הודעות כוזבות במשטרה - עוולת הנגישה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעות כוזבות במשטרה - עוולת הנגישה: .1ראובן טוען כי שמעון צייד את לוי במכשיר הקלטה כדי שזה האחרון יקליט שיחה או שיחות עם ראובן בניסיון לאסוף נגדו "ראיות מפלילות". עוד טוען ראובן כי שמעון מסר הודעות כוזבות למשטרה ולאחר מכן, משהוגש על ידי המדינה כתב אישום כנגד ראובן, העיד שמעון עדות שקר בבית המשפט. האם מתקיימת בנסיבות אלה עוולה של נגישה לפי סעיף 60לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - "הפקודה")? האם מתקיימת בנסיבות אלה עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63לפקודה? אלו הן השאלות העומדות ביסוד פסק הדין שלהלן. .2א. המשיב (להלן - "התובע") הגיש לבית משפט זה את התובענה שבת"א 756/00 כנגד מדינת ישראל (הנתבעת מס' 1) וכנגד 6נתבעים נוספים שהמבקש הינו אחד מהם (הנתבע מס' 6). ב. בבקשה שלפני (בש"א 12435/00) עותר המבקש להורות על מחיקתה של התביעה כנגדו על הסף. .3התביעה א. התובע טען בתביעתו כי הוא יליד שנת 1951וכי במועדים הרלוונטיים לתביעה שימש כמזכיר מועצת הפועלים בטבריה, וכי הנתבעות 2- 5היו עובדות מועצת הפועלים טבריה. בכתב התביעה נטען כי המבקש שלפני (הנתבע מס' 6) "הינו בעלה של הנתבעת מס' 3והיה במועדים הרלוונטיים לתביעה זו שוטר במשטרת ישראל". התובע הוסיף וטען בתביעתו כי הנתבע מס' 7היה בעבר עובד מועצת פועלי טבריה. ב. התובע טען בתביעתו כי עניינה של התביעה הוא - "(...) בעלילה קשה ביותר של מספר נשים, הן הנתבעות 2- 5מצד אחד, שבמטרה לשמור על משרתן לא בחלו באמצעים פסולים חמורים ביותר והעלילו על אדם נושא משרה רמה עלילות שעיקרן הטרדה מינית בהיבטיה השונים ומנגד עמד אותו אדם, הוא התובע, שאיבד עקב מעשיהן את הקריירה שלו, משרדו, מעמדו ולמעשה את כל עולמו, זאת בנוסף לנזק הכלכלי שנגרם לו עקב ההליכים שנוהלו נגדו כפי שיפורט בהמשך. לכך התווספו מעשיה ומחדליה של המדינה, במסגרת ההליך הפלילי, שפעלה ברשלנות, עצימת עיניים ואי אכפתיות שבאו לידי ביטוי החל מהליך החקירה והמעצר, דרך הגשת כתב האישום, ניהול המשפט ואף הגשת הערעור לאחר זיכויו המוחלט של התובע". ג. התובע טען כי ביום 2.3.97הוגש כנגדו כתב אישום (נספח א' לכתב התביעה שבו יוחסו לו עבירות של סחיטה באיומים, מעשה מגונה, שימוש לרעה בכוח המשרה, הדחה בחקירה, הטרדת עד ואיומים. התובע טען כי - "(...) אין ולא היה כל יסוד ובסיס להאשמה בכתב האישום והוא נפל קורבן לתלונות שווא שהוגשו נגדו על ידי הנתבעות מס' 2-5, אשר הביאו לפתיחת חקירה נגדו, למעצרו ולהעמדתו לדין פלילי, מבלי שיהיו בידי המדינה ראיות מפלילות של ממש, מבלי שהיה יסוד להאשמה ומבלי שהמדינה נקטה בהליכי בדיקה וחקירה סבירים קודם להגשת כתב האישום כנגד התובע". ד. התובע טען כי בית משפט השלום בטבריה זיכה אותו מכל אשמה לאחר שהשתכנע באופן פוזיטיבי כי הוא לא הטריד את הנתבעות 2- 5על רקע מיני או על רקע אחר, לא הבטיח להן כי יקדם אותן בעבודתן אם יענו לדרישותיו המיניות, לא איים עליהן כי יפטר אותן אם לא יענו על דרישותיו ולא עשה בהן כל מעשה מגונה. ה. התובע ציין בתביעתו כי על פסק דינו המזכה של בית משפט השלום בטבריה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט של ערעור אישר את פסק דינה של הערכאה הראשונה ודחה את הערעור. ו. בכתב תביעתו ייחד התובע פרקים נפרדים לכל אחד מן הנתבעים. ז. עניינו של המבקש (הנתבע מס' 6) נדון בסעיף 16לכתב התביעה שבו נטען כדלקמן: "כב' בית המשפט בערכאת הערעור בהליך הפלילי דחה את דברי י.