טריקת דלת - תאונת עבודה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא טריקת דלת על היד - תאונת עבודה: התובעת, ילידת 1952 חדרנית במקצועה, עבדה אצל הנתבעת מאוגוסט 1987. לדבריה, ביום 25.12.93, בעת שהזיזה את דלת מרפסת אחד החדרים, נעה לפתע הדלת במהירות רבה על המסילה ונטרקה בעוצמה על ידה הימנית (להלן:ננ "התאונה").   כתוצאה מן התאונה נגרם לתובעת נזק.   התובעת טוענת כי התאונה נעוצה ברשלנות של הנתבעת.   הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות לתאונה והן בשאלת הנזק שנגרם בעטיה.   שאלת האחריות:בב שוכנעתי על פי בחינת הראיות שעמדו בפני, כי התאונה נגרמה לתובעת עקב כך שדלת מרפסת אחד החדרים, נעה במהירות על המסילה ונטרקה על ידה הימנית.   הלכה פסוקה היא, כי על הנתבעת כמעבידה של התובעת, מוטלת חובת זהירות מושגית להנהיג סדרי עבודה בטוחים ותקינים.   קביעת חובת זהירות אין משמעה שהנתבעת התרשלה.   אומנם התובעת נחבלה בידה במהלך עבודתה, אך רמת הזהירות המוטלת על המעביד אין משמעה החובה לבלום כל אפשרות להתרחשותה של תאונה (ראה ע.א. 169/89 בלייכפלד נ' אוניברסיטת בר אילן). ואכן התאונה יכולה להיות תוצאת סיכון רגיל וטבעי שנוצר בלעדי התרשלות (ראה ע.א. 145/80 וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש).   במקרה זה טוענת התובעת כי התאונה מקורה בשימון המסילות או תיקונן בסמוך למועד אירוע התאונה, מבלי לידע או להזהיר את התובעת בכך, ועל כן, בעוד התובעת רגילה למשוך את דלת המרפסת בכח רב, הרי הפעם, נסעה הדלת במסילה במהירות, וכף ידה של התובעת נתפסה בין הדלת לבין המשקוף.   התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שהחלפת הגלגלים ו / או תיקון דלת המרפסת נעשה מבלי לידע את העובדים, מבלי שקיבלו הדרכה, הנחיות ומידע בכתב על הסיכונים הכרוכים בעבודה ומבלי שהעסיקה איש בטיחות בעבודה, שיבדוק ויאשר כי התיקון המבוצע בטוח לעבודה וללא סכנת פגיעה.   התובעת והעדים מטעמה העידו כי בדרך כלל תזוזת דלתות המרפסות במסילתן הייתה קשה וכי נהגו לפנות ואף פנו, פעמים רבות, לאחזקת המלון, על מנת שיתקנו את הויטרינות (דלתות המרפסות) כך שלא יהיה קשה להזיזן, כי לעיתים פעלו אנשי התחזוקה והחליפו בהתאם לבקשות ולפעמים לא, וכי כאשר החליפו את גלגלי הויטרינה הייתה זו זזה מהר מאוד במסילתה.   התובעת העידה כי הייתה בעיה קבועה עם תנועת הויטרינות על המסילה וכי היא עצמה נתקלה לא פעם בתיקון כזה של דלתות המרפסות, וכי הייתה עדה, לא פעם, לתוצאותיו בשטח (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 6).   הלכה פסוקה היא כי גם על העובד לגלות תשומת לב ועירנות לסכנות הטמונות בעבודתו מעצם טיבה ומהותה (ע.א. 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל).   התובעת בהיותה חדרנית מנוסה, בעלת ותק של שש שנים אצל הנתבעת, אשר עסקה בעבודות ניקיון החדרים, עבודה אשר כללה גם הזזת ויטרינות כפעולה יומיומית ושיגרתית, שהיתה ערה ומודעת היטב לכך כי בויטרינות נדרשת מידי פעם עבודת תיקון וזו מבוצעת בהתאם, הייתה צריכה להיות ערה לסכנה הטבעית שבעבודה עם ויטרינות אלה.   לא שוכנעתי כי היה צורך בקבלת הדרכה בכתב באשר לאופן הזזת הויטרינות או לבקרה וביקורת שוטפת של איש בטיחות. בעת קבלתה לעבודה הודרכה התובעת כיצד לנקות את החדרים ובכלל זה את הויטרינות, והוצמדה לחדרנית ותיקה. מאז ועד התאונה שימשה התובעת בתפקידה משך למעלה משש שנים.   לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, בין השאר את פעילות הנתבעת ופעילות התובעת, מצאתי לחלק את האחריות בין התובעת לנתבעת באופן שהנתבעת חבה ב - 80% ואילו לתובעת אשם תורם ביחס של 20%.   שאלת הנזק:וו הנכות הרפואית:ננ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, חוות דעתו של ד"ר רינות המומחה מטעם ביהמ"ש, תהא מכריעה בנוגע לנכותה הרפואית של התובעת.   ד"ר רינות בדק את התובעת ביום 14.3.00. בבדיקה אובחן מצב לאחר חבלה בכף היד או בשורש כף היד, אך בבדיקה הגופנית נמצאו סימנים שונים, להם אין הסבר אנטומי רפואי הגיוני.   לאור האמור ומשלמומחה לא הוצג כל רישום אודות מצב קודם, הגיע המומחה למסקנה כי הסבירות שהחבלה (בתאונה) היא שגרמה לתסמונת שורש היד עולה לאין ערוך על הסבירות שמדובר במצב תחלואתי טבעי ולפיכך המליץ בפני ביהמ"ש, להכיר בקשר הסיבתי.   ואולם מסתבר כי בתאונה מאוחרת לתאונה נשוא התביעה דנן, תאונה מחודש ספטמבר 1998, נפגעה התובעת ופגיעתה המאוחרת גרמה לבעיות בצוואר ונימול בכל הגוף.   התובעת לא מסרה כל מידע או פרטים על התאונה המאוחרת בעת שנבדקה ע"י מומחה ביהמ"ש, ומידע זה גם לא היה בידיעת הנתבעת במועד עובר לבדיקת התובעת אצל המומחה.   על סמך המידע שעמד בפני המומחה במועד ביצוע הבדיקה (כאמור ללא מידע על התאונה המאוחרת), העריך המומחה את הנכות הצמיתה שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתאונה בשיעור 8% (על פי סעיף 31 (4) א' | - || (בהתאמה)).   הנכות התיפקודית:בב התובעת טוענת כי נכותה התיפקודית עולה על הנכות הרפואית שנקבעה לה, כי נכותה הגבוהה ביד ימין, היא היד הדומיננטית, מגבילה אותה בעבודה פיסית קשה, ובמיוחד שהתובעת במקצועה חדרנית. לפיכך טוענת התובעת לנכות תיפקודית בשיעור של 15% לפחות.   הנתבעת טוענת כי אם לתובעת מגבלות רפואיות כיום, הרי הן נובעות מהתאונה המאוחרת, ובהיות הליקויים, כתוצאה מהתאונה המאוחרת מפוזרים באיברים שונים, אין ספק יש להם השפעה - אפילו לגרסת התובעת, על כושר תיפקודה הכללי.   לפיכך טוענת הנתבעת כי מצבה של התובעת נכנס בגדר ההלכה לפיה, כאשר מדובר בנזקים משתי תאונות, שהשניה בהן משמעותית, עוצרת השניה (ולפחות מקהה) את נזקי התאונה הראשונה.   לאחר שבדקתי את כל חומר הראיות שעומד בפני, מצאתי ראשית כי התובעת נוטה להגזים בתיאור מגבלותיה ועושה זאת בעקביות, אצל הגורמים אצלם נבדקת או נשאלת בסוגיה, כגון אצל ד"ר רינות, מומחה ביהמ"ש, אצל גב' נוטה, מרפאה בעיסוק בבי"ח שיבא (כמפורט בחוו"ד של ד"ר רינות) ואף בביהמ"ש מסרה עדותה כאשר בדבריה ועמידתה ניכרו בבירור סימני אי אמירת האמת. ניכר היה בבירור שמתוך מגמה להפיק את המירב מהתביעה, לא בוחלת התובעת בכל אמצעי ובכלל זה מוחלת על אמירת האמת. לפיכך נדרשתי לבדיקה זהירה ומדוקדקת של חומר הראיות.   מחומר הראיות עולה כי לאחר התאונה נושא תביעתינו חזרה התובעת לעבודתה כחדרנית אצל הנתבעת ועבדה ברציפות משך חמישה חודשים.   כן הוכח בפני כי גם ממועד סמוך לתאונה ועד היום, עוסקת התובעת בעבודות ניקיון של חדר המדרגות בבניין בו הינה מתגוררת.   לפיכך, מחומר הראיות עולה אינדיקציה ברורה באשר ליכולתה של התובעת בביצוע עבודות פיסיות של ממש.   