קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה בקיבוץ אחרי צבא: .1העובדות בתיק זה לא היו שנויות במחלוקת ואלו הן: התובעת השתחררה משרות חובה בצה"ל בחודש אוקטובר .1991לשכת התעסוקה ביקנעם הפנתה את התובעת בחודש מרץ 1992, לעבודה בקיבוצה - גלעד והתובעת אכן עבדה במפעל הפלסטיק המשותף לקיבוצים גלעד ומשמר העמק, במשך 25ימים בחודש מרץ .1992 לאחר מכן הפסיקה התובעת את עבודתה באופו זמני, שבה לעבודה ביום 1/7/92 ועבדה ברציפות עד ליום .31/10/92מיום 1/5/93ועד יום 31/5/95שוב עבדה התובעת בקיבוץ גלעד. במפעל, החל מיום 1/1/93התובעת לא קיבלה מלשכת התעסוקה הפניה מחודשת לעבודה במפעל לגבי תקופות העבודה השניה והשלישית. .2התובעת פנתה לנתבע בתביעה לקבלת מענק למי שעבד בעבודה מועדפת, לפי סעיף 127טז 1לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן: החוק"), אך הנתבע דחה את התביעה, במכתבו מיום 27/10/93, שצורף לכתב התביעה. .3נימוקיו של הנתבע לדחייתה של התביעה, כפי שפורטו הן במכתב הדחיה, הן בכתב ההגנה, הן בתעודת עובד הציבור והן בסיכומים, היו אלה: לגבי תקופת העבודה הראשונה, עבדה התובעת פחות מ- 6חודשים תוך 25החודשים שלאחר השחרור מצה"ל, ולכן אינה זכאית בגינה למענק בגין עבודה מועדפת, ואילו לגבי תקופות העבודה השניה והשלישית - התובעת לא קיבלה הפניה מלשכת התעסוקה, כך שגם בגין תקופות אלו התובעת אינה זכאית למענק, מה גם שכל אחת מהן היתה בת פחות מ- 6חודשים ולא ניתן לצרף את התקופות זו לזו. .4לעומת זאת, טענה התובעת כי היתה החיילת המשוחררת הראשונה בקבוץ גלעד שנכנסה להסדר העשוי לזכותה במענק בגין עבודה מועדפת והנהלים לא היו ברורים. בלשכת התעסוקה נאמר לתובעת במפורש שלא יהיה לה צורך בהפניה מחודשת ואם התובעת טעתה - היה זה בתום לב. התובעת שרתה כחיילת מצטיינת ולדעתה היא זכאית למענק ככל חייל משוחרר אחר שעבד בעבודה מועדפת במשך 6חודשים. .5אין מחלוקת בין הצדדים שהעבודה בה עבדה התובעת במפעל בגלעד הינה "עבודה מועדפת" על פי תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג- 1983(להלן: "התקנות"). .6סעיף 127טז1(ב)(2) לחוק קובע כתנאי לזכאות לקבלת מענק עבודה מועדפת עבודה במשך 6חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום השחרור משירות סדיר, בעבודה מועדפת שהוצעה על ידי לשכת התעסוקה. אין ספק שלגבי תקופת העבודה הראשונה של התובעת התקיים בה התנאי של עבודה מועדפת שהוצעה על ידי לשכת התעסוקה (אך לא התקיים התנאי של 6חודשים לפחות) ואין ספק שלגבי תקופות העבודה הנוספות, בנפרד, לא התקיים התנאי של הפנייה ע"י לשכת התעסוקה. .7לפיכך, האפשרות היחידה לכך שהתובעת תהיה זכאית למענק בגין עבודה מועדפת, יכולה להתקיים רק תוך צירופן של 3התקופות, דהיינו, ראיית ההפנייה מלשכת התעסוקה כמתייחסת לא רק לתקופת העבודה הראשונה אלא - גם לתקופות הבאות, כלומר לתקופה של 3חודשים לאחר תום התקופה הראשונה ו- 6חודשים לאחר תום התקופה השניה. .8ההפניה שניתנה לתובעת לעבודה במפעל לא היתה מותחמת בזמן. עם זאת, יש לראות את ההפניה לעבודה כמוגבלת לזמן סביר. כשהחליט המחוקק להתנות את הזכאות למענק בהפניה של לשכת התעסוקה, ולא הסתפק בהגדרת "עבודה מועדפת" המצויה בתקנות, גילה המחוקק את דעתו שאין די בכך שהחייל המשוחרר יעסוק בסוג מסויים של עבודה לצורך הזכאות למענק, אלא יש להתחשב גם בצרכי התעסוקה הכלל משקיים, צרכים המווסתים על ידי שרות התעסוקה, על פי הדרישות לעובדים המופנות ללשכות התעסוקה או על פי נתונים אחרים המצויים בידי שרות התעסוקה. ברור שצרכי התעסוקה