פיטורי עובד בחופשת מחלה עקב תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד בחופשת מחלה עקב תאונת דרכים: התובע עבד בנתבעת מיום 1.6.94כחונך ומלווה נכים. התובע טוען כי פוטר בתחילת 9/95בעת שרותק למיטתו בעקבות תאנות דרכים בה נפגע. התובע תובע פ"פ בסך 485, 2ש"ח; שכר שעות עבודתו ב- 8/95בסך 246ש"ח; הוצאות נסיעה באותו חודש בסך 122ש"ח; דמי מחלה בסך 670, 1ש"ח והחזר הוצאות בסך 8ש"ח. בנוסף לכך נתבעו פיצויי הלנת פ"פ ופיצויי הלנת שכר. בכתב ההגנה נאמר שהתובע הוא שהתפטר בהודעה שמסר על כוונתו לממונים עליו. התובע אינו זכאי לדמי מחלה על אף שהמציא אישורי מחלה לנתבעת, זאת משלא היה זכאי לדמי מחלה עפ"י החוק, זאת משנפגע בתאונת דרכים. סכומי התביעה הוכחשו בהעדר פירוט לדרך החישוב. כמו כן הוכחשה הזכאות לפיצויי הלנה. בדיון במעמד הצדדים הכחיש התובע כי הודיע למנהלת הנתבעת כי בתחילת 8/95הוא מתכוון להפסיק עבודתו. התובע הודה כי במהלך שנת 1995למד כדי להכשיר עצמו כמורה נהיגה וכי אמור היה לסיים את הלימודים ב-7/95, אך טען שלא רצה להפסיק עבודתו בנתבעת כדי לעסוק בהוראת נהיגה ולא דיבר על כך עם תמר. התובע הוסיף כי מילא את דו"ח שעות עבודתו לחודש 8/95ושלח אותו בדואר רגיל עוד בחודש 8/95, ואין לו כל הסבר לגבי חותמת הדואר הנכנס שהוטבעה על אותו דו"ח נושא תאריך .12/95התובע אישר כי הגיש תביעה במסגרת תאונת הדרכים, וכי במסגרת אותה תביעה תבע תשלומים תכופים לכל תקופת התאונה. מטעם הנתבעת העידה הגב' נירה ליאור שמשמשת כמנהלת מקצועית בנתבעת. העדה הסבירה כי לתובע היו כמה מטופלים שהוא היה חונך שלהם. לדבריה, ב- 6/95התובע פנה אליה והודיע שבכוונתו לסיים את העבודה ב- 1.8.95וכי חיפשה חונך לאותם מטופלים במהלך חודשים יוני ויולי, ובמהלך תקופה זו התובע גם התעניין מי אם נמצא חונך למטופלים שלו. העדה הוסיפה כי זכור לה שמספר ימים לפני 1.8.95הודיע התובע כי הוא מעוניין להמשיך ולהיות חונך של מטופל בשם שוקי שהיה במצב קשה ביותר ונזקק לשני מטפלים ביום. משטרם נמצא עד אותו מועד חונך נוסף, לכן הסכימה לסידור יוצא הדופן מתוך כוונה שברגע שימצא חונך מחליף התובע יפסיק את עבודתו. העדה סברה כי התובע בחר להמשיך ולטפל באותו שוקי משהיה בעל רכב ויכול היה לנסוע איתו לכפר עידוד לבקר מטופל אחר בשם אמיר, איתו היה בקשר. בח.נ. טענה העדה כי אין זה נכון שמספר המטופלים השתנה מחודש לחודש, והוסיפה כי עד 1.8.95היה התובע חונך של שוקי משך 12ש"ש, וכי עפ"י בקשתו המשיך לעבוד עם שוקי. עדה נוספת מטעם הנתבעת היתה הגב' תמר מטוסביץ, אשר שימשה כאחראית על דיור בנתבעת. עדה זו טענה כי התובע אמר לה שהוא עוזב את העבודה וצריך להתארגן ולחפש מחליף. בסיכומיו מבקש ב"כ התובע לקבל את גירסת התובע כי לא התפטר מהעבודה, אלא פוטר לאחר שנפגע בתאונת דרכים קשה; לראיה כי המשיך לתת טיפול לאחד המטופלים בחודש 8/95כפי שמאשרת גם עדת הנתבעת - הגב' נירה. לטענת ב"כ התובע, ייתכן והתובע גילה למי מעובדי הנתבעת כי יש בכוונתו להפסיק בעתיד