מ. כבלתי מהימנים והעלה תמיהה לגבי התנהגותו בפרשה וגירסתו. כך עולה מפרוטוקול בית המשפט כי י.מ. ידע על השמטת קלטת שבה לא היה דבר המפליל נגד התובע. 16.1העדות: א. לענין העדות של י.מ. קבע בית המשפט בערכאת הערעור: "אין מקום להשתית ממצא עובדתי על עדותו של עד זה. מהתנהגות עד זה לאחר שנודע לו על תלונותיה של אשתו בדבר הטרדתה על ידי המשיב על רקע מיני, עולה תמיהה גדולה. אם אכן נכון הדבר שהמשיב הטריד אשתו והדבר הגיע לידיעתו, היה סביר שבנסיבות הענין יפעל העד להרחקת אשתו מן המשיב ולא להזמין אותו לחתונתו. יתר על כן, נתגלו בעדותו של העד סתירות ביחס לעובדות שאין לגביהן מחלוקת, דבר המביא למסקנה שאין לקבל דבריו כמהימנים" (...). (...) ב. בעמוד 290לפרוטוקול העיד י.מ. כי כבר בספטמבר 1996נודע לו אודות איומיו של התובע, שכביכול ביקש לקיים יחסים אינטימיים עם מ.מ. (היינו, הנתבעת מס' 3, אשתו של המבקש, הנתבע מס' .6ע.ג.) ואיים עליה בפיטורין אם לא תענה לו. מ.מ., לעומת זאת, העידה כי התובע מעולם לא ביקש לקיים יחסי מין עימה. (...). 16.2הקלטות: א. י.מ. צייד את מ.מ. במכשיר הקלטה והנחה אותה כיצד להשתמש בו על מנת לאסוף חומר נוסף כנגד התובע (עמ' 295לפרוטוקול). ב. מעמוד 295לפרוטוקול עולה כי י.מ. ידע על השמטת ראיה (אחת מהקלטות) בה לא היה דבר "מפליל" נגד התובע. ג. עדותו של י.מ. אודות ההקלטות שביצעה מ.מ. לפי הנחיותיו התאפיינה בהתחמקות ואי זכירה של ארועים אשר ניתן היה לצפות כי יזכרם (...). (...). 16.3כתוצאה ממתן הודעות ועדויות כוזבות על ידי י.מ. נגרמו לתובע נזקים ישירים ועקיפים ונזקים אלה נגרמו כתוצאה מכוונה ו/או מאי אכפתיות מצד י.מ. ו/או היפר חובה חוקית שלו הבאים לידי ביטוי, בין היתר, באחד או יותר מן המעשים ו/או המחדלים הבאים כולם או מקצתם, כדלקמן: א. ביצע כלפי התובע עוולת נגישה ו/או לא מנע ו/או המשיך ביצועה של עוולה זו כלפי התובע בכך כי בזדון לא מנע הגשת תלונות ומתן הודעות סרק על בסיסן הוגש כתב אישום נגד התובע. ב. הפר חובות חקוקות כדלקמן: .1על פי חוק העונשין, התשל"ז- 1977בכך כי מסר למשטרה ידיעה על עבירה שנעברה על ידי התובע כשהוא ידע שהידיעה כוזבת. כמו כן עדויותיו של י.מ. היוו עדות כוזבת בדבר מהותי אותה הוא העיד ביודעין בהתייחס לאשמתו של התובע, סייע להעלים ראיה כאשר הוא ידע כי ראיה זו דרושה או עשויה להיות דרושה בהליך שיפוטי. במעשיו התכוון י.מ. להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין ו/או למנוע שימוש בראיות. בנוסף לכך לצורך ביצוע הפעולות הללו קשר י.