שבר בזיז חוליה - תאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בזיז חוליה עקב תאונת דרכים: 1. התובע, יליד 9.1.67, נפגע בתאונת דרכים ביום .16.8.87 הנתבעים הודו בחבותם כלפי התובע (עמ' 17 לפרוטוקול). לפי חוות דעתו של ד"ר שאול לוין, שמונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי, מיום 10.4.91, אושפז התובע אחרי התאונה באבחנה של שברים טריים בזיזים האחוריים של החוליות המותניות 3- 4- 5 ושברים ישנים בחוליות 4- .5 עקב לחץ גרמי על חוט השידרה סובל התובע משיתוק חלקי קל של הרגל השמאלית. לדעת המומחה הרפואי אין לצפות לשינוי משמעותי במצבו ללא טיפול ניתוחי ולפיכך קבע כי נכותו הצמיתה היא, בחישוב משוקלל, בשיעור %37; "אם יעבור נתוח יש סיכויים טובים לשיפור במצבו עם הורדת הנכות ל- % .20 נתוח זה כרוך באישפוז של שבועיים ותקופת החלמה של 4חדשים". ראוי לציין כי בתשובה לשאלות הבהרה של ב"כ הנתבעים, שנתן ביום 24.6.94, כשלוש שנים אחרי שנתן את חוות דעתו, ואחרי שצפה בסרטי וידאו שבהם נראה התובע מבצע פעילויות שונות (להלן - "סרטי הוידאו"), אישר המומחה כי התובע "מסוגל לתפקד הרבה יותר טוב מאשר מצבו כפי שהוצג" לפניו, כאשר בדק אותו לצורך חוות דעתו. כמו כן העלה את האפשרות "שמצבו השתפר בצורה ניכרת" או "שהתובע התחזה". אף על פי כן לא שינה את מסקנותיו הנזכרות. בחוות דעתו וכן בתשובות מפורטות לשאלות הבהרה שהוצגו לו התייחס המומחה גם לשאלות נוספות: האם יש לשייך את הנכות, כולה או מקצתה, לתאונה הנידונה או לתאונות קודמות; מידת התיפקודיות של הנכות הרפואית; האם הנתוח הנזכר הוא "רצוי רפואית וכזה שאדם סביר אמור לבצעו". אעמוד על כל אלה בהמשך הדברים. 2. התובע הוא בוגר 10 שנות לימוד בבית הספר בתל שבע ואינו יודע לקרוא או לכתוב בשפה העברית. לדבריו עסק לפני התאונה רק בעבודות פיזיות, שהיו כרוכות בעיקר בהרמת משאות. מאז התאונה ועד מתן עדותו בבית המשפט - 2.1.94 אינו עובד, למרות שבמוסד לביטוח לאומי המליצו שיעבוד (תצהירו מיום 21.1.92ועדותו בעמ' 4- 12). 3. השאלה הראשונה שיש לתת עליה את הדעת היא אם אכן אין התובע יכול, עקב נכותו, למצוא לעצמו עבודה כלשהי, כפי שטען (עמ' 6). על כך אמר המומחה, בתשובה שנתן ביום 25.8.91לשאלות הבהרה שהציג לו ב"כ התובע, כי התובע "לא מסוגל לעבוד כסבל או בכל עבודה גופנית קשה. לא יכול להלך למרחקים, לא יכול לעלות על סולם ולא יכול לסחוב חפצים כבדים - - - יכול לעבוד רק בעבודה שלא דורשת מאמץ גופני, כגון שמירה". בתשובה שנתן ביום 24.6.94לשאלות הבהרה שהציג לו ב"כ הנתבעים, קבע ש"הוא מסוגל לתפקד בחיי יום יום ולעבוד עבודה גופנית קלה". כאמור בסעיף 1דלעיל, סטה המומחה מהתרשמויות אלה, לאחר שצפה בסרטי הוידאו, והביע דעתו שמצבו הנוכחי של התובע "הרבה יותר טוב", בין משום שחל שיפור משמעותי במצבו ובין משום ש"התחזה" כאשר נבדק לראשונה. אף על פי כן השאיר את קביעת הנכות בעינה. סרטי הוידאו הוקרנו בבית המשפט והתובע נחקר על הנראה בהם. בסרטים אלה - שצולמו בימים 24.6.93ו- 20.9.93- נראה התובע נוהג במכונית, הולך בלי להיעזר במקל, רוחץ מכונית, מבצע קניות בבית מסחר לחומרי בנין וכן נושא בידיו מיכל צבע, ובהזדמנות אחרת- מיכל של שמן. בחקירתו אישר התובע עובדות אלה תוך שציין שמשקל מיכל הצבע היה חצי קילוגרם ואילו משקל השמן היה 3 קילוגרם (עמ' 9-10). התובע אישר שהגיע ברגל לבית המשפט מן המוסד לביטוח לאומי (עמ' 11), מרחק של כ- 300מטרים לפי הערכתי. 