חברת הביטוח מסרבת לשלם על גניבת רכב - תביעה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חברת הביטוח מסרבת לשלם על גניבת רכב - תביעה" 1א. המחלוקת להכרעתי נסבה גלל ביטוח מקיף לרכב התובע אשר כמתואר בכתב התביעה הינו מדגם אוסטין מונטגו סטיישן מ.ר 88-479- 57 (להלן "הרכב"). ב. אין חולק כי הרכב בוטח בביטוח מקיף מיום 1.9.90 ועד ליום 31.8.91 (להלן "תקופת הביטוח") בפוליסה שמספרה 90-8-033689- 95 (להלן "הפוליסה") אצל הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן "המבטחת") באמצעות סוכנות ביטוח "עידנים" באמצעות סוכן הביטוח פינגרהוט. (להלן "הסוכנות"). (ראה ת/1, ת/3). הרכב נמצא בקרבת קיבוץ רביד ע"י המשטרה, כמאות מטרים מהכביש המוביל למרב, בתהום - עמ' 24 לפרוט'. 2. כעולה מת 21 הודיע התובע ביום 16.7.91 על גניבת רכבו בתחנת המשטרה בבית שאן. "אני זוכר שבחודש יוני כשהתעוררתי לפנות בוקר היתה המולה ליד הבית והתברר לי שהרכב שלי נעלם, שאלתי את האח ויצאנו לחיפושים היתה לנו משאית של האח ועם המשאית שלנו חפשנו, במקביל התקשרתי למשטרה ונאמר לי להגיע ב- 8.00 הלכתי למשטרה, הגשתי תלונה... המשכתי לחפש לא מצאתי, בשעות אחה"צ הודיעו לי שהרכב נמצא, לא הודיעו לי היכן הרכב נמצא... לא קבלתי בעקבות המקרה כספים מהמבטחת" - עדות התובע, עמ' 6 לפרוט' ולעדות האח: "אני אחרון שהשתמשתי ברכב בטרם גניבתו, המטרה היתה לקחת את האשה למקווה, זה היה השימוש האחרון ברכב, כשחזרתי הביתה והחנתי אותו בבית ההורים שיכון ג' 258ב. שאן, את המפתחות השארתי בבית" עמ' 1 לפרוט'. בחקירת המצהירה הגב' לב, ולעדותה הרכב לא נבדק עד ליום מתן עדותה (5.6.92) ע"י שמאי מטעם המבטחת, הרכב לא חולץ מהמקום בו נמצא, לא הוגשה תלונה כנגד התובע בגין ביום תאונה או גניבה, לא היה ואין ממצא חד משמעי על פי החוקר שהתובע גנב את הרכב, חשדות המבטחת צצו ונעורו עקב טענה למצבו המכני של הרכב וקושי נטען במכירתו וקושי כלכלי. עוד טוענת גב' לב בתצהירה המהווה כתב הגנתה של הנתבעת כי עצם הארוע מוכחש, כי התובע ביים את מקרה הביטוח כדי לזכות בתגמולי ביטוח במרמה ושלא כדין וכן כי לא נקט בכל האמצעים הנדרשים בשמירת הרכב על פי תנאי הפוליסה. עד הגנה מס' 2שמאי הנתבעת מציין כי בדק את הרכב כבר בספטמבר 1991 (חוות דעתו נ/ 1מיום 2.9.91) כאשר למעשה הבדיקה על פי נ/ 1 הינה יומיים לאחר הארוע 18.7.91 ובניגוד גמור לעדות הגב' לב בפני. השמאי העריך את ערכו של הרכב לפי מחירון יצחק לוי (ת/6) ביולי 91 כדי סך 500, 29 ש"ח, השמאי צפה ברכב מרחוק עקב המקום בו נמצא הרכב. 3א. כמבואר, הנתבעת בשל חשדות והשערות, גלל מצבו המכני של הרכב, מחירו הנמוך בשוק והעובדה שהתובע ניסה למוכרו קודם לכן וללא