תניית שיפוט זר - בקשה לעיכוב הליכים

בעבר רווחה הגישה לפיה תניית שיפוט ייחודית היא תנייה הקובעת כי סכסוך יתברר בבית משפט של מדינה מסויימת, ובו בלבד, וכי לא תהא סמכות בינלאומית לדון בתביעה לבית משפט אחר כלשהו. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת ע"א 465/85 אליזאו הרנדו וילנואבה נ' נברון בע"מ, פ''ד מב(1) 705, 711: "ראשית, תנית שיפוט תתפרש כתניה יחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות שיפוט לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי-המשפט האחרים" לימים השתנתה הגישה וכיום הכלל הנוהג הוא שתניית שיפוט זר תחשב תנייה ייחודית אם מתוך כלל נסיבותיו של החוזה משתמעת כוונה ברורה להקנות סמכות ייחודית לבית משפט של מדינה מסויימת דווקא, אף אם לא נשללה במילים מפורשות סמכותו של בית משפט אחר. כוונת הצדדים עשויה להלמד הן מהאופן בו נוסחה תניית השיפוט הזר, הן מהדין החל על החוזה והן מנתונים נוספים. ראה ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ''ד נח(2) 465, 475: "תניית שיפוט יכול שתהא מקבילה ויכול שתהא ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית-משפט מסוים, ואין מלבדו. תניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית-משפט מסוים, אך אינה שוללת את האפשרות שסכסוך יתברר בבתי-משפט אחרים ... הלכה פסוקה היא כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי-משפט אחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, בהתבסס על מטרת ההוראה, על מגמותיה ועל שאר אמצעי העזר הפרשניים ... בענייננו תניית השיפוט אינה קובעת באופן סתמי כי לבית-המשפט בפלורידה תהיה סמכות לדון בסכסוכים בין הצדדים, אלא שזירת השיפוט לכל הסכסוכים בין הצדדים תהיה מחוז בראוורד בפלורידה ... יתרה מכך, תניית השיפוט אף קובעת כזכור כי מקום ניהול המשא ומתן ומקום ביצוע החוזה ייראו כאילו היו בפלורידה, וכן כי הדין החל על החוזה הוא הדין של פלורידה. הוראות אלו מלמדות כי תכליתה של ההתניה היא להקנות סמכות שיפוט בלבדית לבתי-המשפט בפלורידה ..." עוד נפסק כי ניסוח פעיל של הסמכות המוקנית לבית המשפט הזר תומך במסקנה כי מדובר בסמכות ייחודית, בעוד שניסוח סביל תומך במסקנה כי מדובר בסמכות מקבילה: "התניה שלפנינו מנוסחת באופן פעיל ("תביעות תוגשנה...") ולא בנוסח סביל ("לבית-משפט פלוני תהא סמכות"), וכבר נפסק על-ידי בית-משפט זה, שניסוח כזה תומך במסקנה, כי אכן בתניית שיפוט ייחודית עסקינן ..." (ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600, ע' 613 ). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תניית שיפוט זר: מבוא בפניי בקשה של הנתבעות 3- 13, 17- 23, 25 ו- 28- 34 (להלן: "הנתבעות") להורות על עיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה נגדן, מחמת קיומן של תניות שיפוט זר בחוזים שנכרתו בינן לבין התובעים. הנתבעות הן חברות זרות המאוגדות בקנדה, תאילנד, קוסטה-ריקה, רומניה וג'רזי ועיסוקן ביזמות נדל"ן. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בסך של 19,238,658 ₪ שהוגשה על ידי 28 תובעים אשר רכשו נכסי נדל"ן בחו"ל, באמצעות הנתבעות או מי מהן. