גילוי עובדות חדשות לאחר פסק בורר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילוי עובדות חדשות לאחר פסק בורר: ביום 2.5.86ניתן פס"ד בוררות בין הצדדים אשר בו הכריע הבורר, מר נחום קינן, בסכסוכים שונים שבין הצדדים ועפ"י בקשת הצדדים לא נימק את פסק-דינו. בסיפא של פסה"ד התייחס הבורר לסכום מסויים של 000, 5דולר עבור קניית זהב וציין בפסה"ד כי העיסקה בנושא זה "לא הסתיימה עדיין" וכי הוא מחייב את הנתבעים לסיים את העיסקה עד למועד מסויים בדרכים שקבע בפסק וכי אם לא יעשו כן, תהא התובעת רשאית למכור את "הפוזיציה" ולחייב את הנתבעים בהוצאות הנובעות מעיסקה זו. פסק הבוררות נתאשר ע"י בימ"ש זה ביום 24.7.86, ודומה היה שבכך באה הפרשה הנדונה לקיצה. מסתבר כי לא כך אירע, אלא הנתבעת בבוררות, קרי - חב' תרשיש בע"מ ומר אברהם צדוק (שיקראו להלן - המבקשים) עותרים עתה לביהמ"ש להורות על ביטול פסק הבוררות, וזאת למרות שניתן לפני זמן כה רב ואף אושר, כאמור. העילה שבה ניתלים המבקשים מצוייה בס' 24(10) לחוק הבוררות, ומתברר כי באמצעות הוראת סעיף זה ניתן לעתור לביהמ"ש לבטל פסק בוררות במקרה שבו נתגלו למבקש הביטול עובדות חדשות שלא היו ידועות לו בשעת הברור, ולמעשה אמורים הדברים במעין "משפט חוזר" בתיק אזרחי. בע"א 169/57 כהן נ' מנדלביץ [1] הועלתה בקשה לתיקון בקשת ביטול של פסק בורר ע"י הוספת הטענה כי בבוררות הועלמו ראיות אשר המבקש לא ידע על קיומן ולא יכול היה לגלותן במועד. ואולם, במקרה זה לא היה דיון בטענות אלה לגופן ולא הוזכר סעיף החוק שבו ניתן להעזר בטענות כאלו. הסוגיה נדונה ביתר פרוט בע"א 238/58 ירמצקי נ' מעיני. הנשיא לנדוי סוקר בפסק-דינו את הסוגיה של פתיחת דיון במשפט אזרחי מחדש לשם הוכחת עובדות חדשות. הוא מציין כי באנגליה היו בעבר אפשרויות די רבות לעריכת דיון חוזר במשפט אזרחי, אך גם אז היו קיימים גבולות ברורים מתן תרופה זו בכל הנוגע להבאת ראיות חדשות ועל המבקש היה להראות שהעובדה החדשה תשנה את פני המשפט מיסודו, וכן היה עליו להראות כי לא גילה עובדה זו מקודם ולא יכול היה לגלותה ע"י שקידה סבירה. אחרי שנת 1875, קרי - אחרי חקיקת ה- judicature actsלא ידועים מקרים שניתן לסעד לגבי פס"ד אך ורק מפני שנתגלתה ראיה חדשה כזו. השופט לנדוי מציין בהמשך כי אצלנו לא ידוע על תקדים בו בימ"ש הירשה פתיחה מחדש של ענין אזרחי שהוכרע ע"י מתן פס"ד, וזאת מהטעם של גילוי עובדות או ראיות חדשות. ואולם, יש אסמכתאות בהן חיווה ביהמ"ש העליון את דעתו כי במקרה של פס"ד אזרחי שהושג ע"י תרמית, קיימת אפשרות של סתירת הפסק ע"י קיום של מעין "משפט חוזר". בסוגיה זו מציינת גם המחברת פרופ' אוטולנגי כי ניתן להסתייע בס' 24(10) הנ"ל לעריכת "משפט חוזר" כזה בעת שמתקיימים תנאים מסויימים לכך (פרופ' אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, מהדורה 2עמ' 308). ניתן לומר לסיכום כי יכול אדם לבקש ביטולו של פסק בורר, דרך ס' 24(10) לחוק הבוררות, וכדי שבקשתו תעלה יפה מותנה הדבר בקיומם של שני תנאים: האחד - כי מדובר בעובדה חדשה שיש בה כדי לשנות את פסק הבורר מיסודו; השני - כי אותה