ביטוח לאומי: אחוזי נכות לגננת בגלל הרמת ילדים

ביטוח לאומי: אחוזי נכות לגננת בגלל הרמת ילדים 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.12.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת 12.5% נכות יציבה מיום 1.10.12 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערערת: 2.1 טעתה הוועדה עת לא פעלה בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה ועת לא הפעילה את תקנה 15 במלואה. 2.2 טעתה הוועדה עת לא נימקה החלטתה באופן מאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה תוך התייחסות למלוא הפגימות והתלונות של המערערת. 2.3 בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה להתייחס לנושא הכיפוף לפנים והרמת ילדים כעולה מפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה שכן מדובר בחלק מהותי ממשימות העבודה השוטפות של המערערת. 2.4 המערערת לא נדרשה להמציא נתונים המעידים על היותה מועסקת (יש לציין כי המערערת לא היתה מיוצגת באותה עת) אם לאו כאשר הוועדה הסתמכה על נתונים שגויים כי לכאורה המערערת עבדה תקופה בת חצי שנה לאחר האירוע שהוכר וחודש נוסף בתקופה שבין 8/13 ל- 9/13. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין קודם של כב' סגנית הנשיא קציר מיום 30.9.13. פסק הדין הורה לוועדה לאפשר למערערת לטעון בפניה ולהתייחס לטענות שתועלנה בפניה ופה ניתנה הזדמנות למערערת לטעון טענות אכן ספציפיות שלדעתה מונעות ממנה את סוג העבודה הקודם ועל פיהן להסביר לוועדה מדוע יש לדעתה להפעיל את התקנה במלואה תחת ההפעלה של הרבע. בפועל המערערת לא ניצלה את ההזדמנות, ניתן לראות בסעיף 20 לפרוטוקול שהיא לא דיברה בכלל על אופי העבודה ועל הנושא של הכיפוף עם הילדים וכו' היא רק מסרה שהיא לא עובדת ולא נכנסה לנושא שפסק הדין אפשר לה לטעון. הוועדה כבר בישיבה שקדמה לפסק הדין מיום 20.3.13, מצאה שיש מקום להפעיל תקנה 15 ברבע כיוון שקיים קושי מסוים לעבוד בעבודה שדורשת כיפוף לפנים ו/או הרמת ילדים. הפרוטוקול הקודם הוא חלק מהפרוטוקול של היום והוועדה הוסיפה ופרטה באופן מנומק ומפורט מדוע היא סבורה שאין מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה אלא אך ורק ברבע והנימוקים הנוספים מתייחסים לכך שגם לפני התאונה יש רישומים רפואיים בכרטיס הרפואי על כאבי גב וקושי בתנועה והגבלות ומכאן הוועדה למדה למעשה שגם כיום אין שינוי במצבה בהשוואה לפני התאונה וכפי שעבדה אז יכולה להמשיך בעבודה בהגבלה הקלה ביותר בה התחשבה הוועדה והפעילה תקנה 15 ברבע. 3.2 הוועדה מציינת בנוסף לגבי התנאי הנוסף להפעלת תקנה 15 שהמערערת היתה רשומה בשירות התעסוקה כדורשת עבודה במהלך שנת 2013 וכאמור התמונה המצטיירת היא ברורה שלמעשה באשר לתנאי הראשון של מסוגלות לעבודתה הוועדה מנמקת בצורה מפורטת את הפעלת תקנה 15 ברבע ואין כל פגם משפטי בפעולתה שכן גם המערערת עצמה לא הציגה כל נימוק חדש או נוסף או מסמך נוסף שהתאפשר לה על פי פסק הדין והיא לא עשתה כן ועל כן פסק הדין קוים במלואו, המערערת לא קופחה אלא להפך הוועדה התחשבה בה ומעבר לכך הטענות הן לכל היותר רפואיות אבל אין פגם בהתנהלות המשפטית על פי פסק הדין ולכן מבוקש לדחות את הערעור. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינה של המערערת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק דין שניתן על ידי בתאריך 30.9.13 בו נקבע כי: "5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהטעמים הבאים: א. באשר לתלונות המערערת בדבר כאבים ונימול ברגליים, הרי שעולה מפרוטוקול הוועדה (סעיף 7) כי הוועדה בחנה את יציבות ההליכה, כולל על אצבעות ועקבים, בחנה את כוח השרירים, ההחזרים הגידיים והתחושה בגפיים וקבעה כי הם "שווים וזהים דו צדדית". משכך, אין לומר כי הוועדה לא שעתה לתונות הרפואיות שהועלו. ב. יחד עם זאת, מצאתי כי נפל פגם בהנמקתה של הוועדה בכל האמור בהפעלת תקנה 15. כל מה שנאמר על ידי הוועדה בהקשר זה הוא "באשר להפעלת תקנה 15 הוועדה בדיעה שיש מקום להפעיל תק' 15 ברבע כיוון שקיים קושי מסוים לעבוד בעבודה שדורשת כיפוף לפנים ו/או הרמת ילדים" (סעיף 10 לפרוטוקול). כאמור המערערת התפרנסה כגננת המטפלת בילדים בגיל הרך ובמשך שנים ארוכות. אם אכן סוברת הוועדה כי הפגיעה בעבודה מגבילה את אפשרות הכיפוף לפנים והרמת הילדים, פעולה המהווה לכאורה חלק מהותי ממשימות העבודה השוטפות של המערערת - לא ברור מדוע החליטה להפעיל את התקנה באופן חלקי. היעדר הנמקה מספקת מהווה פגם משפטי המצדיק את התערבותו של ביה"ד במסגרת ערעור זה. 6. אשר על כן, הערעור, מתקבל. