פגיעה בגב בנהיגה בגלל בלימה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בגב בנהיגה בגלל בלימה: .1 לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שאירעה לתובע ביום 22.5.94היא פגיעה בעבודה על פי סעיף 79לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995(להלן - החוק). .2 התובע עובד כנהג שכיר בקואופרטיב דן, במשך למעלה מ- 20שנה. בתקופה של כ- 17שנה ברציפות שימש התובע כנהג אוטובוס, ובחמש השנים האחרונות נהג בקוים בינעירוניים (קו תל אביב - יהוד). .3 טענות התובע (כעולה מתצהירו) הן: א. התובע טוען כי ביום 22.5.94החל לבצע מסלול נסיעה באוטובוס בקו תל אביב (תחנת רדינג) - יהוד. במהלך נסיעתו החל לחוש כאבים קלים באזור עמוד השדרה הגבי התחתון ותחושת אי נוחות שאילצה אותו לשנות את תנוחתו על כיסא הנהג מידי כמה שניות. בשלב מסויים, תוך כדי נסיון לבלום את האוטובוס בפתאומיות, לחץ בחוזקה על דוושת הבלמים, כשלפתע חש ב"פיצוץ" בגבו. ב. מיד לאחר שחש בפיצוץ החל כאב חד לפלח את אזור גבו התחתון, אשר הקרין בעצמה רבה גם לעכוזו ולרגליו. התובע החל מתפתל בכסאו כשהוא מתייסר בכאבים, אך בשל העובדה שעדיין נותרו באוטובוס נוסעים רבים, לא נותר לו אלא להשלים את מסלול נסיעתו עד הגיעו חזרה לתחנת רדינג בתל אביב. ג. מיד עם הגיעו לתחנה, הודיע למנהליו כי נפגע בגבו במהלך נסיעתו וכי בעקבות פגיעתו והכאבים העזים שפקדו אותו, אין הוא מסוגל עוד לשבת על כיסא הנהג. ד. למחרת ביום 23.5.94, פנה התובע למרפאת קופת החולים שם נבדק ע"י רופא אשר שמע את תלונותיו ושחררו לביתו עם המלצה ל- 4ימי מנוחה מוחלטת במיטתו. אולם, הכאבים לא פסקו, ואף התגברו והמשיכו להקרין לעכוזו ולרגליו, והתובע נאלץ לפנות שוב ושוב למרפאות קופת החולים שם נבדק פעמים רבות ע"י רופאיו אשר מסיבות שאינן ברורות שילחוהו כלעומת שבא לביתו ואף לא דרשו לבצע צילומי רנטגן, , ctאו בדיקות הדמיה מגנטיות ..m.r.i ה. כל התקופה הנ"ל אל היה התובע מסוגל לעבוד ומלבד ביקוריו התכופים במרפאות קופת החולים, שכב מרבית היום על מיטתו והתייסר מכאבים. .4 הנתבע מכחיש כי לתובע אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטוען כי מחלת הגב אירעה על רקע מצב בריאותו הקונסטיטוציונלי. לחילופין טוען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת מחלת הגב של התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1 הגירסה, לפיה אירע לתובע התקף כאבי גב עקב בלימה פתאומית של האוטובוס, הופיעה לראשונה בכתב התביעה המתוקן ובתצהירו של התובע אשר הוגשו לבית הדין. .2 בטופס התביעה לדמי פגיעה שהוגש לנתבע כותב התובע במקום המיועד לתיאור התאונה: "עבדתי רק בנהיגה כמובן רק בחברת דן, וכתוצאה מכך נגרם לי כאב גב תחתון כאבי תופת בישיבה ובנהיגה במיוחד. כאבים קשים מאוד בנהיגה, בגב תחתון". התובע לא ציין את סיפור הבלימה הפתאומית. .3 כאשר פנה התובע לרופא קופת חולים, לא סיפר על ענין הבלימה הפתאומית שנטענה על ידו בבית הדין. על כל פנים - בכרטיס הרפואי לא נרשם דבר והרופא אף נתן לתובע תעודות מחלה (ולא תעודה לנפגע בעבודה) לתקופה ממושכת. .4 גם בטופס בל/ 250שהוא הטופס אותו ממלא המעביד ומופנה לקופת חולים לצורך מתן עזרה רפואית לעובד, נכתב בתיאור התאונה: "עבדתי בקו 36במשך המשמרת נגרם לי כאבי גב כתוצאה מהישיבה". התובע הודה בחקירתו הנגדית כי לא סיפר למעבידו על כך שנאלץ לבלום בפתאומיות וחש בכאבים עקב כך. הוא אף טען כי אין לו הסבר מדוע לא סיפר אז למעביד כאשר מילא טופס .250(עמ' 4שורה 15לפרוטוקול). .5 התובע אף הגיש באמצעות תביעה למבטחים לקביעת נכות. (מוצג ת/1). ועדה רפואית של מבטחים ישבה בענינו ורשמה מפיו את תולדות המקרה. הועדה כתבה כי " ב - 3.5.94בזמן נסיעה הרגיש כאב חד פנה למחלקת תאונות, קיבל חופשות מחלה ממבטחים". גם בפני הועדה לא ציין התובע כי בלם את האוטובוס בלימה פתאומית. התובע המציא תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה רק ביום 19.3.95אשר קבעה לו ימי אי כושר רטרואקטיבית מ- .23.5.94 באותה תעודה לא נכתב דבר בחלק המיועד ל"תיאור התאונה". .6 ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי התובע מעולם לא נשאל באופן ספציפי מה קרה לו ביום .22.5.94(עמ' 3לסיכומים). אין הדבר כך: התובע נחקר על ידי חוקר המוסד אשר גבה ממנו חקירה, (מוצג נ/1). בחקירה מסר התובע תיאור מפורט