מ. קשר עם שאר הנתבעים או מי מהם. .2על פי חוק האזנת סתר, התשמ"ו- 1986בכך שהעמיד ציוד לביצוע האזנות של שיחות התובע למטרת ביצוע מעשה נזק". הערה: סעיף 16לכתב התביעה צוטט לעיל במלואו. הקטעים שהושמטו [ואשר סומנו באמצעות "(...)"] הינם רק הקטעים הטכניים, כגון מילים המדברות על מסמכים מצורפים, או על כך שההדגשה של קטע מסויים היא של ב"כ התובע. ח. התובע טען בתביעתו שכתוצאה ממעשיהם ומחדליהם של הנתבעים נגרמו לו הנזקים הבאים: "א. הפסדי הכנסות וזכויות כתוצאה מהשעיתו של התובע עקב פתיחת ההליך נגדו ומניעת הגשת מועמדותו של התובע לבחירות מזכיר מועצת הפועלים בטבריה לקדנציה הבאה עקב הגשת הערעור נגדו על ההליך המזכה ואף להמשיך לקדנציות נוספות או לתפקידים בכירים בעתיד. ב. אובדן הסיכויים למצוא עבודה מתאימה למעמדו והכנסתו של התובע כפי שהיה עובר לאירועים נשוא כתב התביעה, לרבות הפסד פנסיה ו/או זכויות סוציאליות: לסעיפים א' ו- ב' - 000,000, 3ש"ח. ג. עוגמת הנפש, הנזק הנפשי והסבל שנגרמו על ידי הפרסום הנרחב של הפרשה בעיתונות המקומית על ידי מעצרו של התובע במשך 6ימים בעת חקירתו ובהמשך מעצר בית באופקים בתנאים מגבילים ביותר משך חודשים ארוכים. ובהמשך הליכי המשפט והערעור: 000,000, 1ש"ח. ד. הוצאות שנגרמו לתובע מההליך הפלילי, לרבות הוצאות הגנה (הקבלות מצורפות) והוצאות מרובות המתייחסות למעצר בית בעיר מרוחקת ונסיעותיו של התובע לצרכי לימוד למקום מעצר הבית שלו בתל-אביב בימים שהורשה לעשות כך: הוצאות הגנה משפטית - 500, 263ש"ח. חוות דעת של מר אולמר - 536ש"ח. הוצאות נוספות - 585, 2ש"ח. ה. כמו כן זכאי התובע לפיצוי של 000, 100ש"ח לפחות מכל אחת מן הנתבעות 2-5 לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965בגין פרסום בכוונה להשפיל את התובע לעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם וגם בכוונה לפגוע בתובע, במשרתו, ללא צורך בהוכחות הנזק - 000, 400ש"ח לכל הפחות. מטעמי אגרה בלבד מעמיד התובע את תביעתו על סך של 000,000, 3ש"ח". ט. התובע טען כי הוא זכאי לקבל מן הנתבעים, יחד ולחוד, פיצוי מלא על נזקיו הנ"ל, עקב מעשיהם ומחדליהם "באחריות ישירה ו/או באחריות שילוחית למעשיהם ו/או מחדליהם ו/או הפר חובות שבחוק של עובדיהם ו/או שלוחיהם ו/או מורשים ו/או ממונים מטעמם, אשר עשו את המעשים או חדלו את המחדלים ו/או הפרו את החובות החקוקות המיוחסים לנתבעים". התובע טען כי - "(...) משהוברר כי הינו זכאי לחלוטין לאחר שראה בית המשפט כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או ללא יסוד חייבות הנתבעות 2- 7(כך במקור! ע.ג.) לגבי אחריותם לשאת בתוצאות ולפצות אותו על נזקיו והוצאותיו". .4טענות המבקש א. המבקש, באמצעות באי כוחו המלומדים עורכי הדין חיים עמשלום וראמי נאסר, טען כי דין התביעה כנגדו להיות מסולקת על הסף הואיל ואף אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, לא יהיה בכך כדי לזכותו בסעד כלשהו. ב. המבקש טען כי התובע מייחס לו בתביעתו עוולות של נגישה על פי סעיף 60לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - "הפקודה") ושל הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63לפקודה. המבקש טען כי העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מבססות אף אחת מן העילות האמורות. ג. המבקש טען כי הוא עצמו לא הגיש למשטרה תלונה ובוודאי שלא פתח בהליך הפלילי כנגד התובע. המדינה היא