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעות הוליכו שולל את התובעים בכל הנוגע לעסקאות לרכישת נדל"ן בקנדה, תאילנד, קוסטה-ריקה ורומניה, מתוך מטרה לגזול את כספם. לשם כך הנתבעות הציגו בפני התובעים מצגי שווא בדבר כדאיות ההשקעה בפרוייקטים ששווקו על ידן. על יסוד מצגים אלה רכשו התובעים זכויות בנכסי הנדל"ן שהוצעו להם. לימים התברר כי התשואות שהוצגו לתובעים לא היו אמיתיות ומחיר רכישת הנכסים בפועל היה נמוך בהרבה ממה שהוצג להם על ידי הנתבעות, כאשר ההפרש בין מה שהוצג לתובעים כמחיר הנכסים, לבין מה ששולם בפועל, שולשל לכיסן של הנתבעות. מכאן התביעה, בגדרה מבוקש להורות על ביטול החוזים בין התובעים לנתבעות, על השבת כספי ההשקעה לתובעים ועל תשלום פיצוי בגין נזקיהם. הנתבעות ביקשו לעכב את ההליכים בתובענה בשל תניית שיפוט זר ייחודית המצויה בכל אחד מבין החוזים שנערכו בינן לבין התובעים. מנגד, התובעים טוענים כי אין המדובר בתניית שיפוט ייחודית אלא בתניית שיפוט מקבילה, וכי גם אם היה מדובר בתניית שיפוט ייחודית, הרי שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, ולכן יש להתעלם ממנו. ביום 11.9.2011 קבע המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופט ש' שוחט),כי יש להשהות את הדיון בבקשה עד לאחר שבית המשפט העליון יכריע בבקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעות (רע"א 3898/11 Ontario Limited ואח' נ' גולדשמיט ואח') על החלטה שניתנה בסוגיה דומה בהליך אחר (החלטת כב' השופט י' שיינמן במסגרת ת.א. 10- 05- 14281 גולדשמיט נ' טי.ג'י.אי השקעות נדל"ן בע"מ ואח'),. באותה החלטה נקבע כי תניות השיפוט הזר המופיעות בחוזים עם הנתבעות הן תניות מקפחות בחוזה אחיד, ולכן יש לבטלן. ביום 25.6.2012 ניתן פסק דין ברע"א 3898/11 הנ"ל. פסק הדין אימץ הסכמה דיונית בין הצדדים לאותו הליך, לפיה תחילה תתנהל בישראל התביעה לגבי הנכסים הקנדיים, לאחר שבית המשפט העליון הבהיר את עמדתו כי לגבי נכסים אלה אין תניית שיפוט זר ייחודית. עוד הוסכם שבכל הנוגע לנכסים שבתאילנד, שמורות לצדדים כל הטענות, אך התביעה בגין נכסים אלה תחודש תוך שנתיים לאחר שפסק הדין בענין הנכסים הקנדיים, ייעשה חלוט. הנתבעות, שהיו גם מבקשות ברע"א 3898/11, טוענות כי יש להחיל את אותו הסדר גם בתביעה הנוכחית. בהתאם לכך, הודיעו הנתבעות כי בכל הנוגע לנכסים הקנדיים, הן אינן עומדות עוד על הבקשה לעיכוב ההליכים. התובעים, שלא היו בעלי דין במסגרת רע"א 3898/11, מתנגדים לאימוץ ההסדר הדיוני והחלתו על ההליך הנוכחי, ועומדים על כך שהתביעה לגבי כלל הנכסים תתברר בישראל ללא דיחוי. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב, ושמעתי השלמת טיעון בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשתן של הנתבעות להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית לכל, בכל הנוגע לנכסים הקנדיים, הודיעו הנתבעות כי אין מניעה מבחינתן שההליך יידון בישראל, ולכן אין צורך להיזקק לבחינת טענותיהם של הצדדים בענין תניית השיפוט הקנדית. אין בידי לקבל את טענת הנתבעות לפיה לנוכח פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3898/11, יש להורות גם בהליך הנוכחי על עיכוב ההליכים בנוגע לנכסים שאינם בקנדה. פסק דינו של בית המשפט העליון לא קבע כל ממצא בשאלת תוקפה ותחולתה של תניית השיפוט הזר, אלא ביטא אך ורק הסכמה דיונית בין בעלי הדין באותו הליך. התובעים שבפניי לא היו בעלי דין בתיק רע"א 3898/11, ולכן ההסכמה הדיונית שהושגה שם בין בעלי הדין, אינה מחייבת אותם. בנוסף, במסגרת רע"א 3898/11 לא עמדו על הפרק תניות השיפוט שענינן נכסים בקוסטה-ריקה ורומניה, אשר נוסחן שונה מתניית השיפוט בענין הנכסים בתאילנד. יש לבחון איפוא לגופו של ענין את טענות בעלי הדין בקשר לתניות השיפוט שעניינן נכסים בתאילנד, קוסטה ריקה ורומניה. האם תניות השיפוט הזר הן ייחודיות או מקבילות? בעבר רווחה הגישה לפיה תניית שיפוט ייחודית היא תנייה הקובעת כי סכסוך יתברר בבית משפט של מדינה מסויימת, ובו בלבד, וכי לא תהא סמכות בינלאומית לדון בתביעה לבית משפט אחר כלשהו. עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת ע"א 465/85 אליזאו הרנדו וילנואבה נ' נברון בע"מ, פ''ד מב(1) 705, 711: "ראשית, תנית שיפוט תתפרש כתניה יחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות שיפוט לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי-המשפט האחרים" לימים השתנתה הגישה וכיום הכלל הנוהג הוא שתניית שיפוט זר תחשב תנייה ייחודית אם מתוך כלל נסיבותיו של החוזה משתמעת כוונה ברורה להקנות סמכות ייחודית לבית משפט של מדינה מסויימת דווקא, אף אם לא נשללה במילים מפורשות סמכותו של בית משפט אחר. כוונת הצדדים עשויה להלמד הן מהאופן בו נוסחה תניית השיפוט הזר, הן מהדין החל על החוזה והן מנתונים נוספים. ראה ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ''ד נח(2) 465, 475: "תניית שיפוט יכול שתהא מקבילה ויכול שתהא ייחודית. תניית שיפוט ייחודית מעניקה סמכות בלעדית לבית-משפט מסוים, ואין מלבדו. תניית שיפוט מקבילה מקנה סמכות לבית-משפט מסוים, אך אינה שוללת את האפשרות שסכסוך יתברר בבתי-משפט אחרים ... הלכה פסוקה היא כי אף אם תניית שיפוט אינה שוללת מפורשות את סמכותם של בתי-משפט אחרים, אין בכך כדי למנוע את המסקנה כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית, בהתבסס על מטרת ההוראה, על מגמותיה ועל שאר אמצעי העזר הפרשניים ... בענייננו תניית השיפוט אינה קובעת באופן סתמי כי לבית-המשפט בפלורידה תהיה סמכות לדון בסכסוכים בין הצדדים, אלא שזירת השיפוט לכל הסכסוכים בין הצדדים תהיה מחוז בראוורד בפלורידה ... יתרה מכך, תניית השיפוט אף קובעת כזכור כי מקום ניהול המשא ומתן ומקום ביצוע החוזה ייראו כאילו היו בפלורידה, וכן כי הדין החל על החוזה הוא הדין של פלורידה. הוראות אלו מלמדות כי תכליתה של ההתניה היא להקנות סמכות שיפוט בלבדית לבתי-המשפט בפלורידה ..." עוד נפסק כי ניסוח פעיל של הסמכות המוקנית לבית המשפט הזר תומך במסקנה כי מדובר בסמכות ייחודית, בעוד שניסוח סביל תומך במסקנה כי מדובר בסמכות מקבילה: "התניה שלפנינו מנוסחת באופן פעיל ("תביעות תוגשנה...") ולא בנוסח סביל ("לבית-משפט פלוני תהא סמכות"), וכבר נפסק על-ידי בית-משפט זה, שניסוח כזה תומך במסקנה, כי אכן בתניית שיפוט ייחודית עסקינן ..." (ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600, ע' 613 ). על רקע כללים אלה, נבחן את תניות השיפוט שבעניננו. תניית השיפוט בנוגע לנכסים בתאילנד, מצוייה בס' 9.6 לחוזה, וזו לשונה: " This Agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of the Kingdom of Thailand. Any conflicts between the Parties shall be submitted before the respective courts in Thailand." מדובר איפוא בניסוח פעיל של הסמכות (Any conflicts between the Parties shall be submitted), דבר התומך במסקנה הלכאורית כי מדובר בסמכות ייחודית. בנוסף, החוזה מתייחס לנכסי מקרקעין המצויים בתאילנד, והצדדים החילו על החוזה את הדין של מדינת תאילנד, דבר המתיישב אף הוא עם המסקנה הלכאורית כי היתה כוונה להקנות סמכות ייחודית לבתי המשפט של תאילנד. מאידך, יש ליתן משקל של ממש לכך שהצדדים לחוזה לא שללו באופן מפורש את סמכותם של בתי המשפט האחרים לדון בתביעות ביניהם, למרות שהנתבעות הן אלה שניסחו את החוזה. בהקשר זה חלה הוראת ס' 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"), הקובעת כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו." הואיל ותניית השיפוט מעוררת שאלה פרשנית, וניתן היה גם לפרשה כתניית שיפוט מקבילה, ובשים לב לכך שהנתבעות הן שניסחו את החוזה, הרי שיש להעדיף את הפירוש נגדן, קרי, יש להעדיף את הפירוש לפיו מדובר בתניית שיפוט מקבילה ולא ייחודית. לפיכך, מדובר בתניית שיפוט מקבילה. תניית השיפוט בנוגע לנכסים בקוסטה- ריקה מצוייה בס' 11.5 לחוזה, והיא קובעת: "This Agreement shall be governed by and construed in accordance with the English laws. Any conflicts between the Parties shall be submitted before the competent courts in Jersey (British Island), unless the Founder was elected to submit before any other court." גם כאן, מדובר בניסוח פעיל של הסמכות (Any conflicts between the Parties shall be submitted before the competent courts), דבר התומך לכאורה במסקנה הפרשנית לפיה מדובר בסמכות שיפוט ייחודית. מאידך, למרות שמדובר בנכסי מקרקעין המצויים במדינת קוסטה-ריקה, הרי שמקום השיפוט שנבחר הוא במקום אחר, באי ג'רסי, והדין שנבחר הוא הדין האנגלי. יתר על כן, וזה העיקר, לנתבעות נשמרה הזכות לבחור מקום שיפוט אחר, מה ששומט את הבסיס מתחת לטענה לפיה עסקינן בסמכות שיפוט ייחודית. לכך יש להוסיף את העובדה שהצדדים לא שללו באופן מפורש את סמכותו של בית משפט אחר. לבסוף, גם כאן, מי שניסח את החוזה היו הנתבעות, ולכן מכח הוראת ס' 25(ב1) לחוק החוזים, יש להעדיף את הפירוש נגדן ולקבוע כי מדובר בתניית שיפוט מקבילה. תניית השיפוט בענין הנכסים ברומניה, מעוגנת בס' 10.5 להסכם, וקובעת כדלקמן: "This Agreement shall be governed by and construed in accordance with the laws of The United Kingdom. Any conflicts between the Parties shall be