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב. הוועדה תזמן את המערערת ותאפשר לה לטעון בפניה בענין הפעלת תקנה 15. הוועדה תשקול עמדתה באשר לשיעור הפעלת תקנה 15, בהתייחס לטענת המערערת כי הגבלת התנועות בגב מונעת ממנה לעבוד במקצועה כגננת. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת." (ההדגשות הוספו א.ק). 6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. 7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 18.12.13 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציינה כי מאז הניתוח אינה עובדת וגם 3 חודשים קודם לניתוח לא עבדה, אינה מועסקת ואינה משתכרת. 8. הוועדה ביצעה בדיקה מקיפה של המסמכים שבתיק ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "הוועדה עיינה בפס"ד והאזינה לנפגעת. לדבריה כבר כ- 3 חודשים קודם לתאונה לא עבדה בגלל כאבי גב. התאונה היתה ב- 8.2.12 ולדבריה כעובר כשבועיים מיום "התאונה" נותחה. מעיון בכרטיסה הרפואי עולה, כי כבר ב- 25.12.11 קודם לתאריך התאונה סבלה מכאבי גב עם קושי בתנועה וב- 1.1.12 כ- 10 ימים לאחר מכן שוב מצוין שהיא עדיין סובלת מכאבים והגבלה בתנועות והטיה קלה של הגב לימין. מכאן ניתן ללמוד למעשה גם כיום אין שוני במצבה בהשוואה מלפני התאונה וכפי שעבדה אז יכולה להמשיך בעבודה בהגבלה הקלה ביותר בה התחשבה הוועדה והפעילה תקנה 15 ברבע. הוועדה לא משוכנעת שמצבה אינו מאפשר את המשך עבודתה. מתוך הנתונים הקיימים בביטוח לאומי עולה, כי הנפגעת רשומה כעובדת בחודשים שלאחר הפגיעה ב"אור חדש" וזאת עד 9/12 וכן ב- 9/13 בפעוטון דבורה בנשר. כן נרשמה בשירות התעסוקה כדורשת עבודה במהלך שנת 2013. " (ההדגשות הוספו א.ק). 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה כי לאור המפורט במסגרת ממצאיה אין היא מוצאת לנכון לשנות מהחלטתה. 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 12. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי קביעת הוועדה לא נומקה על ידה באופן המאפשר התחקות אחר הקביעה ובכך נפל פגם בהחלטת הוועדה כפי שיפורט להלן. 13. בפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה נקבע כי הפגם שנפל בהחלטת הוועדה הוא היעדר הסבר של הוועדה כיצד בהתחשב בנכות שנקבעה למערערת שמתקשה בכיפוף לפנים והרמת ילדים האם אין באמור משום אובדן מקצוע בשים לב לעובדה כי המערערת הינה גננת במקצועה והאם פעולות אלה אינן מהוות חלק מהותי מפעולות העבודה הנדרשות - ולכן נדרשה הוועדה לשקול בשנית הפעלת תקנה 15 ולהתייחס לטענה כי הגבלה בתנועות הגב אותן מצאה הוועדה מונעות מהמערערת כטענתה לעבוד במקצועה כגננת. 14. הוועדה נשוא הערעור כעולה מהפרוטוקול דנה בשני נושאים: האחד - כאבי הגב מהם סבלה המערערת לפני הפגיעה שאינו רלבנטי לפסק הדין ולשאלת הפעלת תקנה 15 מקום שהוועדה כבר קבעה בעניינה של המערערת נכות בגין התאונה שהוכרה. השני - מנתוני העסקתה של המערערת לאחר הפגיעה כשמתוכם לדברי הוועדה הועסקה המערערת כחודש בפעוטון, וקיבלה שכר מהמקום בו הועסקה עובר לפגיעה כחצי שנה לאחר הפגיעה המשך העסקתה. הוועדה סיכמה קביעתה בציינה כי אינה משוכנעת שמצבה של המערערת אינו מאפשר המשך העסקתה. 15. בפרוטוקול הוועדה אין כל התייחסות לשאלה האם יש בהגבלה בכיפוף לפנים וחוסר האפשרות להרים ילדים כדי להצדיק הפעלת תקנה 15 ב-1/4 בלבד כפי שקבעה הוועדה וזאת ביחס למקצועה של המערערת. דברים אלה לא נאמרו במפורש על ידי הוועדה ואין כל התייחסות לשאלה באם המערערת מסוגלת להמשיך במקצועה בהתחשב במגבלות אלה. זאת ועוד קביעתה של הוועדה בשאלת הפעלת התקנה חייבת שתהא על דרך החיוב או השלילה אך בשום פנים ואופן לא על דרך הספק מקום שבו הוועדה תמהה וסבורה כי המערערת מסוגלת לחזור לעבודתה אין להבין מדוע בחרה הוועדה להפעיל התקנה באופן חלקי בשונה מאי הפעלת התקנה מקום בו סבורה הוועדה כי המערערת מסוגלת לחזור לעבודתה הקודמת. 16. לאור האמור לעיל ומשלא עלה בידי הוועדה להתמודד עם מורכבותו של הערר שבפניה, ומשמדובר בהחזרה שנייה לוועדה יוחזר עניינה של המערערת לוועדה רפואית בהרכב חדש, אשר תבחן את הערר מראשיתו. פרוטוקולים של הוועדה וועדות רפואיות לעררים לא יונחו בפני הוועדה. 17. על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 18. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. גננות (גן ילדים)ביטוח לאומיאחוזי נכותנכותקטינים