שעשתה זאת. על שום כך, טען המבקש, לא התקיים כאן התנאי הראשון של עוולת הנגישה. המבקש הוסיף וטען כי הוא לא ביצע ולא המשיך בעוולת הנגישה ולכן אין הוא נושא באחריות נזיקית בגין עוולה זו. ד. המבקש הוסיף וטען כי עוולת הנגישה מתייחסת לפתיחתו של הליך פלילי או להמשכתו. העוולה אינה מתייחסת למצב של אי מניעת ביצוע עוולת נגישה. ה. המבקש הוסיף וטען כי אף אילו התקיימו יסודות עוולת הנגישה, מנוע התובע מלהגיש את התובענה כנגדו בשל הסיפא של סעיף 60לפקודה הקובע כי "לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". ו. המבקש טען עוד כי "אין ללמוד מהטענה שההליך הפלילי כנגד המשיב נסתיים בזיכוי, שהמבקש ביצע עוולת נגישה". ז. המבקש טען כי אף אם יצליח התובע להוכיח שהמבקש הפר את הוראות חוק העונשין תשל"ז- 1977(להלן - "חוק העונשין") ואת חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן - "חוק האזנת סתר"), "דבר המוכחש מכל וכל", עדיין אין ביכולתו של התובע להחיל את עוולת הפרת חובה חקוקה על החיקוקים האמורים. ח. המבקש טען כי רשימת העוולות האזרחיות אינה כוללת עוולה של עדות שקר או מסירת ידיעה כוזבת או בידוי ראיות או סיוע להעלמת ראיות או הכשלת הליך שיפוטי או קשירת קשר לביצוע העבירות שנטענו בכתב התביעה. על שום כך, טען המבקש, אין הוא נושא באחריות נזיקית בגין עוולת הפרת חובה חקוקה, היינו, הוראות חוק העונשין. ט. המבקש הוסיף וטען כי המעשים ו/או הפעולות שיוחסו לו בכתב התביעה, גם אם יוכחו כנכונים "אינם מהווים הפרה של הוראות חוק האזנת סתר". המבקש טען שכל אשר נטען בכתב התביעה, לעניין זה, הוא כי המבקש מסר בידי הנתבעת מס' 3מכשיר הקלטה לצורך האזנה לשיחות שעשה התובע למטרת ביצוע מעשה נזק. המבקש טען כי "מסירת מכשיר הקלטה כאמור אינה מהווה הפרה של הוראה כלשהי של חוק האזנת סתר, וכתב התביעה אף איננו מפרט מהו סעיף החוק המופר - באשר אין כזה". המבקש הדגיש בטענותיו כי בכתב התביעה לא נטען כי המבקש "ביצע בפועל האזנה אסורה על פי חוק האזנת סתר (...) ו/או התקין ו/או הציב מכשיר למטרת האזנת סתר שלא כדין. כל אשר טען המשיב בסעיף 16.3(ב)(2) לכתב התביעה הוא שהמבקש מסר לנתבעת מס' 3מכשיר הקלטה, ותו לא". י. המבקש הוסיף וטען כי הוראות החקיקה הפלילית אשר התובע טען כי הופרו על ידי המבקש "לא נועדו לטובתו של הניזוק הפרטי כדוגמת המשיב. מטרת הוראות אלה להגן על אינטרס הציבור ככלל". על שום כך, טען המבקש, על בית המשפט לקבוע כי אין הוא נושא באחריות נזיקית בגין עוולת הפרת חובה חקוקה כנטען על ידי התובע. .5טענות התובע א. בא כוחו המלומד של התובע, עו"ד חיים גלזר, התפלמס בסיכומיו עם טענותיהם של באי כח המבקש. בא כח התובע טען כי המבקש אכן עוול כלפי התובע את עוולת הנגישה. לטענתו מתקיימים בענייננו כל יסודות העוולה. ב. בא כח התובע טען כי - "המבקש גרם לפתיחת הליך פלילי בכך שצייד את חברתו במכשיר הקלטה, הדריכה כיצד להשתמש בו, את הקלטת שהקליטו עיוותו וקלטת נוספת שהיה בה להזים טענותיהם העלימו, המבקש אסף את יתר הנתבעים וערך עימם "תחקיר" והדריכם באשר לטענות אותן עליהם לטעון על מנת שטענותיהם לא יותירו ספק באשר להטרדה מינית מצד המשיב כביכול. הוא