בקשת רשות להתגונן שנדחתה מהווה השתק פלוגתא

בקשת רשות להתגונן שנדחתה מהווה השתק פלוגתא בפס"ד בן ברוך הוסיף בית המשפט והבהיר, כי בעל דין שהגיש בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר וזו נדחתה, יהא מנוע מלהעלות את הפלוגתאות שנידונו שם, במסגרת תביעה עתידית בעילה אחרת. בית המשפט הלך כברת דרך נוספת, והבהיר כי בעל הדין גם לא יוכל להעלות במסגרת תביעה עתידית טענות אותן יכול היה לטעון בבקשת הרשות להתגונן ולא עשה כן: "בנוסף על האמור, סבורני כי נתבע בסדר דין מקוצר יהיה מושתק מלהעלות בהתדיינות עתידית לא רק את הטענות אותן העלה במסגרת בקשת רשות להתגונן אותה הגיש, אלא גם את הטענות אשר היה עליו לטעון אך נמנע מכך. הלכה מבוססת היא כי מעשה בית דין משתיק בעל דין מלטעון טענה אשר חייב היה לטעון להגנתו ולא טען [ראו: ע"א 461/58 חברת ביטום בע"מ נ' מנהיים, פ"ד יג(2) 937, 943 (1959); ע"א 822/77 בסה נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד לב(3) 21, 26-27 (1978); עניין וינשטיין, בפסקה ג' לפסק דינו של השופט רובינשטיין]. לכן, סבורני כי נתבע בסדר דין מקוצר חייב להעלות בבקשת הרשות להתגונן אותה הוא מגיש את מלוא הטענות המשפטיות הרלבנטיות המבוססות על התשתית העובדתית שלפניו, ככל שאלה נוגעות לפלוגתאות העיקריות שבמחלוקת במסגרת התביעה שהוגשה נגדו ו"אם לא עשה כן - נסחפה שדהו" (ראו והשוו: עניין וינשטיין, בפסקה 26 לפסק דינה של השופטת מ' נאור). נתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי "לשמור" טענות על מנת לנקוט הליכים נוספים לאחר שההליך הראשון כבר הוכרע, ובכך לשוב ולהטריד את התובע באותו עניין, לאחר שכבר ניתן לו יומו בבית המשפט" (פסקה 19 לפסק הדין). השתק / דיני מניעותהשתק פלוגתאבקשת רשות להתגונן