של עבודתו לרבות הקוים בהם נהג וסוגי האוטובוסים בהם נהג. התובע אף תיאר את סוגי הכיסאות עליהם ישב. כאשר ציין התובע כי מצאו שיש לו פריצת דיסק הוא נשאל במפורש: "כיצד אתה מקשר זאת לעבודתך" והתובע ענה: בגלל שאני עבדתי המון שעות והמון קוים. בשש שנים הראשונות עבדתי באוטובוסים עם כיסא לא אורטופדי...". התובע לא ציין ולו ברמז כי ביום הפגיעה הנטענת בלם בלימה פתאומית, ואין לצפות מהחוקר כי ישאל אותו על עובדה ספציפית שהיתה בידיעתו של התובע בלבד. .7כבר נפסק כי בית הדין רשאי להעדיף את דברי התובע לחוקר המוסד על פני דברים שאמר בפני בית הדין מה עוד שגירסותיו של התובע בבית הדין הן גירסות מאוחרות ומשופצות. (ראה דיון מח/42-0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יט' עמ' 471, וכן דיון נב/13-0 לאה מירון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' עמ' 82). .8ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי מדובר באדם פשוט. התרשמתי כי התובע יודע לשטוח את ענייניו בצורה מפורטת. גם בחקירה וגם בעדותו בבית הדין ידע לספר מיוזמתו פרטים רבים. כדי לספר את העובדות לאשורן די בכך כי התובע ישיח לפי תומו ויספר את האמת ואין צורך בהשכלה מיוחדת. יש לציין כי בשלב כלשהו, בעת הכנת הכתב התביעה המתוקן והתצהיר ידע התובע לספר את ענין הבלימה הפתאומית ולא ניתן כל הסבר כיצד אירע הדבר למרות היותו אדם פשוט. .9העולה מכל האמור לעיל הוא כי אני מעדיפה את הגירסאות המופיעות במסמכים שקדמו להגשת התביעה לבית הדין, ובעיקר את מה שנמסר בחקירה נ/.1 התובע לא ציין במסמכים הנ"ל כל אירוע תאונתי שניתן לקשור אותו סיבתית עם בוא האירוע ביום 22.5.94, וטען כי חש בכאבים תוך כדי ישיבה בעת נהיגה. .10כבר נפסק כי "על התובע להביא ראשית ראיה שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה בעבודה". (ראה דיון מד/90-0 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז' עמ' 93, בעמ' 97). באותו דיון הוגדר מהו "אירוע תאונתי": "ועתה לענייננו היכן וכיצד ניתן לאתר "אירוע תאונתי הקשור בפגימה"... לו אכן מדובר היה ב"דריכה לא נכונה כפי שתאר בעובדות", היה המצב שונה, אלא שמתיאור העובדות אין ללמוד שהדריכה חרגה כהוא זה מגדר דריכה נורמלית ושבלונית. המערער לא החליק, לא נפל, לא ניתר ולא מעד. גם לא דובר על תנוחה לא נכונה, על זוית לא נוחה, על ירידה מבוהלת או כושלת מהאוטובוס, על מכשול, על איבוד נעל, על מרחק בלתי רגיל בין האוטובוס והמדרכה, על גובה חריג של כבש האוטובוס, וכיוצא באלה דברים". .11התובע עסק בנהיגה בתנוחה של ישיבה שהיא תנוחה שגרתית ויומיומית ואין בה כדי להצביע על "אירוע תאונתי" כמשמעותו בחוק ובבפסיקה. יתר על כן - בחקירה נ/ 1סיפר התובע לחוקר כי מזה 10שנים הוא נוהג באוטובוסים חדשים מסוג "מאן", בהם יש כיסא אורטופדי, ואף ניתן לכוון את גובה הכיסא ותנוחת המשענת. יוצא איפוא, כי התובע לא הוכיח קיום אירוע תאונתי כלשהו ביום .22.5.94 .12 ובאשר לטענת המיקרוטראומות - טענה זו נזכרה לראשונה בכתב התביעה המתוקן ובתצהירו של התובע. בתצהיר טען התובע לראשונה כי נהג בכבישים בהם יש מהמורות אשר גרמו לזעזועים בעמוד השידרה. טענה זו לא הופיעה באף אחד מהמסמכים שקדמו לתצהיר. גם בחקירה לא מספר התובע לחוקר על מהמורות בדרכו. .13 לענין המהמורות יאמר כי התובע העיד שנסע מידי יום ממסוף רידינג ליהוד. דרך זו עוברת בכבישים בינעירוניים רגילים. התובע לא המציא כל נתונים מהרשויות המקומיות או ממע"ץ היכן מצויות מהמורות, אם בכלל. התובע אמנם העיד כי נסע בקו שנכנס למושב צפריה, ושם היתה דרך משובשת אך לפי עדות התובע הוא חדל לנסוע בקו זה 4.5שנים לפני מועד ישיבת העדות (בספטמבר 98') ומכאן שכבר מתחילת שנת 93' אין התובע נוסע בקו זה גם על פי עדותו שלו. .14 התובע לא הוכיח איפא קיום אירועים זעירים חוזרים ונשנים אשר יש בהם כדי ליצור תשתית להוכחת מיקרוטראומות. לכך יש להוסיף את דבריו של התובע כי הוא החל לסבול מעמוד השדרה 3שנים לפני מועד החקירה (כלומר מאמצע 92'). התובע היה בטיפול והכאבים חלפו ו לאחר חצי שוב חזרו מספר פעמים. .15 לסיכום - אני קובעת כי לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה ביום 22.5.94 ואף לא אירועים זעירים ו דין תביעתו להידחות. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות.כאבי גב / בעיות גבמשפט תעבורהעמוד השדרה