימון השתלת כליה בחו''ל: השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותר, כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה פליטמן, השופטים רוזנפלד וסופר, ונציגי הציבור מר פז ומר בן אבו) מיום 14.11.11 בע"י 19674-07-10, שבו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת מאירי ונציגי הציבור ומר לוין ומר זוידוביץ) מיום 3.6.09 בע"ב 7844/07, שבגדרו נדחתה תביעת העותר למימון הוצאותיו עבור ניתוח שעבר בדרום אפריקה להשתלת כליה. רקע ב. העותר, יליד 1966, נשוי ואב לארבעה, מבוטח על ידי המשיבה 2 בביטוח משלים, לקה במחלת כליות קשה שהצריכה השתלת כליה חוזרת בחודש מאי 2005. בחודש פברואר 2002, פנה העותר למשיבה 2 בבקשה לממן לו טיפול בחו"ל. המשיבה 2 השיבה לעותר ביום 16.05.02 כי אין הוא זכאי למימון טיפולים בחו"ל, שכן אין מדובר בניתוח מציל חיים. לפנים משורת הדין הציעה לו להשתתף בעלות הוצאותיו עד גובה העלות בארץ, בכפוף להמצאת נתונים שונים.   ג. ביום 19.05.02 יצא העותר מן הארץ ועבר ניתוח השתלת כליה בדרום אפריקה בתיווך של חברה מתווכת. משנדחתה התביעה להחזר הוצאות ההשתלה על ידי המשיבה 2, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, ורק לאחר מכן הגיש ערר על החלטת המשיבה 2 לועדת ערר במשרד הבריאות. הערר נדחה ביום 4.5.07. הועדה ציינה בהחלטתה כי לא השתכנעה שמדובר בצורך דחוף בהצלת חיים, וכי קיים חשש כבד לסחר באיברים. ד. העותר הגיש תביעה נוספת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שבמסגרתה דרש לחייב את המשיבה 2 בהחזר מלוא הוצאותיו מכוח תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה- 1995. בישיבת קדם משפט הוחלט על צירוף המשיבה 3. בית הדין האזורי דחה את התביעה, וקבע, כי לא התקיימו התנאים המצטברים שבתקנה 3(ב) לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה- 1995, אשר לפיהם נדרש בין היתר, לשם המימון, כי תהא סכנת בריאות או נסיבה רפואית חריגה, וקבע כי לא נמצא פגם בהחלטת המשיבה 2 לדחות את הבקשה למימון השירות. בית הדין האזורי הוסיף וציין, כי העותר לא הוכיח שהוא זכאי למימון השירות משלא הציג מסמכים בנוגע לסכומי הכסף ששולמו. בסמוך לאחר מתן פסק הדין הגיש העותר בקשה לביזיון בית הדין, וביקש כי המשיבה 2 תישא בהחזר חלקי, לו התחייבה. לבסוף משך העותר בקשתו והגיש בקשה להבהרת פסק הדין. בהחלטת בית הדין מיום 25.01.10.  נקבע כי "...התייחסות בית הדין להסכמת הנתבעת לפנים משורת הדין - תוארה אף היא כחלק מהנתונים  שבהליך. זה ותו לא". ה. בית הדין הארצי דחה את ערעור העותר על פסק הדין. צוין, כי לעותר לא נשקפה סכנת חיים עובר למועד ההשתלה, על כן בדין נדחתה תביעתו להחזר הוצאות ההשתלה על ידי המשיבה 2, על ידי ועדת הערר ואף על ידי בית הדין קמא. הטענה שעניינה התחייבות המשיבה 2 נדחתה הן מן הטעם שסעד זה לא נתבקש בתביעה המקורית, והן נוכח החשש הכבד שמדובר בסחר איברים. במקרה כגון דא "אפילו היתה הקופה מתחייבת, ולוא לפנים משורת הדין, לשאת בתשלום הוצאות המערער בגין ההשתלה בגובה עלות השתלת כליה בארץ - נוכח תקנת הציבור היה ראוי לבטל התחייבותה זו". העתירה   ו. בעתירה נטען, כי הנוהג ששרר במועד הרלבנטי לתביעה ובמסגרתו שילמו קופות החולים הוצאות ניתוח השתלת כליה בעבור חולים שעברו השתלת כליה בחו"ל, לא היה מותנה בהצגת פרטים על אודות התורם, ואילו ידע