אשר הוביל את בת זוגו להגשת התלונה בפועל בתמיכתו ובהדרכתו, תוך ניצול קשריו במערכת המשטרה". לתמיכה בטענותיו אלה ציטט עו"ד גלזר קטעים מתוך עדויותיהם של הנתבעת מס' 3ושל המבקש כפי שנרשמו בפרוטוקול המשפט שהתקיים בבית משפט השלום בטבריה. ג. ב"כ התובע הוסיף וטען כי - "ג. המבקש, כמו יתר הנתבעים, הוא אדם פרטי. כל נסיונותיו לטעון כאילו המדינה היא שפותחת בהליכים פלילים ועוולת הנגישה אינה יכולה לעמוד מול אדם פרטי, אין להן שחר והן מנוגדות לכוונת הסעיף ולפרשנותו בפסיקה. ד. ביסוד מעשיו של המבקש ויתר הנתבעים, לא עמד אלא זדון. ביסוד מעשיהם עמד רצון עז לגרום להדחת המשיב מתפקידו, כנקם על פיטוריהם ועל פיטורי קרוביהם". ד. ב"כ התובע הוסיף וטען כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהתקיים בענייננו האמור בסעיף 60לפקודה כי "ההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו". לדבריו, התובע פוטר ממשרתו בעקבות פתיחת ההליך, שמו נפגע, חירותו נשללה כל תקופת מעצרו וכי "מאז ועד היום לא הצליח להחזיר לעצמו את משרתו המכובדת, נגרם לו נזק כספי אדיר והוא עודנו נלחם לטיהור שמו". ה. ב"כ התובע סיכם את סיכומי טענותיו באומרו: "רוצה לומר, העובדות כפי שנטענו בכתב התביעה, מקימות גם מקיימות את יסוד עוולת הנגישה. המבקש, שזדון ומניע פסול עמדו ביסוד מעשיו אשר הובילו לפתיחת הליך הנפל נגד המשיב ולהמשכתו. המבקש איבד עניין בפרשה כפי הנראה לאחר גירושיו מן הנתבעת 3אך חוסר עניינו בפרשה כיום, אין בו לשחרורו מאחריות לנזקים שנגרמו למשיב בשל מעשיו כלפי המשיב על נזקיהם. אשר על כן מתבקש כבוד בית המשפט לדחות הבקשה". ב"כ התובע בחר שלא להתייחס בסיכום טענותיו, כלל, לעוולה של הפרת חובה חקוקה. .6דיון א. לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי התביעה אינה מגלה עילת תביעה כנגד המבקש (הנתבע מס' 6) ואשר על כן דינה להימחק ביחס לנתבע זה. ב. מקובל עלינו, עוד מקדמת דנא, שכתב תביעה מגלה עילה אם, בהנחה שהתובע יוכיח את כל העובדות הכלולות בו, יהיה זכאי לקבלת הסעד המבוקש על ידו: ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נגד מזרח שירות לביטוח, פד"י ה' עמ' 1585בעמ' .1591 מכאן שאם - "(...) ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז - אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה". (ראה ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמוד 384). ג. כאמור לעיל, התובע ביסס את תביעתו כנגד המבקש על שתי עילות, עילת הנגישה והעילה בדבר הפרת חובה חקוקה. אדון תחילה בשאלה אם כתב התביעה מגלה עילה כנגד המבקש בגין עוולת הנגישה. ד. וכך הוגדרה עוולת הנגישה בפקודת הנזיקין: " .60נגישה נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת -של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים". יסודותיה של העוולה הינם, על כן, אלה: (1) פתיחתו או המשכתו של הליך (בפלילים, בפשיטת רגל או בפירוק); (2) בזדון ובלי סיבה סבירה ומסתברת; (3) ההליך הסתיים לטובתו של האדם שנגדו נפתח; (4) ההליך חיבל באשראי של האיש שנגדו נפתח, או בשמו הטוב או סיכן את חירותו. מדובר ביסודות מצטברים