צליפת שוט (ויפלש) 10 אחוז נכות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צליפת שוט (ויפלש) 10 אחוז נכות: 1. התובע, יליד שנת 1966 נפגע בתאונת דרכים ביום 11/10/93. אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה לגבי גובה הנזק לגביו הסמיכוני הצדדים ליתן פסק-דין על דרך הפשרה עפ"י סעיף 4(ג) לחוק הנ"ל. 2. הפגיעה א. התובע נפגע בצווארו ועמוד שדרה מתני. למחרת התאונה פנה לחדר מיון ואובחן כסובל מ"צליפת שוט" וכאבי גב תחתון. הוא שוחרר לביתו עם המלצה לצווארון, 7 ימי חופשה והמשך מעקב. ב. ביום 5/11/93 נבדק התובע שוב בחדר מיון, אושרה האבחנה של צליפת שוט והומלץ על פיזיוטרפיה, טיפול חשמלי, טיפול תרופתי והמשך מעקב אורטופדי. ג. התובע היה באי כושר מלא עד יום 1/2/94 ובאי כושר חלקי עם המלצה לחצי יום עבודה למשך חודשיים נוספים. ד. ד"ר גורדין אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש העריך תקופת אי הכושר הסבירה ב- 3- 2 חודשים אך לא חלק על קביעותיהם של הרופאים המטפלים בתובע אשר קבעו כאמור תקופת אי כושר של כ- 3.5 חודשים. ה. ד"ר גורדין לא מצא בבדיקתו כל הגבלה בטווח תנועות הצוואר וע"ש המתני; לא מצא סימני פגיעה עצבית לא בבדיקה הגופנית ולא בבדיקת e.m.gאך מצא ממצא של שבר ניתוק בגוף חוליה צווארית ללא פגיעה ביציבות עמוד השדרה אך יכול בהחלט להסביר כאביו. אי לכך, העריך נכותו ב- % 10. ב"כ הנתבעת ביקש לקרוא בחוות דעתו של ד"ר גורדין חוסר אמינות מצד התובע. ד"ר גורדין ציין אומנם כי: "תנועות עמוד השידרה המתני מלאות בזמן שמתלבש ומתפשט לצורך הבדיקה אך מוגבלות בזמן הבדיקה עצמה". אך התובע לא התלונן כלל בפני הרופא על הגבלת תנועות ע"ש מתני. ד"ר גורדין מצא בבדיקתו: "תנועת עמוד השדרה מלאה אך מכאיבה בשיא התנועות". כפי שאומנם התלונן התובע בביקורו השני בחדר מיון אך בפני הרופא התלונן אך ורק על הגבלה בהרמת הראש למעלה. מאידך, התלונן התובע על כאבים המוסברים ע"י ד"ר גורדין בתזוזת פרגמנט עצב עקב שבר הניתוק בחוליה צווארית. 3. הפסדי השתכרות בעבר א. עובר לתאונה עבד התובע ב"שרגא שירותי רכב בע"מ" כמנהל מחלקת פגושים וחלקי פלסטיק. התובע החל עבודתו שם ביום 8/8/93 לאחר שעבד כ- 4 שנים בחברת "אמרד" כמתקן פגושים וחלקי פלסטיק לרכב. התובע עבד עובר לתאונה חודש מלא רק ב- 9/93 ושכרו היה 649.73, 4 ש"ח ברוטו וסך -. 3734.85 ש"ח לאחר ניכוי מס. ובערכם המשוערך - 4846 ש"ח. מאחר והתובע עבד כשכיר על בסיס משכורת חודשית אין כל הצדקה לחישובי בא כוחו על בסיס יומי. מאידך, אין כל הצדקה לחישוב תוך התחשבות במקום עבודתו הקודם באמרד כחישובי ב"כ הנתבעת. התובע החליף מקום עבודתו ע"מ להשביח שכרו, מנהל שרגא שירותי רכב היה מרוצה מעבודתו ועל כן יש להניח כי היה נשאר לעבוד שם אלמלא התאונה. ב. התובע זכאי בגין הפסדיו ב- 3.5 חודשים אי הכושר לפיצוי בסך - 961, 16 ש"ח. ג. לטענת התובע שב למקום עבודתו האחרון וניסה להתקבל לעבודתו הקודמת אך למורת רוחו נדחה ופוטר. כל נסיונותיו להשיג מקום עבודה חלופי עלו בתוהו, מה עוד שהיה, כאמור באי כושר חלקי במשך חודשיים נוספים. מאחר ופוטר כאמור בגין התאונה ולא עלה בידו למצוא עבודה חלופית עד 1/10/94 הוא תובע הפסדי השתכרות עבור כל התקופה ובניכוי דמי האבטלה שקיבל באותה תקופה. טענה זו אינה מתיישבת עם אישור המעביד מ- 12/93(נספח יז' (2) לסיכומי ב"כ התובע) כי: "הפסיק את עבודתו בתאריך 11/10/93 עקב תאונת דרכים ולא שב". (הדגשה שלי - מ.