בקשת מעצר עד תום ההליכים בעבירות גניבה חקלאית

1. לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] התשנ"ו – 1996.   2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של השגת גבול בכוונה לבצע גניבה, גניבה בנסיבות מיוחדות, נהיגה פוחזת של רכב, חבלה במזיד ברכב, ומסירת ידיעה כוזבת. על פי הנטען בכתב האישום ביום 15.3.11 נכנס המשיב ללול השייך למתלונן (מר חג'ג') במשק מס' 39 במושב שלווה, גנב 13 תרנגולי הודו והעמיסם על טנדר מסוג איסוזו (להלן:"הטנדר"). בעוד הוא מנסה לגנוב 12 תרנגולי הודו נוספים, הגיע למקום מר מגידיש (להלן: "צפריר") ומשנוכח בכך המשיב, נכנס לטנדר על מנת להמלט מהמקום. צפריר החל לנסוע אחריו ברכבו שלו (להלן: "רכבו של צפריר") וכשהגיעו השניים לצומת אבן שמואל נעצרו ברמזור אדום והמשיב אשר נעמד לפני צפריר פתח לפתע בנסיעה לאחור והתנגש בעוצמה ברכבו של צפריר תוך שהוא גורם לו לנזקים . המשיב אף המשיך בנסיעה בשטח פתוח לכוון מושב נועם כשצפריר נוסע אחריו ובכביש 35 החל אף לנסוע נגד כוון התנועה ובעוד צפריר מבקש לעקוף אותו על מנת שיעצור, הסיט המשיב את הטנדר לכוון רכבו של צפריר והתנגש בו. כתוצאה מכך הסתחרר הטנדר, התנגש במעקה הבטיחות ונעצר והמשיב יצא הימנו ופתח בריצה לכוון מושב שדה משה. עוד מציין כתב האישום כי בבוקר יום 16.3.11 מסר המשיב במשטרת ערד ידיעה כוזבת אודות גניבת רכבו 3. בכל הנוגע להיבט הראייתי מפנה המבקשת בפרט להודעות שנגבו לרבות מצפריר ומהמתלונן וכן לדוח איכון של הטלפון הסלולארי של המשיב הימנו עולה כי שהה במושב שלווה בעת ביצוע העבירה ובמושב שדה משה בעת ביצוע ההתנגשות. למשיב מצידו אין הסבר לממצאי האיכון. אשר לעילת המעצר, המבקשת מפנה לנסיבות ביצוע העבירות ומהותן המלמדות לשיטתה על סיכון בטחון רכוש הציבור. למשיב שלוש הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות וכן תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן 4 חודשים. כן תלויים ועומדים 4 תיקי מב"ד שהוצגו בפני בית המשפט וכמפורט בסעיף 5 לבקשה. אלו כוללים אף עבירות רכוש והמבקשת מוסיפה ומציינת כי בשלושה מהן נמחקו כתבי האישום והוגשו מחדש עקב אי איתורו של המשיב ואי התייצבותו לדיונים בבית המשפט. נסיבות מצטברות אלו יש בהן כדי ללמד לשיטת המבקשת כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה. 4. ב"כ המשיב טען באריכות בהתייחס לראיות המצויות בתיק החקירה כמפורט בפרוטוקול הדיון, תוך הוא שם דגש על אי אמינות הגירסאות, ובפרט זו של צפריר המתיימר להצדיק מעשיו, על גרסת המשיב מנגד ולפיה שהה בביתו בעת התרחשות הארועים, כמו גם על מחדלי חקירה שונים והעדר צו שיפוטי המלמד על היתר שניתן לגביית נתוני האיכון הנוגעים למספר הטלפון הנייד של המשיב, שאין חולק באשר לזהותו: 050/3780669 (להלן: "מספר הנייד"). המשיב לטענתו אף נמצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף בהתייחס להודעה שמסר בדבר גניבת הטנדר. לשיטתו, ראיות לכאורה כנדרש אין בנסיבות העניין ומכל מקום כרסום ממשי יש באלו. לצפריר אינטרס במסירת גירסה כוזבת הואיל וחברת הביטוח אינה נכונה לכסות את נזקי רכבו של צפריר בהיותו מעורב במרדף יזום. זאת ועוד, בסופו של דבר עסקינן בעבירות רכוש שאין בהן כדי להקים עילת מעצר ואין כל הצדקה כי המשיב יעצר בבחינת מקדמה על חשבון העונש ובעוד ההליך המשפטי צפוי להימשך זמן. דיון והכרעה: 5. בכל הנוגע לחובת המבקשת בהיבט הראייתי קובעת הפסיקה על רקע הלכת זאדה כדלקמן: "הלכה ידועה היא כי לצורך ההכרעה בשאלה האם יש מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו אם לאו, יש לבחון את חומר הראיות הגולמי, טרם עיבודו במסגרת ההליך הפלילי. בשלב זה של המעצר, יש לבחון האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של הנאשם בסיום המשפט, בהתבסס על מלוא חומר החקירה, לרבות זה התומך בעמדת הנאשם, כאשר חומר הראיות טרם עבר את "מסננת" החקירה הנגדית". (מובא מתוך בש"פ 10234/08 נאיף אבולקיעאן נ' מדינת ישראל ; כן ראה בש"פ 8587/95 זאדה נ. מ"י ; בש"פ 10638/05 נאיף גבוע נ' מדינת ישראל).   