והנטל להוכיחם רובץ על שכמו של התובע: תיק אזרחי (י"ם) 2441/89 יהושע קוק נגד פלביו סקאלר, "פסקים" כרך תשנ"ב, חלק רביעי עמ' 3בעמ' .27 ה. הלכה פסוקה היא כי עוולת הנגישה המוכרת על ידי הפקודה קיימת רק לגבי הליכים פליליים, הליכי פשיטת רגל והליכי פירוק. העוולה אינה מתקיימת בקשר להליכים אזרחיים: ע"א 688/68 מאיר טייכמן ואח' נגד אריה לייב מנוביץ, פד"י כ"ג(1) עמ' .482 ואולם, נשאלת השאלה מהם ההליכים הפליליים שנקיטתם וכשלונם תשמש יסוד לקיומה של עוולת הנגישה? כידוע, בשיטת משפטנו "המאשים במשפט פלילי הוא המדינה והיא תיוצג בידי תובע שינהל את התביעה" [סעיף 11לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982(להלן - "חוק סדר הדין הפלילי")]. "התובעים", ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, פורטו בסעיף 12לחוק סדר הדין הפלילי. חוק סדר הדין הפלילי העניק לתובע שיקול דעת באשר להגשתו או אי הגשתו של כתב אישום כנגד אדם: סעיף 62לחוק סדר הדין הפלילי. (באשר להיקף שיקול הדעת הנתון לתובע על פי סעיף 62לחוק האמור ראו את פסק הדין בעניין בג"ץ 935/89, אורי גנור עו"ד ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה מר יוסף חריש, פד"י מ"ד(2) עמ' 485). על אף האמור בסעיף 11לחוק סדר הדין הפלילי, ניתנה גם לאדם פרטי האפשרות לפתוח בהליכים פליליים. זאת, על דרך של קובלנה כאמור בסעיף 68לחוק סדר הדין הפלילי, וביחס לעבירות שפורטו בתוספת השניה לאותו חוק, וביחס אליהן בלבד. מדובר בעבירות "אשר הדיון בהן אינו מעמיד את חירותו של הנאשם בסכנה של ממש": פרופ' שלו גינוסר, "מטרד ליריב, נגישה, קינטור וטרדנות בהליכי משפט", "משפטים" כרך ב' עמ' 221בעמ' .245 ו. דומה כי אין צורך להכביר מילים על מידת הפגיעה שיכול הליך נפל פלילי לגרום לאדם שכנגדו הוגש. הליך כזה עלול לפגוע בכבודו של האיש, בשמו הטוב, באשראי שלו, ובמעמדו הכלכלי והחברתי. מאליו מובנת, על כן, קביעתה של הנגישה כעוולה המזכה את הנפגע בפיצויי נזיקין. עם זאת ראוי להדגיש כי המחוקק הגדיר כעוולה רק את פתיחתו והמשכתו של הליך נפל. המחוקק קבע במפורש כי "לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכמת שפתחה בהליכים". מכאן נובע כי "מסירת מידע כוזב בזדון לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים איננה עשויה להעמיד לנפגע עילה לתבוע את נזקיו ממוסר המידע על פי עוולת נגישה": דברי כבוד השופט מצא בבג"ץ 64/91 סלים חילף נגד משטרת ישראל, פד"י מ"ז(5) עמ' 653בעמ' 659מול האות ג'. על משמעות הסייג האמור שבסעיף 60סיפא לפקודה, המעניק הגנה למי שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים, ועל משמעות ההגנה שהוענקה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965עמדה כבוד השופטת דורנר בבג"ץ 64/91 הנ"ל באומרה כדלקמן: "הרעיון המונח ביסוד הגנות אלה הוא כי מסירת המידע מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המתלוננן לבין הצעדים שננקטו על ידי הרשות שעליה מוטלת החובה להעריך מידע זה. לכן, אפילו נמסר מידע ללא ביסוס, החוק מניח כי הרשות תבדוק את המידע לפני שתנקוט צעדים על פיו. מכאן גם מתבקש כי האחריות לפתיחת הליכי