במשק אינם סטטיים, ומה שהיה נכון בחודש מרץ 1992, לגבי הדרישות לעובדים והפניותיהם למפעלים השונים על ידי לשכת התעסוקה, לא היה בהכרח נכון גם לגבי יום 1/7/92או לגבי יום .1/5/93 אין כל בטחון בכך שאם היתה התובעת פונה ללשכת התעסוקה בעת תחילת כל אחת מ- 2תקופות העבודה האחרונות, היתה הלשכה מפנה אותה דווקא לעבודה באותו מפעל בגלעד. במאמר מוסגר יש לציין שלאור האמור לעיל בסעיף זה, יש לתמוה על לשכות התעסוקה אם אכן ניתנות בהן כעת הפניות רטרואקטיוויות לעבודה במפעלים, כמסתבר מהתכתובת שבתיק ואם אכן הקריטריון היחיד למתן ההפניה הוא משך הזמן שחלף מאז תחילת העבודה עד למתן ההפניה. .9בהמשך לאמור בסעיף 8לעיל, יש לבדוק מהו "הזמן הסביר" להפסקה בין תקופות עבודה שונות כדי שהפסקה זו לא תביא לידי כך שהחייל המשוחרר ייזקק להפניה מחודשת מלשכת התעסוקה. אין אנו סבורים שיהיה זה נכון לקבוע כלל נוקשה לקביעתו של "זמן סביר" זה. לצורך ההכרעה בתיק זה די בכך שנביע את דעתנו שהפסקות מעין אלה שהיו בעבודתה של התובעת, כלומר 3חודשים ולאחר מכן 6חודשים, הינן מעל ומעבר לאחר חלוף אותו "זמן סביר". בדעתנו זו הבאנו בחשבון, על דרך של היקש, 2הוראות, שיפורטו להלן. ההוראה האחת - תקנה 5(א) לתקנות, שזו לשונה: "הפסיק אדם לעבוד בעבודה מועדפת בשל שירות מילואים או בשל מחלה או בשל אבל במשפחה, תצורף תקופת עבודתו בעבודה מועדפת עובר להפסקה, לתקופת עבודה מועדפת אחרי ההפסקה, ובלבד שחזר ועבד בעבודה מועדפת תוך 7ימים מיום שחרורו משירות המילואים או מיום החלמתו או מיום סיום ימי האבל, לפי הענין." מכאן, שאפילו הפסקה בשל סיבה כמחלה, מילואים או אבל במשפחה, מנתקת את הרצף בין תקופות העבודה אם לא היתה חזרה לעבודה תוך 7ימים מיום תום עילת ההפסקה. קל וחומר שכשההפסקה לא היתה בגין אחת הסיבות המנויות בתקנה, לא יהיה זה סביר לראות את התקופות כרצופות אם ההפסקה ביניהן עלתה על 7ימים. ההוראה השניה - סעיף 27לתקנון שירות התעסוקה, תקנון שלפיו פועל שרות התעסוקה לפי סעיפים 22- 21לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט- .1959סעיף זה עוסק במי שנשלח לעבודה ורואים אותו כמסרב לקבל עבודה, ומורה שראיית אדם זה כ"סרבן" תיעשה אף אם התקבל לעבודה אם הוא חדל לעבוד מרצונו תוך 12יום מאז התחיל לעבוד. מכאן ניתן ללמוד שלאחר שחלפו 12ימים מיום תחילת עבודתו של אדם בעבודה אליה הופנה על ידי לשכת תעסוקה, הוא יוצא מ"חסותה" של לשכת התעסוקה. אם הפסקת עבודה לאחר 12ימים אלה אינה יכולה להביא אדם לגדר של "סרבן" בלשכת התעסוקה, יש להסיק מכך שתוקפה של ההפניה - פג, ואם החוק דורש הפניה לעבודה, יש להצטייד בהפניה מחודשת לגבי תקופת עבודה שהחלה לאחר שהעובד יצא מ"חסותה" של ההפניה המקורית. (ראו בענין זה את פסק דינו של בי"ד זה בתב"ע נד/41- 91אלקלעי - שרות התעסוקה (לא פורסם) - שם התקבל ערעורו של מי שחדל לעבוד לאחר שחלפו 12ימים מיום שהחל את עבודתו, כנגד ההחלטה לראות בו "סרבן"). .10התוצאה מהאמור לעיל היא שבתובעת לא התקיימו התנאים המזכים במענק בגין עבודה מועדפת, ודין תביעתה - להידחות. .11מצערת העובדה העולה מטענותיה של התובעת שלפיהם, הוטעתה התובעת על ידי מי מפקידי לשכת התעסוקה, לסבור כי אין היא נזקקת להפניה מחודשת גם אם תפסיק את עבודתה לתקופה ממושכת. מכל מקום, גם אם היתה הטעיה מעין זו, אין היא יכולה לזכות את התובעת במענק שאינה זכאית לו. גם העובדה (שאינה שנויה במחלוקת) שהתובעת היתה חיילת מצטיינת - אינה יכולה ליצור לה זכויות כלשהן כלפי הנתבע. .12לסיכום - התביעה נדחית. .13אין צו להוצאות. צבאקיבוץ