6. מתוך עיוני בתיק החקירה עולים הממצאים הלכאוריים הבאים ואתייחס אך לעיקר הדברים: גילוי דבר הגניבה נעוץ באבחנתו של עובר אורח לכאורה – מר משה גואטה אשר צעד באזור ברכב טנדר הנוסע כבוי אורות לכוון שטחי מושב שלווה. הואיל והדבר עורר את חשדו, התקשר למר יובל מגידיש שהינו שכנו כך משתמע ובעל השטח הנדון. יובל מגידיש מאשר בהודעתו את האמור בהודעתו של מר משה גואטה כאמור ומציין כי יצא ברכבו לכוון השטח ונוכח בטנדר הנדון אשר החל לנסוע לכוון תוך המושב. בשלב זה הזעיק טלפונית את צפריר מהמושב וזה הגיע ברכבו שהינו רכב מסוג פולקסווגן 4X4 והחל במרדף אחר הטנדר כשיובל אחריהם במספר דקות. לדבריו הזעיק במקביל את משטרת ישראל, אולם לא נוכח בהתנגשות בין רכבו של צפריר לטנדר וכשהשיגם היה הדבר לאחר ארוע ההתנגשות ולאחר שנהג הטנדר נמלט. על פניו אכן קיימת אי התאמה בין גירסת יובל לפיה צפריר היה לבדו ברכב ולדוח הפעולה של רמ"ח שבתאי צלקשווילי בהקשר זה, לעומת העולה מדוח פעולה של רס"ר דרדור אבי לפיו לצד צפריר ישב ברכב בחור ששמו עמק מגידיש. יצויין עוד כי בדיווח מוזכר כי לטענת השניים ראו את הרכב במושב בלי אורות, עקבו אחריו וזיהו אותו גונב תרנגולי הודו ומעמיסם על רכבו. אמנם צפריר אינו מאשר כי ראה את נהג הטנדר גונב מהלול, אולם הוא מסביר מדוע הסיק כי בגניבה עסקינן כמפורט בהודעתו באופן מניח את הדעת. הודעתו של צפריר היא למעשה הראיה המרכזית והיחידה בכל הנוגע למהלכי המרדף וההתנגשות ברכבו כמפורט בכתב האישום. בהודעתו אף מציין צפריר תאורו של נהג הטנדר כאדם נמוך עם מעיל בצבע עכבר ושיער קצוץ. אין חולק באשר לממצאי האיכון הקיימים בתיק בהתייחס למספרו הנייד של המשיב ואין ספק באשר לחשיבות ממצאים אלה לצורך תיק זה שכן יש באלו כדי לסתור את גירסת המשיב בהודעתו לפיה היה כל העת ביישוב כסייפה, תחילה בבית הקפה ובהמשך משלא מצא את מפתחות הטנדר בו נסע, חזר רגלית לביתו, שם שהה מהשעה 21:00 ועד לשעות הבוקר ולצד הוריו ואחיו סלמאן. למחרת בבוקר חזר למקום ומצא לטענתו כי הטנדר נגנב. המשיב מודה כי נהג הגם שרשיונו לא חודש. לדבריו הוא שמשתמש בטנדר רוב הזמן ובתאריך הנדון היה הטנדר ברשותו הוא בלבד. עוד מוסיף המשיב כי מכשיר הנייד השייך לו היה צמוד אליו בכל השעות הרלוונטיות להתרחשות הארועים נשוא האישום. עת מטיח החוקר במשיב את ממצאי האיכון, טוען המשיב כי אין הדבר אפשרי וכי אין לו הסבר לממצאים אלה. 7. בבואי לסכם את מכלול הראיות בתיק ועל רקע "הלכת זאדה", סבורה אני כי אף בהינתן הדעת להשגותיו המרובות של ב"כ המשיב בטיעוניו, הרי שעדיין יש במכלול כדי לענות על "הלכת זאדה" ולשמש בסיס ראייתי לכאורי למיוחס למשיב ובפרט בכל הנוגע לעצם מעורבותו בארוע הנדון: לא ניתן להתעלם מזיקתו הברורה של המשיב הן לטנדר והן למספר הנייד אשר שימשו על מנת להוביל אליו הוא. עם זאת סבורה אני כי משקלן של הראיות בכל הנוגע לחלק המייחס למשיב התנגשות יזומה ברכבו של צפריר, הרי שזה פחות הינו במידת מה. אכן יש מקום לתהות באשר לנסיבות התרחשות ההתנגשות ונוכחותו אם לאו של עמק מגידיש לצד צפריר. נראה כי אף ישנו אינטרס בגירסת צפריר במתכונתה, אולם ועדיין אין הדברים מגיעים