החקירה מוטלת על שכם המשטרה, ומידיה זכאי הנחקר לתבוע את נזקו אם פעלה ברשלנות". (שם, בעמ' 658מול האותיות א-ב). ז. מסקנתי היא, על כן, כי גם אם יוכיח התובע את כל הנטען בתביעתו לעניין עוולת הנגישה, הרי שאין בעובדות הנטענות בה כדי לבסס את היסוד הראשון מבין יסודות העוולה הנזכרים לעיל: המבקש (הנתבע מס' 6) לא פתח כלל בהליך הפלילי כנגד התובע. המדינה היא זו שנקטה בהליך. שהרי אין מחלוקת על כך שלא מדובר בענייננו בקובלנה פלילית פרטית. הואיל וכך מאליו מובן כי לא ניתן לראות את המבקש כאחראי בנגישה כלפי התובע. כאן המקום לציין כי בסיכומי טענותיו הוסיף בא כוחו המלומד של התובע, כמצוטט בפיסקה 5(ב) לפסק דין זה, טיעונים עובדתיים שזכרם לא בא בכתב התביעה. למותר לציין כי המבחן שנוקט בית המשפט לבדיקתו של כתב התביעה אם הוא מגלה עילת תביעה אם לאו הינו על פי מה שכתוב בו עצמו ולא על פי טענותיו של בא כוח התובע בסיכומיו. ואולם, גם אילו נכללו דברי עורך דין גלזר המצוטטים לעיל בכתב התביעה גופו, לא היה בדברים כדי להקים עילת תביעה כנגד התובע בגין עוולת הנגישה. זאת, לאור הסיפא שבסעיף 60לפקודה ולאור דברי כבוד השופטים דורנר ומצא בבג"ץ 64/91 הנ"ל, בעמודים שאליהם הפניתי לעיל. הואיל והיסוד הראשון הנ"ל מבין יסודות העוולה לא התקיים בענייננו, ומאחר וכאמור לעיל יסודות העוולה האמורים לעיל הינם יסודות מצטברים, הרי שדי בכך כדי לקבוע כי אין לראות במבקש אחראי בנגישה כלפי התובע מבלי צורך לדון בשאלה אם התקיימו בענייננו יתר יסודות העוולה אם לאו. ח. סעיף 63לפקודה קובע לאמור: " .63הפרת חובה חקוקה (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני- אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני". כאמור לעיל, בא כוח התובע כלל לא התייחס בסיכומיו לטענות המבקש לעניין עוולת הפרת החובה החקוקה. למרות זאת, אתייחס גם לטענות המבקש בעניין זה. ט. כעולה מן הציטוט של סעיף 16לכתב התביעה, שהובא לעיל, התובע מייחס למבקש את עוולת הפרת החובה החקוקה לפי סעיף 63לפקודה, בגין הפרת חובות חקוקות בחוק העונשין ובחוק האזנת סתר. בפסק הדין בעניין ערעור אזרחי 572/74מרדכי רויטמן, עו"ד נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח’, פד"י כ"ט(2) בעמ' 57היה מדובר בערעור על פסק דין שמחק את תביעותיו של המערער לפיצויים מאת המשיבים בגין עדות שקר וקשירת קשר לעדות קשר. בית המשפט העליון נזקק לשאלה אם לפי המצב המשפטי הנוהג בארץ ניתן לתבוע פיצויים בעילה של עדות שקר, בין בזדון ובין ברשלנות "כאשר בגלל עדות זו ניתן, לדברי התובע, פסק דין מוטעה שגרם נזק לגופו של התובע, לממונו או לכבודו. וכן אם ניתן לתבוע פיצויים בעילה של קשירת קשר לעדות שקר" (שם בעמ' 60). כבוד השופט קיסטר פסק באותו עניין לאמור: " .33העולה מן האמור ביחס לחקיקה בארץ, שאין שום הוראה לפיה ניתן לתבוע עד בנזיקין בשל עדותו, ואין סיבה לסטות מן הפסיקה האנגלית בענין זה. טובת הציבור היא שלא לתת ביד נאשם כלי לרדוף ולהטריד את העדים על-ידי הגשת משפטים כדי שהם יסרבו לבוא להעיד. לפיכך כדי לקיים משפט הוגן בין אדם לחברו או במשפט פלילי, יש להגן על העדים שיתנו את עדותם באופן