4. התרשמתי כי מצבו של התובע היום, וכך היה גם בשנת 1993, טוב בהרבה מזה שתואר בחוות דעתו הראשונה של המומחה. יתכן שאין הוא מסוגל לעבוד כסבל ולהרים משאות כבדים, אולם בוודאי שבכוחו להרים משאות קלים של קילוגרמים מעטים; בוודאי שאינו מוגבל לעבודה גופנית קלה בלבד, או לעבודה שאינה מצריכה הליכה. מסקנתי היא שאפילו מוגבלת יכולתו לעבודה גופנית פשוטה, אין מיגבלותיו התיפקודיות עולות על שיעור של % 20- % 25 לכל היותר. התובע הסביר את העובדה שלא עבד מאז התאונה באומרו: "שכאשר פניתי ללשכת העבודה בשנה הראשונה מתוך שש השנים אמרו לי שלאנשים בריאים אין עבודה ובוודאי שאין עבודה בשבילי, כל הפקידים, שם אמרו לי את זה". עוד אמר שזכור לו "שלפני שלוש שנים אמרה לי בחורה בשיקום שאם למדתי עשר שנים ואני לא יודע לכתוב אני לא מתאים למסגרת השיקום". בכך נתמצו נסיונותיו לחפש עבודה (עמ' 6). התובע טען שאינו עובד מאז התאונה. ממסמכי המוסד לביטוח לאומי עולה שהתקופה שבמהלכה היה מוגבל, כנראה, באופן משמעותי בכושר עבודתו נמשכה מיום התאונה 16.8.87- עד .29.6.89 (ראוי לציין שהיה מאושפז במשך 8 ימים בלבד). אשר לתקופה שלאחר מכן אין מצבו הגופני מצדיק את העובדה שלא עבד כלל מאז התאונה, אם אכן לא עבד, כטענתו. הדברים שאמר בעדותו, שמקצתם צוטטו לעיל, מראים שלא גילה ענין במציאת עבודה פשוטה כלשהי ההולמת את מיגבלותיו ולא עשה כל אשר לאל ידו כדי להקטין את נזקיו. אשר לרמת השכר שעל פיה יש לחשב את הפסדיו מראה העיון בתלושי המשכורת שלו מתקופות שונות ומעבודות שונות לפני התאונה כי שכרו עמד על פחות ממחצית השכר הממוצע במשק. יש להביא בחשבון עליה בשכר ולחשב את הפסדיו עבור העבר ועבור העתיד לפי מחצית השכר הממוצע במשק. 5. ב"כ בעלי הדין נחלקו בשאלה אם יש לשייך את נכותו של התובע, כולה או מקצתה, לתאונה הנידונה או לתאונות קודמות. כאמור לעיל דן המומחה בשאלה זאת בחוות דעתו ובתשובה לשאלת הבהרה, אולם התקשה להגיע למסקנה חד משמעית. לפיכך קבע כי מאחר ולא קיבל "נתונים ממשיים שיסתרו גירסת התובע, לפי דעתי יש לזקוף את נכותו בגין התאונה מ- 16.8.87". בהעדר ראיות אחרות ולאור העובדה שעד התאונה עבד - באופן חלקי לפחות - בעבודות סבלות (סעיפים 9, 10 לתצהירו ועדותו בעמ' 8, 9) אינני מוצא טעם שלא לאמץ את קביעתו של המומחה. 6. שאלה נוספת שב"כ בעלי הדין נחלקו בה היא אם על התובע להסכים לנתוח על מנת להקטין את נזקיו. כאמור לעיל הביע המומחה את דעתו כי סיכוייו של נתוח כזה הם "טובים" וכי הנתוח ישפר את מצבו של התובע באופן שנכותו תפחת מ- % 37ל% .20בתשובה לשאלת הבהרה הוסיף כי "יש רופאים שממליצים על נתוח מיד (הרוב) ויש מיעוט שלא ממליצים על נתוח מיד בהעדר שיתוקים. אני בדעת המיעוט, אך גם זאת דעה מקובלת". כנגד דברים אלה אמר התובע כי "חלק מן הרופאים הסביר שהנתוח מסוכן ועלול לגרום לשיתוק הרגליים. מכל מקום, הוסבר לי שהנתוח הינו מסובך ביותר ומסוכן מאוד" (סעיף 8לתצהירו). על כך חזר, ביתר שאת, בעדותו: "אמרו לי שאם אעשה נתוח אהיה משותק ב- %100" (עמ' 9). כבר נאמר כי "יש להתחשב במספר גורמים שיש בהם כדי להשפיע על סבירות התנהגותו של הניזוק. גורמים אלה הם בעיקר מידת הסיכון שבנתוח, מידת הכאב והסבל הכרוכים בו