לעבוד בנתבעת, אך מעשה התפטרות כאקט ברור לא התקיים; ולכן כשבאים לקבוע מי הביא את היחסים לידי גמר, מכלול העובדות מצביע על כך כי התובע המשיך לעבוד בנתבעת. התובע לא קיבל את שכר 16שעות עבודה בחודש 8/95, כמו כן זכאי הוא לפ"פ. התובע גם זכאי לדמי מחלה בהתאם להוראות חוק דמי מחלה וסעיף 76לפקודת הנזיקין. את פ"פ לתובע יש לחשב עפ"י שכרו הממוצע בסך 988, 1ש"ח לחודש. ב"כ הנתבעת ביקש לקבל את גירסת הנתבעת הנתמכת בעדויות שתיים מעובדות הנתבעת, כי התובע הביע באופן מפורש את כוונתו להפסיק לעבוד מ-1.8.95, ובצורה חלקית בלבד הביע נכונות להמשיך ולעבוד במהלך חודש .8/95הנתבעת שלחה לתובע מכתב על-פיו הופסקה עבודתו ב- .1.7.95לחלופין, אם יקבע כי התובע זכאי לפ"פ, הרי ששכרו הממוצע עומד על סך 632, 1ש"ח בלבד, זאת בהתייחס לתלושי השכר מ- 1/95עד 7/95, ולא כטענת התובע. העובדה שהתובע המשיך לעבוד באופן חלקי בחודש 8/95אינה מבטלת את הודעת ההתפטרות. העובדה היא שהתובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת ב- 31.7.95והסכים, משיקולים שונים, לשמש כעובד באופן חלקי עד שימצא מחליף; אין בכך כדי להצביע על כוונתו לחזור בו מההתפטרות. ראיה נוספת שתומכת בכך היא העובדה כי התובע עבד בממוצע 106שעות חודשיות ובחודש 8/95עבד עד אמצע החודש רק 16שעות. באשר לדמי המחלה, סעיף 11לחוק דמי מחלה קובע במפורש כי עובד שזכאי לתשלום בגין תקופת אי כושר עפ"י חיקוק אחר אינו זכאי לדמי מחלה עפ"י חוק דמי מחלה. התובע, שנפגע בתאונת דרכים ואף הגיש תביעה לתשלומים תכופים, וודאי שנופל לגדר אלה שזכאים לפיצוי בגין תקופת אי כושר עפ"י חוק אחר. אין לקבל את פרשנותו של ב"כ התובע בהתייחס לסעיף 76לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). לכן יש לדחות את התביעה לדמי מחלה בגין תקופת אי הכושר שלאחר תאונת הדרכים. הנתבעת איננה מכחישה חובתה לשלם לתובע שכר 16שעות עבודה בחודש 8/95וכן הוצאות נסיעה בסך 122ש"ח והחזר הוצאות בסך 8ש"ח, אך את פיצויי הלנת השכר, אם יקבעו ע"י ביה"ד, יש לחשב רק לגבי מחצית השכר מאחר והסכום כפי שחושב ע"י התובע כולל חישוב פיצויי הלנת שכר גם על הוצאות הנסיעה. להלן החלטתנו:ו- לאחר ששמענו את עדויות הצדדים, כמו גם עיינו בסיכומי באי-כוחם, הגענו למסקנות כדלקמן: באשר לשכר בגין 16שעות עבודה בחודש 8/95, הוצאות נסיעה והוצאות שנתבעו: התובע דרש שכר בסך 246ש"ח. הנתבעת לא הכחישה את העובדה כי עבד אותן שעות ואף לא סתרה את הסכום הנתבע, אך טענה כי הדו"ח בגין השעות הוגש רק ב- .12/95כמו כן אישרה את זכאותו להחזר נסיעות בסך 122ש"ח והחזר הוצאות בסך 8ש"ח, זאת במסגרת סיכומי הנתבעת. אשר על כן, זכאי התובע לסך 246ש"ח בתוספת פיצויי הלנת שכר מיום 1/1/96(משדו"ח עבודה לחודש 8/95התקבל בנתבעת ב- 27/12/95) ועד הפרעון. כמו כן זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בסך 122ש"ח וכן לסך 8ש"ח שהתובע הוציא בגין הוצאות הנתבעת. באשר לדמי המחלה: התובע נפגע בתאונת דרכים ב- 17/8/95ומאותו