תביעה נגד בעלי מגרש כדורגל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות בעלי מגרש כדורגל לפציעה של שחקן / תביעה נגד בעלי מגרש כדורגל: 1. התובע, יליד שנת 1971, שיחק בקבוצת הכדורגל "הפועל בני נצרת". ביום 16.11.1991 התקיים משחק כדורגל בליגה ב' בין קבוצתו של התובע לבין קבוצת הכדורגל של מג'ד-אל-כרום. המשחק נערך במגרש העירוני בנצרת. במהלך המשחק נפצע התובע ברגלו. קרסול רגל שמאל שלו נשבר. התובע הגיש את תביעתו נגד הנתבעת, כמי שהיתה בעליו של המגרש. הוא טוען, כי פגיעתו באה בשל רשלנותה. 2. הנתבעת כפרה בטענה כאילו התרשלה וכי היא חבה בפיצויו של התובע. היא נתנה הודעת צד שלישי כנגד הקבוצה בה שיחק התובע (צד ג' 1) וכנגד "מרכז הפועל" (צד ג' 2), על מנת שישפוה אם תימצא אחראית כלפי התובע. למען הסדר נציין, כי בתחילה נתנה הנתבעת הודעת צד שלישי לחברת הביטוח "צור שמיר", שמיאנה ליטול על עצמה את יצוגה של הנתבעת במשפט. "צור שמיר" נתנה הודעה לצד רביעי נגד הקבוצה בה שיחק התובע ונגד "מרכז הפועל". בשלב כלשהו קיבלה על עצמה צור שמיר את יצוגה של הנתבעת. על כן נותרנו עם הצדדים השלישיים דהיום. דיון 3. התובע העיד לעצמו. הוא סיפר, כי במהלך התקפה של קבוצתו על שער הקבוצה היריבה ותך כדי ריצה, רגלו נתקלה בבור מן הבורות הרבים שהיו פזורים במגרש, ונשברה (ע' 1לפרוטוקול). לעדותו של התובע ביחס לנסיבות התרחשות התאונה לא בא כל תימוכין. עדותו היא בבחינת עדות יחידה של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. לא ראיתי כל נימוק ראוי לקבוע את נסיבות התאונה כפי שהתובע תאר אותה (וכפי שהובאה לעיל). אדרבא, ראיתי נימוקים מספר מדוע אין לקבוע ממצא על פי עדות זו: א. בהזדמנויות מספר נתן התובע גירסאות שונות מזו שהוא נתן בבית המשפט. כך, ב"דו"ח הפציעה" (ת/6) שנתן התובע (ועליו הוא חתום) נאמר: "הייתי בפעולת התקפה על שער היריב עם הכדור, נתקלתי בשחקן הגנה של היריב שבעט ברגל שלי והפיל אותיו" בתביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (ת/7) הוא חזר על אותו סיפור. בתעודה הרפואית הראשונה (נ/1) נתן התובע גירסה אחרת, וסיפר: "בזמן התקפה על שער הקבוצה השניה התרומם ורצה לנגוח ו עוד שני ו מהקבוצה האחרת נגח אותו ו ונפל לא יציב על הרצפה ונשברה רגלו." (ההשמטות - בשל חוסר בהירות של הכתוב במסמך - א.א.) אני דוחה בשתי ידיים את הסבריו של התובע (ע' 6 לפרוטוקול), כאילו לא שם ליבו לכתוב באותם מסמכים שמהם עולות גירסות אחרות לתאונה. אינני מקבל טענה כאילו "זה לא בראש שלי כל זה" כלשונו של התובע. המדובר בהצהרה שהצהיר התובע, כשהוא חותם עליה בכתב ידו, והוא יודע קרוא וכתוב בעברית (ע' 7לפרוטוקול), והרי אין מדובר במסמך ארוך ומסורבל. כל שכתוב בו בעניין התאונה הוא מספר מלים המתארות אותה. אינני מקבל את הטענה, כאילו נציג קבוצת הכדורגל (מר עיסאם פאהום), שרשם את תיאור התאונה, בדה את הדברים מליבו. לא ראיתי מדוע היה עליו לעשות כן. מכל מקום, אני מבכר את עדותו של נציג קבוצה מר פאהום, שהעיד כי רשם את הדברים מפיו של התובע, והתובע לא אמר לו דבר בעניין בור כלשהו שנפל לתוכו (ע' 9לפרוטוקול). אני נותן אמון בעדותו של מר פאהום, שהותירה רושם מהימן. ב. אף שבאירוע נכחו רבים, ובהם מי שהתובע מן הסתם מצוי בקשר טוב עימם עד היום, לא ראה התובע להביא כל עד ראייה שיתמוך את גירסתו. הוא ציין, לבקשת ב"כ הנתבעת בחקירה הנגדית, את שמותיהם של מקצת השחקנים שראו את האירוע (ע' 5לפרוטוקול). על כן סביר היה כי הוא מסוגל להביאם לעדות. למרות