הגבלת חופש העיסוק במסגרת בקשה לסעד זמני

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלת חופש העיסוק במסגרת בקשה לסעד זמני: המבקשת עותרת למתן סעדים זמניים נגד המשיב, שעיקרם הוא צו מניעה זמני שיאסור עליו מלשווק, למכור, להפיץ, להעביר, למסור או לעשות כל פעולה אחרת בקשר עם ציוד ואביזרי "טקטיקבול" ( (tacticball או "איירסופט" (airsoft), וכן צו שיאסור עליו לנהל ולהפעיל בית עסק או מועדון או אתר אינטרנט הנושא את השם "טקטיקבול" או "טקטיקל זון" tactical zone)) או כל מועדון אחר שבו מתקיימת פעילות ספורט אתגרי או הדמיית לחימה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. הרקע, בקיצור הדרוש, הוא שבין המבקשת לבין המשיב נחתם ביום 5.1.09 הסכם זכיינות (נספח א' לבקשה) ("הסכם הזכיינות") אשר מכוחו ניתן למשיב מעמד של זכיין המאפשר לו להקים מועדון "טקטיקבול" במקום שיבחר המשיב ואשר יימצא בתחומי השטח שבין גבולה הדרומי של נתניה לגבולה הצפוני של חיפה וגבולה המזרחי של עפולה. המשיב אכן הקים מועדון כזה ומיקם אותו בקיסריה והוא ניהל אותו עד לחודש ספטמבר 2011. כאן המקום לציין כי מדובר בפעילות של ספורט אתגרי והדמיית פעולות לחימה, ולשם כך אף נעשה שימוש בציוד ובכלים הידועים כ"איירסופט" ו"פיינטבול". המבקשת פעלה להסדיר את השימוש בהם בהיבט של פיקוח הרשויות על צעצועים מסוכנים (נספח ג' לבקשה). עוד ייאמר כבר בשלב הזה, כי "טקטיקבול" הוא סימן רשום (מס' 167452), אלא שהוא איננו בבעלותה של המבקשת וזו קיבלה רק את זכות השימוש בסימן, לתקופה המסתיימת ב-1.1.12 (נספח ב' לבקשה). לענייננו רלוונטי סעיף 5.12 להסכם הזכיינות הקובע כי "הזכיין (המשיב, א"ק) מתחייב שלא לפעול בתחום מכירה ו/או השכרה ו/או כל שימוש אחר בציוד כגון: טקטיקבול / איירסופט / פיינטבול למשך זמן מתום מועד סיום עבודתו המשותפת עם המועדון". במחצית שנת 2011, או בסמוך לכך, התקיימה פגישה בין המשיב לנציגי המבקשת שבה, לטענת המשיב, הוא מסר להם על כוונתו לסיים את הסכם הזכיינות (סעיף 15 לתשובת המשיב) וזמן מה לאחר מכן, במחצית חודש ספטמבר 2011, פרסמה המבקשת באתר הפייסבוק שלה כי "הסניף שלנו בקיסריה נסגר. כל הפעילות המתרחשת שם אינה קשורה יותר למועדון טקטיקבול... זוהי הודעה רשמית של הנהלת המועדון טקטיקבול" (סעיף 16 ונספח 1 לתשובה). המבקשת איננה טוענת כי הודעתו של המשיב על סיום הסכם הזכיינות היא בבחינת הפרה שלו, ולמעשה היא גם אינה יכולה לטעון כך מפני שסעיף 1.2 של הסכם הזכיינות מורה כי תוקפו יתחדש מעת לעת לתקופה של שנה, למעט אם ניתנה הודעה מראש לפחות שישים יום קודם לסיום כל תקופה כזו. הודעתו של המשיב אמנם אינה עומדת בדרישת המועד לנתינתה, אולם המבקשת לא העלתה כל טענה בעניין זה וממילא ניתן לראותה כמי שמחלה על ההפרה, ככל שהייתה כזו. עיקר טענותיה של המבקשת נסב על כך שהמשיב הקים ומנהל מועדון בשם "טקטיקל זון" שהפעילות בו דומה לפעילות במועדוניה של המבקשת. היא טוענת שהדבר מהווה הפרה של סעיף 5.12 של הסכם הזכיינות, מהווה תחרות בלתי הוגנת ועוולה מסחרית של גניבת עין ובכל אלה הוא גורם לפגיעה קשה בעסקיה. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 מקנה את מתן סעד הזמני בהתקיימות שלושה תנאים עיקריים: (א) קיומה לכאורה של עילת תביעה; (ב) מאזן נוחות, שלפיו יש לבחון את הנזק מאי מתן הצו לעומת הנזק מנתינתו; (ג) שיקולי צדק ויושר ובכללם תום לב, שיהוי וכיוצא בזה (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (טרם פורסם, 20.9.11) פסקאות 24 ו-25 של ההחלטה). המשיב טוען שהמבקשת השתהתה בהגשת הבקשה וכי די בכך כדי לדחותה. טענה זו מקובלת עלי. מועדון ה"טקטיקבול" שאותו ניהל המשיב כזכיין של המבקשת נסגר בחודש ספטמבר 2011, ובסמוך לכך פרסם המשיב ברשת האינטרנט את דבר פתיחת המועדון "טקטיקל זון" (סעיף 18 בנספח 2 לתשובה). הבקשה והתביעה הוגשו ביום 1.12.11, היינו כחודשיים וחצי לאחר סגירת מועדונה של המבקשת ופתיחת מועדונו של המשיב, ולא השתכנעתי מטענות המבקשת שיש בידה הסבר מניח את הדעת לכך. נטען אמנם כי המבקשת נזקקה לפרק זמן מסוים כדי לבסס את התשתית הראייתית לכך שהמשיב עושה שימוש ברשימת לקוחותיה ובנכסי קניין רוחני אחרים שלה (ולכך אתייחס להלן) אולם, כאמור, לא שוכנעתי שיש ממש בטענות אלה ואני רואה להעדיף על פניהן את טענותיו של המשיב שלפיהן פרק הזמן שחלף יצר מציאות עסקית שאין כל הצדקה לשנותה על ידי מתן הסעדים הזמניים המבוקשים. על אף רוחב היריעה של טענות המבקשת בנוגע לעילת התביעה והבקשה, דומה כי ניתן לסכמן בכך שהמבקשת מעוניינת לאכוף על המשיב את הוראת סעיף 5.12 של הסכם הזכיינות, היינו תניית אי התחרות. אכיפתה של תנייה מעין זו כרוכה בעימות המתמיד שבין תקנת הציבור המחייבת לאכוף התחייבות על מי שקיבל אותה על עצמו לבין חופש העיסוק שמאז ומתמיד, וגם קודם לחקיקתו של חוק היסוד: חופש העיסוק, היה זכות אשר בתי המשפט ראו בה זכות חוקתית. ממעמדו ומחשיבותו של חופש העיסוק, כמו גם מחשיבותו ומשקלו של האינטרס הציבורי שבקיום תחרות נגזרה מדיניות שיפוטית הנותנת פירוש מצמצם להוראות חוזיות שתכליתן להגבילו (ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' משה סער, פ"ד נד (3) 850 (2000); ע"ע (ארצי)164/99 דן פרומר נ' רדגארד בע"מ , פ"ד לד 294 (1999); ולעניין אי תחרות, דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ , פ"ד נו (1) 56 (2001)). יישומה של מדיניות שיפוטית כזו מחייב את התוצאה של דחיית הבקשה, מפני שהמסקנה המתבקשת היא שהמבקשת אינה יכולה להראות שבידה עילת תביעה ראויה אשר יש להגן עליה באמצעות הסעד הזמני. המבקשת הרבתה לטעון שהמשיב מפר את הוראת סעיף 5.12 של הסכם הזכיינות, הן בכך שהוא הקים ומנהל עסק מתחרה, הן בכך שהוא עושה שימוש במידע שבא לידיו בעת שניהל את מועדון טקטיקבול כזכיין של המבקשת, וביתר פירוט, שהוא עושה שימוש ברשימת הלקוחות של המועדון. טענה זו איני יכול לקבל וזאת מן הטעם שעל פי הראיות, ודומה שאין על כך מחלוקת, מאז שנסגר המועדון בחודש ספטמבר 2011 המבקשת לא עשתה דבר לשם