פיצויי פיטורים משכורת אחרונה

האם בגל המקרים משלמים פיצויי פיטורים לפי משכורת אחרונה ? עיקרון היסוד בחוק פיצויי פיטורים ותקנות פיצויי פיטורים הוא שסכום פיצויי הפיטורים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד, וזאת בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק. מטבע הדברים, במהלך תקופת העבודה, עובד מתקדם בעבודתו ועובר מתפקיד לתפקיד, וכן חלים שינויים בשכרו, הן בשיעור שכרו והן ברכיבי השכר המשולמים לו. בדרך כלל ובמהלך הרגיל של חיי העבודה השינויים הם לטובה, ושכרו של העובד עולה עם השנים. עיקרון היסוד בחוק פיצויי פיטורים הוא שהעובד נהנה מהקידום בעבודתו במקום העבודה, ולכן יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס השכר האחרון. רק במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו של העובד או שינוי בלתי רגיל בשכר, מחושבים פיצויי הפיטורים שלא על בסיס השכר האחרון בעד כל תקופת העבודה. ונפרט: תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כי במקרה שחל בשכרו של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור. כלומר, על פי תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים, יש להתעלם משינוי זמני שחל בשכרו של העובד (הן בהגדלה והן בהפחתה), להבדיל משינוי קבוע בשכרו של העובד. תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים, קובעת שבמקרה שעובד עבר מעבודה מלאה לעבודה חלקית או להיפך, יש לחשב את שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה באופן יחסי לחלקיות משרתו. כלומר, במקרה בו התרחש שינוי מהותי במתכונת עבודתו של העובד (משרה מלאה לעומת משרה חלקית או להיפך), יש לחשב את פיצויי הפיטורים בעד כל תקופת עבודה בנפרד. תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כי במקרה שחלה הפחתה בשכרו של העובד, אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון, יש לראות כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה. כאמור, המצב הרגיל הוא ששכרו של העובד עולה במהלך תקופת עבודתו. תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים מתייחסת לשינוי בלתי רגיל, בו חלה הפחתה בשכרו של העובד במהלך תקופת עבודתו, וקובעת כי במקרה כזה פיצויי הפיטורים בעד התקופה שקדמה להפחתה יחושבו על בסיס השכר האחרון ללא ההפחתה. סעיף 13א לחוק פיצויי פיטורים קובע כי במקרה של הפחתת שכר מכוח הסכם קיבוצי לרבות הסדר קיבוצי), באופן זמני או לתקופה קצובה מראש, חישוב פיצויי הפיטורים ייעשה על בסיס שכרו האחרון של העובד ללא ההפחתה. גם במקרה זה, החוק מתייחס לשינוי בלתי רגיל, הפחתה בשכר העובד, וקובע כי יש להתעלם ממנה בנסיבות המפורטות בסעיף 13א לחוק. בית הדין הארצי בפסיקתו יישם את עיקרון היסוד שנקבע בחוק פיצויי פיטורים ובתקנות פיצויי פיטורים, וקבע כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שתי תקופות העסקה (או יותר) כאשר חל שינוי מהותי במהלך תקופת במהלך תקופת העבודה, כמפורט להלן. בעניין גוטרמן [דב"ע (ארצי) שנ/ 107 - 3 מנפאואר (ישראל) בע"מ נ' צפריר גוטרמן, פד"ע כב 138 (1990), פסק בית הדין הארצי לעבודה כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים המשולמים לעובדת בנפרד לכל אחת מתקופות העסקתה, עקב השינוי המהותי שחל במתכונת העסקתה - העסקה במשרה מלאה בשכר חודשי בתקופה הראשונה לעומת העסקה בשעות בלתי קבועות על בסיס שכר שעתי בתקופה השנייה. בעניין איסר מזר [דב"ע (ארצי) נו/269 - 3 איסר מזר הסתדרות מדיצינית הדסה (25.2.1997)] דן בית הדין בזכאותו של עובד לפיצויי פיטורים אשר במהלך תקופת עבודתו הועסק כאח, כסטז'ר וכרופא בבית החולים. בית הדין אישר את קביעתו של בית הדין האזורי כי "בין תקופות ההעסקה השונות של המערער כאח, כסטז'ר וכרופא, חל שינוי יסודי, המחייב חישוב נפרד של פיצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה". העולה מן האמור הוא, כי על פי חוק פיצויי פיטורים, תקנות פיצויי פיטורים והפסיקה, חריגה מהכלל של חישוב פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון של העובד לאורך כל תקופת עבודתו תיעשה באחד משני מצבים: שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה; שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד. נטל ההוכחה כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד שכרו האחרון של העובד מוטל על הטוען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שכר בשיעור אחר. משכורתפיצויי פיטוריםפיטוריםפיצויים