זאת הוא לא ראה להזמינם לעדות מטעמו. מחדל זה יש לזקוף לחובתו של התובע. ג. טענתו של התובע כאילו המגרש רצוף בורות ואיננו ראוי למשחק לא נתמכה בכל ראייה שהיא. הוא הסתפק בעדותו בעלמא, אף שניתן היה בנקל להוכיח זאת, על ידי הגשת תצלומים של המגרש. נציין עוד, כי בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי הוא צילם את המגרש (ע' 5 לפרוטוקול). אם כך - מדוע הוא לא הגיש את הצילומים? מכל מקום, אף שהתרשמתי כי מצבו של המגרש לא היה מן המשובחים (ראה עדותו של מר פאהום בעמוד 11לפרוטוקול), הרי שלא שוכנעתי כלל וכלל, כי פציעתו של התובע באה בשל מצבו של המגרש. למצבו של המגרש לא היה כל קשר לפציעה. לא באה כל ראיה (לבד מעדותו היחידה של התובע), לפיה מצב המגרש הוא זה שגרם לפציעה. אדרבא, הגירסאות שניתנו בשנת 1991מלמדות אותנו, כי המדובר בתאונת כדורגל (שכיחה, יש לומר), שאין לה כל קשר עם מצבו של המגרש. ד. התובע נשאל בחקירתו הנגדית אם היה מעורב בקטטה כלשהי לפני פציעתו. הוא הכחיש את הדבר, אלא שמסתבר, כי הוא היה מעורב בקטטה בחודש 5/1991, כפי שעולה מן המסמך הרפואי נ/3. בהכחשה זו,בכך יש כדי לפגוע במהימנות עדותו. סתירה נוספת נתגלתה ביחס לעדותו, כי לאחר התאונה הוא לא שיחק עוד כדורגל, והנה בחקירתו הנגדית עלה, כי ארבע שנים לאחר התאונה, בשנת 1995, הוא יצא למחנה אימונים ברומניה יחד עם קבוצתו. ה. מר עיסאם פאהום העיד (ע' 11 לפרוטוקול), כי נכח במגרש וכי ראה מספר שחקנים ובהם התובע - כשהם נופלים, ואז נפצע התובע. בעדות זו, כשהיא מצטרפת לגירסאות שניתנו על ידי בשנת 1991, יש כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענתו של התובע דהיום, כי התאונה התרחשה בשל היתקלותו בבור כלשהו. 4. ממסכת הראייה שהונחה בפניי לא שוכנעתי, כי התובע נפגע בנסיבות אותן הוא תאר בתביעתו ובעדותו בפניי. יתר על כן, מן הגירסאות שבאו בשנת 1991 עלתה תמונה אחרת, ולפיה התובע נפגע בהיתקלות כלשהי במהלך המשחק (בין מבעיטה של שחקן יריב ובין בשעה שנחת בצורה לא נכונה לאחר שהתרומם לנגיחה בכדור). גירסאות אלה משקל רב להן, בין בשל כך שמדובר בהודאת בעל דין, בין מכיוון שמדובר בגירסאות שניתנו בסמוך לשעת מעשה ולא בחלוף שמונה שנים (כמו עדותו של התובע בבית המשפט) ובין מכיוון שהן באו בשעה שהתובע לא היה מודע ל"כדאיות" מתן גירסה כזו או אחרת לביסוסה של תביעתו (שבאה שנתיים אחר כך). מכל מקום ראיתי להעיר, כי עניין לנו במשחק כדורגל, משחק שמטבעו הוא כרוך בסיכון גופני גדול. רבות הן הפציעות במגרשי הכדורגל, שטיבו של המגרש איננו הגורם להן, כי אם המגע הגופני הקשוח שנוצר תכופות בין השחקנים משתי הקבוצות. מגע זה יוצר סיכון, ולעתים הסיכון מתממש - כפי שארע במקרה שלפנינו. ולבסוף אעיר, כי פסק הדין של כב' הנשיא קיטאי אותו צרפה ב"כ הנתבעת לבית המשפט (ת.א. (חי') 67023/96 אילן ציזיק נ' עיריית חיפה) נהפך בינתיים בערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה. מכל מקום, אין בפסק הדין בערכאה הראשונה או השנייה בעניין ציזיק כדי לשנות מן המסקנות שבאתי אליהם בעניין שלפנינו, הואיל והממצאים העובדתיים שמצאתי - שונים בתכלית מאלו שנמצאו בעניין ציזיק הנ"ל. 5. מכל אלה אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 000, 3 ש"ח ומע"מ; אני מחייב את התובע לשלם לצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 000, 3 ש"ח ומע"מ. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. יש להעביר פסק דין זה לצדדים. קרקעותדיני ספורטכדורגל