submitted before the competent courts in London, unless the Company was elected to submit before any other court." ושוב, מדובר בניסוח פעיל של הסמכות, מה שעולה בקנה אחד עם הטענה לפיה מדובר בסמכות ייחודית. מאידך, למרות שנכסי המקרקעין מצויים ברומניה, מקום השיפוט שנבחר הוא באנגליה דווקא, והדין החל הוא הדין האנגלי. ושוב, גם כאן, לנתבעות נשמרה הזכות לבחור מקום שיפוט אחר שאיננו בלונדון, והצדדים לא שללו באופן מפורש את סמכותו של בית משפט אחר, מה שתומך במסקנה כי מדובר בתניית שיפוט מקבילה ולא בתניית שיפוט ייחודית. בשים לב לכך שגם חוזה זה נוסח על ידי הנתבעות, פועלת אף במקרה זה לחובתן הוראת ס' 25(ב1) לחוק החוזים. לפיכך, גם במקרה זה, מדובר בסמכות שיפוט מקבילה ולא בסמכות שיפוט ייחודית. סיכומו של דבר, בכל החוזים בהם מדובר עסקינן בתניית שיפוט מקבילה ולא בתניית שיפוט ייחודית, ולכן אין מניעה לברר את התביעה גם בישראל. לנוכח מסקנה זו מתייתר הצורך לברר את טענתם הנוספת של התובעים, לפיה תניות השיפוט הזר הן תניות מקפחות בחוזים אחידים. יחד עם זאת, הואיל והצדדים ייחדו חלק ניכר מטיעוניהם לשאלה זו, אתייחס גם אליה. האם תניות השיפוט הזר הן תנאי מקפח בחוזה אחיד? הנתבעות טוענות כי השאלה האם מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד צריך שתיבחן על פי הדין הזר ולא על פי הדין הישראלי. יש ממש בטענה זו, שכן הצדדים החילו על החוזים את הדין הזר. דא עקא, הנתבעות לא הוכיחו את תוכנו של הדין הזר, ולכן עומדת לזכות התובעים חזקת שויון הדינים. כידוע, הדין הזר הוא בחזקת עובדה הטעונה הוכחה בידי מי שטוען לה (בעניננו, הנתבעות), ובהעדרה תחול חזקת שיוויון הדינים, הקובעת כי מקום שלא הוכח הדין הזר, קיימת חזקה כי הוא זהה לדין הישראלי. ראה לעניין זה דברי כב' השופטת דורנר ברע"א 3924/01Hess Form Licht Company נ' הנדסת חשמל תק-על 2002(1), 268 : "כידוע, הוראות דין זר בבית-משפט ישראלי הן בגדר עובדות שאותן יש להוכיח בראיות... משכך, ברי כי הדין הזר, ככל שהתובע מבקש להשתית עליו את תביעתו, מהווה חלק מן העובדות הרלוואנטיות שאותן יש להעלות בכתב-התביעה... זאת, על-מנת שכמקובל בהתדיינות אזרחית, העימות בין עובדות אלו לבין העובדות שיועלו בכתב-ההגנה יגבש את המחלוקות שבהן נדרשת הכרעת בית -המשפט" וראה גם דברי כב' השופט מלץ בע"א 601/82 בנק לאומי לישראל נ' .G.M.B.H פ"ד מ(2), 673: "הלכות של דין זר הן, כידוע, עניין שבעובדה שיש להוכיחו. נמצא, שלפנינו טענה המתבססת על עובדות שלא נטענו ושלא הוכחו, וממילא דינה להידחות". ולבסוף, ראה ע"א 434/79 גרץ פרטריבגזלשפט מיט נ' מוחמד חאפז דג'אני פ"ד לה(2), 351 ,עמ' 355-356: "כפי ששנינו בעניין זה, "חוק זר, חוק אשר אינו נוהג במדינת ישראל, דינו כדין עובדה. מי שמסתמך עליו, חייב לפרש בכתב הטענות שלו, כי יש לנהוג בענין לפי המשפט הזר ומה הן קביעותיו של אותו משפט החלות על הענין. לא נטענה הטענה, ידון השופט בענין לפי משפט ישראל"... מחדלו של תובע, שלא פירש בכתב-תביעתו את הדין הזר החל על העניין, עלול, אפוא, לגרום לכך שאותו חלל משפטי שהותיר יתמלא על-ידי