עובדה לא היתה ידועה למבקש ואף לא יכול היה לגלותה בשקידה סבירה. ראוי לציין כאן כי שני תנאים הללו כלולים במפורש בס' 31לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] המתייחס למשפט חוזר בענין פלילי. ואם בדיני עונשין כך - לא כל שכן בשטח האזרחי. לאור הקביעות המשפטיות האמורות יש לבחון עתה באם אמנם עלה בידי המבקשים להוכיח את קיומם של שני התנאים הללו אם אלו. אין צורך להיכנס לפרטים מדוייקים של טיב העיסקה הנדונה ודי לומר כי הבורר ציין בפס"ד, שכאמור מנומק באופן מצומצם ביותר, כי "העיסקה לא הסתיימה עדיין", משמע העיסקה הנדונה נדונה והועלתה בפני הבורר והוא הגיע לכלל מסקנה כי היא טרם נסתיימה וקבע את שקבע לגבי סיומה. המבקשים משליכים את יהבם על תצהירו של מנהל החברה המשיבה מר וולקן, בתביעה שהתנהלה בין בעלי-הדין בבימ"ש השלום בירושלים וטוענים כי מתוך תצהיר זו נתגלתה להם תמונה חדשה, שלא היו מודעים לה בעבר, לגבי הנוהג הקיים אצל המשיבה ביחס לעיסקאות פוזיציה המתבצעות בינה לבין לקוחותיה. המדובר בכך שמר וולקן הצהיר כי באם לא מושלמת עיסקת הפוזיציה בתוך 3חודשים מתאריך הזמנתה "הרי שהעיסקה מתבטלת אלא אם כן חודשה העיסקה ע"י המבקשת" (המבקשת שם הינה המשיבה שבפנינו). המבקשים טוענים, כפי שנאמר בתצהירו של מר צדוק, כי מתצהיר זה ברור שאם העיסקה לא חודשה, הרי היא מתבטלת. ובצדק מצביעה המשיבה עלכך שהם לא השלימו את האמור בתצהירו אשר מתייחס לחידוש העיסקה ע"י המשיבה. מר וולקן מציין בתצהירו הנגדי בבקשה דנן כי העיסקה אכן חודשה ע"י המשיבה, דבר שגם צויין בכתב-תביעתה לבורר מיום 2.10.85ולאור זאת קבע הבורר במפורש כי העיסקה לא נסתיימה. אם היה ברצון המבקשים להוכיח כי העובדות הללו לא הועלו בפני הבורר, לא היה קשה להוכיח את ע"י הבאת חומר העדויות והראיות. הדבר הזה לא נעשה, ונסיונם של המבקשים להוכיח זאת ע"י הבאת הבורר עצמו לעדות - נדחה ע"י ביהמ"ש, שכן לא זו היתה הדרך היחידה שבה ניתן היה להוכיח את הדבר. לא זו בלבד שלא הוכח כי ענין זה לא הועלה בפני הבורר, כאשר יש לזכור כי מדובר בבורר ששני בעלי מקצוע בתחום בו אנו מצויים הסכימו עליו, אלא שגם לא שוכנעתי כל עיקר כי נתקיים התנאי אשר על-פיו לא היה ביכולתם של המבקשים לדעת על הנוהלים והנהגים הנקוטים בידי המשיבה לגבי עיסקאות מסוג זה, וזאת בעת קיומה של הבוררות. המבקשים קיימו גם בעבר עיסקאות פוזיציה רבות עם המשיבה, ואין הם יכולים לבוא היום כשנה ומחצה לאחר מתן פסק הבורר ולטעון כי נוהג זה לא היה ידוע להם. מתן סעד כזה המבוקש ע"י המבקשים ובנסיבות מעין אלה הוא, כאמור, נדיר ביותר ויש לתיתו רק במקרים חריגים שבהם הוברר מעל לכל ספק כי אכן אמורים הדברים במעשה של תרמית שהשפיע על מתן הפסק, ובמקרה כזה על מבקש הביטול להוכיח מעבר לכל ספק את קיומם של התנאים האמורים. מסקנתי היא כי בנסיבות המקרה דנן לא עלה בידי המבקשים להרים את הנטל האמור, ולפיכך דין בקשתם זו להידחות. על המבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 000, 3ש"ח + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום בפועל.בורריישוב סכסוכים