כל ממצא פוזיטיבי אחר ובודאי שלא אף הגשת תלונה במשטרה או כמובן אמצעי חקירה ובדיקה בחרה שלא לשלם לתובע תגמולי ביטוח על פי הפוליסה. ב. יצוין כי לא ראיתי במה לא ליתן אמון בעדות התובע ובעדות אחיו אשר עשו עלי רושם מצוין בעדותם בפני. צודקת ב"כ התובע כי כתב הגנתה של הנתבעת הינו תצהיר הגב' לב ולא אחרת ואין לקבל נסיונות הנתבעת בדיעבד ל"מקצה שיפורים". ג. אין לקבל את הנסיון לצרף את "כתב ההסכמה לפוליגרף" שעה שלא הוצג כראיה וזאת מעבר לכך שבכל מקרה אין בו כדי לערער את גירסת התובע ולאור האמון שנתתי בגירסתו. יצוין כי כתב הסכמה לפוליגרף, שעה שלא בוצעה בדיקה בפועל והנתבעת לא עמדה על קיומו, אין בו בכל מקרה ללא ממצא כדי להוסיף או לחסר. (אין הדבר בגדר ההלכה העולה מע.א. 61/84 פד"י מ"ב(1) 446). 4א. הפוליסה מהווה גמירת דעת התובע עם הנתבעת לכל דבר וענין, מהווה מפגש רצונות על פיו התרחש מקרה הביטוח המזכה התובע לתשלום על פי הסכם זה. שני הצדדים אוחזים לענין זה בע.א. 1845/90 פד"י מ"ז(5) 661 הלכת העליון בהרכב 5 שופטים. ב. כבר בפתח הדברים יאמר כי אין עובדות הארוע שבפני עולות בקנה אחד עם נסיבות ע.א. 1845/90 הנ"ל בו טענת הנתבעת - המבטחת היתה בעיקרה הפרה מהותית של התובע את הפוליסה גלל אי קיום חובת גילוי מהותית ונאותה נשוא ארוע קודם אשר זכרו לא בא בהצעת הביטוח של התובע שם. במקרה בפני, כעובדה ושעה שנתתי כמבואר אמון בעדות התובע ואחיו ושעה שהנתבעת לא הביאה בפני ולו בדל ראיה בדבר גניבת הרכב ע"י התובע או מי מטעמו או מעורבתו בביום או גניבה בצורה כלשהיא התרחש "מקרה הביטוח" כנדרש. ג. טענות הנתבעת למצבו המכני של הרכב כסיבה לביום או העובדה שבעת מלחמת המפרץ פורסם הרכב מעשית למכירה כשבועים אין בהם כדי להוות גורם כלשהוא ובודאי שלא ראיה לנטען ע"י הנתבעת לביום או גניבת הרכב ע"י התובע. גם הנטען לקשיים כספיים עקב חתונה ורכישת בית גובלים בספקולציה ובודאי שאינם בגדר ראיות כדי שיכנוע בית המשפט. הנטען למספר הפוליסה בואר ע"י התובע והסברו הגיוני לאור שיחתו עם סוכן הביטוח אשר אישש העדות בעדותו שלו בפני, אין בפני לענין זה "עדות כבושה" כנטען. ד. לא למותר לציין כאן שהנטל לנטען ע"י הנתבעת לביום או גניבה מוטל על כתפי הנתבעת והנתבעת לא נשאה בנטל זה פרט להעלאת השערות מהשערות שונות. ה. צודקת ב"כ התובע כי בפנינו תביעה גלל נזק שנגרם עקב גניבה שכן הרכב עצמו נמצא ולא חולץ בשל העדר כדאיות וקושי. אין עסקינן במצב בו הרכב נגנב על פי המוגדר בפוליסה, מצויים אנו במסגרת סעיף ב(4) לת/ 3 ולא במסגרת סעיף ב(3). ו. שעה שנתתי אמון בתובע וקבעתי כי לא היתה לו מעורבות כלשהיא בהעלמות הרכב הוכיח התובע הן את היסוד החיובי של העלמת הרכב והן את היסוד השלילי הנטען, העדר מעורבתו בהעלמות לא כשרה של הרכב (ראה לענין זה ע.