טיבה של צוואה

מה המשמעות של אי יכולת להבחין בטיבה של צוואה ? סעיף 26 לחוק הירושה עוסק בכשרות לצוות: 26.   צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה. "ההגבלה המוטלת על מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה, עניינה מצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה לעת עריכת הצוואה. להוכחת הטענה יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת באשר למצבו של המצווה עת עשה את אותה צוואה שקיומה מתבקש (ע"א 7019/94 לפיבסקי נ' עמליה דן, תק-על 97(1) 208). עם זאת, רשאי בית המשפט להסתייע בחומר ראיות אחר, המתייחס למועד עשיית הצוואה, ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית. חסרונה של חוות דעת רפואית הוא בהיותה ניתנת על ידי מומחה אשר לא ראה את המנוח, ובמרבית המקרים אף לא הכיר אותו אישית. חוות דעת זו נסמכת על מסמכים רפואיים של המנוח, וכל כולה היא בבחינת 'ניתוח לאחר המוות'. לעיתים עדות מהימנה של עורך צוואה ו/או העדים לה עדיפה על פני חוות הדעת של המומחה, כך שחוות דעת זו איננה בבחינת 'כזה ראה וקדש' (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, נד (2) 215; ת"ע 5922/86 ברזבסקי נ' רובינשטיין, פ"מ תשנ"ג(ג) 89; ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, מח (3) 705; ת"ע (ת"א) 1840/98 מ.א.נ' א.א.ב (לא פורסם). ראו גם ת"ע (י-מ) 40240/00 דליות נ' לוי, פסמ"ש תש"ס ח 16 עמ' 747). נקודת הזמן הרלוונטית הנה מועד חתימתה של הצוואה, וחומר הראיות צריך שיתייחס למועד זה (ע"א 3411/92 רובינשטיין נ' ברזבסקי, דינים עליון מ 648; ע"א 1099/90 שרוני נ' שרוני, מז(4) 785). לכן, צוואה תהא תקפה אם נעשתה בנקודת זמן שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, אף אם לפני כן או אחרי כן השתנה מצבו" (שוחט, גולדברג, פלומין "דיני ירושה ועזבון" עמ' 97-98). ירושהצוואה