הדין הישראלי מכוח חזקת שוויון הדינים, החלה אצלנו כמו באנגליה." על פי הדין הישראלי, החוזים בין התובעים לנתבעות הם חוזים אחידים כמשמעם בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), שכן עסקינן בנוסח של חוזים שתנאיהם, כולם או מקצתם, נקבע מראש בידי הנתבעות כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינן לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם. העובדה שקהל היעד לחתימה על החוזים היה קבוצה של משקיעים בפרוייקטים של נדל"ן, אינה שוללת את אופיים האחיד של החוזים ואינה ממלטת אותם מהוראות חוק החוזים האחידים, שהרי הנתבעות לא ידעו מראש מי יהיו אותם משקיעים, ומה יהיה מספרם המדוייק. ס' 4(9) לחוק החוזים האחידים קובע כי תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט שבו יתברר הסכסוך, חזקה עליו שהוא תנאי מקפח. ודוק: לא בחירת הדין הזר היא שמקפחת, אלא בחירת הפורום הזר. נזכיר גם כי מעבר לעובדה שבחירה בפורום זר מקימה חזקת קיפוח, הנתבעות שמרו לעצמן את הזכות לבחור מקום שיפוט אחר בכל הנוגע לנכסים בקוסטה- ריקה ורומניה, דבר המבסס אף הוא קיומה של חזקת קיפוח. בעניננו, חזקת הקיפוח לא נסתרה על ידי הנתבעות, שכן התובעים כולם הם תושבי ישראל שחתמו על החוזים בישראל, על יסוד מצגים שהוצגו להם בישראל, ולכאורה, אילוצם להתדיין בחו"ל דווקא נועד להקשות על מימוש זכויותיהם כלפי הנתבעות. ישנו חשש של ממש שאם התובעים ייאלצו להתדיין בתאילנד, באי ג'רסי או בלונדון, עלול הדבר לגרום להם לוותר לחלוטין על תביעתם, בשל ההוצאות הנכבדות הכרוכות בניהול תביעה במדינה זרה, ששיעורן ביחס לסכום תביעתו האישית של כל אחד מהתובעים הוא גבוה יחסית, ובשל הצורך לפצל את תביעתם של חלק מהתובעים, שרכשו נכסים במדינות שונות, בין מספר פורומים זרים. מכאן שעל פי מבחן ההרתעה מפני מימוש זכויות, שנקבע במסגרת רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473, מדובר אכן בתנאי מקפח בחוזה אחיד ועל כן בית המשפט רשאי לבטלו, לפי ס' 3 לחוק החוזים האחידים. אינני מקבל את טענת הנתבעות לפיה יש להן אינטרס מסחרי לגיטימי לנהל את ההליכים המשפטיים נגדן במקום המצאם של הנכסים משום שקיימת שם נגישות קלה לנכס ולגורמים הקשורים עימו. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שלגבי הנכסים בקוסטה-ריקה נקבע כי מקום השיפוט הוא באי ג'רסי, שכידוע, מרוחק מרחק של אלפי ק"מ מקוסטה-ריקה, ואף לא עם העובדה שלגבי הנכסים ברומניה, נבחר מקום שיפוט בלונדון, שאף היא, כידוע, מרוחקת מרחק רב מרומניה. כמו כן, לא נסתרה טענת התובעים לפיה הגם שהנתבעות הזרות הוקמו בחו"ל, הרי שהן מצויות בשליטה מלאה של תושבי ישראל, ומנוהלות בפועל מישראל. סיכומו של דבר, גם מטעם זה של תנאי מקפח בחוזה אחיד, יש מקום לאפשר לתובעים לנהל את תביעתם בישראל. יצויין כי למסקנה דומה הגיע גם כב' השופט י' שיינמן במסגרת ת.א. 10- 05- 14281 גולדשמיט נ' טי.ג'י.אי השקעות נדל"ן בע"מ ואח'. אשר על כן, בקשת הנתבעות נדחית. הנתבעות תשלמנה לתובעים הוצאות הבקשה בסך 15,000 ₪. תניית שיפוט זרתניית שיפוטחוזהתניות בחוזהעיכוב הליכים