ש.) אישור זה מתיישב עם הודעת מעבידו שצורפה לסיכומי ב"כ הנתבעת כי: "הוא עזב בגלל הפציעה, בגלל ת.ד. שעבר כאשר ממועד התאונה לא היה מסוגל לתפקד כנדרש ואז הוא עזב מרצונו. לא היו פיטורין לגביו". משעזב התובע מרצונו אין לו אלא להלין על עצמו. ד. מאידך, מאחר והתובע היה באי כושר חלקי במשך חודשיים וגם אם היה שב לעבודתו היה מפסיד מחצית שכרו הוא זכאי לפיצוי עבור תקופה זו בסך - 4846 ש"ח. ה. משקבעתי כי התובע לא שב לעבודתו הקודמת מרצונו אין בין התאונה ובין החלפת מקום העבודה והרעת תנאי עבודתו ולא כלום. ו. משלא קבעתי הפסדי השתכרות מתום תקופת אי הכושר אין גם לנכות דמי האבטלה שקיבל באותה תקופה. 4. הפסדי השתכרות בעתיד א. משקבעתי כי אין קשר בין החלפת מקום עבודתו והרעת תנאי שכרו ובין פגיעתו בתאונה הנדונה לא יכול פער שכר זה להוות בסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד כהלכת ע.א. 3049/93 גיר וניסיאן נ' רמז ואח' (טרם פורסם וצורף לסיכומי ב"כ התובע), מה עוד שהטענה כי נמנע מלחזור לעבודתו הכרוכה באבק בשל מחלת האסטמה ממנה סבל, אינה בלתי סבירה. ב. התובע עובד כיום כנהג וטכנאי ברשת חנויות למוצרי חשמל. לדו"חות המעקב שצורפו לסיכומי הנתבעת אין משמעות כיון שלא נטען ולא יכול היה להיטען, כי התובע אינו עובד. התובע מועסק כנהג ולצרכי הובלת חפצים כבדים מסתייע בסבל. ג. התובע הינו בעל השכלה של 10שנות לימוד בלבד ועסק תמיד בעבודה פיזית. מאחר וד"ר גורדין סבר שהממצא של שבר הניתוק בגוף חוליה צווארית אכן מסביר כאביו המתבטאים בתלונותיו בעיקר בהרמת משקל, גורמים גם להרגשת תרדמת בזרוע שמאל, הגבלה בהרמת הראש למעלה וקשיים בהתכופפות יש להניח שנפגע כושר השתכרותו. ד. לאור כל האמור לעיל ובהתחשב בתוחלת שנות עבודתו של 30 שנה נראה לי לנכון להעריך הפסד כושר השתכרותו ב-000, 50 ש"ח. 5. נזק שאינו נזק ממוני לתובע נקבעה נכות בשיעור % 10ובהתחשב בגילו ומועד אירוע התאונה הוא זכאי לפיצוי בראש נזק זה בסך -.203, 11 ש"ח. 6. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר המלא -961, 16 ש"ח. ב. הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר החלקי -846, 4 ש"ח. ג. הפסד השתכרות לעתיד -000, 50 ש"ח. ד. כאב וסבל -203, 11 ש"ח. סה"כ: -010, 83 ש"ח. בניכוי התשלומים התכופים בתוספת הפרשי הצמדה מיום תשלומם 549, 10 ש"ח. סה"כ: -461, 72 ש"ח. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור % 13 בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד לתשלום המלא בפועל. אחוזי נכותצליפת שוט (תאונת דרכים)תאונת דרכיםנכות