היטל סלילת רחובות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היטל סלילת רחובות / חוק עזר לרעננה סלילת רחובות: השופטת מ. רובינשטיין: .1בפנינו ערעור של עירית רעננה על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת פריש), אשר לפיו הוצהר כי המשיבים 1ו- 2פטורים מתשלום היטל סלילת רחובות ומדרכות מאחר שההיטל שהוטל עליהם, הוטל ללא תשתית משפטית כמתחייב על פי החיקוק הרלבנטי. בית משפט השלום סבר כי צריכה היתה להתקבל החלטה של מועצת העיר או בעבר של המועצה המקומית (לפני שרעננה הפכה לעיר) בדבר סלילת הרחובות והמדרכות, וכי החלטה זו היתה טעונה פרסום ברשומות מאחר שהיא תקנה בת פועל תחיקתי. באת כוחה המלומדת של העיריה טענה כי נתקבלו החלטות כפי שמתחייב מחוק העזר הנוגע לענין, וכי החלטות אלו לא היו טעונות פרסום ברשומות מאחר שאין המדובר בתקנה בעלת פועל תחיקתי. לשם שלמות התמונה אוסיף כי בתביעה שהוגשה לבית משפט קמא עלו גם שורה של טענות עובדתיות הנוגעות להיטל ולתשלומו, אולם אינני רואה מקום להתייחס לטענות אלו לפרטיהן, מאחר שהן לא שימשו יסוד להכרעתה של הערכאה הראשונה. מכאן לבחינת הטענות לגופן. .2הוראת החיקוק הרלבנטית היא חוק עזר לרעננה (סלילת רחובות), התשל"ו - 1976(להלן - "חוק העזר"). חוק העזר האמור קובע בסעיף 4שבו כי המועצה רשאית להחליט על סלילת כביש או מדרכה ובסעיף 5מפורטות ההוראות בדבר חיוב בעלי נכסים בהיטל. החיוב האמור חל על בעלים של "נכס", והמונח "נכס" מוגדר כדלהלן: - "נכס" - כל בנין וכל קרקע, וכל חלק מבנין או מקרקע המהווים יחידת רישום נפרדת בפנקס רישום המקרקעין, למעט רחוב, הנמצאים בתחום המועצה;" שעורי ההיטל קבועים בסעיף 6לחוק העזר. כאמור לעיל טענו המשיבים שלא נתקבלה החלטה על ידי מועצת המערערת כנדרש בסעיף 4לחוק העזר. הם אף הוסיפו כי נעדרת גם הכרזה לפי סעיף 2לחוק העזר בענין קביעתו של הרחוב הרלבנטי כרחוב ציבורי. המערערת הפנתה לפרוטוקולים של הרשות המקומית ובהם החלטות בדבר אישור תב"רים (תקציבים בלתי רגילים), המתייחסים להקצאה כספית הנדרשת לצורך הסלילה. עלתה גם הטענה מצד המערערת כי די בהחלטת ראש המועצה, לפי הענין, כדי לשמש יסוד משפטי להטלת ההיטל על יסוד סעיף 4לחוק העזר, מאחר שפקודת העיריות וכן צו המועצות המקומיות קובעים כי "המועצה תפעל באמצעות ראש המועצה" והוא הדין בעיריה (ראה סעיף 126לפקודת העיריות וסעיף 112לצו המועצות המקומיות (א) התשי"א - 1951, לפי הענין). שתי טענות אלו של המערערת אינן מקובלות עלי. הוראות החיקוקים הנ"ל מתייחסות להחלטה של המועצה, והענקת הסמכויות לפי הוראות החוק לראש הרשות המקומית, עניינן ביצוע ההחלטות. אין ללמוד מהוראות החיקוקים הנ"ל שהחלטות מן הסוג בהן אנו דנים כאן, יכולות להנתן על ידי ראש הרשות ולא על ידי המועצה - קרי, מועצת העיריה. עיקרו של דבר, ההחלטה בדבר הקצאת כספים, בין בתקציב רגיל ובין בתקציב בלתי רגיל, אינה יכולה לבוא במקום ההחלטה הברורה והישירה המתבססת על חוק העזר, בדבר סלילת רחובות, הרחבת וסלילת מדרכות אשר על פיהם נקבע ההיטל. המדובר בחיוב כספי המוטל על האזרח, והחלטה כגון זו עומדת על רגליה היא וצריכה להשען על חוק העזר ולהסתמך עליו ברורות. משקבע מחוקק המשנה בסעיף 4את סמכותה של המועצה להחליט על סלילת רחוב או מדרכה, חזקה עליו שהתכוון לכך שההחלטה הזאת תתייחס אל הרחובות והמדרכות, כאמור תוך התבססות על חוק העזר, תוך זיהוי מדויק וציון החלקות הנוגעות בדבר (ראה הגדרת "נכס" שהובאה לעיל). הדיון התקציבי מתייחס לשאיבת כספים מקופת הרשות המקומית, היינו לשאלה מה הם המקורות הכספיים מהם תכוסה עבודות