הוכחת סוד מסחרי

סעיף 5 בחוק עוולות מסחריות, קובע כי סוד מסחרי הינו: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו." מנוסחו של סעיף 5 בחוק עוולות מסחריות עולה, כי על מנת להוכיח סוד מסחרי יש להוכיח הן יסודות שליליים- שהמידע אינו נחלת הכלל, ואינו ניתן לגילוי כדין בנקל ע"י אחרים, והן יסודות חיוביים- שהמידע העסקי מקנה יתרון על פני מתחרים, ושבעליו נוקט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו. יצוין, כי ככלל, דיני סודות המסחר מגנים על המידע עצמו, להבדיל מדיני זכויות היוצרים המגנים על דרך הביטוי של המידע המוגן. כל אובייקט, מכל סוג, יכול ליהנות מהגנה של דיני הסודיות המסחרית. הדרישה היא לקיומה של סודיות מספקת המעניקה יתרון תחרותי, ראוי להגנה, לבעל המידע על פני מתחריו (מ' דויטש "חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999" הפרקליט מה 128, 150 (2000); להלן- "דויטש חוק עוולות מסחריות"). בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה כי מידע מסוים הינו סוד מסחרי: המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו (ת"א 184/93 זנלכל בע"מ נ' פרי טעים בע"מ ואח', פ"מ תשנ"ה (1) 313); המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ (ת"א 2056/06 במברגר רוזנהיים בע"מ נ' שליט כהן יורם ([טרם פורסם], ניתן ביום 26.6.12). יש להביא בחשבון את המאמץ והזמן של התובע שהושקעו במשיכת הלקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי (ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ, פד"ע לח 72, 80- 81 ). סוד מסחריסודיות