תקנה 9 נכות מוסבת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 9 נכות מוסבת:   א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 8.4.02, שקבעה את נכותו של המערער בשיעור של 23% ודחתה את בקשתו לפי תקנה 9.   ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער יליד 20.11.51, הוכר כנכה לפי חוק הנכים בגין פגיעה אקוסטית עם טנטון, מצב אחרי שבר בלסת תחתונה ואובדן שלוש שיניים ופגיעה במיניסקוס ימין. בהמשך הגיש המערער תביעה להכרה בנכות מוסבת, לפי תקנה 9, בנוגע לברך שמאל וגב תחתון. הוועדה מדרג ראשון, בבדיקתה מיום 2.1.01, דנה בטענה בדבר קיומה של נכות מוסבת וקבעה כי: "לדעת הוועדה השינוים הניוונים הקיימים בעמו"ש מותני מתאימים לגילו, הוועדה לא מוצאת קשר של גרימה בין הנכות המוכרת בברך ימ' לבין כאבי הגב שהתפתחו במהלך השנים ללא קשר לנכות המוכרת" (עמ' 1 להחלטת הוועדה). באשר לברך שמאל קובעת הוועדה: "הועדה דנה בנכות זו עפ"י תקנה 9, אכן עקב הפרעה בנשיאת מסע (כך במקור - י.ש) על ברך ימ' יכולים להגרם מהעמסת יתר על הברך השניה עם התפתחות שינויים ארטרוטיים עקב כך, אך בבדיקה לא נמצא כיום כל נכות בברך שמ' והציסטה המיניסקלית שהודגמה בבדיקת M.R.I אין בינה לבין הנכות המוכרת כל קשר" (עמ' 2 להחלטת הועדה).   ג. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה מדרג ראשון. הוועדה הרפואית העליונה ערכה למערער בדיקה מקיפה עיינה בתוצאות ה- M.R.I ובבדיקת מיפוי העצמות, וקבעה כי "אין קשר בין הנכות המוכרת לבין בעיות רפואיות בברך שמאל ובגב, ודוחים את הערעור" (עמ' 2 להחלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 8.4.02).   על החלטה זו של הוועדה הרפואית העליונה הערעור שבפני.   ד. לטענת המערער, המומחים מטעמו, ד"ר לין (חוות דעת מיום 10.11.99), ד"ר מירובסקי (חוות דעת מיום 31.8.00) וד"ר ארבל (חוות דעת מיום 31.12.00) כולם בדעה כי למערער נכות מוסבת בגב תחתון ובברך, כן סובל המערער מכאבים, שהם בגדר נכות. המערער טוען כנגד קביעת הוועדה, לפיה השינויים הניוונים שמצאו אצל המערער, אשר הודגמו בבדיקות הדמיה, אופייניים לאחוז גדול אוכלוסיה, שהם בני גילו של המערער, המתקרב לגיל 50, ולכשעצמם אינם מהווים בעיה רפואית, כל עוד אין להם ביטוי קליני. לטענת המערער, טיעון סטטיסטי מסוג זה, נפסל בעבר על ידי בתי המשפט, והקביעה חייבת להיות פרטנית בהתייחס לכל מקרה ומקרה. עוד טוען המערער, כי ללא הצדקה הטילה הוועדה ספק באמיתות ואמינות התנהגותו של המערער, וסברה כי מגזים בהדגמת הפגימה על ידי צליעה מודגשת.   עוד טוען המערער כי רופאי הוועדה הרפואית מדרג ראשון, בהבדל מהוועדה הרפואית העליונה, מצאו קשר סיבתי בין הנכות המוכרת לבין הנכות הנטענת, אולם בוועדה הרפואית מדרג ראשון לא נמצאה כל נכות בברך שמאל, או בגב תחתון.   לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור מן הטעם שהוועדה הרפואית העליונה ביצעה בדיקה מקיפה ולא מצאה כל קשר בין הנכות המוכרת והנכות המוסבת.   ה. סבורה אני כי דין הערעור להדחות.   הוועדה הרפואית העליונה בדקה את המערער בדיקה יסודית ומקיפה ומצאה כדלהלן: "מתהלך בצליעה קלה של רגל ימין, מופגנת? מסוגל ללכת על אצבעות ועקבים ללא כל קושי הנראה לעין מסוגל לעמוד על כף רגל בנפרד ללא התכופפות הברך תחת משקל הגוף, לורדוזה בגב תחתון שמורה ללא כיוץ שרירים... מהסתכלות ניתן לראות שגובה הכתפים והשכמות שווה, עומד עמידה זקופה ללא כל קושי, טווח תנועות ע"ש מותני מלא לכל הכיוונים..." (עמ' 1 להחלטת הוועדה הרפואית העליונה)   בהמשך קובעת הוועדה: "אנו בדעה כי הממצאים בבדיקות M.R.I של ברך שמאל... ו- S.T של ע"ש מותני ומיפוי עצמות ובדיקות נוספות אחרות - אין להם קשר לנכות המוכרת. אנו לא מוצאים כי להליכתו יש השפעה כלשהי על עמ"ש ו/או על ברך שמאל" (עמ' 2 להחלטה הוועדה הרפואית העליונה).   הוועדה ביצעה בדיקות מקיפות, התייחסה לכל תלונותיו של המערער, ודחתה את טענות המערער לענין הקשר הסיבתי בין מצב ברך ימין לנכויות הנטענות. הוועדה נימקה כראוי את קביעותיה, והגיעה אליהם לאחר בדיקת החומר הרפואית והבדיקה הקלינית. אמנם נמצאה בהחלטת הוועדה אמירה לענין תופעות אופיניות לבני גילו של המערער, אולם הועדה מתייחסת באופן פרטני לעניינו של המערער ושוללת ספציפית את הקשר הסיבתי בין הנכות המוכרת לבין נכות ברגל שמאל ובגב. אינני סבורה כי ניתן לומר שהוועדה הרפואית העליונה נתפסה לכלל טעות משפטית כלשהי, משלאחר בדיקה מקיפה ודיון מקיף דחתה את טענת הקשר הסיבתי בין הנכות המוסבת לבין הנכות הנטענת.   בקביעה רפואית עובדתית זו אינני סבורה כי ניתן להתערב, באין יסוד לקבוע כי נתפסה הוועדה לטעות משפטית.     ו. בנסיבות אלה סבורה אני כי מן הראוי לדחות את הערעור והערעור נדחה.   אין צו להוצאות.נכותנכות מוסבת