ומידת ההצלחה שניתן לצפות לה. יש להתחשב בסיכונים שהנתוח עשוי לגרום. אין לדרוש מהניזוק להסכים לנתוח שטומן בחובו סכנה לחייו ולגופו, רק כדי להקטין את סכומי הפיצויים שבהם יחוייב המזיק. - - - כן יש להתחשב במידת הכאב והסבל שהניזוק צפוי להם אם יסכים לנתוח - - - כמו כן יש לקחת בחשבון את סיכויי ההצלחה של הנתוח" (דברי כב' השופט ברק בע"א 252/86, יצחק גולדפרב ואח' נ. כלל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45, 54; וכן עיין ע"א 379/89, אריאל דוננפלד נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, תקדין-עליון, כרך 93(1) 1622; ע"א 252/90, יוסף אבידן נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, תקדין-עליון, כרך 93(2) 1407; רע"א 3233/94, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. פלבינסקי, לא פורסם, תקדין-עליון, כרך 94(3) 847). בע"א 252/86הנ"ל נפסק, על רקע התשתית העובדתית של אותו מקרה, כי "מתבקשת המסקנה, כי הסיכונים שבקיום הנתוח הם מזעריים, הסבל הוא קטן והסיכויים להצלחה הם רבים ביותר" (שם, עמ' 56). במקרה הנדון לא הונחה תשתית עובדתית מספקת שעליה ניתן לבסס מסקנה כזאת. כאמור, עמד המומחה על כך שסיכויי הנתוח הם טובים, אולם לא עמד על הסיכונים הטמונים בו. כמו כן הצביע על כך שדעות הרופאים בדבר הצורך בנתוח כזה "מיד" הן חלוקות. אין להתעלם גם מן הסבל הכרוך בנתוח כזה, כתוצאה מאישפוז של שבועיים ותקופת החלמה של ארבעה חודשים. כמו כן אין לדחות בקש את דבריו הנזכרים של התובע לפיהם הזהירו אותו רופאים מפני האפשרות של שיתוק רגליו בעקבות הנתוח. במצב דברים זה אין לי אלא לדחות את הטענה שעל התובע להקטין את נזקיו בדרך של ניתוח. 7. לפיכך זכאי התובע, עבור הפסדי השתכרות בעבר ואבדן כושר השתכרות בעתיד, לסכומים דלקמן: א) עבור התקופה מאז התאונה ועד יום 1.7.89, שבה היה התובע במצב של אי כושר מלא - 951.50, 40ש"ח (780.50, 1ש"ח x 23חודשים). ב) עבור תקופת העבר שלאחר מכן - 603.80, 31ש"ח (780.50, 1ש"ח x% 25נכות x 71חודשים). ג) עבור העתיד, עד הגיעו לגיל 65- 403.70, 118ש"ח (780.50, 1ש"ח x%25 נכות x266.00118, שהוא מקדם ההיוון ל- 438חודשים). 8. אשר לפיצוי עבור הנזק שאינו ממוני זכאי התובע לפיצוי לפי נכותו הרפואית הצמיתה בשיעור %37, בצירוף 8 ימי אישפוז - 613.50, 36 ש"ח (095.90,35 ש"ח + 517.60, 1ש"ח). 9. לא מצאתי אחיזה בראיות לתביעותיו של התובע עבור הפסדי פנסיה, הוצאות רפואיות בעתיד והוצאות ניידות ולפיכך אני דוחה אותן. 10. בטרם אבוא לחתום את פסק הדין אני רואה חובה לעצמי להביע את צערי על ההשהייה בנתינתו. הסיכומים הוגשו וכן מוצו הנסיונות להתפשר בתקופה שבה נכתבו פסקי דין קודמים, שיתעכבו בזמנם בשל מצב בריאותי. על כך אני מצטער. 11. לפיכך אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך 572.50, 227ש"ח. מסכום זה ינוכו הסכומים ששולמו לתובע כתשלומים תכופים וקצבאות המוסד לביטוח לאומי, לרבות קצבת נכות והבטחת הכנסה, שעליהם לא היתה מחלוקת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עליהם. סכומי הפיצויים עבור הפסדי העבר וכן עבור הנזק שאינו ממוני ישאו ריבית כחוק. עוד תשא הנתבעת בשכר טירחת עורך הדין של התובע בשיעור % 13על סכום היתרה, בצירוף מע"מ, וכן בהוצאות המשפט.חוליותשברתאונת דרכיםעמוד השדרה