העותר שהחזר ההוצאות מותנה במסירת פרטי התורם, התנהלותו לפני האשפוז ובמהלכו היתה שונה; נטען לפגיעה באינטרס ההסתמכות ולהפליה. טענות המשיבים ז. לטענת המשיבה 2, טענת העותר לעניין החזר ההוצאות החלקי הועלתה אך בבית הדין הארצי, ואין מקום להידרש לה כעת. לגופם של דברים נטען, כי על העותר היה להוכיח שלא ביצע את ההשתלה תוך סחר איברים אסור. דרישה זו קמה הן מכוח החוק והן מכוח תקנות הביטוח המשלים "מאוחדת עדיף". הודגש, כי קיומו של נוהג בעבר אינו רלבנטי, ומכל מקום קיומו של נוהג כזה לא הוכח. הודגש, כי אילו היתה המשיבה 2 משתתפת במימון הניתוח כדרישת העותר, היתה נחשבת כמי שעצמה את עיניה מול האיסור על סחר באיברים, וכמפרה את פסיקתו של בית משפט זה. לטענת המשיבה 3, דין העתירה להידחות על הסף משאינה מגלה טעות משפטית, לא כל שכן כזו שהצדק דורש את תיקונה, וכן אינה מעלה כל סוגיה משפטית עקרונית הדורשת התערבות, על פי כללי ההתערבות הנוהגים לעניין בית הדין הארצי לעבודה. הכרעה ח. אין בידינו להיעתר למבוקש. בית משפט זה נוהג בריסון ובאיפוק רב בהתערבותו בהכרעות בית הדין לעבודה, הפועל מתוקף מומחיותו בעניינים הנתונים לסמכותו הייחודית. התערבות בית המשפט העליון בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מצטמצמת למקרים, אשר בהם מתגלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין מושא העתירה, ובקיומן של נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673, 693; בג"ץ 3512/04 שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נט(4) 70; בג"ץ 11198/04 יפרח נ' בית הדין הארצי לעבודה; בג"ץ 4829/04 אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה). העותר לא הצביע על טעות מהותית שנפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. בתי הדין בחנו את המסמכים והראיות בדבר מצבו הרפואי של העותר, ובאו למסקנה כי הוא לא עמד בתנאי החוק והתקנות לעניין המימון. אשר להחזר הכספי לו התחייבה המשיבה 2 לפנים משורת הדין, בדין קבע בית הדין הארצי שאפילו התחייבה המשיבה 2, אין מקום לקיים את ההתחייבות במצב המשפטי הנוכחי (בג"צ 5413/07 פלונית נ' משרד הבריאות (להלן עניין פלונית)) מטעמים הנוגעים לתקנת הציבור; נטעים כי בעובדה שבעבר שרר נוהג למתן החזר הוצאות בלא שנמסרו פרטים על אודות התורם וחרף החשש לסחר באיברים, אין כשלעצמה כדי להצדיק פעולה בניגוד לאינטרס הציבורי ולתקנת הציבור: "בגדרי תקנת הציבור, איני רואה מניעה, כי ממשלת ישראל, שמדיניותה - כעולה מן הנעשה לגבי השתלת איברים בארץ - מתנגדת לסחר באיברים, שיזמה חקיקה בעניין זה, ושגישתה לכך עקבית, עקבית בארץ פנימה ועקבית בין הארץ לחו"ל, תמנע העברת כספים על-ידי קופת החולים ליעדים החשודים בסחר באיברים. כל המידות הטובות שנמנו מעלה בתקנת הציבור מתקיימות בענייננו: מדובר ב'אני מאמין' חברתי שמצא ביטויו גם בבית משפט זה בפסיקות שצוטטו, גם בעמדות הממשלה בהצעות החוק ובפורומים שונים, וגם בסיכום ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת שהובא בעיקרו לעיל; לכך בסיס מוסרי - ואיני בוש לעשות שימוש במלה זו כאן - ועל כן משתקפת בחוזר גישה ראויה" (עניין פלונית, פסקה ט"ו). ט. עם כל הצער שבדבר איננו יכולים לסייע לעותר. אנו מאחלים לעותר בריאות ואריכות ימים. אין בידינו איפוא להיעתר למבוקש. אין צו להוצאות.מימוןמימון השתלותהשתלת כליה