מועד ואילך לא עבד עוד בנתבעת. התובע דורש דמי מחלה בגין 21ימי מחלה, שלגביהם קיבל אישורי מחלה, להם הוא זכאי לפי הוותק שלו בעבודה. הצדק עם ב"כ הנתבעת, כי משהתובע נפגע בתאונת דרכים והוא זכאי לפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעיתאונות דרכים, הרי אין הוא זכאי לדמי מחלה בגין אותה תקופה בהתאם להוראות סעיף 11לחוק דמי מחלה. אין לקבל את הפרשנות שב"כ התובע מבקש להחיל לגבי תחולת הוראות סעיף 11 לחוק דמי מחלה, לפיהן זכאי התובע בו זמנית גם לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וגם לפי חוק דמי מחלה. אשר על כן דין התביעה להדחות. באשר לפיצויי הפיטורין: אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד בפועל מ- 1/6/94ועד .17/8/95המחלוקת בין הצדדים היא לגבי אופי הקשר בין הצדדים לגבי התקופה מ- 1/8/95ועד 17/8/95, כאשר התובע טוען כי עבד ברציפות ואילו הנתבעת טוענת כי התובע התפטר ב- 31/7/95ולאחר מועד זה עבד באופן חלקי. לאחר ששקלנו את הגירסאות שהובאו בפנינו, סבורים אנו שאף אם התובע הביע בשלב כלשהו כוונה לסיים את עבודתו בנתבעת מתוך כוונה לעבור ולעבוד כמורה לנהיגה, הרי יחסי העבודה נמשכו בפועל עד .17/8/95 העובדה היא כי לאחר 31/7/95המשיך התובע לעבוד; והעובדה שהיקף השעות פחת אין בה כדי לנתק את קשר העבודה. התובע לא שלח הודעה בכתב על כוונתו לסיים את קשר העבודה ב- 31/7/95ואף הנתבעת, שהיא גוף מאורגן, לא שלחה לו הודעה לפיה התקבלה הודעתו על הפסקת העבודה ב- .31/7/95 גם אם מקבלים אנו את עדויות העדות מטעם הנתבעת, כי התובע הביע בפניהן כוונתו לסיום העבודה, משבפועל לא היה אקט של ניתוק יחסי עובד מעביד - הרי שאנו קובעים כי התובע הועסק ברציפות עד 17/8/95וכי יחסי העבודה נותקו ביוזמת הנתבעת והתובע זכאי לפ"פ. באשר לסכום פ"פ, התובע חישב את סכום פ"פ על בסיס משכורת ממוצעת בחצי השנה האחרונה (בשנת 95') בסך 988, 1ש"ח. הנתבעת לא התייחסה בכתב ההגנה לנושא שכר העבודה ולא חקרה את התובע בענין זה בעדותו; ולכן על אף שבסיכומיה טענה הנתבעת כי השכר הממוצע 632, 1ש"ח בלבד, הרי משגירסת התובע לא נסתרה בכתב ההגנה או במהלך הדיון - מתקבלת גירסת התובע בענין זה ואנו קובעים כי התובע זכאי לפ"פ בסך 485, 2ש"ח. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע: 1) פ"פ בסך 2485ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/9/95ועד הפרעון תוך 30יום. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פ"פ נוכח המחלוקת הממשית שהיתה בין הצדדים לגבי עצם זכאותו של התובע לפ"פ. היה וסכום זה לא ישולם תוך 30יום ממועד קבלת פס"ד זה, ישא פיצויי הלנת פ"פ כחוק מיום מתן פס"ד ועד הפרעון. 2) שכר עבודה בסך 246ש"ח בצירוף פיצויי הלנת שכר מיום 1/1/96ועד הפרעון. 3) הוצאות בסך 130ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/9/95ועד הפרעון. 4) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 750ש"ח בצירוף מע"מ.פיטוריםדמי מחלהתאונת דרכיםרפואה