חפשי ללא פחד מפני התנכלות להם על-ידי סיבוכם במשפטים, מהם יהיו צפויים אף לכך שעדי שקר יעידו נגדם ויחייבום שלא כדין. זאת ועוד, המדינה מחייבת כל אדם היודע דבר עדות לבוא ולהעיד, והיא אף כופה אותו לכך על-ידי הטלת קנסות ומאסר, לכן על המדינה לנצור מכל משמר את החופש של העדים ולשחררם מכל לחץ ואיומים. אכן במדינה מתוקנת מביאים עדי שקר בפלילים, אך כדי למנוע הטרדת עדים באישומי-סרק אין מאפשרים לכל אזרח להגיש תביעה נגד עד, אלא התביעה הכללית היא שמקבלת את תלונתו של אזרח ועליה לבדוק את חומר הראיות, ולראות אם יש יסוד לתלונה, וראיות מספיקות להעמיד את העד לדין וכך גם נעשה אצלנו. .34נוכח דברים אלה ניתן לסכם את המצב בשאלה הנדונה כדלקמן: (א) אין בין רשימת העוולות האזרחיות עוולה של עדות שקר, או עוולה של קשירת קשר לעדות שקר. (ב) אין בפקודת הנזיקין הוראה שכל עבירה פלילית מהווה עילה בנזיקין כאשר נגרם למישהו נזק על-ידי מעשה העבירה. (ג) היה זה סותר את תקנת הציבור בישראל אם בית-המשפט על-ידי פסיקתו יצור עוולה של עדות שקר, בין באופן ישיר (אילו היתה אפשרות כזאת), בין על-ידי פירוש סעיפים 46ו- 64לפקודת הנזיקין (נ"ח), כפי שהוצע על-ידי התובע ובא-כוחו, וכפי שאין ליצור עוולה של עדות שקר כך אין ליצור עוולה דומה כגון קשירת קשר לעדות שקר או רשלנות ביחס למסמכים המהווים ראיות במשפט. (ד) מאידך גיסא דאג המחוקק לכך שלאדם שהורשע כתוצאה מעדות שקר תינתן אפשרות סבירה לבקש לתקן את העוול על- ידי משפט חוזר, ובמקרה שיצליח במשפט החוזר יוכל לקבל גם פיצויים. המסקנה מן האמור היא שיש לדחות את הערעורים". (שם בעמ' 75). לאור ההלכה הפסוקה כמצוטט לעיל, מאליו מובן כי אין כתב התביעה בענייננו מגלה עילת תביעה בגין הפרת חובה חקוקה בקשר להפרת הוראות חוק העונשין. י. נותר לי עוד לבדוק אם יש בעובדות הנטענות בכתב התביעה כדי להקים עילה של הפרת חובה חקוקה בגין הפרת הוראות חוק האזנת סתר. שבתי ועיינתי בטענות התובע שבסעיף 16לכתב תביעתו. כך גם בדקתי את הוראות חוק האזנת סתר בהקשר לנטען בכתב התביעה. הגעתי למסקנה כי גם טענות התובע בעניין זה אינן מקימות לו עילת תביעה כנגד המבקש (הנתבע מס' 6). חוק האזנת סתר קובע, בסעיף 2שבו, שלושה סוגי עבירות. למעשה, אין בנטען בכתב התביעה כדי לייחס למבקש אף אחת מן העבירות האמורות, וממילא אין באמור בכתב התביעה כדי להצביע על הפרה של הוראה כלשהיא מהוראות חוק האזנת סתר. די באמור עד כאן כדי לדחות גם את הטענה בדבר קיומה של עילת תביעה בגין הפרת חובה חקוקה המפורטת בחוק האזנת סתר. בנסיבות העניין, איני רואה צורך לדון במסגרת הנוכחית בשאלה אם ביצוע עבירה על חוק האזנת סתר מהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה על-פי פקודת הנזיקין. עניין זה יישאר בצריך עיון. .7אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני מורה על מחיקת התובענה שבתיק אזרחי 756/00ככל שהיא מתייחסת למבקש (הנתבע מס' 6). ב. אני מחייב את המשיב (התובע) לשלם למבקש (הנתבע מס' 6) הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 000, 25ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. עוולת הנגישה / תלונות שוואמשטרהZZ