נתונים אלו, תוך שקלול שאר חומר הראיות, מביא אותי למסקנה כי נכותה התיפקודית של התובעת היום, אכן נמוכה מהנכות הרפואית שנקבעה לה, ולנוכח האפשרות שמיגבלה זו תבוא לידי ביטוי מוגבר בעתיד, הנני קובעת את נכותה התיפקודית של התובעת בשיעור של 5%.   הנזק:וו 1. הפסד השתכרות בעבר ולעתיד:ננ עובר לתאונה עבדה התובעת אצל הנתבעת ושכרה, משוקלל להיום עומד על כ - 4,050 ₪ .   בשל התאונה (והניתוחים שעברה הקשורים עם התאונה) הייתה התובעת באי כושר מלא, למשך שלושה וחצי חודשים (על פי אישור המל"ל).   לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ לתקופת אי הכושר המלא.   בתקופת אי הכושר החלקי (על פי אישורי המל"ל), לא חזרה התובעת לעבודתה ולא קבלתי כל הסבר המניח את הדעת מדוע נמנעה התובעת לחזור לעבודתה ולו באופן חלקי. לאחר תקופת אי הכושר החלקי, פוטרה התובעת מעבודתה אצל הנתבעת (תוך קבלת פיצויי פיטורין) ומאז עובדת במקומות שונים ובין השאר גם בעבודות נקיון של חדר מדרגות.   לפיכך, לאחר שבחנתי את פועלה של התובעת בתקופה בה שוב לא הייתה באי כושר מלא לעבודה ולמעשה עד היום, לאור העובדה שהנכות, הגם שיוצרת קושי, אין לה השפעה של ממש על תיפקודה של התובעת, ותוך שאני לוקחת בחשבון את החשש הקטן לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובעת בעתיד, מצאתי לפסוק לה סכום גלובלי בעבור הפסד השתכרות בעבר ולעתיד (למעט תקופת אי הכושר המלא), שהינו פועל יוצא של השיקולים דלעיל, בסך כולל של 30,000 ₪.   2. הוצאות רפואיות ועזרת צד ג':בב א. הוצאות רפואיות:וו נוכח העובדה כי מחד גיסא לא הובאה כל ראיה באשר לשיעור ההוצאות שנגרמו לתובעת, מאידך גיסא ברור כי לתובעת נגרמו הוצאות מסויימות בסמוך לתאונה ולניתוחים, בשל השתתפותה בעלות התרופות, לפיכך אני קובעת פיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי של 500 ₪.   לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעתיד, לאור ההלכה הפסוקה בעניין.   ב. עזרת צד ג':ננ התובעת הייתה באי כושר מלא משך כשלושה וחצי חודשים, בסמוך לאחר התאונה ובתקופת הניתוחים.בתה הבוגרת של התובעת, המתגוררת עמה, סעדה אותה בתקופה זו. לא הוכח הפסד השתכרות של בתה של התובעת בתקופה הרלוונטית. לפיכך אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על 1,000 ₪.   לאור שעור נכותה של התובעת, אינני מוצאת מקום לפסוק לה פיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד.   3. כאב וסבל:בב בהתחשב בסוג הפגיעה, משמעות הנכות וחומרתה ושני הניתוחים שעברה התובעת בקשר עם הפגיעה, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על 20,000 ₪.     4. ניכויים:וו מהסכומים האמורים לעיל, יש לנכות סכומים שהתובעת קיבלה מהמל"ל, על פי אישור המל"ל נ / 6 כשהם משוערכים ליום הניכוי בפועל.   כן יש להפחית 20% בשל רשלנותה התורמת של התובעת לאירוע התאונה.   5. הוצאות ושכ"ט עו"ד:ננ משקבלתי תביעת התובעת, תשא הנתבעת בהוצאות המשפט ובכלל זה תחזיר לתובעת הסכום ששילמה למומחה ביהמ"ש, צמוד ונושא ריבית מיום התשלום.   כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד של התובעת בשיעור של 20% מהסכומים שנפסקו לעיל, לאחר הניכוי, בצירוף מע"מ.    תאונת עבודהטריקת דלת