א. 391/89 פד"י מ"ז(1) 837חוות דעתה של השופטת נתניהו עליה חזרה למעשה בע.א. 1845/90 הנ"ל). 5א. אני קובע איפוא כי על פי הפוליסה ושעה שהרכב נגנב בתקופת הפוליסה הרלוונטית ושעה שהביטוח היה תקף בעת הארוע חבה הנתבעת כלפי התובע בתשלום תגמולי הביטוח על פי הפוליסה - חוזה הביטוח בין הצדדים. ב. לענין גובה הנזק - אני דוחה הנטען למחיר הרכב על פי שווי שוק נטען בעת מכירתו, יש להעמיד התשלום על פי הפוליסה המהווה הסכם דברים בר תוקף לכל דבר וענין, אין לקבל הנטען לסוג הרכב, הנתבעת היא מנסחת הפוליסה היא המקבלת את פרמיות הביטוח ואין לקבל טענותיה גם לענין זה בעת הדרשותה לתשלום כדין. (זאת גם מעבר להרחבת החזית ע"י הנתבעת וכפי שנטען בצדק ע"י התובע קוד הרכב תואם לת/6). שעה שהערכת הרכב נשוא הביטוח בתקופת הביטוח הרלוונטית לא השתנתה ע"י הנתבעת עצמה, למרות שתי פגיעות קודמות ברכב והתובע שילם פרמיות על פי הערכה מלאה זו וללא הפחתה - אין לקבל הנטען לפחת גם לענין זה. ג. אין לחייב הנתבעת בריבית עונשית, למרות שבצדק טוענת ב"כ התובע כי הנתבעת פעלה על פי הערכות ולא מידע פוזיטיבי הרי לא ניתן לומר כי לא היה כל בסיס ראשוני לחקירה ודרישה., מעשה הנתבעת לא הגיעו - לא ראויים ככל שיהיו כדי העדר "תום לב" נדרש על פי סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח - 1981 (תיקון תשמ"ח). למרות שהנתבעת לא נהגה כנדרש וכיאות במילוי חובתה על פי הפוליסה, לא הוכיח התובע כי מעשה הנתבעת מגיעים כדי הנדרש על פי סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, אין לקבל לענין זה עדות סוכן הביטוח וביחסים במחלוקת בינו לבין המבטחת. יצוין כי הסוכן אשר העיד בפני, ציין בהגינותו כי בשום שלב לא נאמר לו כי בשל הפסקת עבודתו עם הנתבעת מפסיקים לשלם לו בפועל למרות שהוא באופן אישי חשב כך. (עמ' 25- 26 לפרוט'). יש לכך מקום בקביעת הוצאות המשפט כפי שברגיל נוהג בית משפט לעשות. 6. סוף דבר. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את שווי הרכב נכון ליום הארוע כעולה מת/ 4 והקוד הרלוונטי התואם לרכב כרכב סטיישן דווקא, כדי סך 000, 31 ש"ח ובהפחתה נדרשת של דמי ההשתתפות העצמית בלבד כנגזר מהפוליסה כהסכם מחייב את שני הצדדים (על פי הפוליסה ת/3, הרשימה ת/1) והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 16.7.91 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשאת בשכ"ט ב"כ התובע כדי סך 500, 7 ש"ח בצירוף מע"מ כדין וכן הוצאות משפט ובנסיבות כדי סך 500, 2 ש"ח, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח גניבת רכבפוליסהגניבת רכבחברת ביטוחרכב