לכדי סתירה מהותית המצדיקה לסטות מהכלל לפיו בשלב זה בית המשפט אינו שוקל את מהימנות העדים. לא נעלמה מעיני העובדה שבסופו של דבר לא נחקרו הורי המשיב ואחיו על מנת לבחון את טענת אליבי מצד המשיב. עיון בתיק מלמד אודות ניסיונות שנעשו בעניין זה ביום 27.4.11 (ראה מזכר החוקר איציק וכן מזכרו של רמ"ח שבתאי צלקישווילי). ניתן אולי לומר כי נוכח חשיבות העדויות היה מקום לנסיונות נוספים ומשמעותיים יותר, אולם לא ניתן לומר כי המבקשת התעלמה כליל מטענת המשיב ולא ניתן לומר כי עסקינן באליבי אובייקטיבי כשמכך עשויה היתה להיגזר עוצמתו וחשיבותו. משקל מסויים יינתן להיבט זה בתוצאה. אשר לטענה בדבר העדר צו שיפוטי לקבלת נתוני האיכון, הרי שבעניין זה טוענת ב"כ המבקשת כי חזקה שניתן, אלא שלא עלה בידה לאתרו. בעניין זה אומר כי עסקינן בענייני קבילותן של ראיות שמקומם הנכון הינו בתיק העיקרי. כך גם אינני נדרשת לדקויות נוספות עליהם עמד ב"כ המשיב ואשר סבורה אני כי מקומן בהליך העיקרי. 8. אשר לעילת המעצר הנטענת, אמנם בעבירות רכוש עסקינן, אולם לא בעבירת רכוש גרידא. יתרה מכך, אף בהתייחס לעבירות רכוש כבר קבעה הפסיקה כי אף באלו יכול ותקום עילת מעצר הן מחמת נסיבות ביצוע העבירה כמשתקף מ"הלכת רוסלן"  (בש"פ 5431/98, 5571/98, רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פד"י נב(4) 268 - עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים) והן מחמת זהותו של העושה כאמור בבש"פ 11136/03, מדינת ישראל נ' איטח ואח' ובבש"פ 3453/05, אברג'ל נ' מדינת ישראל, שם נאמר: "... ואולם הפסיקה קבעה כי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. ... על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולענין המסוכנות – לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן... נסיבות העבירה מזה, עברו המכביד של נאשם מזה, עלולים להוות עילת מעצר אף בעבירות רכוש. כבוד האדם של הנאשם הוא אבן יסוד, המובנית גם בחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה-מעצרים), על בית המשפט להידרש אליו, אך אל יישכח גם כבוד האדם של הקורבנות, ואף בעבירות רכוש תתכן השפלה ופגיעה". בענייננו סבורה אני כי נסיבות המעשה שמלוות היו בהימלטות באופן שיש בו כדי לסכן את שלום הציבור ונסיבות העושה כמפורט בבקשה ולעיל יש בהן כדי להצטרף בהחלט להקמתה של עילת מעצר. אין לדעת כיצד עלול להסתיים נסיון נוסף ככל שיהא מצד המשיב לבצע עבירות רכוש באם לא תוגבל חירותו. בהקשר זה ראה דברי כב' השופט י.עמית בבש"פ 45/10 פאדי מסאורה נ' מ"י: "כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר. ... אלא שהעבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה.." 9. עם כל זאת, גם כאשר קיימת עילת מעצר ולו גם בעבירות חמורות, נותרת בעינה חובת בית המשפט לבדוק באם ניתן להסתפק בחלופה אשר תבטיח את תכלית המעצר ואשר פגיעתה בחירותו של המשיב פחותה ממעצר הינה. (ראה בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן ).   על החלופה הנשקלת להבחן תוך הינתן דעתו של בית המשפט לטיבם של מעשה העבירה ושל עושה מעשה העבירה, ומידת יכולתו של בית המשפט ליתן אמון בו. ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י; בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י. המשיב מצידו הציע בעניין זה את אביו על מנת לשמש לו כערב ובנסיבות העניין אינני מוצאת מקום לשלול על הסף אפשרות כאמור. בית המשפט ישמע לפיכך במעמד הדיון עתה את פרטי החלופה המוצעת וישקול באם יש בה כדי ליתן מענה הולם. זכות ערר כחוק. גניבהמעצר עד תום ההליכיםמעצרחקלאותבקשת מעצר