חידוש פעולתו של המועדון בקיסריה, ובמצב עניינים זה קשה לראות את הבסיס שעליו מנסה המבקשת להשתית טענה של תחרות בלתי הוגנת או שימוש שלא כדין בסודותיה המסחריים. בעניין פרומר קבע בית הדין הארצי כי על מנת שיינתן צו מניעה זמני לשם אכיפת תניית אי תחרות צריך הסוד המסחרי להיות כזה שעצם השימוש בו מאיים על עצם קיומו של המעסיק הקודם (פיסקה 20 של פסק הדין). בעניין סער קבע בית המשפט כי תניית איסור תחרות תהייה לגיטימית כאשר היא מגנה על סודות מסחריים (ובכלל זה רשימת לקוחות) ועל מוניטין. אלא שדעתי היא שהמבקשת לא עמדה בנטל להראות את קיומו של סוד מסחרי הראוי להגנה על ידי אכיפת תניית אי תחרות. היא אמנם טענה בהקשר זה שהמשיב עושה שימוש ברשימת לקוחותיה אולם טענה זו לא נתמכה בראיות מספיקות ואני בדעה כי אינה מבוססת די הצורך. נטען על ידי המבקשת שאנשים הנמנים עם חבריה הבאים לקיסריה, ומבקשים לקיים פעילות מסוג זו המתקיימת במועדוני "טקטיקבול" אחרים, פונים למועדון שהקים המשיב מפני שהם מוטעים על ידו לחשוב שמדובר במועדון הנמנה עם מועדוני המבקשת האחרים שברחבי הארץ. טענה זו, גם אם היא נכונה, אינה מצביעה על כך שהמשיב עושה שימוש ברשימת הלקוחות של המבקשת וכשלעצמי אני סבור שכל נושא רשימת הלקוחות אינו אלא עניין שהועלה על ידי המבקשת כדי להצדיק את הגשת הבקשה שתכליתה האמיתית היא למנוע מן המשיב את האפשרות להתחרות בה. תכלית כזו אינה יכולה, כשלעצמה, לשמש בסיס למתן סעד זמני שימנע מאדם עיסוק שבו הוא מעוניין (עניין סער, בעמ' 869) ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הדרוש אוסיף שבהיות הוראת סעיף 5.12 של הסכם הזכיינות הוראה המגבילה את חופש העיסוק, וככזו יש לפרשה בצמצום ולאוכפה במשורה, קיים טעם נוסף לדחיית הבקשה. כעולה מנוסח הסעיף המצוטט לעיל, לא נקבעה בו תקופת ההגבלה והאיסור על פעילות מן הסוג שעליו מלינה כעת המבקשת. טענת המבקשת היא כי גם במקרה כזה יש לקרוא את ההוראה באופן שייאסר על המשיב להתחרות במשך זמן סביר, אלא שמטענותיה לא השתכנעתי שהזמן הסביר שבו מדובר הוא אכן פרק זמן של שנה. לכך יש להוסיף את עניין השיהוי שכבר הוזכר לעיל, ולכן התוצאה צריכה להיות דחיית הבקשה. בעניין אחד הסכים המשיב כי לכאורה קיימת הפרה מצדו של הוראת סעיף 5.12 הנ"ל, והוא השימוש במילה "טקטיקבול" בכל פרסום (לרבות באתר האינטרנט) שהוא עושה בקשר עם פעילותו תחת המותג "טקטיקל זון". המשיב הסביר את הדבר בכך שבאתר האינטרנט שלו קיימת תקלת מחשב (באג) והוא פועל לתיקונה. בהתאם לכך אני נעתר לבקשה בחלקה ומורה כי המשיב לא יעשה כל שימוש בשם "טקטיקבול" בכל הנוגע לפעילותו המסחרית באשר היא, וכפועל יוצא מכך עליו לעשות את כל הפעולות הדרושות, ובחריצות הראויה, על מנת לתקן את הליקוי באתר האינטרנט שלו כדי שהתקלה לא תימשך. מובן שככל שהמשיב לא יעמוד בחובתו זו תוכל המבקשת לשוב ולפנות בבקשה מתאימה. בכפוף לאמור לעיל נדחית הבקשה. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הגבלת חופש העיסוקחופש העיסוקסעד זמני