הסלילה, והחלטה זו כבודה במקומה מונח, אך אין היא לעניות דעתי ממלאת אחרי הוראות סעיף 4לחוק העזר. הערה כללית: הוראות מנהליות בחיקוקים, מן הנכון שתקוימנה באופן דווקני, כדי להקפיד על סדרי מינהל תקינים תוך התייחסות ברורה ומפורטת לחיובים המוטלים על האזרח העולים מתוכן. קיצורי דרך כגון אלו של דיון ישיר בתקציב, במקום מתן החלטה לפי סעיף 4 לחוק העזר, אינם מבטאים את כוונת מחוקק המשנה, ובסופו של דבר אינם מקצרים את ההליכים אלא מאריכים אותם. .3מאידך, צודקת באת הכח המלומדת של המערערת כי ההחלטה על פי סעיף 4אינה תקנה בת פועל תחיקתי בהתאם להגדרות ולפרשנות המקובלים בדין. אגב, לו הוקפד על ניסוח החלטה כנדרש, היינו תוך ציון גוש וחלקה אשר עליהם מוטל ההיטל, יתכן והמחלוקת בנקודה זו היתה נמנעת מראש. .4לאור האמור לעיל, יש לדעתי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת, עירית רעננה, בהוצאות בסך 000, 6ש"ח למשיבים 1ו-.2 מ. רובינשטיין, שופטת השופט י. גרוס: אני מסכים לתוצאה אליה הגיעה חברתי הנכבדה, השופטת רובינשטיין, ואציין רק הערות מספר: אף שחוק העזר הנדון מדבר על הכרח בהחלטת המועצה לגבי סלילת כביש או מדרכה כתנאי מוקדם להטלת היטלים, טוענת ב"כ המערערת, שהשמיעה טיעוניה בצורה סדורה הראויה לשבח, כי אין פירוש הדבר כי מדובר כאן בחברי המועצה, אלא במועצה כרשות מקומית. כך, דרך משל, אם היה מדובר בעיריה וחוק העזר היה מחייב החלטת העיריה, לא היה מקום לפרש זאת כמתייחס לחברי מועצת העיר, אלא לעיריה כגוף וגוף זה פועל באמצעות ראש העיריה, או ראש המועצה המקומית. עפ"י טענה זו הרי שחייבת להתקבל החלטה של המועצה עצמה, קרי של חברי המועצה, להבדיל מהרשות המקומית ככזו, רק כאשר נקבע כך בחוק מפורשות. כך, למשל, הסמכות להתקנת חוקי עזר נתונה למועצה במשמעות זו, בהבדל מהחלטה לענין סלילת כביש או מדרכה שלגביה אין צורך בהחלטת המועצה, אלא בהחלטת הרשות המקומית הפועלת באמצעות ראש הרשות. אף דעתי היא כי אין לקבל טענה זו, חרף שנינותה. מן הראוי שחוק בדרך כלל, וחוק עזר הנוגע לתושבים בפרט, ינוסחו בצורה בצורה בהירה ופשוטה שכל תושב יוכל להבינם על נקלה, בחינת "דיברה תורה בלשון בני אדם". כאשר מנוסח חוק עזר באופן שיש ליתן לו פירוש מתפתל ומתחכם כדי לחלץ את העיריה, אין הצדקה שבית המשפט יאמץ דרך פרשנית זו, אלא דווקא את הפירוש הפשוט העולה מן הכתוב. בחינתו של חוק מעין זה צריכה להיעשות, בראש ובראשונה, עפ"י משמעותו הלשונית הרגילה, ואין מקום לסטות מהפירוש הרגיל, אלא אם עולה הדבר מן ההקשר או מהגיונה של המטרה החקיקתית (ע"פ 1964/91בן דוד נ' מד"י פ"ד מו(3) 70). במקרה שבפנינו אין מקום לסטיה מהפירוש הרגיל. שנית - הגיעה השעה שרשויות מקומיות תפעלנה על פי כללי מינהל תקינים, וכאשר מוטלת החובה על המועצה להחליט בנושא מסוים, כגון סלילת כביש או מדרכה, ראוי שהדבר ייעשה בצורה ברורה ופשוטה ע"י מתן החלטה מפורשת ולא ע"י נסיון לדלות החלטה שכזו מתוך פרוטוקולים המתייחסים לנושאים שונים אחרים ואשר אולי נוגעים בדרך עקיפה גם בנושא הרלבנטי. זוהי זכותו הבסיסית של כל תושב. שלישית - מקובלת עלי טענת המשיבים כי אף שאין מדובר בתקנה בת פועל תחיקתי, עדיין מוטלת על המערערת החובה לפרסם החלטה מעין זו בדרך שתגיע לידיעת התושבים וכן לשגר אל התושבים הנוגעים בדבר הודעה על קבלת ההחלטה. י. גרוס, שופט א. שלו: אני מסכים. א. שלו, שופט לפיכך הוחלט לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם למשיבים 1ו- 2הוצאות בסך 000, 6ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. אגרות והיטלי פיתוחהיטל סלילת רחובותהיטל סלילה